המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
תגובות מתגוננות מצד חמאס לביקורת הפלסטינית על היעדר תגובה צבאית שלה למצעד הדגלים
3/6/2022


תגובות מתגוננות מצד חמאס לביקורת הפלסטינית על היעדר תגובה צבאית של התנועה על מצעד הדגלים

 

הקדמה

היעדר התגובה הצבאית של תנועת חמאס למצעד הדגלים, שהתקיים ב-29.5.22 כחלק מחגיגות יום ירושלים, עורר עליה ביקורת רבה מצד פלסטינים שהתאכזבו מכך שהתנועה לא מימשה את איומיה לנקוט מהלך צבאי שימנע את המצעד.[1] רבים טענו כי חמאס "מכרה סיסמאות" ולעגו למנהיג חמאס בעזה, יחיא אל-סינוואר, שקרא להתכונן למערכה גדולה והבטיח שיגור מטח של 1,111 רקטות אל ישראל.[2] 

 

בהצהרותיהם מיד לאחר מצעד הדגלים וביום שלאחריו, מרבית בכירי חמאס נמנעו מלהתייחס לביקורת, אשר ככל הנראה הביכה אותם, והתמקדו בדברי שבח למוראביטון[3] בירושלים ואל-אקצא שהתעמתו עם הכוחות הישראלים.

 

ככל שחלפו השעות, החלו דוברי ובכירי התנועה להתייחס לשאלה מדוע התנועה לא הגיבה צבאית, תוך הצגת שלל הסברים וטיעונים אפולוגטיים לכך. בין היתר, טענו בכירי חמאס כי הנהגת התנועה קיבלה פניות מגורמים ומתווכים רבים שהפצירו בה למנוע הדרדרות למלחמה, אך הדגישו כי הנהגת התנועה סירבה להתחייב לכך. עוד טענו בכירי חמאס כי הנהגת התנועה קיימה הערכת מצב תוך הפעלת שיקולים אסטרטגיים אובייקטיביים שהובילוה למסקנה כי זו תהיה טעות לפתוח בעימות צבאי בשעה שישראל ערוכה לו ואף מצפה לו, מה גם שצה"ל מקיים בימים אלה תמרון צבאי גדול בהשתתפות כל יחידותיו. הם הבטיחו כי, התגובה בהחלט תגיע בעתיד, וציינו כי ההתנגדות החליטה לשמור לעצמה את ההחלטה על הזמן, המקום והאמצעי המתאים לכך, כדי להבטיח את גורם ההפתעה.

 

במקביל בכירי חמאס ומקורביהם ניסו גם לנכס לעצמם הישגים. כך למשל, הם טענו כי איומיהם הרתיעו את ישראל וגרמו לה לשנות את מסלול המצעד. אחד מבכירי התנועה אף טען כי ישראל עודה מעבירה מסרים דרך מתווכים בהם היא "מתחננת בפני ההתנגדות שלא תגיב על מה שקרה במצעד הדגלים".

 

טיעונים דומים השמיעו גם עיתונאים ופרשנים המקורבים לחמאס, הן במאמרים בעיתוני התנועה והן בחשבונותיהם ברשתות החברתיות. כמה מהם אף טענו כי עצם העובדה שהתנועה החליטה שלא להגיב על מצעד הדגלים למרות הלחץ הרב מצד דעת הקהל הפלסטיני, מוכיח כי הנהגת חמאס שקולה, נבונה ופועלת בצורה רציונלית.

 

דובר הזרוע הצבאית של חמאס, אבו עוביידה[4]

 

דוח זה יציג את ההסברים שסיפקו בכירי חמאס ומקורבי התנועה להיעדר התגובה שלה על מצעד הדגלים, לנוכח הביקורת שהיא ספגה מצד פלסטינים רבים.

