המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
סעודיה ואיחוד האמירויות לא מתייצבות לצד ארה"ב מול רוסיה בשל אי עמידתה לצידן מול איראן
22/3/2022

סעודיה ואיחוד האמירויות מסרבות להתייצב לצד ארה"ב מול רוסיה בשל אי התייצבותה לצידן מול איראן


מאת ח. ורולקר


הקדמה

מאז פרצה המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, נמנעו איחוד האמירויות וסעודיה מלנקוט עמדה ברורה בסכסוך ולאמץ את עמדתה של ארה"ב, בעלת בריתן הגדולה, כפי שאולי היה צפוי. ההצהרות הרשמיות שפרסמו סעודיה ואיחוד האמירויות נוסחו בלשון דיפלומטית הקוראת לשני הצדדים לפתור את המשבר ביניהם בדיאלוג.[1] הדבר בא לידי ביטוי גם בעיתונות כאשר מאמרי המערכת בעיתונים הממסדיים של שתי המדינות נמנעו מלמתוח ביקורת על רוסיה.

 

ככל שחלפו הימים הלכה והתבהרה יותר ויותר עמדתן של שתי המדינות המסרבת לגנות את רוסיה, הן בשל הקשרים המתפתחים שלהן עימה בתחום המדיני הצבאי והכלכלי, והן בשל ההערכה כי רוסיה צפויה להפוך לגורם משמעותי בסדר העולמי החדש המתגבש בימים אלה. סעודיה ואיחוד האמירויות אמנם הצביעו בעד ההחלטה שמגנה את רוסיה בדיון שהתקיים ב-2.3.22 בעצרת הכללית של האו"ם, אך איחוד האמירויות נמנעה מהצבעה על החלטה דומה שבוע קודם לכן ב-25.2.22 במועצת הביטחון, מה שהתפרש כאי התייצבות שלה לצד ארה"ב.

 

סיבה נוספת העומדת מאחורי ההחלטה של שתי המדינות שלא להתייצב במחנה האמריקאי נוגעת ליחסיהן המתוחים עם ממשל ג'ו ביידן, עוד מתחילת כהונתו, בדומה למתיחות ששררה ביניהן עם ממשל אובמה. זאת, בשל היחס שהפגין ממשל ביידן כלפי יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן, ובעיקר בשל מדיניותו הפייסנית של הממשל כלפי איראן ושאיפתו לחזור להסכם גרעין עימה, הדומה להסכם שגיבש ממשל אובמה בשנת 2015. לאחרונה ניכר כי מתיחות זו רק הולכת וגוברת, עם הדיווחים על התקדמות בשיחות הגרעין המתנהלות בווינה בין איראן לארה"ב ועל כך שהצדדים קרובים לחתום על הסכם. בסעודיה ובאיחוד האמירויות הולכת ומתחזקת תחושת אכזבה קשה מארה"ב בשל מה שהן רואות כהפקרה של בעלות ברית והתעלמות מהאיומים הגוברים עליהן מצד איראן. כאמור, תחושות האכזבה והזעם בקרב שתי המדינות, הן עוד סיבה להימנעותן ממתן גיבוי לארה"ב מול רוסיה. 

 

ביטוי בולט למתיחות זו הוא החלטתן של סעודיה ואיחוד האמירויות לדבוק בהסכם מדינות אופק פלוס - קבוצה מורחבת של המדינות יצואניות הנפט הכוללת את המדינות החברות באופק וכן עשר מדינות נוספות ובכללן רוסיה – הסכם לפיו יש להימנע מהגברת תפוקת הנפט. זאת, למגינת ליבו של הנשיא ביידן המעוניין ששתי המדינות יגבירו בתקופה הקרובה את תפוקת הנפט בשל העלייה במחירו והפגיעה בכלכלות אירופה וארה"ב.[2]

 

הזעם של סעודיה ואיחוד האמירויות על ארה"ב נחשף ב-3.3.22, כאשר יוסף אל-עותייבה, שגריר איחוד האמירויות בארה"ב, אמר בהתבטאות חריגה, כי היחסים בין ארצו לבין ארה"ב עומדים כעת למבחן.[3] באותו היום התפרסמו גם ההצהרות הבוטות של יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, למגזין האמריקני אטלנטיק, באשר ליחסים עם ארה"ב, בהן אמר בן היתר כי דעתו של ביידן עליו אינה חשובה לו והבהיר כי לאיש אין זכות להתערב בענייניה הפנימיים של סעודיה או להציג לה תכתיבים. הוא גם רמז כי סעודיה יכולה לצמצם את השקעותיה בארה"ב ומנגד להגדילן בסין.[4] המתיחות גברה ב-8.3.22 כאשר הוול סטריט ז'ורנל דיווח כי יורש העצר של איחוד האמירויות, מוחמד בן זאיד, ויורש העצר של סעודיה, מוחמד בן סלמאן, סירבו לקבל שיחות טלפון מהנשיא ביידן שביקש לדון עימם על הצורך בהגברת ייצור הנפט.[5]


