המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
פסטיבל בריאד, בו נשברו מוסכמות חברתיות, מצית שיח הקורא לפתיחות בסעודיה
2/1/2022


פסטיבל בריאד, בו נשברו מוסכמות חברתיות, מצית שיח הקורא לפתיחות בסעודיה


בשנים האחרונות מתחוללות בסעודיה תמורות חברתיות מרחיקות לכת בהובלתו של יורש העצר, מוחמד בן סלמאן, החותר להפוך את ארצו למודרנית וידידותית יותר לתיירים ולעסקים. הממלכה השמרנית עדה לרפורמות רבות המשנות את פניה כדוגמת ביטול האיסור על נהיגת נשים, פתיחת בתי קולנוע הגבלת תפקידי משטרת הדת ועוד. שינויים משמעותיים ומהירים אלו מתרחשים בצל ביקורת ומחאה מצד גורמים שמרנים בממלכה מחוצה לה אשר מוצאת ביטוי בעיקר ברשתות החברתיות, לנוכח יד הברזל שמפעיל בן סלמאן כנגד מתנגדיו ויריביו מבית.

 

כך למשל געשו הרשתות החברתיות בעקבות סרטונים ותמונות, אשר צולמו במופעי תרבות ומוזיקה שהתקיימו במסגרת פסטיבל הבידור הבינלאומי "חגיגת ריאד", שנערך בבירת הממלכה. בסרטונים תועדו כמה ממשתתפי הפסטיבל ב"לבוש מערבי זר", גברים ונשים נצפו רוקדים יחדיו ואף מתחבקים ומתנשקים בפרהסיה, בניגוד לנהוג בסעודיה.[1] באחד הסרטונים נראו גברים מתנשקים ונטען כי הפסטיבל אף מגלה "פתיחות להומוסקסואליות".[2]

 

גולשים רבים הביעו מורת רוח מהתמונות שנפוצו ברשת וטענו כי מדובר בתופעות מגונות ואסורות וכי האירוע מפיץ בסעודיה פריצות והוללות ומשנה את צביונה הערבי והמוסלמי. ברשת הטוויטר נרשמו למעלה ממאה אלף ציוצים, שקראו להפסקת הפסטיבל תחת ההאשטאג ויראלי ביותר בשם #'הפסקת [פסטיבל] חגיגת ריאד היא דרישה'.[3]

 

המוחים על קיום הפסטיבל ועל התנהלותו הפנו אצבע מאשימה לעבר יורש העצר מוחמד בן סלמאן המוביל את הרפורמות בממלכה. כך למשל חשבון בשם פהד אל-ר'פילי שיתף בטוויטר את תמונתו של מוחמד בן סלמאן לצד תמונות מאירועי הפסטיבל וכתב: "המושחת בן סלמאן אומר כי הקוראן הוא החוקה של הממלכה. ישמור האל את הקוראן מפני מעשיך המבישים והמושחתים. #'הפסקת [פסטיבל] חגיגת ריאד היא דרישה'." בציוץ אחר כתב: "...הבידור הבזוי הזה לא מייצג את העם בממלכה ולא את שאיפותיו. בן סלמאן מנסה לכפות אותו בכוח כחלק מיישום אג'נדת החוץ ותוכנית ההתמערבות שלו."[4]

 

הרשויות בסעודיה דחו את הביקורת וטענו כי מתנהל קמפיין מאורגן נגד הפסטיבל בפרט ונגד הממלכה הסעודית בכלל. לטענתם, הציוצים מועלים בחשבונות פיקטיביים שמקורם בתורכיה, בקטר, בחוגים של האחים המוסלמים ובזרם האסלאמיסטי במדינה.[5]

 

אינטלקטואלים ופובליציסטים סעודים רבים התגייסו גם הם והביעו תמיכה בקיום הארוע. בציוצים ובמאמרים שונים בעיתונות הסעודית שיבחו הכותבים את השינויים המתחוללים בממלכה, את הפתיחות לרצונו והצרכים של הדור הצעיר ואת ההחלטה הריבונית לאפשר לאזרחים לבחור את דרך חייהם. לדבריהם, הפסטיבל הוא ביטוי לחיים הטובים והנורמליים של אזרחי סעודיה וצעיריה וכי התמונות והסרטונים מהפסטיבל, שעוררו את המחאה, מתעדים אירועים שוליים בלבד. הללו מחו על הניסיון של גורמים קיצוניים בממלכה לכפות מדיניות של הטלת איסורים מחמירה וטענו כי אין שום בסוס הלכתי לאיסורי ארועי בידור ותרבות במדינה.

