המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
יומון אמירתי מזהיר: ארה"ב נוקטת מדיניות מתגרה כלפי סין אשר עלולה להוביל לאסון
3/8/2022


יומון אמירתי מזהיר: ארה"ב נוקטת מדיניות מתגרה כלפי סין אשר עלולה להוביל לאסון

 

במאמר מערכת שכותרתו "לשם מה הפרובוקציה הזו?", מתח היומון האמירתי אל-ח'ליג' ביקורת חריפה על המדיניות של ממשל ביידן כלפי סין, וטען כי מדובר במדיניות לעומתית ומתגרה אשר מגבירה את המתיחות עמה. היומון הזהיר כי  ביקורה הצפוי של יו"ר בית הנבחרים של ארה"ב, ננסי פלוסי, בטייוואן, רק "יוסיף שמן למדורה" וכי החרפת המתח בין ארה"ב לסין עלולה להוביל לאסון ואף למלחמת עולם, כפי שהזהיר מזכיר המדינה לשעבר, הנרי קיסינג'ר.

 

להלן תרגום קטעים מן המאמר:

 

"ביקורו של נשיא ארה"ב לשעבר, ריצ'רד ניקסון, בסין העממית the People's Republic of China (PRC) ב-1972 פתח דף חדש ביחסי שתי המדינות. שנה קודם לכן, ביקר שר החוץ האמריקאי דאז[1], הנרי קיסינג'ר, בסין בחשאי, בעקבות 'דיפלומטיית הפינג פונג'[2]  שהכשירה את הקרקע לשני הביקורים הללו...

 

פגישתו של ניקסון עם מנהיג סין, מאו צה טונג, היוותה הכרה [אמריקאית] בסין העממית, אשר החזירה לעצמה [קודם לכן] את מושבה באו"ם מידי ממשלת סין הלאומית טייוואן the Republic of China (ROC).[3] כמו כן, כוּננו קשרים דיפלומטיים בין בייג'ין לבין וושינגטון על בסיס עיקרון 'סין אחת' שטייוואן היא חלק בלתי נפרד ממנה. בהתאם למדיניות זו כוננו שתי המדינות יחסים דיפלומטיים, אך חרף זאת, המשיכה ארה"ב לקיים קשרים כלכליים וביטחוניים בלתי רשמיים עם טייוואן, דבר שבייג'ין רואה בו הפרה של ההסכמים...

 

אף על פי כן, יחסי ארה"ב-סין במשך עשרות השנים שחלפו היו שלווים והקשרים הכלכליים [ביניהן] התפתחו במסגרת [כיבוד] האינטרסים ההדדיים  ועל בסיס תחרות ולא על בסיס עויינות. זאת, עד אשר החלו הממשלים האמריקאים, מאז ממשל הנשיא ברק אובמה, לשנות את מדיניותם לעבר עימות, בייחוד כאשר החלו להבין שסין משיגה התקדמות עצומה בתחומי הכלכלה והטכנולוגיה וכי היא מסתערת על שווקי היבשות השונות שארה"ב ראתה בהן זירה שלה.

 

לאחר שבייג'ין השיקה את מיזם הפיתוח הגלובלי שלה 'חגורה אחת, דרך אחת' בשנת 2017[4], החלה ארה"ב לשנות את האסטרטגיה שלה באמצעות העברת משקל הכובד הצבאי שלה לאזור האוקיינוס השקט כדי להתייצב מול ההתפשטות הסינית. לאחר מכן החלה [ארה"ב] לכרות בריתות צבאיות כדי לכתר את בייג'ין וכצעד משלים לכך היא הצהירה לאחרונה באמצעות ברית נאט"ו, כי סין מהווה קריאת תיגר על האינטרסים של מדינות נאט"ו ועל ביטחונן. בתוך כך, בחודש האחרון ניסה הנשיא ג'ו ביידן, במהלך פגישותיו עם מנהיגי אירופה וברית נאט"ו, לשכנעם כי התנגדות לרוסיה והתייצבות מול סין הם שני יעדים משלימים ולא סותרים. ביידן אמר גם במהלך ביקורו ביפן, כי ארה"ב תגן על טייוואן אם תותקף בידי סין. זאת, תוך שהוא מוותר בפומבי על מדיניות 'הערפול האסטרטגי' שאותה נקטו הממשלים האמריקאיים שבאו בזה אחר זה.

 

עמדות אמריקאיות אלה החריפו מטבע הדברים את המתח ביחסים [של ארה"ב] עם סין, שראתה בהן 'התגרות מכֻוונת' והכריזה כי לא תחזור בה מ[כוונתה] להחזיר את טייוואן למולדת האם [קרי, לסין].

 

אחר כך באה החלטת יו"ר בית הנבחרים של ארה"ב, ננסי פלוסי, לבקר בטייוואן [ב-2 באוגוסט 2022], והוסיפה שמן למדורת המשבר, ואכן סין הזהירה כי ארה"ב 'תישא בכל ההשלכות שיהיו לביקור זה'.

 

נראה שמקבלי ההחלטות בארה"ב החליטו לוותר על כל ההתחייבויות שנחתמו עם סין ולהמשיך להתגרות בה, מבלי לקחת בחשבון את הסכנה הכרוכה בגישה זו ובלי לשעות לעצתו של מהנדס יחסי ארה"ב-סין - הנרי קיסינג'ר, שהציע לארה"ב בעבר להיות בקשר עם סין ולמצוא דרך לשיתוף פעולה עִמה, שאם לא כן, העולם יגלוש לעבר קטסטרופה,  כמו מלחמת העולם [הראשונה]."[5]



[1] כך במקור, בין השנים 1973-1969 היה קיסנג'ר יועץ לביטחון לאומי.

[2] הביטוי הפומבי הראשון להתקרבות בין ארה"ב לסין העממית היה בהזמנה של נבחרת טניס השולחן האמריקאית לסיור בסין לאחר אליפות העולם בטניס שולחן שנערכה בנגויה שביפן באפריל 1971  - מה שנודע לימים כ"דיפלומטיית הפינג פונג".

[3] ב-25  באוקטובר 1971 התקבלה בעצרת הכללית החלטה 2758 שהחליפה את ההכרה בממשלת הרפובליקה הסינית (טיוואן) כממשלתה הלגיטימית של סין, בהכרה בממשלת סין העממית ככזו.

[4] "חגורה אחת, דרך אחת" המכונה גם "יוזמת החגורה והדרך" וגם "יוזמת דרך המשי החדשה" היא אסטרטגיית פיתוח, שנחשפה ב-2013 בידי מנהיג סין שי ג'ינפינג, האסטרטגיה מתמקדת בקשרים ובשיתוף פעולה בין מדינות, ובמיוחד בקשרים בינן לבין הרפובליקה העממית של סין ושאר אירו-אסיה. היוזמה מתעתדת להשקיע בתשתיות, בסחר ובקידום שיתוף הפעולה ביותר מ-70 מדינות, מהים הבלטי ועד לאוקיינוס השקט. מטרתה ליצור חיבור גיאוגרפי, יבשתי וימי, בין סין לבין שאר מדינות העולם, במטרה להקל על העברת הסחורות מסין ליתר מדינות העולם. במסגרת היוזמה, משקיעה סין כספים רבים בפרויקטים בארצות רבות, דבר שמגדיל את השפעתה בהן ותורם להתרחבות ההשפעה הסינית על הכלכלה העולמית. האסטרטגיה שולבה בחוקת סין בשנת 2017.

[5] אל-ח'ליג' (איחוד האמירויות), 29.7.2022