בימים הבאים המשיכו להתפרסם דיווחים המעידים על התדרדרות נוספת ביחסים בין שני הצדדים. ב-15.3.22 דיווח הוול סטריט ז'ורנל כי סעודיה שוקלת לקבל מסין תשלום במטבע היואן הסיני תמורת הנפט שהיא מוכרת לה, מה שעשוי לחזק את המטבע הסיני ולערער את הדומיננטיות של הדולר האמריקאי בסחר הנפט העולמי.[6] כמו כן, ב-16.3.22 ביקר ר"מ בריטניה, בוריס ג'ונסון, בסעודיה ובאיחוד האמירויות במטרה לשכנען להגביר את תפוקת הנפט על מנת להוריד את מחירו, אולם מדיווחים רבים עולה כי ביקורו נכשל וכי שתי המדינות הבהירו לו שהן דבקות בהסכם עם אופק פלוס.[7] יומיים לאחר מכן ב-18.3.22 הגיע נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, לביקור רשמי באיחוד האמירויות, וזכה לקבלת פנים חמה, מה שהתפרש כקריאת תיגר מצד איחוד האמירויות כלפי ארה"ב המתנגדת להכשרתו מחדש של הנשיא אסד.[8] היומון האמירתי אל-ערב אף הבהיר כי המסר מהביקור לארה"ב הוא שאיחוד האמירויות נוקטת עמדות בהתאם לאינטרסים שלה מבלי להתחשב בדעתה של ארה"ב, בדיוק כשם שארה"ב נוקטת עמדות מבלי להתחשב בדעתה של איחוד האמירויות.[9]

 

איש התקשורת והפרשן הערבי עבד אל-בארי עטואן, עורך היומון המקוון ראי אל-יום, טען כי איחוד האמירויות וסעודיה, בעלות בריתה של ארה"ב במפרץ, החלו למרוד בהגמוניה שלה וחוברות בהדרגה לציר הרוסי-סיני שהשפעתו גוברת. לדבריו, סירובם של בן סלמאן ובן זאיד לענות לשיחות הטלפון מהנשיא ביידן הוא לא פחות מאשר "סטירת לחי" המעידה כי שתי המדינות "החלו לצאת מתחת לגלימה של ארה"ב ולבנות את יחסיהן עם המעצמות, ובמיוחד עם ארה"ב, על בסיס שוויון וכבוד הדדי ולא על בסיס של כפיפות וכניעה לתכתיבים" כפי שהיה עד היום.[10]

 

המתיחות בין סעודיה ואיחוד האמירויות לבין ארה"ב מצאה ביטוי גם במאמרים שפורסמו בעיתונות של שתי מדינות אלה לאחרונה. במאמרים אלו נטען כי מזה כשנה ארה"ב מפגינה עוינות ואיבה כלפי סעודיה ואיחוד האמירויות, תוך שהיא נוהגת בהן ביהירות והתנשאות והדגישו כי שתי המדינות אינן מוכנות עוד לסבול יחס כזה ממנה. לדברי הכותבים, הסיבה העיקרית למתיחות ביחסים עם ארה"ב ולסירובן של שתי המדינות להתייצב לצדה במשבר האוקראיני היא התעלמותה של ארה"ב מהאיומים האיראניים הגוברים על מדינות המפרץ והתעקשותה להמשיך בשיחות הגרעין עם איראן לקראת גיבוש הסכם חדש המתעלם מחששותיהן. עוד נטען כי מאז עלה הנשיא ביידן לשלטון מפגינה ארה"ב הססנות מול איראן ומנסה לרצותה. כדוגמא הם הציגו את החלטתו לביטול הגדרת החות'ים כארגון טרור, את התעלמותו מההפצצות שסופגות איחוד האמירויות וסעודיה מידי החות'ים ואת ביטול עסקת מכירת מטוסי 35F לאיחוד אמירויות, שגובשה בתקופת הנשיא הקודם טראמפ.

 

הכותבים טענו כי הססנות אמריקאית זו היא שגרמה לסעודיה ואיחוד האמירויות להבין שאין ביכולתן עוד לסמוך על ארה"ב ולהציב את ביטחונן ואת האינטרסים שלהן על כתפי הברית עימה, ולכן הן החליטו לרקום קשרים עם רוסיה וסין. לדבריהם, ארה"ב אינה יכולה לדרוש מסעודיה ומאיחוד האמירויות להתייצב לצידה ואף להתערב במלחמה הכלכלית והמדינית נגד רוסיה, בשעה שהיא מסרבת להתייצב לצידן נגד איומיה של איראן, שכן "איראן היא רוסיה של האזור" ו"[שמירה על] אינטרסים [בין בעלות ברית] צריכה להיות הדדית או שלא תהיה בכלל".

