המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
פולמוס בנושא רטוריקת השנאה
16/12/2001


פולמוס בנושא רטוריקת השנאה 

 

תוכנית האירוח של ערוץ הטלוויזיה הקטרי, אל-ג'זירה, "הכיוון הנגדי", עסקה לאחרונה בשאלה האם יש לקיים רפורמה בתוכניות הלימוד במדינות ערב ולהטיל מגבלות על רטוריקה קיצונית בעיתונות ובמסגדים. על פי מתכונתה הקבועה של התוכנית, התארחו באולפן שניים בעלי עמדות מנוגדות: העיתונאי אחמד אל-צראף, תבע לערוך רפורמה שכזו ואילו העיתונאי האסלאמיסט הירדני, זיאד אבו ע'נימה, התנגד לה. מנחה התוכנית היה פיצל אל-קאסם. להלן קטעים מן הדיון[1]:

 

המנחה אל-קאסם שאל בתחילת התוכנית את אל-צראף "האם מה שנחוץ לנו זה אסלאם בסגנון אמריקאי?". "לא בהכרח", השיב אל-צראף, "אבל אנו בהחלט זקוקים להאנשה של דתנו; להפוך אותה קרובה יותר לאנושות...  אני שואל: מה חלקנו באנושות, בתנועה האנושית? אילו היו מגבשים רשימה של העמים על פי קירבתם לאנושות, אנו היינו מצויים, כנראה, בתחתיתה, לא משום שחלקנו במאמצים האנושיים דלים, אלא בשל הקיצוניות שלנו, בשל השנאה שלנו כלפי רבים מן העמים, ובשל כך שרבים מן המשטרים [הערביים] נלחמים זה בזה.

 

יש לומר את האמת, כיום, במקום שנתגאה ברופא הערבי או המוסלמי, בממציא, במגלה, אנו מתגאים בשמות כמו צאלח סריה, עבד אל-סלאם פרג', אל-מודודי, בן לאדן, אל-ט'ואהרי, אבו חפץ, המולא עמר, [עמר] עבד אל-רחמן, כל אלה הפכו לחלק מן ההיסטוריה שלנו, הם מייצגים אותנו על כל הקיצוניות שלהם ועל כל האלימות לה הם קוראים. אנו הפכנו לקבוצת אנשים שנואים בעולם. הפספורט הערבי בכל מדינה הפך למקור לדאגה לשלטונות הביטחון, לרשויות התעופה ולמודיעין...

 

הדבר מחייב התערבות של גורם כלשהו כדי לכפות עלינו [שינוי]. אנו נכשלנו במשך מאות בשנים להפוך לאנשים הקרובים לאנושות; נכשלנו בתוכניות הלימוד שלנו, נכשלנו בדרשות הנישאות במסגדינו... נכשלנו כשלון חרוץ באסלאם שלנו. המציאות בשטח ברורה: העיתונים, הספרים, המחקרים, תוכניות הלימוד, הרטוריקה הממשלתית, הרטוריקה ברדיו, העיתונות הממסדית, העיתונות העממית – כולם מוכיחים זאת. אנו מפוררים וסותרים זה את זה עד כדי אלימות ורצח. מתבצעים חיסולים פיזיים רק משום שדעתו של אדם שונה מדעתו של אדם אחר, שלא לדבר על עמים אחרים, דתות אחרות, ואסכולות דתיות אחרות [בתוך האסלאם]."

 

"אם כן, אנו זקוקים לאמריקה כדי שתלמד אותנו אסלאם חדש", התריס אל-קאסם. "אולי", השיב אל-צראף, "אין הכוונה באסלאם חדש לכך שהם יכפו עלינו את הפולחן. אין הכוונה שהם יאמרו מתי להתפלל. אבל גורם כלשהו צריך לכפות עלי [להסיר] את הקיצוניות שהשתלטה על תוכניות הלימוד... על העיתונות ועל הדרשות, כדי שיהיו קרובים יותר לאנושות ולעמים האחרים."