 

דוברי ובכירי חמאס: מתווכים רבים ביקשו שנמנע הסלמה; נגיב בזמן ובמקום שנקבע

כאמור בתחילה נמנעו בכירי חמאס להתייחס לעובדה כי התנועה נמנעה מלהגיב למצעד הדגלים בירושלים כפי שאיימה לעשות, והמשיכו לאיים בתגובה. ב-29.5, כמה שעות לאחר תום מצעד הדגלים אמר טאהר אל-נונו, יועץ התקשורת של ראש הלשכה המדינית של חמאס אסמאעיל הניה, כי כמה גורמים יצרו קשר עם הניה במטרה להרגיע את המצב ולמנוע הסלמה. ואולם, לדברי אל-נונו, הניה הדגיש לגורמים אלה כי מה שקרה בירושלים ובמסגד אל-אקצא הוא "דבר שלא ייסלח, וכי ההתנגדות תמשיך בדרכה עד לעקירת הכיבוש מאדמתנו ומירושלים שלנו." אל-נונו ציין כי הניה סירב להתחייב או לתת ערבויות לכל גורם באשר למצב שעלול להיות בתוך פלסטין הכבושה.[5]

 

כמו כן, בכיר אחר בתנועה, עבד אל-רחמן שדיד, הבטיח כי "הכיבוש ישלם את המחיר" על הפריצה לאל-אקצא וההתקפה על המוראביטון "במוקדם או במאוחר". הוא הוסיף: "דבריה החוזרים ונשנים של ההתנגדות כי חרב ירושלים לא שבה ולא תשוב לנדנה[6] הם אמת שאין עוררין לגביה... וההחלטה על הזמן, על המקום, על האמצעי ועל הפעולה שתכאיב לכובש היא תמיד בידי הנהגת ההתנגדות ונתונה להערכה הנבונה שלה".[7]

 

משהתגברה הביקורת נגד חמאס, נדרשו בכיריה להסביר מדוע תנועתם נמנעה מתגובה. כך למשל, ב-31.5, יומיים לאחר מצעד הדגלים, הסביר דובר חמאס, פוזי ברהום, בראיון לערוץ אל-ר'ד, כי מתווכים רבים פנו לתנועה במטרה להבטיח שהמצב לא ידרדר לכדי מלחמה עם ישראל. הוא הוסיף: "לפלגים הפלסטינים יש את שיקוליהם באשר לדרך ההתמודדות עם הכיבוש הישראלי... האיומים וההצהרות של ההתנגדות [גרמו] להגבלת מסלול הצעדה ולשינויים רבים שערכה [פתאום] ממשלת הכיבוש". הוא הוסיף: "הפלגים הצליחו להתיש את הכיבוש מבחינה ביטחונית, מדינית וצבאית ולהציב את הכוח הצבאי והביטחוני הישראלי מול הכוח הפלסטיני העממי שיצא להביע את זעמו על ההפרות במסגד אל-אקצא המבורך. אנו מצויים במלחמת התשה מתמשכת עם הכיבוש בקצב הולך וגובר עד להכרעת הסכסוך...". ברהום ציין כי הפלגים הפלסטינים אינם עומדים למבחן מול אף אחד שכן הם ניהלו עם הכיבוש ארבע מלחמות ומערכות ביטחוניות, מודיעיניות, צבאיות, עממיות, דיפלומטיות ואפילו מדיניות, ורשמו הישגים נחרצים בהיסטורית הסכסוך עם הכיבוש. לדבריו, "זו איננה המערכה הסופית, כי אם תחנה מתחנות הסכסוך עם הכיבוש שיסתיים רק עם הכרעת מערכת ירושלים כשאל-אקצא יהיה משוחרר מטומאת הכיבוש."[8]

 

בכיר חמאס והאחראי על תיק ירושלים בתנועה, הארון נאצר אל-דין, אמר בראיון לעיתון התנועה "פלסטין" ב-1.6 כי "הכיבוש הישראלי ממשיך להעביר מסרים שבהם הוא מתחנן שההתנגדות לא תגיב על מה שקרה במצעד הדגלים". הוא הוסיף: "הדבר היחיד שמנע מההתנגדות להגיב היה רצונה כי הכיבוש לא יהיה זה שיקבע את נסיבות המערכה, ובפרט לאור העובדה שהוא היה ערוך וציפה לה [למערכה] מזה שלושה שבועות, בנוסף לתמרון המתמשך שהוא מקיים מזה שלושה שבועות וצפוי להימשך שבוע נוסף, בהשתתפות כל יחידותיו הצבאיות". גם הוא ציין כי "ההתנגדות היא שתבחר את הזמן המתאים להגיב". לדבריו, "הכיבוש הסתפק בעצירת מצעד הדגלים המייהד בשער שכם, ולא המשיך לרובע המוסלמי כפי שתוכנן, וזאת משום שהוא הורתע על ידי ההתנגדות".

