כללי

עיתונאי סעודי: עלינו להשקיע במוסדות לבעלי צרכים מיוחדים במדינה ולא בבניית מסגדים נוספים

העיתונאי הסעודי, יאסר עמר סנדי, מוסמך לפסיכולוגיה וד"ר להתנהגות ארגונית, פרסם ב-23.3.22 בטורו ביומון הסעודי מכה, מאמר בו הציג את הצורך הדחוף להקים בסעודיה מוסדות לבעלי צרכים מיוחדים וקרא לשיתוף פעולה בין הממשלה והמגזר הפרטי והנדבנים בתחום זה. לדבריו, סיוע לבעלי צרכים מיוחדים יקרב את האנשים לאללה, יותר מאשר בנייה של מסגד נוסף.

 

יאסר עמר סנדי[1]

           

להלן קטעים ממאמרו של יאסר עמר סנדי:

"...לפני שבועיים, במסגרת יוזמה חברתית, נפגשתי עם מומחים לטיפול בבעלי צרכים מיוחדים מכל [סוגי] המוגבלויות: השכליות, התקשורתיות, הקלות והקשות, ובסיוע לחרשים, לעיוורים [ולנכים] חסרי גפיים באופן חלקי או מוחלט. במהלך השיחה בינינו דנו בקיומו של צורך דוחק לתמוך בקבוצת [אוכלוסייה] זו שיקרה לליבנו, ומצפה לסיוע ולנתינה.

  

הממשלה [הסעודית שמינה] המלך לא חוסכת מאמצים למתן סיוע מגוון [לאוכלוסייה זו], ישיר ועקיף, חומרי ומורלי [באמצעות] משרד הבריאות, משרד משאבי האנוש והפיתוח החברתי ומשרד החינוך, שמעניקים טיפול, ציוד מיוחד, תרופות, חומרים וסיוע... אולם העלייה הרצופה במספרם של בעלי הצרכים המיוחדים בחברה שלנו, מאותתת כעת שיש צורך להגיש [עוד] עזרה, כדי להגביר את השתתפותם של מספר גורמים באמצעות האחריות החברתית המוטלת על כתפיהם של המוסדות, החברות, הבנקים ואנשי העסקים וכדי ליצור אינטגרציה בין הסיוע הממשלתי לבין הסיוע של הסקטור הפרטי. 

למזלי הטוב, הוזמנתי להשתתף באירוע של אחד החברים, שאליו הוזמן גם איש עסקים שהביע את רצונו לעסוק בפעילות צדקה ודיבר על רעיון שלו לרכוש שטח אדמה גדול ולהקצותו לבניית מסגד. אמרתי לו שהחברה שלנו לא זקוקה לבניית מסגדים כפי שהיא זקוקה לגיבוש חשיבה חברתית, ושראוי יותר לכוון לעבר הגמול הרב ביותר אצל אללה ולהתמקד בהקמת מיזמי צדקה הומניטריים.

בחברתנו רוֹוֵחַ האסלאם, והשבח לאל, שאנו [חיים] במדינה מוסלמית. אחד החסדים והדברים שאללה העניק לנביא הם דבריו של הנביא עליו השלום: 'יצרתי את הארץ [כולה] כמסגד עבורי וכדבר שניתן להיטהר בו, ולכן כל מוסלמי יכול להתפלל [בכל מקום] אם הגיעה שעת התפילה'.[2]

 

זהו יתרון ותכונה ייחודית המעידים שאנו [חיים] ברווחה. זוהי גם קריאה המדרבנת [אותנו] לבדוק מה יקרב אותנו לבורא באמצעות הנברא כמו: סיוע למדוכא, שבירת [של הרַעֵב], טיפול בחולה והפגת העצב. שהרי: 'המחיה נפש אחת כאילו החיה את האנשים כולם' [קוראן, סורה 5, פסוק 32].

החברה שלנו צריכה להחיות את [היצורים] החיים, ולהשיב את הנשמה ואת החיים למי שרגש הבושה מונע [מהם לבקש עזרה] ואני מתכוון לבעלי הצרכים המיוחדים שצנועים בבקשותיהם ובדרישותיהם.

החברה שלנו צריכה להקים דירות כדי לשכן ולטפל בהן בבעלי צרכים מיוחדים ובבעלי מוגבלויות רציניות שמצריכים מלווים ומומחים כמו: שיתוק מוחין, מחלות נפש, פיגור, הרצף האוטיסטי, תסמונת דאון, אלצהיימר, אנשים שזקוקים לדיאליזה, וכל מה שהגמול שלו יבוא לידי ביטוי במישור הדתי ובמישור הגשמי, כמתן צדקה לחברה, וכיושר מול אללה...

החברה שלנו צריכה לתאם מאמצים ושיתוף פעולה בין כל הפילנתרופים כדי לתת מענה לכל צרכיה ודרישותיה ההכרחיים.

החברה שלנו זקוקה לבנייה שעליה דיבר הנביא מוחמד, נביא הרחמים, קרי, [בנייה שבמסגרתה] נחזק זה את זה, כדי להשיג את מטרותיה של הממלכה [כפי שנקבעו] בחזון 2030: להגיע לחברה משגשגת בזכות איכות החיים".[3]