 

זוג מתחבק ושתיית אלכוהול בפסטיבל 'חגיגת ריאד'[6]



דוח זה יציג כמה מההתייחסויות של האינטלקטואלים הסעודים הליברלים התומכים במגמת הפתיחות בממלכה:


אינטלקטואלים ליברלים יוצאים נגד הטלת איסורים מחמירה

האינטלקטואל הליברלי הסעודי, תורכי אל-חמד, צייץ ב-20.12: "נראה כי התופעה החדשה של הטלת איסור על דבר שעלול להביא לידי עברה [אף על פי שהדבר עצמו אינו אסור] שולטת במוחם של כמה אנשים וכל טעות שנעשית בכל דבר שהוא - וטעויות [אכן] נעשות - מהווה טריגר לדרישה לבטלו כליל. [לפסטיבל] חגיגת ריאד צדדים חיוביים רבים, בין אם מבחינת חיזוק העוצמה הרכה של המדינה ובין אם ביצירת שינוי בתרבות הרווחת. אם מתרחשות טעויות מקריות אין משמעות הדבר שיש להרוס את המאמץ כולו."[7]

 

הציוץ של תורכי אל-חמד:

 

 

העיתונאי הסעודי הליברלי, סעוד אל-פוזאן, צייץ ב-23.12: "ישתבח שם אללה, ההיסטוריה חוזרת על עצמה: היום יש אנשים הנאבקים [בפסטיבל]'חגיגת ריאד' ואומרים: 'איננו נגד בידור, אלא נגד התנכרות [לדת ולערכים]. איזו  התנכרות זו?!; בעבר אמרו: 'איננו נגד נהיגת נשים ברכב, אך אנו נגד השחיתות [שתבוא] לאחר מכן'. אלו הן בנותינו שנוהגות ברכב ולא ראינו שום שחיתות ולא שום דבר אחר..."[8]


הציוץ של סעוד אל-פוזאן:


חבר פרלמנט סעודי לשעבר: גורמים חשוכים רוצים למנוע את התפתחותה של סעודיה; זכותנו חיים נורמליים

הכותב זוהיר אל-חארת'י, שהיה בעבר חבר במועצת השורא הסעודית ודובר של הרשות הסעודית לזכויות אדם, פרסם ב-25.12 מאמר בטורו ביומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט היוצא לאור בלונדון , בו כתב: "מדינות לא יכולות לצמוח ולהתפתח ללא חזון תרבותי עכשווי, וללא [אימוץ] חשיבה והתנהגות מודרניים. מודרניות פירושו קידמה, התפתחות, התאמת עצמך למה שחדש בעולם ויישור קו עימו, מבלי  לבטל את  המורשת, ההיסטוריה או הזהות [שלנו]. למעשה, סעודיה מממשת כיום את רוח הדברים האלה הזה, וזהו מפנה ממשי, אמיתי ורציני [לקראת] רפורמה יסודית...

יורש העצר עמד בעבר על הצורך להילחם בקיצוניות... והדגיש כי אנו מייצגים את הערכים המתונים, ושהצדק איתנו, כדבריו. כלומר, איש אינו יכול להפריח סיסמאות מופרזות נגדנו, שכן המגמה החדשה ברורה וקיים רצון מדיני נחוש להמשיך בה.... [מגמה זו] אינה מבטלת את הפערים הקיימים בחברה ביחס להפנמת [ההתפתחויות] המתרחשות, קבלתן ועיכולן. [הפערים] הם דבר טבעי, בפרט בהתחלה... אולם החלטת הרוב היא זו שמתקבלת בסופו של דבר, והראיה לכך, הם הסקרים שהתפרסמו, המלמדים כי מרבית החברה הסעודית תומכת בהחלטות ובשינויים שיורש העצר מוביל בנחישות נראית לעין. זכותם של הסעודים ושל התושבים שחיים בסעודיה לחיות חיים נורמליים, וליהנות מכל סוגי הבידור, הספורט והאומנויות ... בארצם. זכותך כאזרח להחזיק ב[כל] עמדה ודעה, אולם אין זו זכותך למנוע מאחרים לעשות את מה שהם סבורים שהוא נכון. האוירה החדשה מנציחה את חופש הבחירה, שהמדינה מגינה עליו. 