 

דוח זה יציג קטעים מכמה ממאמרים אלה.

 

 העורך הראשי של היומון האמירתי אל-ערב: ארה"ב רוצה שנתייצב לצידה, בעודה מפקירה ועוינת אותנו

היית'ם אל-זוביידי, יו"ר מועצת המנהלים והעורך הראשי של היומון האמירתי אל-ערב היוצא לאור בלונדון, פרסם ב-7.3.22 מאמר חריף במיוחד, בו טען כי לאחר שארה"ב ניהלה במשך שנה מדיניות עוינת כלפי סעודיה ואיחוד האמירויות והפגינה כלפיהן איבה ויהירות, הן הבינו שהדרך הנכונה היא להתעלם ממנה. כך כתב:"...אבו דאבי נמנעה מהצבעה [במועצת הביטחון] על ההחלטה לגנות את הפלישה הרוסית לאוקראינה... איננו יודעים בדיוק מה הייתה התגובה האמריקאית על עמדה [זו] של איחוד האמירויות, אך בבוקר ה-3.3.22 ההצהרות של השגריר האמירתי בוושינגטון, יוסף אל-עותייבה, היו יותר מברורות, כאשר הוא הביע ביטא חוסר שביעות רצון של איחוד האמירויות מעמדותיו של ממשל ביידן...

 

ברגע היסטורי גורלי, החליט הממשל האמריקאי לוותר במידה רבה על אחריותו במפרץ... הממשל הזה לא הסתפק בעמדותיו [אלה] כלפי ביטחון המפרץ, אלא הפגין איבה כלפי מדינות המפרץ בעלות ההשפעה. זוהי עוינות [שהיא בבחינת מתנה הניתנת] לאיראן בחינם ומשחקת לטובתה ולטובת ארגוני האסלאם הפוליטי ותומכיהם הידועים.

 

בצהרי אותו יום, פרסמה סוכנות הידיעות הסעודית נוסח ריאיון של יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן... [היה זה] ריאיון כן עם המגזין האמריקאי 'אטלנטיק' [שכלל] חיסול חשבונות עם ממשל ביידן...    

[איחוד האמירויות וסעודיה] הן שתי בעלות הברית החשובות ביותר של ארה"ב באזור. מזה כשנה, מאז פתח ממשל ביידן במתקפה תקשורתית ומדינית נגדן, הן לא פצו פה [בעניין]. כולנו זוכרים את מפגן כוח של ממשל [ביידן] בתחילת ימיו, כשפרסם את תיק המודיעין [האמריקאי] על מותו של העיתונאי הסעודי ג'מאל ח'אשוקג'י. בתמימות יוצאת דופן, החל ממשל [זה] לעשות אבחנה בין שתי הנהגות בסעודיה, כך שהוא מנהל מגעים עם המלך סלמאן בן עבד אל-עזיז, ומתעלם מיורש העצר, מוחמד בן סלמאן.

העויינות שהפגין ממשל ביידן כלפי איחוד האמירויות הייתה מוסווית יותר. אך מה משמעות הדבר כשהוא מטרפד עסקה אסטרטגית כמו זו של [מכירת] מטוסי F-35, או כשהוא מסיר את החות'ים מרשימת ארגוני הטרור? [לנוכח זאת], האמירתים פעלו ושינו כמה מגורמי מדיניותם האזורית והבינ"ל. [הם] החלו בנקיטת צעדים לאימוץ [מדיניות של] 'אפס בעיות', תוך שימת דגש על ביטחון מזרח תיכוני רחב שישראל הפכה לחלק ממנו. אבו דאבי הגבירה את פתיחותה כלפי סין ורוסיה. כאשר העמדה האמריקאית הגזימה בחריגתה [מהברית עם סעודיה ואיחוד האמירויות], היינו עדים להימנעות [של אבו דאבי] מהצבעה ולדבריו הכנים של אחד האנשים הבקיאים ביותר בנבכי היחסים בין ארה"ב לאיחוד האמירויות, השגריר אל-עותייבה.

הלשון העוקצנית [שהפגינו] האמריקאים במשך שנה, יהירותם חסרת האחריות כלפי בעלות בריתם והתקרבותם הבלתי מוצדקת לאיראן [במטרה] לחזור להסכם הגרעין, העידו על הקרירות ביחסים. אולם אל הלשון העוקצנית התווספה גם החולשה בעמדתה של ארה"ב שהעולם עד לה: כניסת הטליבאן לקאבול בקיץ [האחרון], עוד לפני שהכוחות האמריקאים יצאו משם. המראות [שהיו שם] היוו שחזור של מראות הנסיגה המשפילה [של ארה"ב] מסייגון בשנות השבעים. בסתיו החל להסתמן המשבר באוקראינה... 