 

אל-קאסם פנה לאורחו השני וביקש את תגובתו. אבו ע'נימה אמר כי "התופעה של אסלאם על פי הזמנה איננה תופעה חדשה ואמריקה לא המציאה אותה. הראשונים שהמציאות את התופעה הזו היו הכופרים של קורייש, שבאו אל הנביא והציעו לו: 'מה דעתך, יא מחמד, שתהיה דת שתשביע את רצונך ואת רצוננו והפולחן בה יהיה לכל האלים [ובכלל זה אללה]?' הוא דחה זאת באופן חד משמעי באומרו: 'הו כופרים, לא אעבוד את מי שאתם עובדים ואתם לא תעבדו את מי שאני עובד'. בעקבות ניסיון זה, נעשו ניסיונות נוספים רבים לייצר אסלאם על פי הזמנה. אתאתורכ בטורקיה ניסה לייצר אסלאם על פי הזמנה...

 

עכשיו, באה אלינו אמריקה והיא רוצה לכפות עלינו אסלאם חדש בהתאם לרצונותיה. עלי להודות שאנשי [שבט] קורייש היו מנומסים יותר מאמריקה; לפחות הם הציעו למחמד דת [שלדעתם] תשביע את רצונו ואת רצונם, בעוד שאמריקה כופה עלינו אסלאם שישביע את רצונה ואת רצונם של היהודים, אך אינו מתחשב ברצונותינו. בכלל לא אכפת לה שהיא מביכה את המשטרים הידידים לה בפני עמיהם בכך שהיא כופה עליהם את האסלאם האמריקאי החדש הזה... האסלאם שאמריקה חפצה בו הוא אסלאם שאינו נלחם את הג'יהאד; אסלאם הרואה בניסיון להוציא את הכובשים היהודים מפלסטין, בהתאם לצו הקוראני 'הוציאוהם מהיכן שהוציאו אתכם' כטרור; אסלאם האוסר את הג'יהאד למען אללה ומגדיר אותו כטרור. לאסלאם האמריקאי החדש הזה אין סיכוי להצליח. בשום פנים ואופן, אין לו סיכוי להצליח! כפי שנכשלו הניסיונות הקודמים לכפות אסלאם בהזמנה, ייכשל ניסיונה של אמריקה לכפות אסלאם על פי ההזמנה שלה ושל היהודים."

 

"יפה דיברת!", הכריז אחמד אל-צראף, "ואולם, אם נחזור ונקרא את הספרות של התנועות האסלאמיות, נמצא שהמצב שונה ומחייב התערבות [חיצונית]. תוכניות הלימוד ברבות ממדינות ערב קוראות לגזענות ולשנאה של רבים מעמי הארץ. אני מחזיק בידי פרסום מטעם משרד ההקדשים בכווית המציג למוסלמים שורה של דרישות: דורש מהם שלא להידמות לבהמות; דורש מהם שלא להידמות ליהודים ולנוצרים; מצווה עליהם להגר מארצות הכפירה לארצות האסלאם...

 

סעיד חוי, אחד מגדולי התיאורטיקנים של 'האחים המוסלמים' כתב ספר בשם "האסלאם" בשנת 1968 ובו הוא אומר...: 'כל עוד שעל אדמה אחד אינו כפוף לשלטונו של אללה, הוא ואנשיו מצויים במלחמה. האנשים מתחלקים לשני סוגים: מוסלמים וכופרים. לבני החסות [קרי, נוצרים ויהודים] אין זכות להחזיק במשרות במדינה, אין להם זכות לקחת חלק במועצה המייעצת ["שורא"], אין להם זכות לריבונות, אין להם זכות להשתתף בבחירת הנהגת המדינה. אחד התנאים לחוזה עמם הוא שהם יהיו מושפלים'.

 

האין זו קיצוניות? בכל אחת מן המדינות האסלאמיות... ישנם מיעוטים. אנו זקוקים לעולם, אנו זקוקים לאמריקה, אנו זקוקים למערב, ליפן, לסין. אנו צריכים לחיות בחברה [העולמית] הזו ולהוות חלק ממנה. לשם מה רטוריקת השנאה הזו שאנו מפיצים באמצעות המסגדים, באמצעות תוכניות הלימוד, דרך אמצעי התקשורת הממשלתיים והעממיים? לשם מה השנאה הזו לאחר? מדוע איננו מקבלים את האחר? מדוע אין אצלנו סובלנות כלפי האחר? אף פעם אין אצלנו סובלנות. חילקנו את העולם לארץ הכפירה ולארץ האסלאם, או כפי שאמר בן לאדן: 'אוהל הטוב ואוהל הרוע שאינם יכולים להיפגש'. מדוע אנו מציבים אחדים מאתנו באוהל הטוב וששה מיליארד מאנשי העולם באוהל הרוע? אינני מבין את הסיבה לקיצוניות הזו ואינני מוכן להסכים לה.