מה שמתרחש בסעודיה הוא מסר נחרץ לגורמים החשוכים, הקיצוניים והקנאים שחטפו את החברה, סגרו את המדינה למשך [מספר] עשורים, הרסו אותה ברמה התרבותית והמחשבתית, הביאוה למצב של דלות, סגירות ושנאה כלפי כל גווני החיים, האומנות והספרות, והנציחו את החשיבה החשוכה למען האג'נדות שלהם.


הגורמים הללו המיתו את החיים, חשקו במוות וסיפקו כר פורה לתנועות הקיצוניות. אל-צחוה [אל-אסלאמיה][9] לא היתה תנועת הטפה [סעודית בלבד], אלא ישות מהפכנית ומדינית חשאית, וההוכחה לכך היא הפרסומים והנאומים שלה מאותה תקופה, זאת בנוסף לשאיפה הפוליטית [שלה] אשר תאמה את התוכנית חוצה היבשות של האחים המוסלמים. אחת הדרכים המתוחכמות [בהן נקטה תנועת הצחוה] כדי להשתלט על החברה [בסעודיה] היתה לרתום את הדת ולנצלה...ולכפות על החברה את האידיאולוגיה והתוכניות שלה. [כך] היתה החברה [הסעודית] כנועה מאז שנות השמונים. במשך ארבעים שנה החברה שלנו נותרה תחת ההגמוניה של ה'צחוה', ותחת ההשפעה שלה במרבית מוסדות המדינה...

לפיכך, [החשיבות של] התמורות שמתחוללות כיום בסעודיה היא הרבה מעבר לעיתוי שלהן, לאופיו של השלב [הנוכחי] או ליכולת של החברה להכילן. התמורות הללו כבר אינן בגדר מותרות, והן קשורות בצרכים החיוניים של המדינה ושל החברה. התברר באופן שלא מותיר שום מקום לספק, כי הצרכים החיוניים של המדינה חייבו את מקבל ההחלטות לאמץ [מהלכים] שהוא סבור כי הם ישרתו את הכלל, תוך התעלמות מכל שיקול אחר.
בכל חברה ישנה קבוצה פעילה שמפגינה פתיחות ועיניה נשואות אל העתיד... וקבוצה נגדית שיודעת רק לחבל בשינוי, להתנגד לו ולחשוש מפני [כל דבר] חדש... ההתנגדות לחידוש ולשינוי היא סממן לנחשלות ובורות בחברה...

תרבות ההתנגדות [לכל שינוי] משמעותה הסגה לאחור של מסלול ההתפתחות האנושית...  בנקודה זו אנו משבחים את ההחלטה המדינית הנוכחת, מאחר שהיא הוכיחה באופן שלא משתמע לשני פנים, כי ביכולתה לחולל שינוי מתי שהיא חפצה, ללא קשר להתנגדות האידאולוגית והחברתית. זכותנו להיות אופטימיים [ולהאמין] כי אנו והדורות הבאים שלנו נהנה מחיים טובים ונורמליים שאיבדנום לפני עשורים רבים. כבר התחלנו לחוש שחלומות רבים שלנו הופכים למציאות, והגורמים [שהפיצו] חששות ומכשולים [מפני השינויים והרפורמות] פשטו רגל, בעודם רואים שמה שהם תיארו בפנינו כבלתי אפשרי הופך לנגד עיניהם למציאות שנראית לעין. בקיצור, ניתן לומר כי סעודיה של היום אינה סעודיה של אתמול."[10]

 

פעילה חברתית סעודית: יש להעניק לצעירים חירות, תוך שמירה על המסגרות הערכיות

הפעילה החברתית, תר'ריד אל-טאסאן, פרסמה ב-22.12 מאמר בטורה ביומון הסעודי אל-וטן, בו נכתב: "שינוי הוא ברכה לחברות והוא נחוץ להבטחת המשך פיתוחן... זוהי תופעה בריאה שגורמת לחיים להתפתח ולהשתפר באופן תמידי ומאפשרת לחברות לשרוד באמצעות הצטרפות אל שיירת התמורות הכוללות [העוברות על כולם]..., למרות שישנן תמורות שונות וכל חברה מקבלת את התמורות המתאימות לזמן, למקום ולערכים הדתיים והחברתיים שלה.