החולשה האמריקאית [במשבר אוקראינה] התבטאה בחוסר יכולתה להציג הרתעה צבאית נגדית [לרוסיה]. אך חוסר האונים המשמעותי יותר התבטא באובדן השליטה על מחירי האנרגיה בעולם. לאחר הניסיון האומלל [של ארה"ב] להציג את 'אגדת' האלטרנטיבה הקטרית לפיה הגז שיגיע מדוחה [לאירופה] יפצה על [אובדן] הגז הרוסי, השוק הגיב למלחמה בעלייה גדולה במחירי הנפט. חוסר האונים של ארה"ב התבטא [גם] בחוסר יכולתה לשכנע את [מדינות] אופ"ק פלוס להגביר את ייצור [הנפט]. אופ"ק פלוס הפך לקואליציה [של המדינות] הזועמות על מדיניות ארה"ב; קואליציה המתנגדת ללחצים ולסחיטה [מצידה]; קואליציה של מדינות שהבינו עד כמה נחלש כוחה של ארה"ב, ושתהיה זו טעות לסמוך על וושינגטון ככוח מרתיע, או כוח בעל השפעה יעילה במפרץ, או ככוח שמפחיד את הרוסים באירופה.

הסערה [התקשורתית שחולל] הריאיון של הנסיך מוחמד בן סלמאן למגזין 'אטלנטיק' הייתה גדולה בשל אופי הדברים [שנאמרו בו] והסתעפותם. אולם הסערה בשטח הייתה פשוטה מאוד ומיידית: [המחיר לחבית] נפט [האמיר] היום ל-120 דולר... [לפתע] המילים נעתקו מפיה העוקצני של וושינגטון. היא הבטיחה להזרים מחצית ממאגר הנפט האסטרטגי שלה[11] אך המחירים עלו, ולא ירדו. על דפי הדו"ח המודיעיני על פרשת ח'אשוקג'י ועל טיוטת התוכנית של
הרחבת נאט"ו לאוקראינה נכתב לקח רציני לארה"ב, והוא שאינך יכול לחבר בין עמדות [סותרות, קרי להפגין] עויינות כלפי מדינה [קרי, סעודיה] ובה בעת לדרוש ממנה שתציל אותך על ידי הגברת שאיבת הנפט. לא ניתן לחבר בין [דאגה ל]ביטחון המפרץ לבין ריצוי איראן. המתקפה על [מתקן הנפט של ארמקו] באבקיק [שבסעודיה בספטמבר 2019], והטילים והכטב"מים [ששוגרו] לעבר אבו דאבי הן דוגמאות [לכך]...

ביידן היה מוותיקי הקונגרס ובהמשך כיהן שמונה שנים כסגן הנשיא בעידן ברק אובמה. לא חסרים לו ניסיון, ידע או בקיאות. לא ניתן אפוא להסביר את עמדותיו לגבי ביטחון המפרץ, איראן והאנרגיה אלא כמדיניות מכוונת. ההערכה הזו כעת היא שהובילה לעמדות של סעודיה ואיחוד האמירויות כלפי הממשל הנוכחי. זהו ממשל שמבין רק את שפת ההתעלמות, [שאומרת]: 'לא מעניין אותי מה ביידן רוצה לדעת אודותיי' [כפי שאמר יורש העצר בן סלמאן בראיון לאטלנטיק]. מה שנשיא ארה"ב צריך לדעת, מגיע אליו כעת דרך מסרים דיפלומטיים במועצת הביטחון, ודרך אינדיקציות לגבי כמויות הנפט בשווקים ומחיריהם. יתר הפרטים נמצאים באחריות מוסקבה באוקראינה".[12] 

המערב לא מעוניין לשמוע על פשעי המיליציות של איראן[13]


 

היומון האמירתי אל-ח'ליג': ארה"ב מאשימה את רוסיה בפשעים שהיא מבצעת בעצמה

מאמר המערכת של היומון האמירתי הממסדי אל-ח'ליג' האשים את ארה"ב ומדינות המערב כמי שנוהגות בסלקטיביות וצביעות, כאשר הן מאשימות את רוסיה בהפרת ריבונותה של אוקראינה, למרות שהן עצמן הפרו פעמים רבות ריבונות של מדינות אחרות. כך נכתב: "עם תחילת המלחמה באוקראינה דובר רבות על הפרת החוק הבינלאומי. במדינות המערב עלו קולות שדיברו על הפרה זו מצד רוסיה והצורך להענישה, כיוון שמעשיה מאיימים על ביטחון ושלום העולם... האשמות אלה מתבססות על התירוץ שרוסיה הפרה את ריבונותה של מדינה אחרת והכריזה מלחמה נגדה באופן שסותר את העקרונות המסדירים את היחסים בין המדינות...