 

אנו זקוקים לכוח [חיצוני]. אינני אומר זאת מתוך אהבה לכוח הזה או מתוך הכרה בסמכותו; אינני יושב כאן כדי להגן על אמריקה, אמריקה יכולה להגן על עצמה. אני נכשלתי בלהיות בן אדם, אני חוזר ואומר את המשפט הזה. לו בדקנו את העיתונות שלנו ואת אמצעי התקשורת הממשלתיים והאחרים, היינו מגלים שכל מה שיש בהם זה רטוריקה של שנאה. זה גם המצב בספרי הלימוד.

 

בנוגע לבתי הספר לקוראן. לשם מה אנו זקוקים לבתי ספר לקוראן?... מאיפה הוקמה מדינת בן לאדן, או מדינת הטאליבאן? מבתי הספר של הקוראן. אני הלכתי למערב והלכתי למזרח וראיתי  אנשי דת מלומדים אמיתיים. שמחתי לשבת במחיצתם. אדם שהיה מהנדס והפך לאיש דת, אדם שהיה רופא, עזב את הרפואה והפך לאיש דת. למה שלא יהיו אצלנו סוג כזה של אנשי דת? לאיש דת צריכות להיות כל התכונות שיאפשרו לו להיות דרשן. אין די בכך שהוא מכיר את ההלכה האסלאמית, פרשנויות של חדית'ים, וקוראן. לא, אני רוצה שיהיו לו אופקים רחבים בהרבה... אינני תוקף את הדת; הדת ברורה. ואולם, המחשבה הדתית שאנו מיישמים היא מסוכנת ביותר."

 

אל-קאסם שאל את אבו ע'נימה האם אין הגזמה בטענות בדבר "אסלאם אמריקאי". "לא, אין הגזמה", השיב אבו ע'נימה, "האמת היא שאמריקה מנסה וזוממת מזה שנים רבות להלום בתנועות האסלאמיות המניפות את דגל האסלאם הנכון. יש לי עשרות דוגמאות. כל הנשיאים האמריקאים הציונים תקפו את האסלאם ותבעו לחסלו: ניקסון, קרטר, רייגן. כולם... מר אחמד [אל-צראף] מיישם את האמרה 'יורים ובוכים'. הוא מאשים את המוסלמים ואת האסלאם שהם ברברים, גרמו לאומות העולם לשנוא אותם, ובה בשעה הוא מבשר לנו שהאמריקאים ילמדו אותנו מחדש כיצד יש להתייחס לבני האדם באופן אנושי... האמריקאים האלה, שההיסטוריה שלהם מלאה במעשי טבח ברבריים ולא אנושיים, הם שהשמידו את האינדיאנים עד האחרון שבהם."

 

אל-צראף ביקש להביא דוגמאות מן ההיסטוריה למדינות שהשתנו לטובה בעקבות התערבות חיצונית: "יפן היתה מדינה דתית קיצונית. היא היתה קיצונית גם בכך שקידשה את הקיסר. הם היו מתאבדים למען הקיסר ולמען המדינה. יפן השתנתה. היא הפכה למדינה מתקדמת... היתה גם קיצוניות ארית בגרמניה. הם טענו שהגזע הארי הוא הגזע העליון. את כל עמי העולם – אותנו – היטלר הציב בדרג ה-14 של עמי העולם. הוא טען שהעמים האלה אינם שווים כלום לעומת הארים. כיום, הדיבורים על ארים נעלמו כלא היו. בדומה לעמים רבים בעבר, אנו זקוקים כיום להתערבות חיצונית..."

 

אבו ע'נימה דחה את הדוגמא של יפן בטענה ש"היפנים אינם מוסלמים". "חוץ מזה", הוא הוסיף, "מי אמר שהיפנים אוהבים את אמריקה?! יפן היא אחת האויבות האסטרטגיות האמריקאיות, אחת מאויבות הקפיטליזם האמריקאי. הם לא שינו דבר בנפשם של היפנים, אלא רק את דרך החיים."