 

נאצר אל-דין הציג סיבה נוספת להיעדר התגובה מצד חמאס באמרו: "ממשלת הכיבוש נתונה במשבר [פוליטי] פנימי והיא רוצה להיחלץ ממנו באמצעות מערכה [צבאית] חיצונית. זה מה שגרם להתנגדות בעזה לא להיגרר לתוכנית הישראלית, שכן היא זו שתקבע את שעת האפס לתגובה על כל הפגיעות הישראליות באל-אקצא".[9]

 

כתבה בביטאון חמאס: תבונת ההתנגדות סיכלה את תוכניות הכיבוש; התגובה - בזמן הנכון

בדומה לכך, ב-31.5 התפרסמה באתר של ביטאון חמאס 'אל-רסאלה' כתבה אפולוגטית תחת הכותרת: "ההתנגדותבין מה שהציבור דורש לבין הערכת המצב", בה נטען כי הנהגת ההתנגדות החליטה שלא להגיב למצעד הדגלים מתוך שיקולים רבים ולאחר קיום הערכת מצב וכי היא הבינה שהעיתוי הנוכחי אינו מתאים ואף משרת את ישראל שהיתה ערוכה לעימות. עוד צוין כי הדבר מעיד שהנהגת ההתנגדות נבונה ופועלת מתוך שיקולים נכונים. כך נכתב: "הכל יודעים כי ההתנגדות הפלסטינית היתה מסוגלת אתמול להמטיר על ישראל רקטות ולקלקל את חגיגות מצעד הדגלים כפי [שקרה] בשנה שעברה, אך היא לא עשתה כן. זה עורר תהיות... מתי, היכן ואיך תגיב ההתנגדות?... התגובה הגיעה מראש תנועת חמאס, [אסמאעיל הניה שאמר]: 'מה שהתרחש בירושלים לא ייסלח'. [בכך] הוא הדגיש כי ההתנגדות תגיב, אך לא ברגע בו הכיבוש נערך לתגובה הזו... ההתנגדות השאירה את העניין פתוח כדי להעסיק את הכיבוש בחשיבה [על כך], זאת בשעה שהיא מתכוננת לרגע הזה. ייתכן שההתנגדות הפלסטינית - אשר הותשה מהמגעים של המתווכים במהלך השבוע האחרון ומדרישתם התקיפה, שמקורה הוא הכיבוש [עצמו], שלא להפגיז את ירושלים ברקטות כפי שקרה במאי 2021 - נענתה לקול ההיגיון והתבונה הטמונה בה, אך [במקביל] היא הדגישה את זכותה להגיב בזמן, בו היא תהיה משוכנעת שהיא תוכל להזיק לכיבוש..."

 

בהמשך הכתבה צוטט הפרשן המדיני חוסאם אל-דג'ני, המזוהה עם חמאס וכותב ביומון שלה "פלסטין", שניסה להסביר מה גרם לתנועה לא להגיב. הוא אמר: "הגורם העיקרי שגרם להתנגדות לדחות את החלטת העימות עם הכיבוש קשור לתפקיד שמילאו המתווכים. היתה כמות עצומה של מאמצי תיווך, מגעים ובקשות שהגיעו אל ההתנגדות מהאו"ם, מקהיר, מדוחה ומעוד גורמים... האינטרס הלאומי הכולל מחייב את ההתנגדות לקיים הערכת מצב במסגרת ניתוח הסביבה האסטרטגית בעזה. אם היו פורצים עימותים נרחבים בגדה ובירושלים ללא ספק עמדת ההתנגדות היתה שונה ממה שראינו. אך, העובדה שהעימותים היו מצומצמים גרמה להתנגדות לפעול במתינות כדי שהמצפן לא יסטה רק לכיוונה של עזה [קרי, שתגובת ישראל לא תתמקד בעזה], זאת במיוחד לאור העובדה שחלפה רק שנה מאז מערכת חרב ירושלים.

