כותבת סעודית: גברים רבים מתנגדים לקידום זכויות נשים ורוצים בשעבודן
הכותבת הסעודית מהא עבדאללה, פרסמה מאמר ביומון הסעודי אל-וטן, בו היא מבכה את מצבן של הנשים בחברה הסעודית. לטענתה על אף הרפורמות המשפטיות במדינה לקידום זכויות נשים, גברים רבים מתנגדים לשינויים אלה ופועלים לשעבודה של האשה אשר נתפסת כשטן במוחם של רבים בממלכה. יתרה מכך, טענה הכותבת, כי נשים רבות לוקות בביטול עצמי, מאמצות את ההשקפה הגברית אודות נחיתותן ומשלימות עם היחס מזלזל והמפלה כלפי נשים.
לדבריה ראוי שאדם יפעל למתן חירות רבה יותר לזולתו ולא להיפך וכי אין להסכים לקריאות השוללות מתן זכויות לנשים.
מהא עבדאללה[1]
להלן
תרגום המאמר:
"בצל הרפורמות המשפטיות בנוגע ל[זכויות] האישה, עדיין מתקיים שיח ביקורתי על
כל מה שנוגע לאישה: בגדיה, מזונה, השתייה שלה, העבאיה שלה, יציאתה [מביתה],
עבודתה, לימודיה, נישואיה ואף גירושיה.
אני עדיין לא מבינה את ההתעניינות של קבוצה גדולה של גברים בענייניה הפרטיים של
האישה: איזה נזק ייגרם להם אם האישה תיהנה מחיים נורמליים? איזה זכויות הם יפסידו?
אינני מעלה על דעתי כאישה להתנגד לזכויותיו של עמיתי הגבר מכל סיבה שהיא. טבעי
וראוי שנעזור זה לזו כבני אדם כדי לחתור לעבר חירות רבה יותר, ולא ההיפך! מנגד, לא
ראיתי אישה שבראש התעניינותה התרבותית והרעיונית עומדים הגבר וזכויותיו והיא דורשת
גם לעגנן בחוק! אז מי פה הנבון??
למרבה הצער
אומר, כי האישה היא כמו שטן במוחם של אנשים רבים. אני זוכרת אישה שנהגה לייעץ לְבִתָהּ
לציית לכל דבר שאומר הגבר ולומר: "בִּתי, האישה היא מופקרת, אם לא מרסנים
אותה"!
את האישה הזו אני מכירה היטב, וכך היא רואה את עצמה ואת יתר הנשים. גברות רבות
רואות את עצמן מנקודת מבט זו ומסכימות עִמה; הן רואות את עצמן [כאובייקט] מביש וסבורות
שעליהן להוכיח מידי יום את ההיפך, באמצעות מסירות לגבר וציות לפקודותיו. הנלהבות
שבהן, חיות בסגפנות בעולם הזה, עד כדי הזנחה עצמית [ואי התעניינות] במראה שלהן,
ובמימוש העצמי שלהן באמצעות לימודים ויצירה בתחום האהוב עליהן. הן לוקות במה
שמכונה ניכור תודעתי או ביטול עצמי, קרי, זוהי
אמונה של האישה כי באופן טבעי אין היא
ראויה לדבר, עד כי נשים אלו מגיעות למצב שהן מסכימות לכך שבניהם הזכרים לא יכבדו
אותן ורואות בכך עניין נורמלי!
כמה
נשים חיות כעת בביתן שהפך לבית כלא של האנושיות שלהן? כמה נשים מצטיינות באומנות
או בכישרון [אחר], אך גבולות התפוצה שלו הם רק בקרב בני משפחתן? כמה נשמות נקברו
[בעודן] בחיים? כמה מוחות כובו? מתי האישה תרגיש כי היא אדם עם זכויות וחובות כמו
עמיתה הגבר?
מה
שאני מבינה הוא שמי שמתנגד לזכותו של האחר, מפיק תועלת משלילת זכות זו. כיצד
מקבלים את דבריהם [של הגברים השוללים את זכויות האישה]? כיצד מקדשים את ההיגיון
שלהם ונותנים להם במה, בשעה שהם מתנגדים ומבקרים בעזות מצח, כאילו שהגבריות מתממשת
רק באמצעות שעבוד האישה, והנשיות מתממשת רק באמצעות ניכור תודעתי האם זה עולה על
הדעת?
השאלה המצערת של התקופה היא: כמה נשים חוות את המאבק בין הטבע האנושי לממש את
חירותן ובין הניסיון לסלק את הבושה מעצם היותן נשים?"[2]