 

אם השינוי הוא החותם של החיים על פני האדמה, הרי שהצעירים הם הגחלת שלו ומי שמובילים אותו... מה שנכון בעולם, נכון לגבינו בחברה הסעודית, שהיא חלק מכלל החברות [המאפשרות] לפלנטה שלנו להמשיך להתקיים, בפרט שהאל העניק לה יתרון עצום, כאשר בירך אותנו בחברה שמרביתה צעירים... אי לכך צריך היה להעניק להם מידה של חופש להביע את דעתם ואת שמחתם ולאמץ שינוי שהולם את בני דורם, לצד מסגרות ברורות של איסורים דתיים וערכיים, שאין לחרוג מהם, או לפגוע בהם.

 

יש לקחת בחשבון שהשמירה על הדת והמוסר אינה נעשית באמצעות התנגדות לרעיונותיהם של הצעירים, שאם נרצה או לא נרצה, מושפעים מהגלובליזציה של המדיה החברתית... וגם לא באמצעות הטלת אפוטרופסות מוגזמת על צעירים ומתבגרים. לכן, מתוקף היותנו המבוגרים האחראים, עלינו להבין, כי שיטת [החינוך] הנוקשה לצד תקווה [שהצעירים] יקשיבו ויצייתו להוריהם - ללא דיאלוג משכנע, שבאמצעותו נגשר על פער הבדלי המנטליות והתרבות בין הדורות, - אינה אפקטיבית עוד, ורק מגבירה [את יצר] המרדנות [בקרב הצעירים] יותר מאשר ממתנת אותו.

 

ההנהגה של ארצי... הבינה את חשיבות האנרגיות האדירות הטמונות בצעירים למימוש צמיחה בת קיימא עבור מולדתנו היקרה ולכן, כמנהיג המשתייך לקטגוריית הנתינה ללא גבולות, פנה יורש העצר מוחמד בן סלמאן אל הצעירים. [הוא פעל] כמי שמודע היטב לדרישותיהם ולצרכיהם הפסיכולוגיים ומבין לחלוטין כיצד לתעל את המאגר העשיר של מוחות צעירים סעודים לטובת קידום המולדת ומימוש יעדיה וחזונה... הודות לאללה ולחוכמת מנהיגנו הצעיר, הפכה פעילות הבידור אצלנו למציאות ממשית שדלתותיה פתוחות לרווחה, לצד מקל ביטחוני עבה למי שחורג מהגבולות המקובלים הלכתית ומוסרית.

 

מה שמטריד בעניין הוא, שהדעה המתנגדת לכל פתיחות ולכל [דבר] חדש... עדיין מטילה דופי בכל סוג של בידור המשמח את הצעירים באמצעות ניפוח ממדיהן של חריגות מצד בודדים... [בעלי דעה זו] מדכאים את הלהט [של הצעירים] באמצעות האשטאגים וקטעי [וידאו] שממלאים את הרשתות החברתיות, ואינם מעבירים את התמונה הכוללת, המדויקת והיפה של פעילות הבידור ושל תגובות האנשים כלפיה...

 

מדובר בפעילות בידור שמעניקה לנו הזדמנות לנפץ את מחסומי המנטליות בין הדורות, תוך אמוץ גישה פרגמטית, המאפשרת לנו לקבל את מה שגורם להם הנאה ואהוב עליהם, כדי שהקשר בינינו לבינם יהיה קשר של אהבה וחברות לצד יראת כבוד. [גישה כזו] תאפשר לנו לקבוע הגבלות שאנו מאמינים בהן כבני הדור הקודם ביתר קלות, כדי שיהוו בסיס לעיצוב מערכת המוסר שלהם, וכדי שהם יהיו מחויבים למשמעת, אתנו ובלעדינו, מתוך אהבה ושכנוע ולא מתוך פחד ומורא...

 

למרבה הצער, יש מי שאינם מבינים את ההכרחיות והחשיבות של מה שקורה, וממשיכים להיות שבויים בידי קול אחד, שמנסה לסלף את התמונה...כאילו שאנו נמצאים בעולם של הבל שאין למעלה ממנו ושל סטיה שאין דומה לה. הלוואי שהם היו מציגים [גם] את מראות האושר והשמחה והחיים היפים, כפי שהם מציגים רק את [הדברים] השליליים הללו...