 

אל-דג'ני ציין כי ההתנגדות מבינה את הנסיבות סביבה מבחינת המצב הכלכלי בעזה, העיכוב בפעולות שיקומה ואת ה[צורך] שהציבור התומך בהתנגדות יישאר איתן לקראת השלבים הבאים שיהיו קשים יותר. לדבריו, הגורם השני [שגרם להתנגדות לא להגיב] קשור... ל[עובדה שצה"ל מקיים בימים אלה את] התמרון הצבאי הגדול ביותר בהיסטוריה של ישראל ובשל המוכנות הגבוהה של הכיבוש להתמודד עם ההתנגדות. אין זה נבון מבחינה צבאית... אסור לנו לתת לכיבוש הזדמנות לקבוע את שעת האפס [של המערכה].הוא הבהיר כי ההתנגדות נשכה חזק את שפתיה כדי לא להיות מושפעת מהתגובות והלחץ של דעת הקהל [הפלסטינית להגיב למצעד הדגלים] וזה משקף בשלות מדינית ומוכיח שאנו ניצבים מול התנגדות נבונה ובשלה שמסוגלת להעריך את המצב כך שיהיה לטובת העם וההתנגדות..."

 

הכתבה הביאה גם מדברי פרשן מדיני נוסף המזוהה עם חמאס, מוצטפא אל-צוואף, שאמר: "ההתנגדות אינה עוד פעולה לא מתוכננת ולא פעולה אמוציונלית. ההתנגדות היא פעולה שקולה ומתוכננת. היא בוחנת מה יש ברשותה ומה יש ברשות האויב, עוקבת ומכינה תוכניות בהתאם למידע שהיא מקבלת ואוספת. על בסיס זה היא קובעת את הזמן המתאים [לפעולתה]... התבונה של ההתנגדות והעובדה שהיא קראה והבינה את המצב לאשורו גרמה לכיבוש להחמיץ את ההזדמנות לה הוא חיכה מתחילת התרגיל שלו, המכונה 'מרכבות האש'... ההתנגדות גרמה לכיבוש להחמיץ את ההזדמנות למה שהוא הכין לעזה ולהתנגדות בה. היא סיכלה את תוכניותיו... המערכה טרם הסתיימה... התגובה מוכנה, זה עניין של זמן."[10]

 

אתר החדשות העזתי "פלסטין עכשיו", פרסם באותו יום כתבת פרשנות תחת הכותרת: "מצעד הדגלים – האם הצליחה ההתנגדות לנהל את המערכה עם הכיבוש?". גם בכתבה זו צוטט הפרשן חוסאם אל-דג'ני, אשר טען כי ההתנגדות הצליחה בניהול המערכה וכי עצם האיום מצד חמאס בתגובה צבאית היה בבחינת הצלחה. הוא אמר: "מצב הבלבול והפחד ניכר על פני מנהיגי הכיבוש והמתנחלים... ההתנגדות הצליחה בניהול המערכה... היא ניהלה את המערכה תוך שימוש בשפת הנשק מבלי להשתמש בו [בפועל]. על העימות להתפרץ בכל פלסטין וההתנגדות אין פירושה רק רקטה, אלא יש לה אמצעים שונים".[11]

 

מאמרים בעיתוני חמאס: להעניש את המפקפקים ביכולות ההתנגדות; הירי יהיה בשנה הבאה

בימים שלאחר המצעד התפרסמו בעיתונות של חמאס מאמרים רבים שגם הם התייחסו באופן אפולוגטי ובנימה מצטדקת להיעדר התגובה האופרטיבית מצד הזרוע הצבאית של התנועה ברצועת עזה. כך למשל, התפרסמו בעיתוני חמאס מאמרים תחת הכותרות: "בשתיקת ההתנגדות יש תבונה והיערכות"; "ההתנגדות היא פעילות מתוכננת"; "ירושליםהשיקולים המדיניים והשיקולים בשטח" ו"השתיקה על הטרור הציוני לא תיארך זמן רב". כותבי המאמרים חזרו על שלל הטיעונים האפולוגטיים: ההתנגדות קיבלה את ההחלטה לא להגיב מתוך שיקולים מחושבים ולפי תוכניות שנבחנו לעומק ולא ממניעים אמוציונליים רגעיים; ההתנגדות פועלת בזמן ובמקום המתאימים לה; ההתנגדות העדיפה לשמור על גורם ההפתעה ולא להגיב בשעה שישראל ערוכה לתגובה בצל התרגיל הצבאי רחב ההיקף והבטיחו כי היא התגובה עוד תגיע.[12]

