כללי

העיתונות הפלסטינית מאדירה את אם המחבל, אבראהים אל-נאבולסי, המתגאה במות בנה כשהיד

הקדמה

ב-9.8.2022 חוסל המחבל המבוקש אבראהים אל-נאבולסי, שהיה אחראי לכמה פיגועי ירי בגדה המערבית בחודשים האחרונים, בידי כוחות הביטחון הישראליים.

 

אל-נאבולסי – שפעל כנראה הן במסגרת הזרוע הצבאית של פת"ח, גדודי חללי אל-אקצא, והן במסגרת הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי, פלוגות אל-קודס[1] – שלח הקלטה קולית טרם מותו בה אמר כי הוא "עומד למות כשהיד" וקרא לצעירים שלא לעזוב את הרובה.

 

הוריו של אבראהים הביעו שבח וגאווה על השהאדה של בנם. אביו, עלאא' עזת אל-נאבולסי, שהיה קצין בביטחון המסכל הפלסטיני, התפאר בהלוויה על מות בנו כשהיד ואמר: "אבראהים הוא זה שרדף אחר הכיבוש, ולא להיפך. הוא היה רציני בבקשו את השהאדה והוא אכן השיגה."[2] אמו של אבראהים, הודא אל-נאבולסי, הביעה גם היא את גאוותה על מות בנה כשהיד. בהלוויה היא נשאה על כתפיה את האלונקה עם גופת בנה כשחיוך נסוך על פניה ואף הניפה את רובהו. היא אמרה כי הקדישה את בנה למען פלסטין ולמען מסגד אל-אקצא ואף דרבנה צעירים פלסטינים נוספים ללכת בדרכו.[3]

 

דבריה של האם בשבח השהאדה של בנה והתנהלותה בהלוויה עוררו שיח תקשורתי המהלל ומשבח את אורך הרוח של אמהות השהידים אשר מביעות גאווה ושמחה על מות הקדושים של בנן ורואה בהן מודל ומופת לאם הפלסטינית. 

 

הודא אל-נאבולסי בהלוויית בנה:[4]

 

דוח זה יסקור את דברי השבח וההלל להודא אל-נאבולסי, אם המחבל אבראהים אל-נאבולסי, בתקשורת הפלסטינית והערבית:

 

אימו של אבראהים אל-נאבולסי: לעולם לא נחדל מהג'יהאד; הענקתי את אבראהים החופשי לפלסטין

הודא אל-נאבולסי, הביעה שמחה וגאווה על מות בנה כשהיד במספר הזדמנויות. בהלוויית בנה היא נשאה את האלונקה עם גופתו כשהיא מחוייכת ואף הניפה את רובהו. היא אמרה: "ירו באבראהים, אולם ישנם 100 אבראהים [אחרים]. כולכם ילדיי. השבח לאללה, אבראהים הלך לאהובו הנביא מוחמד. השבח לאללה, אבראהים ניצח. אני הענקתי את אבראהים החופשי לפלסטין, למסגד אל-אקצא ולאללה האחד והיחיד." משתתפי הלוויה השיבו לה בקריאות: "הו, אם השהיד אשריך! הלוואי שאמא שלי הייתה במקומך."[5]

 

דברים ברוח דומה אמרה האם בראיון לרשת אל-ג'זירה: "לעולם לא נחדל מהג'יהאד. מסגד אל-אקצא יחזור אלינו, ומקום עליית הנביא מוחמד לשמיים יחזור אלינו... גם אם אבראהים נפל כשהיד, יש מאה אלף אבראהים, אשר ימשיכו בדרכו לג'יהאד, אינשאללה.

 

אללה יברך אותו על צוואתו [שלא לעזוב את הנשק]. ללא ספק שהאנשים אוהבים אותו והם יקיימו את צוואתו. היהודים הם השקרנים והצבועים הגרועים ביותר בהיסטוריה, בשעה שהבן שלי שהיד. הם חושבים שהם הרגו אותו, אבל הוא חי אצל אללה. [בקוראן סורה 3 פסוק 169 כתוב על השהידים]: 'יתר על כן, הם חיים בצלו של אללה ונהנים מחסדו, הם שמחים במה שאללה העניק להם, ומתבשרים בדברים טובים לאלה אשר עדיין לא הצטרפו אליהם ונותרו מאחור ביודעם כי הם אינם מפחדים והם אינם מצטערים'".

 

כתבה בביטאון הרש"פ: אום אבראהים היא מופת של אם בעלת אורך רוח

יומון הרש"פ, אל-חיאת אל-ג'דידה, פרסם ב-11.8 בעמוד השער שלו, כתבה בשבח אמו של אל-נאבולסי תחת הכותרת "מאום נאיף לאום אבראהים – סיפורו של חלב [אם] מקודש".