 

...תודה לאל...ערינו הפכו לשוקקות חיים, והפכנו להיות בצדק ממלכת האנושיות והחיים, והפתיחות המותרת לפי החוק, [לצד] נחישות שאינה מאפשרת לאיש לנפץ את המחסומים הערכיים, שהנהגתנו ועמנו הם טובי המאמינים בהם ושעליהם מושתתים החוקה שלנו והדרך שלנו."[11]


הלוגו של פסטיבל "חגיגת ריאד"[12]


כותבת סעודית: הסעודים אינם נזירים אלא אנשים נורמליים; חיי תרבות אפיינו את חצי האי ערב משחר האסלאם

פאטמה אל-מוזיני, כתבה במאמר ביומון הסעודי אל-וטן: "הקיצונים מגנים את חגיגות הבידור בסעודיה באמתלה של שמירה על המידות הטובות של החברה והקדושה של המדינה. כהרגלם הם רוחשים איבה לשמחה, רק כאשר אנו חווים אותה בארצנו והתירוץ הקבוע שלהם הוא שמה שמהווה בידור תמים בכל העולם הוא חטא בלתי נסלח במדינה בה נמצאים הערים הקדושות, מכה ומדינה. אולם, האם יש לכל הדיבורים הללו בסיס הלכתי או שזוהי דרך חשיבה שהתקבעה במוחם של כמה אנשים, שהחלו להפיצה ללא הכרה? גם אם זו דעה הלכתית נכונה עלינו לבחון את דיני המותר והאסור, כפי שהובאו בתורת ההלכה האסלאמית, ולא על פי דעתם של גולשי הרשתות החברתיות.

 

מי שיעיין ב[ספרות ההלכה האסלאמית]..., יגלה בבירור כי חכמי ההלכה של האומה – מהראשון ועד לאחרון שבהם – לא כללו דינים מיוחדים לגילויי שמחה ובידור... אדרבא, כל קורא של ההיסטוריה התרבותית בחיג'אז יודע עד כמה היו אומנויות השירה, הזמרה ופיתוח כלי הנגינה נפוצים בראשית האסלאם. המקורות ההיסטוריים מזכירים מספר לא קטן של זמרים ושפחות מזמרות במכה ובמדינה. כמו כן, ההיסטוריה מזכירה שהסלון התרבותי-ספרותי הראשון היה במדינה, שם הייתה סכינה בינת אל-חוסיין [נינתו של הנביא מוחמד וביתו של עלי בן אבו טאלב], מארחת משוררים וחכמי הלכה ורבים הסיפורים בנושא זה.

 

מהיכן הגיע הרעיון לאסור חגיגות, בידור ומופעי תרבות בסעודיה. האם האנשים הללו קיבלו השראה לדת חדשה והם מפיצים אותה, או שההתבכיינות הזו היא חלק מתמונה גדולה יותר של התנגדות לגיוון הכלכלי, שסעודיה החלה לקצור את פירותיו?

 

לסיום אומר למפיצי השקרים בעלי הכוונות הרעות: הסעודים כבר עברו [מרחק] שנות אור מהשיח שלכם והניסיונות לשוב ולהטיל פחד על החברה לא יִצלחו. לבעלי הכוונות הטובות אומר כי סעודיה איננה מקום פולחן [אחד] גדול והסעודים אינם נזירים. אנו חברה אנושית נורמלית, ש[לעתים] עושה טעויות ולעיתים צודקת..."[13]

 

בעל טור סעודי: השלטון בסעודיה תומך במדיניות של 'חיה ותן לחיות'

עבדה ח'אל, בעל טור ביומון הסעודי עוכאט', פרסם ב-21.12 מאמר בו יצא נגד הגורמים הקיצוניים שמסיתים ברשתות החברתיות נגד קיומו של פסטיבל 'חגיגת ריאד' ועמד על זכותו של כל אדם לבחור את סגנון חייו. הוא כתב: "אנו משבחים את האל רבות על ששלח למדינה הנהגה שהשכילה להבין את סבלנו מהקיצוניות ופעלה להסרת האזיקים. הפתיחות החברתית, התרבותית והאומנותית שאנו עדים לה [כיום בסעודיה] היא אוירה בריאה עבור כל חברה, ואילו היינו מתקדמים בחיינו באופן טבעי מלכתחילה, מצבנו החברתי היה אותו מצב שאנו מצויים בו כיום [ללא צורך ברפורמות]. אולם, ארבעים שנה של קיצוניות, תקיפות וקשיחות חוללו שינוי בנפש האנשים, והובילה אותם למקום נוקשה ומתיש, עד שחלק מאיתנו הכירו בדת רק את המונח 'איסור'.