 

אם ריבונות המדינות היא זכות קדושה שמהווה את אבן היסוד המקובלת ביחסים הבינלאומיים ומשמשת עבור המדינות בסיס לניהול יחסיהן בהתאם לחוק הבינלאומי - דבר שגם אמנת האו"ם מדגישה באמצעות ציון עיקרון השוויון בריבונות - הרי שהתנהלות המעצמות [במערב] בפועל סותרת את התפיסה הזו. שכן התייחסותן אל החוק הבינלאומי היא סלקטיבית ושרירותית ונעשית בהתאם לאינטרסים של המדינה בעלת הכוח...

 

גם אם נניח שרוסיה אכן הפרה את החוק הבינלאומי - למרות הצידוקים שנתנה הנוגעים להגנה על ביטחונה הלאומי ולמרות התעלמות מדינות המערב מדרישותיה - הרי המדינות האלה עצמן [קרי, מדינות המערב] הפרו ועודן מפרות את החוק הבינלאומי ואת הריבונות של מדינות אחרות. הן אף שותקות לנוכח הפרות שמבצעות מדינות אחרות חברות או בעלות בריתן, ובכך קורס עקרון השוויון בריבונות.

בהקשר זה זכותנו לתהות היכן היו החוק הבינלאומי ועקרון הריבונות כאשר ארה"ב פלשה לעיראק וכבשה אותה בשנת 1993, הרסה את התשתית שלה, הרגה למעלה ממיליון עיראקים, זרעה טרור באזור הערבי ללא הצדקה חוקית וללא ייפוי כוח בינלאומי וזאת באמתלות כוזבות ומטעות? מדוע [ארה"ב] כבשה את אפגניסטן והציתה בה מלחמה שנמשכה עשרים שנה? מדוע פרצה לפני כן המלחמה בווייטנאם? מדוע נעשה ניסיון לפלוש לקובה ומדוע הוטל עליה מצור [מצד ארה"ב] שנמשך עד היום? מדוע הוטלו מצור וסנקציות על ונצואלה ועל זולתה? מדוע התרחשה שרשרת של הפיכות במדינות רבות באמריקה הלטינית רק משום שמשטריהן לא מצאו חן בעיני הממשלים האמריקאים שבאו בזה אחר זה? יש עוד מאות דוגמאות דומות שקצרה היריעה מלהזכיר אותן.

האמת היא שהפרת החוק הבינלאומי אינה נעשית רק מצד רוסיה שדיברה על צידוקיה [לפלישה לאוקראינה]. יש [עוד] מדינות שלא חשות מחויבות לכבד את עקרונות [החוק הבינלאומי] ביחסיהן הבינלאומיים וסבורות כי זכותן ליישם את חוקיהן הספציפיים בהתאם לאינטרסים שלהן, יהיו תירוציהן חסרי בסיס ומוטעים ככל שיהיו."[14]


הנשיא ביידן מנסה לבלום את העלייה במחירי הנפט[15]



כותב סעודי: "כאשר הסנילי הזה יעזוב את הבית הלבן, ארה"ב תמהר לחזק את קשריה עם סעודיה"

העיתונאי הסעודי, סעד אל-צ‏ֻוָיָאן, התייחס במאמר שפרסם ב-11.3.22 בטורו היומון הסעודי הממסדי עוכאט', לעמדותיו הנחרצות והבוטות של יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, בריאיון למגזין האמריקאי אטלנטיק לגבי היחסים עם ארה"ב. אל-צויאן טען כי המסר המאוד ברור שעלה מהריאיון הוא שסעודיה לא מוכנה לסבול עוד יחס יהיר מצד ארה"ב, וכי יש לה חלופות. הוא כתב: "...מה שמשך את תשומת ליבי [בדברי בן סלמאן לאטלנטיק] היו תשובותיו בנוגע ליחסים בין סעודיה לארה"ב וכן בינו לבין [הנשיא] ביידן. כאן [היה] טמון הכוח שהדגיש כי סעודיה התבגרה, היא כבר לא בת ערובה של יהירות הדמוקרטים ואיננה מעוניינת עוד ביחסים עם ארה"ב, אם האחרונה אינה מוכנה לנהוג עימה בשוויון. בזכות חזון 2030 והשלכותיו אנו ניצבים בעמדה שמאפשרת לנו לפעול בחופשיות בזירה הבינלאומית. כולם החלו לחזר אחרינו ושואפים לחזק את היחסים עימנו. הריאיון הזה יגרום לדמוקרטים להתחרט ולספוק כפיים [מצער] בשל ההזדמנויות שהם החמיצו עימנו. סעודיה כבר לא רועדת מפחד כתוצאה מאיבה [של ארה"ב כלפיה]...

בלתי אפשרי שביידן ייבחר לקדנציה נוספת, מפני שהוא פשוט מאוד הזניח את האינטרסים של אמריקה. יתרה מזו, יתכן שמדיניותו האווילית תהיה אבן נגף [שתמנע] מהמפלגה הדמוקרטית לזכות ב[בחירות] לנשיאות בעשורים הבאים. כאשר הסנילי הזה יעזוב את הבית הלבן, ארה"ב תמהר לשוב ולחזק את יחסיה עם סעודיה, ואז סעודיה תהיה בעמדה חזקה יותר בהתוויית מאפייני היחסים הללו.