 

בנוגע ל"פרופסורים לאנושיות שאדון אחמד רוצה להכניס ככוח חיצוני שילמד אותנו", אמר אבו ע'נימה: "האם אתה רוצה שהם ילמדו אותנו אנושיות ביחס לשבויים על פי השיטה בה נהגו במבצר ג'אנג'י [במזאר אל-שריף, אפגניסטן]? האם זוהי התנהגות הומאנית? ברגע זה בו אנו מדברים, ערבים מוסלמים מושמדים באמצעות המארינס האמריקאים שאתה מפיץ את הבשורה על אנושיותם... אנו אלה המלמדים את כולם אנושיות מהי".

 

אל-צראף טען שלערבים האפגאנים לא היתה סיבה ללכת לאפגניסטן ואבו ע'נימה הצהיר בתגובה: "לו הייתי מסוגל, הייתי הולך בעצמי ונענה לקריאת הג'יהאד." בהמשך, ניסה אבו ע'נימה להסביר מדוע אנשי התנועות האסלאמיות הלכו להילחם באפגניסטן ולא בירושלים: "אם המשטרים היושבים על הגבולות עם הישות הציונית היו שומעים על מישהו שרוצה להילחם את הג'יהאד בפלסטין, אתה חושב שהם היו מקבלים אותו במוסיקה ובפרחים?... מאז קמפ דיוויד [1979] אנו שומרים על ישראל ומונעים כניסת לוחמי ג'יהאד לפלסטין...

 

אבו ע'נימה קבל על כך שבוש תאר את בן לאדן "במונחים המתועבים ביותר" דבר המהווה, "ניסיון להשניא את המוסלמים בפני המערב". אל-צראף טען כי בן לאדן אינו מייצג את האסלאם או את המוסלמים, אך אבו ע'נימה קבע כי בן לאדן "מוסלמי, מוסלמי, מוסלמי."

 

"גם אני מוסלמי", השיב אל-צראף, "האם אני מייצג את האסלאם?"

 

בהמשך התוכנית, לאחר ויכוח  בשאלה האם ברז'ינסקי היה "יהודי" או "נוצרי-פולני", הצהיר אבו ע'נימה כי "המלחמה [באפגניסטן] היא מלחמת פחדנות, מלחמה של מטוסים. גם כן מלחמה... זה כאילו שיבוא פיל וידרוס נמלה ועוד יתגאה בזה!"

 

"מדוע הנמלה מתעמתת עם הפיל", שאל אל-צראף. "היא תתעמת עם הפיל שלך ותגבור עליו, בעזרת אללה!", הכריז אבו ע'נימה, "אנו שונאים את אמריקה ושונאים את החברים של אמריקה... אנו לוחמים נגד אמריקה. זה לא דבר שאנו מתביישים בו... אמריקה היא אויבת, אמריקה היא אויבת."

 

אסעד נאדר משבדיה, התקשר לאולפן ואמר: "האיש הזה [אל-צראף] מדבר על האסלאם כמו על פושע ורוצה לשפוט אותו משום שהוא אינו מתעלה לדרגה של התרבות המודרנית. על איזו תרבות הוא מדבר? על תרבות המערב?... אמריקה התחילה בכך שרצחה 50 מליון אינדיאנים. אמריקה תקפה שתי ערים ביפן, שרפה מאות אלפים... הוא דורש שאנו נעלה על הרכבת של האנשים האלה. המערב מאז המאה ה-17 כבש את ארצותינו, רצח את ילדינו ונשינו, הרס את בתינו, ותקף את המקומות הקדושים. הפשע האחרון של המערב היה שהוא הביא עם במקומו של עם. הביא את עם היהודים מכל רחבי תבל והחליף אותו בעם שלו במולדתו בתירוצים מיתולוגיים ותנכיים מזויפים. אחרי כל זה הוא עוד רוצה שנצטרף אליהם?! אם הוא רוצה לדבר על מצב המוסלמים, הרי ששליטי המוסלמים מאז תחילת המאה [העשרים] ועד עתה הם סוכנים שהביא המערב והוא מגן עליהם, מגן על כסאותיהם... אותן מדינות ערביות ואסלאמיות קראו לצעירים הנלהבים להילחם באפגניסטן נגד רוסיה, והחשיבו זאת לג'יהאד למען אללה... כעת, כשהם רוצים להוציא את האמריקאים התומכים ביהודים בפלסטין והכובשים את חצי האי ערב או לתקוף אותם, הם הפכו לפושעים המבוקשים בכל רחבי העולם. הכיצד?! עודדתם אותם אתמול, וכעת ילדים ונשים ממצרים [מסתובבים] בין הרי [אפגניסטן] וקוראים לעזרתו של חוסני מבארכ, קוראים לעזרתם של שליטי סעודיה..."