 

בכתבה בירכה אימו של נאיף אבו שרח, מפקד בזרוע הצבאית של פת"ח, גדודי חללי אל-אקצא, בשכם – שהיה אחראי לפיגועים רבים בשטח ישראל במהלך האינתיפאדה השנייה וחוסל אף הוא בפעולה של כוחות הביטחון הישראליים ביוני 2004 – את אימו של אבראהים אל-נאבולסי.

 

בכתבה נאמר: "מיתוס הגבורה בשכם מתחדש: בשנת 2004 נהרג הלוחם הגיבור, נאיף אבו שרח (אבו פתחי), כשהיד בפעולת חיסול שביצע הכיבוש בעיר העתיקה של שכם, וביום שלישי [9.8] התחדש הקשר עם הגבורה לאחר 18 שנים עם 'אבו פתחי' אחר, הלוא הוא השהיד הגיבור, אבראהים אל-נאבולסי.  מפגני הגבורה בשתי תקופות הזמן הללו לא מתמצים בשני השהידים הללו בלבד, אלא הם שואבים [את כוחם] מאימהות בעלות אורך רוח, שפדו באמצעות בניהן את אדמת המולדת...

 

אימו של השהיד נאיף אבו שרח אומרת לאל-חיאת אל-ג'דידה: 'אימו של אבראהים היא מופת של אם בעלת אורך רוח ואבראהים הוא גיבור אמיתי. כשראיתיה אתמול [9.8] נושאת את הרובה בהלוויה, השתוקקתי להיות לצדה. היא בכתה על אבראהים כפי שאני בכיתי על בני נאיף. השבח לאל, יצאתי [מהמקרה הזה] אמא בעלת אורך רוח רב. הו ריבון העולמים, הענק לה ולכל אם פלסטינית אורך רוח'...

 

אמו של נאיף הפנתה מסר לאימו של השהיד אל-נאבולסי: 'זקפי ראשך [בגאווה] באמצעות אבראהים. אני מברכת אותך על מותו כשהיד. בני נאיף נהרג כשהיד כבר לפני 18 שנה, אך חשתי כאילו שהדבר קרה אתמול... נאיף הוא אגדה גדולה. הוא נהרג כשהיד ואני שבעת רצון ממנו. אבראהים אל-נאבולסי הוא כמוהו ודומה לו מאוד. האישיות שלו חזקה כמו [אישיותו של נאיף]...'"[6]

​

הכתבה בעמוד השער של אל-חיאת אל-ג'דידה:

 

דובר בפת"ח: אום אבראהים – האם היפה ביותר

דובר נציבות הגיוס והארגון של פת"ח, מוניר אל-ג'אר'וב, פרסם בחשבון הטוויטר שלו כמה ציוצים בשבחה של אם המחבל, אבראהים אל-נאבולסי.

 

ב-9.8 הוא שיתף את תמונותיה מהלוויית בנה, כשהיא נושאת את האלונקה, אוחזת ברובהו וחיוך נסוך על פניה. כך כתב: "אלה הנושאים את סבלם באורך רוח, גמולם ישולם להם בלא חשבון' [קוראן, 10:39]. יש אם שמרוצה מהצלחתו של בנה; יש אם שמרוצה מכך שבנה סיים את לימודיו; יש אם שמרוצה מכך שבנה קיבל משרה ותעסוקה; יש אם שמרוצה מכך שבנה התחתן; ויש את אום אבראהים, הר מהריה הגבוהים של שכם [שמרוצה מכך שבנה הפך לשהיד]."[7]

 

 

בציוץ נוסף שיבח אל-ג'ארוב את אמו של אל-נאבולסי תוך שהוא מצטט משירו של הזמר הלבנוני, מרסל ח'ליפה "האם היפה ביותר" העוסק בשבח אמהות השהידים. אל-ג'ארוב כתב: "אם השהיד [אבראהים] אל-נאבולסי שמשתתפת בלווייתו היא האם היפה ביותר, שחיכתה לבנה... והוא שב כשהיד. 'היא בכתה שתי דמעות ופרח ולא התבודדה בבגדי האבל'..."[8]

 

בציוץ נוסף שיתף אל-ג'ארוב בטוויטר את תמונותיהן של אמו של אל-נאבולסי, ושל המחבל יאסר אל-חמדוני[9] מהלוויות בניהן ותמונה משותפת שלהן וכתב: "ח'נסאואת[10] פלסטין – אין מילים כדי לתארן."[11]

 

 