 

מי שעוקב מקרוב אחר תמונת המצב בזירה הבינ"ל במהלך השנים האחרונות יבחין ביחסים המתחממים באופן מואץ בין סעודיה לבין רוסיה וסין. הדבר היפה ביותר ביחסים עם שתי המדינות הרציניות הללו הוא שעוצמתן נמצאת במגמת עלייה ויחסיהן עם [מדינות] אחרות הם יחסים פרגמטיים, מאוזנים ושווים המושתתים על אינטרסים משותפים, מבלי שהן מנסות לכפות את ערכיהן ואת עקרונות המוסר שלהן על הצד האחר. הנסיך מוחמד [בן סלמאן] רמז לא פעם כי חיזוק ופיתוח היחסים עם שתי המעצמות הללו כאלטרנטיבה ליחסים עם ארה"ב הוא עניין שבהחלט בא בחשבון.

 

הכוח הכלכלי של סעודיה וההתלכדות של העם [הסעודי] מאחורי הנהגתו מרחיבים בפניה את האופציות בזירה הבינ"ל, עד כי כל מדינה תשמח לכונן יחסים עמה. מה גם שההתפתחות המואצת במישור התרבותי והפתיחות החברתית [המתרחשות בימים אלה] בסעודיה יחסמו את הדרך בפני מי שמפליגים בדיבור מתנשא על ערכים והתנהגויות שהם מנפנפים בהם מולנו, כאינדיקציה לייחודיותם ולעליונותם החברתית והתרבותית עלינו. 

אינני מתכוון במאמר זה להתוות את מדיניות החוץ הסעודית, אני משאיר זאת למי שאמון על כך. אולם, עצמאות ההחלטה הסעודית היא דבר שחשוב לי ולכל אזרח סעודי, ואני רואה בריאיון האחרון של יורש העצר אינדיקציה חזקה לכך שסעודיה של חזון [2030] מסרבת לקבל תכתיבים, ולכך שמעתה והלאה לא נסכים אלא ליחס ברמה שאנו ראויים לה..."[16]

הדב הרוסי מכרסם את ההשפעה המערבית[17]


 

עיתונאי לבנוני הכותב ביומון סעודי: המלחמה הקרה האמיתית היא בין ארה"ב לבעלות בריתה

נדים קטיש, איש תקשורת לבנוני ובעל טור ביומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט, פרסם שני מאמרים בהם הבהיר כי איחוד האמירויות וסעודיה חשות שנזנחו על ידי ארה"ב, הבינו שלא יוכלו לסמוך עליה ולכן פנו לסין ורוסיה. הוא אף הגדיר את היחסים בין הצדדים כמלחמה קרה וטען כי ארה"ב אינה יכולה לצפות כעת שהן יתייצבו לצידה במשבר האוקראיני. הוא כתב: "בעלי בריתה המסורתיים של ארה"ב חשים [מצידה] הזנחה שיטתית של האינטרסים [שלהם], מה שמחליש את רצונם להתייצב בשורה אחת עימה, בהגנה על האינטרסים שלה. אין צורך להזכיר את האירועים הביטחוניים ואת ההתקפות האסטרטגיות כנגד האינטרסים של מדינות אלה, שהתגובה להן מצד ארה"ב היתה רק גינויים מילוליים או צעדים קוסמטיים. כאן מסתתרת המלחמה הקרה החדשה האמיתית – זו המתנהלת בין ארה"ב לבין בעלות בריתה אשר ערוכות ופתוחות יותר [כיום] לגוון את בריתותיהן ואת קשריהן [עם מדינות אחרות] בתחומי המסחר, הכלכלה והחימוש.   

 

אם ארה"ב רוצה שמדינות המפרץ וישראל יעמדו לצידה בצורה נחרצת ויתמכו בסדר העדיפויות ובאינטרסים שלה, גם היא צריכה לעמוד לצידן ולתמוך בסדר העדיפויות ובאינטרסים שלהן. בראש האינטרסים המשותפים של מדינות אלה [עומד הצורך] לטפל באופן מושכל בתוכנית הגרעין האיראנית. מבחינת המדינות האלה, איראן היא רוסיה של האזור והיא כל מה שרוסיה מייצגת עבור אירופה וארה"ב...  