 

אבו ע'נימה טען כי בשעה שתובעים להטיל מגבלות על החינוך וההטפה האסלאמים, מאפשרים למיסיונריות לפעול חופשי בעולם הערבי. "לפני כמה ימים", הוא סיפר, "קראתי באחד מעיתוני המפרץ, שם אין נוצרים, מודעה המציעה ספרי ברית חדשה לכל המעונין. אנו שותקים על לימודי יום ראשון באמריקה ובאירופה, בהם כל מה שלומדים זה הברית החדשה, ואתה בא ודורש, בדיוק את מה שדורש בוש.

 

ארה"ב הקצתה לפקיסטן מאה מליון דולר כדי ללמד את הקוראן בדרכו של בוש. כלומר, עד כה היו שבע גרסאות לקריאת הקוראן[2] וכעת נוספה דרך שמינית, גרסת-בוש."

 

"תראה את כל מה שנכתב באמריקה לאחרונה", פנה אל-קאסם לאל-צראף, "יש לך את פרידמן בניו יורק טיימס, שדרש בפומבי לשנות את תוכניות הלימוד ושפך את זעמו על הוראות האסלאם והטקסטים הקוראניים. הוא תקף את בתי הספר הדתיים בפקיסטן ובמקומות אחרים ואמר כי הם אחראים לאווירה שבה חיים המוסלמים. אתה רוצה לטעון את אותו הדבר, או מה?!"

 

"קיים הבדל בין התערבות, בה אני תומך, לבין כפייה של דברים מסוימים", השיב אל-צראף, "אנו זקוקים להתרחקות מן הקיצוניות ומן השנאה נגד עמי הארץ בתוכניות הלימוד שלנו... מדינת הטאליבאן הוקמה דרך בתי הספר ללימוד הקוראן. נעשתה שטיפת מוח לצעירים האלה... האם זו המדינה לה אנו מחנכים ולה אנו שואפים? מדינת המולא עמר היא הדוגמא למורשת? מדינה הזורעת חשיש? זו המדינה שאינני יודע לשם מה הלכו צעירינו כדי להגן עליה... קיים הבדל בין קריאות ולימוד הקוראן לבין הבנת הדת. אל בתי הספר לקוראן מביאים ילדים בני ארבע... הם יושבים על האדמה באלפיהם, מנענעים את ראשיהם וקוראים את פסוקי הקוראן מבלי להבין או לפרש את משמעותם. זוהי שטיפת מוח קולקטיבית. אנו צריכים להיפטר מזה. עלינו להבין את דתנו... מדוע אנו העם היחיד בעולם השולח את בניו בגיל ארבע לבתי ספר לקוראן ולאחר מכן תהליך הלמידה הזה נמשך 16 שנים ברציפות?... זוהי דת קלה שניתן לקלוט אותה בנקל. לא צריך את שטיפת המוח."

 

"אז מה שאתה רוצה לומר זה שהאסלאם מהווה שטיפת מוח של האנשים?", התריס אל-קאסם. "לא", השיב אל-צראף, "בני אדם שוטפים את מוחם של בני אדם אחרים. האסלאם אינו שוטף. בני אדם שוטפים את המוח של הילדים בדרך שבה הם מלמדים אותם."

 

ד"ר חמזה זובע מכווית הועלה לשידור וטען כי ב'ניו יורק טיימס' וב'וושינגטון פוסט' "מאשימים את האסלאם יומם וליל, כאילו אנו המוסלמים חבורה של רשעים. הזכרת כבר את תומס פרידמן, ויש גם את מורין דאוד... שכתבה מאמר תחת הכותרת "אסאמה וקליאופרה"... [על מצבן של נשות סעודיה] היא תבעה מן הגברת הראשונה באמריקה להתערב בקרב המדינות הערביות והאסלאמיות כדי להביא שוויון לנשים, כפי שהגברת הראשונה התערבה כדי להשיג שוויון לאישה האפגנית. האנשים האלה אינם מכירים את האסלאם. מה אנו כבר יכולים לעשות אם הקוראן מתיר לגבר להינשא לשתים, שלוש, וארבע נשים? האם נבטל את הפסוק הקוראני?! איננו יכולים לבטלו, זו המציאות. האסלאם קבע כללים. ואולם, בעלת הטור הזו רוצה לבטל את הפסוק הקוראני. במקביל, תומס פרידמן הלך וכתב מאמר לאחר שביקר בפשאואר... הוא לגלג ואמר:... המורה ביקש מאחד התלמידים לדקלם פסוק והוא קרא את הפסוק: 'המאמינים יכנסו לגן העדן והכופרים יכנסו לגיהינום'. תומס פרידמן מתפלא כיצד אנו אומרים שהמאמין יכנס לגן העדן והכופר לגיהינום?! אלה אינם הדברים שלנו ואנו איננו יכולים לשנותם. אפילו בתורה נכתב שמי שמציית לאל נכנס לגן העדן. אפילו בברית החדשה."