כותב פלסטיני: אום אבראהים מייצגת את כל העם הפלסטיני ומבטאת את שאיפותיו

השבחים לאום אבראהים באו לידי ביטוי גם במאמרים בעיתונות הפלסטינית. הכותב הפלסטיני, טלאל עוכל, פרסם ב-11.8 מאמר בטורו ביומון הפלסטיני אל-איאם, תחת הכותרת: "אום אבראהים – הנציגה הטובה ביותר של הנראטיב הפלסטיני", בו כתב: "...אם השהיד אבראהים אל-נאבולסי באה כדי להציג לעולם את טיעוניה ואת דבריה, כשהיא מייצגת את כל העם הפלסטיני ומבטאת את רצונו ואת שאיפותיו. החיוך שהסתמן על פני אם השהיד וצהלוליה הרמים, גברו על קולות הכדורים והפגזים הישראליים הקטלניים. היא כבשה את הזירה התקשורתית והפוליטית... כדי להגיש לעם הפלסטיני שיח מרהיב, משכנע ומשפיע יותר מ[כל] נאומי הפוליטיקאים, על מנהיגיהם ופלגיהם. היכן ראה העולם אם כמו האם הפלסטינית, שמחייכת בנושאה את גופת יוצא חלציה, הנער היפה, ומעבירה מסר חזק למאות ולמיליוני צעירים פלסטינים בכל רחבי העולם? נאומה היה רהוט יותר וחזק יותר [מנאומי הפוליטיקאים] ומשפיע יותר, קודם כל על העם הפלסטיני ובהמשך על הקהילה הבינלאומית...

 

המסר, הנרטיב והשיח של 'אום אבראהים' היה וממשיך להיות חזק, חשוב ומשפיע יותר מכינוס מועצת הביטחון, שקיימה ישיבה סגורה ביום שני [8.8 בנושא המצב במזרח התיכון והסוגייה הפלסטינית] ואשר מקיימת ישיבות חודשיות על המצב בפלסטין, אך נתקלת בכל פעם בווטו האמריקאי או שמא גם הבריטי – ואם לא של [מדינות] אלה, אז יש גם אחרים שערבים לביטחון ישראל..."[12]

 

במאמר המערכת של היומון הפלסטיני אל-קודס ב-11.8, נכתב כי הודא אל-נאבולסי "מהווה מופת של אישה פלסטינית בעלת אורך רוח, אשר מקריבה [את היקר לה מכל] במאבק נגד הכיבוש, הרודף אחר הצעירים על מנת לרצוח אותם..." עוד נכתב כי "צהלוליה של אום אבראהים הם סמל לעמדותיהן של כל האימהות בעלות אורך הרוח, והם צהלולים לכבוד כל השהידים!"[13]

 

עיתונאי המקורב לחמאס: אנו אוהבים ילדינו, אך את פלסטין אוהבים עוד יותר

העיתונאי והפרשן הפוליטי העזתי, פאיז אבו שמאלה, המקורב לחמאס פרסם ב-14.8 מאמר בעיתון הקטרי אל-ערבי אל-ג'דיד, היוצא לאור בלונדון, בו שיבח את הודא אל-נאבולסי והורים נוספים ששלחו את ילדיהם אלי קרב בשמחה, דוגמת פעיל חמאס, ניזאר ריאן, שהלביש על בנו חגורת נפץ ושילח אותו לפיגוע בגוש קטיף בשנת 2001. המאמר חתם בפסקה: "אחד הציונים פרסם את תמונת אמו של אבראהים אל-נאבולסי כשהיא נושאת את אלונקת בנה [בלוויה] והגיב עליה: 'כשאני רואה את האמא הזו, שמשמיעה צהלולים על מות בנה במקום צרחות ויללות, אני נזכר באמירה של ראשת ממשלת ישראל לשעבר, גולדה מאיר: 'יהיה לנו שלום עם הערבים רק כשהם יאהבו את ילדיהם יותר משהם שונאים אותנו'' ואני [קרי, הכותב פאיז אבו שמאלה], כאביו של אחד השהידים, אומר לציונים: 'אנו אוהבים את ילדינו מאוד, בוכים מאד מהפרידה מהם ורועדים מאד כשמזכירים את שמם, אולם אנו אוהבים את המולדת פלסטין יותר מכך."[14]

 

כותב פלסטיני ביומון קטרי: אנו מכינים את בנינו לשהאדה; תבורך אם השהיד

הכותב הפלסטיני, סמיר אל-ברגות'י, כתב ב-11.8 בטורו ביומון הקטרי אל-וטן: "...אנו מכינים את בנינו לשהאדה. אולם אבראהים אל-נאבולסי הוא זה שהודיע על דבר מותו כשהיד כשהוא בן 19. אמו יצאה כשהיא אוחזת במקלעו ואומרת: 'כולכם אבראהים' וצעירי פלסטין השיבו לה בקריאות שהם מייחלים לשהאדה: 'הו, אם השהיד אשריך! הלוואי שאמא שלי הייתה במקומך.' תבורכי, הו בת פלסטין, אום אבראהים, שהולדת את אבראהים כדי שיהיה שהיד, שכתב את השהאדה שלו במו ידיו כשהוא רואה לפניו את טורי השהידים שקדמו לו [בדרך] לגן העדן הנצחי ומאחוריו טורים המצפים לשהאדה..."[15]