 

למזה"ת יש את 'הרוסיה שלו' שמדאיגה אותו. כל עוד המערב אינו שותף ל[מאמצים] להפוך את איראן ל[מדינה] רציונלית, לרסן את התנהלותה ולהעלות המחיר שהיא צריכה לשלם על תוקפנותה, אז אלה שמסוגלים היום להוות חלק אסטרטגי בפתרון בעיותיו של המערב [קרי, סעודיה ואיחוד האמירויות], לא יעמדו לצדו. זוהי האמת שנולדה מרחם המשבר האוקראיני, שמסדר מחדש את העולם, ובכלל זה את המזרח התיכון ואת היחסים [הדיפלומטים] שלו..."[18]

 

במאמר נוסף שפרסם קטיש באתר הלבנוני www.asasmedia.com, הוא כתב ברוח דומה: "'בפשטות, לא אכפת לי'. בכזו חדות השיב יורש העצר הסעודי, הנסיך מוחמד בן סלמאן, לשאלתו של ג'פרי גולדברג, עורך העיתון האמריקאי 'אטלנטיק': 'האם תרצה שג'ו ביידן ידע משהו שאולי אינו יודע עליך?' לגבי יחסי ארה"ב-סעודיה הנסיך אמר: 'זה נושא שתלוי בו [בביידן]. הוא אמור לחשוב על האינטרסים של ארה"ב... היכן טמון הפוטנציאל [הכלכלי] העולמי? בסעודיה. אם אתם רוצים להחמיצו, אז יהיו אחרים במזרח שישמחו מאוד [לנצלן]' – [כך אמר] ברמיזה ברורה לפיתוח יחסי סעודיה עם סין...

משבר הפלישה הרוסית לאוקראינה שפך אור נוסף על השינויים העמוקים שחלים באזור. איחוד האמירויות, שקיבלה את הנשיאות הזמנית של מועצת הביטחון, בחרה להימנע מהצבעה, במקום לתמוך בהחלטה לגנות את רוסיה... סעודיה, בדרכה, שלחה איתותים מקדימים. לאחר שיחת הטלפון שקיים הנשיא האמריקאי ג'ו ביידן עם המלך הסעודי סלמאן בן עבד אל-עזיז ב-10.2.22, פרסמה סוכנות הידיעות הסעודית הרשמית ואס, הודעה שציינה במכוון כי המלך סלמאן הדגיש [בפני ביידן] את 'חשיבות השמירה על האיזון ועל היציבות בשוק הנפט', ציין את תפקידו של הסכם אופ"ק פלוס עם רוסיה שאותו הגדיר 'היסטורי', ושב והדגיש את ההכרח לשמור עליו. משמעות הדבר היא כי לא סביר שסעודיה תגביר את הפקת [הנפט] כדי להוריד את המחירים.

 

אם באמת יש מלחמה קרה, אז היא מתנהלת בין ארה"ב לבין בעלות בריתה במזה"ת, שאמונן בארה"ב הולך ופוחת. בשנת 1994, בהתאם למה שכונה אז 'הבנות בודפשט', ויתרה אוקראינה על הארסנל הגרעיני שלה שכלל 1,800 ראשי נפץ, תמורת ערבויות ביטחוניות שהתקבלו בהסכמה בין ארה"ב, בריטניה ורוסיה. מה שקרה לאוקראינה [עכשיו] מוכיח... כי מי שמתכסה באמריקאים [נותר] עירום, כפי שאמר נשיא מצרים המנוח חוסני מובארכּ...

 

מדינות האזור כבר חוו בעבר את החוויה האוקראינית: ממשל הנשיא הקודם דונלד טראמפ לא נקף אצבע לאחר ההתקפה האיראנית על מתקני ארמקו ב[שדה הנפט] אבקיק. ארה"ב סברה אז כי התקיפה כֻּוונה נגד סעודיה [בלבד], ולא נגד ארה"ב והאינטרסים שלה, תוך השלכה תמוהה של כל עקרונות ההגנה המערבית על הממלכה [שגובשו] מאז 'הסכם קווינסי' בין המלך המייסד עבד אל-עזיז אאל סעוד לבין הנשיא האמריקאי פרנקלין רוזוולט בשנת 1945.[19] ארה"ב גם לא סיפקה שום דבר ממה שביקשה איחוד האמירויות [כסיוע ביטחוני] בעקבות המתקפות של החות'ים נגדה, אלא הסתפקה בצעדים כמעט סמליים, שכן משחתת הטילים קול [USS Cole ששלח ביידן לאיחוד האמירויות] הייתה באזור מלכתחילה, ומטוסי ה-F-22 [האמריקאים] היו מיועדים לנחות בכל אחת מהמדינות הידידות של ארה"ב, כגון ירדן או ישראל, מה שהפך את הסטת מסלולם לעבר בסיס אל-ט'פרה באבו דאבי למעין מחווה...