 

יתרה מזו, אחד המאמרים תקף את הקולות שפקפקו ביכולות ההתנגדות משום שלא הגיבה למצעד וטען כי מדובר ב"אנשים וגורמים שאפשר כי הם מוכוונים בידי גורמים מפוקפקים... המסייעים לכיבוש בפשעיו נגד העיר ירושלים ומסגד אל-אקצא". הוא אף קרא "לאתרם ולהשית עליהם עונש הראוי, [שכן] ההגנה על החזית הפנימית והתודעה [הפלסטינית] אינו פחות חשוב מפעילות לוחמי ההתנגדות".[13]

 

יוסף רזקה, בעל טור ביומון פלסטין, ניסה להרגיע את הביקורת על החמאס באמרו כי ביום ירושלים הבא, קרי בשנת 2023, חמאס כן תגיב על מצעד הדגלים בירי רקטות. הוא כתב: "...פלגי ההתנגדות לא ביצעו התנגדות לריקוד הדגלים של שנת 2022 באמצעות [שיגור] רקטות, כפי שעשו בשנת 2021, אלא הם הסתפקו בהרתעת [ישראל] כדי לצמצם את התוקפנות נגד אל-אקצא. ואולם, בשנת 2023 הם ייאלצו להשתמש ברקטות כדי למנוע מכנופיות בית המקדש להפריז בתוקפנותן. לפיכך, אנו צופים כי שנת 2023 תהיה כמו שנת 2021 [כלומר, עם ירי רקטות בתגובה למצעד הדגלים]..."[14]

 

מקורבים לחמאס: ההתנגדות מנהלת את הסכסוך מתוך שיקול דעת; המערכה הבאה קרבה

טיעונים דומים והסברים מתנצלים להעדר תגובת לחמאס נשמעו גם ברשתות החברתיות מצד מקורבי התנועה.

העיתונאי העזתי פאיז אבו שמאלה, המקורב לחמאס ובעל טור ביומון שלה "פלסטין" פרסם ב-30.5 סדרת ציוצים בהם תקף את הפלסטינים שמתחו ביקורת על היעדר התגובה והבטיח כי התגובה בוא תבוא. הוא כתב: "היו רגועים! עזה לא בורחת מגורלה, היא לא תוותר על חובותיה ולא תיטוש את שדה הקרב. ביצענו הערכה לכל דבר."[15] בציוץ נוסף אותו כתב בערבית ובעברית הוא פנה לישראלים: "לאויבינו הישראלים: אל תשמחו שטילי ההתנגדות לא נורו בתגובה לצעדת הדגלים. התגובה תגיע אליכם מהמקום שאתם לא מצפים!"[16]

 

פאיז אבו שמאלה: "התגובה תגיע אליכם מהמקום שאתם לא מצפים!"[17]

 


בציוצים נוספים כתב אבו שמאלה: "הפחדנים [מקרב הפלסטינים] שהטילו דופי בתוצאות מערכת חרב ירושלים ופקפקו ביכולותיה של ההתנגדות, הם אלה שמייללים ושואלים היום [איפה] טילי ההתנגדות"[18];" מי שהפתיע את צבא האויב הישראלי ואת מנגנוני הביטחון שלו במערכת חרב ירושלים, יודע על הבריתות והמזימות [הנרקמות כעת] בשטח ומאחורי הקלעים. המלחמה עם האויב הישראלי פתוחה, והמערכה עלולה להיפתח בכל רגע!"[19]; "מה שמפריד בינינו לבין מערכת חרב ירושלים 2 זה כמה שעות, או כמה ימים או כמה שבועות. מערכת ירושלים 2 קרבה ללא ספק, היא קרבה [בוודאות] כמו עונת הקיץ... כזריחת השמש וכמילוי הלבנה".[20]