 

"שמעת את הדברים", פנה אל-קאסם לאל-צראף, "דאוד, פרידמן ואחרים קוראים בגלוי לשנות את האסלאם... בעיקר בנושא הנשים."

 

"אני חושב שצריך להיות תמים או טמבל כדי להאמין שזה נכון", השיב אל-צראף, "הדתות והאמונות הפרימיטיביות ביותר שרדו אלפי שנים, שלא לדבר על האסלאם [הצעיר יחסית]. אין כוח על פני כדור הארץ המסוגל לשנות את אמונתם של מיליארד מוסלמים. אם לא נלמד בבתי הספר של הקוראן, אין משמעות הדבר שאנו איננו רוצים את הקוראן... כווית היא מדינה פתוחה יחסים ויש בה את השיעור הגבוה ביותר של קיצוניים שאין להם שכל. הסיבה לכך היא שהקבוצות האסלאמיות שולטות על החיים החינוכיים בכווית מזה שלושה עשורים. אני קורא להרחיק את החינוך מן הקיצוניות. האסלאם גדול על אותם אנשים הטוענים שהם המגנים עליו ורוצים להלביש עליו את לבוש הטרור ולשנוא את האנשים. קיים הבדל בין לשנוא את האויב הציוני במולדתי לבין לשנוא את היהודי בפילדלפיה. קיים הבדל גדול."

 

לקו הטלפון העלה המנחה את מנד'ר חיאצאת מירדן שביקש להתלונן על אחמד אל-צראף: "יש לי הסתייגות מערוץ אל-ג'זירה, שמארח בתוכניותיו אנשים שווים לצד אנשים לא שווים. האורח שלך, מר אחמד, כאשר הוא מדבר על בן לאדן, עליו לומר: 'השיח' אמאם המוג'אהדין אסאמה בן לאדן' ולא סתם 'אסאמה בן לאדן'.

 

אסאמה בן לאדן הוא מי שהחזיר לאומה האסלאמית סוג מסוים של כבוד ושל עוצמה. אסאמה בן לאדן הוא שזעזע את אמריקה, שרצחה מוסלמים וילדים. לא לכבודו של אסאמה בן לאדן לעלות על בדל שפתיו של אחמד [אל-צראף]. זה דבר אחד.

 

שנית, נראה שמר אחמד אינו יודע שבדיוק כפי שתבעו מפקיסטן לסגור את בתי הספר הדתיים ולשנות את תוכניות הלימוד, תבעו מסעודיה להשמיט את המילה 'ג'יהאד' מהדת המוסלמית, כדי שזו תהפוך לדת אמריקאית טהורה, בדיוק כמו הממשלה האפגאנית הזמנית שאמריקה תמכה בה... אני לא מנסה לפגוע באחמד אל-צראף באופן אישי. אני מדבר על מצפונו של כל מוסלמי בעל כבוד. אסור לאף ערבי מוסלמי להזכיר את שמו של אסאמה בן לאדן בלשון זלזול. כבוד השיח' אסאמה בן לאדן, אמאם המוג'אהדין, אללה ישמור עליו ויעניק לו ניצחון על הכופרים, הוא שהביא לכך שנשיא אמריקאי הכיר בפעם הראשונה במדינה פלסטינית. זו תוצאה של מעשיו של אסאמה בן לאדן."

 

אל-צראף טען כי הוא "תומך מכל הלב" בהגבלת הדרשנים במסגדים: "אני מקשיב לדרשות מדי יום שישי. הדרשנים במסגדים אומרים: אללה, פורר אותם; אללה, הפוך את בניהם ליתומים; אללה, שרוף את גידוליהם; אללה, הפוך את נשותיהם לאלמנות. המשפטים האלה נאמרים לאנשים פעמים רבות בזה אחר זה. מדוע? לשם מה הרטוריקה הזו הקוראת לשנאה...?