 

בישראל מרגישים מקבלי ההחלטות כי ארה"ב מתייחסת אליהם כאל ילדים קטנים בכל הנוגע לנושא הגרעין האיראני, וכי היא מכתיבה להם את מה שלדעתה הוא האינטרס של ישראל, בניגוד לדעתם שלהם. עמדת איחוד האמירויות או סעודיה בנוגע להסכם הגרעין [עם איראן] שאמור להיחתם, אינה שונה מעמדת ישראל, ועיקרה הוא שהתפקיד שממלאת איראן בערעור [היציבות] באזור ובטיפוח מיליציות שלוחות כל רסן שאינן כפופות לריבונות המדינות בהן הן פועלות, משתווה לסכנה הגרעינית, אם לא עולה עליה. בנוסף לכך, העמדה [המשותפת לישראל ומדינות ערב] כלפי הסכם הגרעין האיראני החריפה לאור הליכתה של רוסיה על סף מלחמה גרעינית מאז הפלישה לאוקראינה...

 

מאז [תקופת] ממשל אובמה, יחסי ארה"ב עם המזה"ת סבלו משחיקה חדה באמון... שצפויה להימשך גם לאחר [תקופת ממשל] ביידן, מסיבות הקשורות לתפיסת מעמדו וחשיבותו של האזור עבור האינטרסים האמריקאיים...

 

משבר אוקראינה הציב את ארה"ב בפני אתגר לשנות את גישתה כלפי האזור וחשף עד כמה סין ורוסיה הפכו משמעותיות בעמדותיהן של בעלות הברית המסורתיות שלה... האזור אומר בקול רם כי לארה"ב אין שום מעמד מוסרי שמקנה לה אפשרות לקבל החלטות בשם בעלות בריתה, ואין לה שום מעמד כלכלי שמאפשר לה לגרור אחריה את הכלכלות של בעלות בריתה, מעבר לכללים ההוגנים של יחסי [סחר] הדדיים [בין מדינות]. האזור אומר גם כי ברגע שארה"ב נסוגה בפזיזות מהמזה"ת, הפכו סין ורוסיה למדינות מזרח תיכוניות מבחינה צבאית, ביטחונית, טכנולוגית ותשתיתית. הקול הבוקע מסעודיה הוא ברור – [שמירה על] אינטרסים [בין בעלות ברית] צריכה להיות הדדית או שלא תהיה בכלל."[20]

 

 



https://twitter.com/AnwarGargash [1] , 27.2.2022 ; אל-ח'ליג' (איחוד האמירויות), 26.2.2022; אל-ריאד (סעודיה), 2.3.2022 ; אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 3.3.2022

[2] אל-ריאד (סעודיה), 28.2.2022; אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 1.3.2022, 3.3.2022; www.raialyoum.com, 28.2.2022,  1.3.2022; https://twitter.com/HESuhail, 10.3.2022

[5] www.wsj.com , 8.3.3022

[6] www.wsj.com , 15.3.2022 

יצוין כי אתר www.independentarabia.com ציטט מקור סעודי יודע דבר שהכחיש את הדיווח וטען כי הנושא הזה כלל לא נידון. www.independentarabia.com , 15.3.2022

[7] https://elaph.com/, 15.3.2022; אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 16.3.2022; אל-ערב (לונדון), 16.3.2021, 17.3.2022; www.raialyoum.com , 17.3.2022, 19.3.2022

[8] דובר משרד החוץ האמריקאי, נד פרייס, הביע את אכזבתה של ארה"ב ודאגתה העמוקה מהביקור של הנשיא אסד באיחוד האמירויות. לדבריו, הזמנת אסד היא ניסיון גלוי לתת לו לגיטימציה בזמן שהוא אחראי על מותם וסבלם של מספר עצום של סורים, על גירוש יותר ממחצית הסורים, ועל מעצרם והיעלמותם של למעלה מ- 150 אלף סורים. עוד אמר: איננו תומכים במאמצי ההכשרה מחדש של אסד ולא תומכים בכך שאחרים ינרמלו יחסים עמו. www.alhurra.com , 19.3.2022, www.nytimes.com , 18.3.2022 

[9] אל-וטן (סוריה), 20.3.2022;   אל-ערב (לונדון), 20.3.2022

[11] הכוונה ככל הנראה לדברים שאמר ביידן במסיבת עיתונאים שקיים ב-24.2.2022 לפיהם ארה"ב מקיימת מגעים עם מדינות ברחבי העולם כדי לשקול אפשרות של שחרור קולקטיבי של חביות נפט ממאגרי הנפט האסטרטגיים של המדינות הגדולות צורכות הנפט. https://www.whitehouse.gov/ , 24.2.2022 

[12] אל-ערב (לונדון), 7.3.2022

[13] אל-אקתצאדיה (סעודיה), 21.3.2022

[14] אל-ח'ליג' (איחוד האמירויות), 10.3.2022

[15] אל-ערב (לונדון), 7.3.2022

[16] עוכאט' (סעודיה), 9.3.2022

[17] אל-קודס אל-ערבי (לונדון), 16.3.2022

[18]  אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 8.3.2022 

[19] הכוונה למזכר ההבנות שנחתם בעקבות הפגישה בין שני המנהיגים על סיפון אוניית המלחמה האמריקאית USS Quincy ב-14.2.1945.