מה שאנו חווים כעת הוא הישג מבחינת סגנון החיים, ועדות להחלטה המדינית הריבונית להפוך את האנשים לבני חורין, ולאפשר להם לבחור את דרך חייהם... דהיינו:  חייה ותן לאחרים לחיות כרצונם. אני יודע היטב שהקיצוניות שהשתלטה על המדינה במשך 40 שנה אינה יכולה להיעלם לגמרי. מאז הצעדים הראשונים לשינוי, נעשו מספר מהלכים נחרצים כדי לאפשר לכל אזרח את החופש לבחור את דרך החיים שלו. החוק הפך להיות מקלט עבור כולם, כל התנגדות היא מקובלת במסגרת סעיפי החוק המסדירים את הקשר [בין המדינה לאזרח]. עבירה על החוק נחשבת לפגיעה בחירות והפרתה.

מזה מספר שנים מאז שהחל השינוי, אנו מבחינים בהסתות גלויות או סמויות... פעמים רבות הדבר נעשה בתמיכה של גורמים חיצוניים מפוקפקים, במהלך שנועד להקנות כוח לאותם קיצוניים, ובשלב הבא לפלוש לחיינו עם אותם טיעונים [קיצוניים]...סוג ההסתה האחרון הוא ההאשטאג בשם "הפסקת [פסטיבל] חגיגת ריאד היא דרישה". ההאשטאג הזה... סייע להסתה בתקווה שתהיה לו היענות, ואם [אכן] תהיה היענות לקריאה זו, אז מחר לא יהיה שום פסטיבל, שכן למסיתים יש מרחב וירטואלי הדורש להפסיק אותו ולאסור את קיומו, [או במילים אחרות] לשבור את החוקים באמצעות הסתה ויצירת עויינות בין מי שבחר את חייו, לבין אלו המעוניינים בחזרתם של הקיצוניים ובינתיים [כאשר עויינות כזו נמשכת] לא ניתן לקיים חיים נורמליים המתנהלים בקלות ובנוחות... 

 

מסיתים נכבדים, תנו לנו לחיות מבלי להיות נוקשים ומבלי לנסות לגרור את החברה לכלא של הקיצוניות.
הדת היא קשר פרטי בין האדם לאלוהיו, והחיים הם קשר בין האדם לחברו שמעוגן בחוק חברתי, שכולנו מסכימים שישפוט בינינו."[14]



[9] אל-צחוה אל-אסלאמיה היא תנועה סעודית שהקימו בשנות השמונים של המאה ה-20 כמה חכמי דת סעודים ובהם: סלמאן אל-עודה בבורידה, עאיד אל-קרני באבהא, ספר אל-חואלי בג'דה, נאצר אל-עומר וסעד אל-בריכ.  האידיאולוגיה שלה שילבה בין השקפות דתיות של הזרם הווהאבי הסלפי לבין האידיאולוגיה החברתית והפוליטית של ארגון האחים המוסלמים במצרים. התנועה הושפעה גם מאינטלקטואלים דוגמת מוחמד אל-קוטוב (אחיו של סיד אל-קוטוב) ומוחמד אל-רשיד והיא זכתה להכרה בחברה הסעודית ובמוסדות החינוך במדינה, כל עוד לא היוותה אופוזיציה למשטר הסעודי. בתחילת שנות ה-90  זעזעה התנועה את המערכת הפוליטית בסעודיה כאשר הניעה פעולות מחאה והפגנות בדרישה לרפורמה, ובפרט בדרישה להקים מועצת שורא. פעילותה של התנועה נפסקה ב- 1995 וקמו לה יורשים רבים ובהם ארגון אל-קאעדה.

[10]  אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 25.12.2021

[11]  אל-וטן (סעודיה), 22.12.2021

[13]  אל-וטן (סעודיה), 26.12.2021

[14] עוכאט' (סעודיה), 21.2.2021