 

אבו ע'נימה האשים את אל-צראף כי הוא רוצה "להביא כמרים שילמדו את ילדינו אסלאם". וטען כי "הדברים האלה שאתה מגנה הם אותם הדברים שאמר הנביא מחמד ביחס לשבט קורייש... אללה, פזר את האמריקאים, אללה פורר את היהודים, זה מכעיס אותך?! מכעיס אותך שהיהודים והאמריקאים יפוררו?"

 

"מדוע 260 מליון [אמריקאים] הפכו כולם ל[אויבים] ניסה אל-צראף לשאול. "משום שהם הורגים אותנו", התפרץ אבו ע'נימה, "משום שהם שוחטים אותנו, משום שכל האסונות שלנו מקורן באמריקה. מי הביא את התוכנית היהודית לפלסטין אם לא אמריקה?...

 

לקו הטלפון עלה נביל פיאץ' מסוריה שהציג עמדה דומה לזו של אל-צראף: " מדוע הם [האסלאמיסטים] פוחדים כל כך על האסלאם? יש מיליארד מוסלמים, מדוע יש לפחד על האסלאם?... סעיד אל-בוטי בספר הנלמד בפקולטה להלכה אסלאמית בדמשק... אומר על החילוניים: 'הטיפשים האלה אוחזים ברסן הטמטום וההשפלה ונוהגים כמו אירופה בכל דבר'. שיח אל-אזהר הידוע האשים בכפירה את הדרוזים, את האסמאעילים, את העלווים ואמר: 'אין להינשא להם ואין לאכול את הבשר ששחטו, משום שאין להם ספר קדוש.' והדבר המוזר ביותר הוא שיש סעודי אחד, אני חושב ששמו מחמד אל-קרני, שכתב ספר בשם "כללי הכפירה" ובו הוא אומר: 'העלווים, האסמאעילים והדרוזים כופרים יותר מאשר הנוצרים והיהודים' הוא תבע להרוג את הגברים שבהם, לשבות את נשותיהם, לשעבד את ילדיהם, ולקחת את רכושם. זה מה שאנו מתנגדים לו. בשום אופן איננו יכולים להתנגד לאסלאם, אבל אנו מתנגדים לפשיעה. בין אם הפשיעה לוקחת לעצמה אופי קדוש ובין אם לאו, אנו מתנגדים לה. אנו מתנגדים ללימוד הפשיעה, אנו מתנגדים ללימוד דחיית האחרים, אנו מתנגדים ללימוד רצח האחר. עלינו להיות מתורבתים - מוסלמים מתורבתים. האם משמעות הדבר שאנו מתנערים מן האסלאם. בשום פנים ואופן לא."

 

אך אבו ע'נימה לא השתכנע וקבע כי "האסלאם אותו רוצה אמריקה הוא האסלאם הקובע כי מניעת הריון מותרת, אסלאם הקובע כי לנשים מותר להיכנס לפרלמנט..."

 

בנקודה זו עבר הדיון לנושא הג'יהאד והטרור. אל-צראף אמר להגנתו כי אין הוא מתנגד לג'יהאד בפלסטין, אך לדעתו "המילה 'ג'יהאד' כבר התבלתה מרוב שימוש שלא במקומה ועל ידי אנשים שאין להם כל קשר לג'יהאד. אדם יושב על כס השלטון ודורש ג'יהאד, איזו משמעות יש לכך?"

 

אבו ע'נימה הגיב באמרו כי "הג'יהאד ימשיך להיות שיא האסלאם". הוא הזכיר את 'ועידת דקאר', שלטענת האסלאמיסטים, השליטים הערביים הכריזו בה כי הם מוותרים על הג'יהאד, ואמר: "מי הם בכלל שהם יבטלו את הג'יהאד? האם הם מייצגים את האומה האסלאמית? אפילו אמהותיהם בזו להם אחרי שקבלו את ההחלטה הזו לבטל את הג'יהאד. את הג'יהאד לא יכול לבטל איש."



[1] אל-ג'זירה TV (קטר), 11.12.2001.

[2] משום שהקוראן הועבר בעל פה ונעדר ניקוד דיאקריטי, התפתחו שבע גרסאות לקריאתו.