 

העיתונאי העזתי, איימן דלול, בכיר ברדיו קול אל-אקצא השייך לחמאס, כתב ברוח דומה בחשבון הפייסבוק שלו: "מי שקורא את התמונה היטב – בעין של מומחה ולא של אדם אמוציונלי – מבין שההתנגדות הפלסטינית ניהלה את המערכה בכישרון ובשיטות מדעיות, ולא ספונטניות. ההתנגדות התבססה בניהול המערכה על שני עקרונות, שהם החשובים ביותר בפעילות צבאית:

1.     אל תתקוף את אויבך כשהוא בשיא מוכנותו;   אל תיתן לו הזדמנות לקבוע את מהלך המערכה וכלליה, בזמן ובדרך שבהם הוא רוצה.

 

נכון שתהלוכות הדגלים הסתיימו עם יתרונות וחסרונות, ושהתמרון המתמשך של הכיבוש הישראלי מזה כמה ימים יסתיים בוודאות, אך איני סבור כי מה שקרה [קרי, הצורך להגיב על מצעד הדגלים] יחמוק מחשבון ההתנגדות הפלסטינית. אדרבא, הדבר יהיה בראש סדר העדיפויות, ו[ההתנגדות] תבחר לכך את הזמן שיפיק לה את התוצאות הטובות ביותר. אנחנו בחנּו את ההתנגדות שלנו לא פעם בעבר ולא התאכזבנו ממנה. היו שלווים וצָפּוּ למשהו שיביא מרפא ללבנו".[21]

 

ערוץ טלגרם המזוהה עם החמושים בג'נין: אין הגיון להתעמת עם האויב כשהוא בשיא הכוננות

הצדקות להיעדר תגובה מצד הפלגים ברצועת עזה למצעד הדגלים, נשמעו גם מצד גורמים בגדה המערבית. למשל, ערוץ טלגרם המזוהה עם החמושים במחנה הפליטים ג'נין, פרסם פוסט בנושא למחרת המצעד בו נכתב: "בשעות השחר השלו ורווי הזעם והקנאה לירושלים, אנו אומרים רק כי 'אין בכוחנו לעשות דבר, אלא לסמוך על אללה'. אנו מדגישים את עמידתנו האיתנה מאחורי ההתנגדות שלנו, שלא זנחה ולא תזנח אותנו, בעזרת אללה. אין זה נכון שאדם ייפול פעמיים באותו הפח, שכן לא הגיוני להתעמת עם אויבך בשעה שהוא בשיא כוננותו, עם ציוד צבאי מלא שנחשב ל[ציוד] הרב ביותר והחזק ביותר באזור. אין זה תירוץ, אלא היגיון...

 

בואו נחשוב קצת בהיגיון: מה היה קורה לו ההתנגדות הייתה מפגיזה את שטחינו הכבושים באותן שעות טעונות, כשהאויב היה מוכן עם מלוא ציודו[?] האם ההפגזות הללו היו מועילות נוכח ההרס שעלול היה להישאר ולבשר רעות לרצועת עזה האהובה?... האם שכחנו שאחד מעקרונות היסוד של כללי הלחימה וההתקפה הוא גורם ההפתעה, שבלעדיו כל המלחמות היו חסרות כל ערך[?] [האם שכחנו] שהמלחמה היא הונאה, ושהאויב הגביר את תקיפותיו בכוונה כדי להפיל את ההתנגדות בפח?... איננו מצטדקים. כולנו חשים את הדיכוי ולבנו חש כאב ממה שהתרחש היום בירושלים שלנו, אך התבונה גוברת על הרגש בכללי המלחמה..."[22]



[3] מילולית :לוחמים המוצבים בחזית. הכוונה לקבוצות פעילים הנמצאים ברחבת מסגד אל-אקצא כדי למנוע עליית יהודים.

[4] www.arab48.com, 14.5.2021

 

[5] https://hamas.ps , 29.5.2022

[8] www.alghad.tv, 30.5.2022

[12] https://alresalah.ps, 30.5.2022; https://felesteen.news, 31.5.2022; https://www.palinfo.com,

   1.5.2022  



תגיות