המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
אנליסט פוליטי מרוקאי: תבוסת האחים המוסלמים במרוקו בבחירות האחרונות, היתה צפויה
25/10/2021


אנליסט פוליטי מרוקאי: תבוסת מפלגת האחים המוסלמים במרוקו בבחירות האחרונות - כרוניקה של תבוסה ידועה מראש


העיתון האלקטרוני המרוקאי hespress.com פרסם ב-17.9.21 מאמר מאת ד"ר זוהיר אל-ואסיני, אנליסט מרוקאי המתגורר באיטליה, בו טען כי כעת לאחר הבחירות שהתקיימו לאחרונה (8.9.21) במרוקו - בהן הובסה מפלגת הצדק והפיתוח המזוהה עם האח"ס - התבררו כללי המשחק הפוליטי של מרוקו הרשמית, קרי האליטה הפוליטית המקורבת לבית המלוכה, שהיו תקפים מאז ומתמיד.

 

על פי כללים אלו, יהא אשר יהא הגורם שעלה לשלטון במרוקו, באופן דמוקרטי - דוגמת מפלגת הצדק והפיתוח עד לא מכבר - מי שבאמת מושך בחוטים במדינה במיומנות היא האליטה הפוליטית, המתפקדת כמדינה עמוקה ודואגת לכך שהשלטון הקיים יְיָשר עמה קו, כדי שהמדינה תמשיך להתנהל באותו מסלול. זאת, באמצעות הכנעת הפוליטיקאים ועשיית וויתורים סמליים להם מעת לעת, כדי לשכך סערות נקודתיות. לטענת אל-ואסיני, דפוס פעולה זה סייע למרוקו ב-2011 לחמוק מהגורל המר שפקד כמה וכמה מדינות ערביות במסגרת מה שכונה "האביב הערבי". הוא גם מסביר את הצעדים התמוהים שנקטה ממשלת מפלגת הצדק והפיתוח בניגוד לרטוריקה הפופוליסטית שלה, דוגמת כינון קשרים  עם ישראל שהביא עליה את קיצה בסופו של דבר.

 

אל-ואסיני טען כי הגם שהבחירות מציגות את מרוקו כמדינה דמוקרטית ויציבה באופן חריג באזור, הרי שהקמת דמוקרטיה אמיתית אינה עומדת כלל בראש סדר העדיפויות של האליטה הפוליטית שלה. יתרה מזו, לדבריו, לא ברור אם המרוקאים מעוניינים בכלל בשיטה הדמוקרטית ונראה כי עמדתו של האזרח המרוקאי בעניין זה תלויה במעמדו החברתי.

 

ד"ר זוהיר אל-ואסיני [1]



להלן תרגום המאמר:

 

"מניסיוני, אני משוכנע כעת, כי לרוב העם האיטלקי יש יכולת הסתגלות עצומה לכל סוגי התמורות הפוליטיות. יתרה מזו, יש לו אינטואיציה טבעית להעריך כל מאבק על השלטון. הדבר גורם לי תמיד לחזור על משפט שאתו אני מתלוצץ עם חבריי האיטלקיים ואומר כי מקיאוולי חייב היה להיות איטלקי. הבנתו העמוקה את כללי המשחק הפוליטיים ואת אופן ניהול השלטון [כפי שהיא עולה] מעצותיו ל'נסיך'[2] עדיין מהווה בסיס לכל פעילות פרגמטית שמטרתה לנהל את המדינה - כל מדינה - בחכמה ובבקיאות.

 

זו הייתה דעתי עד ה-8 בספטמבר 2021 [מועד הבחירות האחרונות במרוקו]. או אז התברר לי שמקיאוולי יכול היה להיות גם מרוקאי. הדרך שבה התקיימו הבחירות לפרלמנט המרוקאי ותוצאותיהן, שהרחיקו [מהשלטון] את מפלגת הצדק והפיתוח [המזוהה עם האח"ס] מוכיחה כי למקיאוולי יש חסידים רבים במסדרונות השלטון האמיתי במדינה [קרי, האליטה השלטת המקורבת לבית המלוכה], או שמא [חסידים אלו] עולים עליו, בבחינת התלמיד עלה על רבו.

 

בחירות אלה העניקו תדמית חיובית למרוקו בייחוד בכלי התקשורת המערביים. רוב הכותבים באירופה ובארה"ב ראו בתבוסת מפלגת הצדק והפיתוח רְאָיה לכך שניתן להביס את האסלאם הפוליטי ולסלקו מהזירה ב[הצבעה] בקלפי, מבלי לנקוט אלימות. הבנה זו, גם אם היא נראית מאוד שטחית... משקפת ראייה לטווח ארוך אצל המדינה העמוקה [קרי, האליטה השלטת], שהצליחה בפברואר 2011 לנהל אירוע היסטורי קשה במיומנות רבה[3]. דבר זה, לצד נתונים נוספים, מסביר את יכולתה להבטיח את המשך התנהלות המדינה באותו מסלול, באמצעות הכנעת הפוליטיקאים ועשיית וויתורים סמליים עד שוך הסערה.

 

כדי לרצות את השלטון האמיתי במדינה, מפלגת הצדק והפיתוח לא היססה לבצע כל מה שנדרש ממנה והתנהגה כתלמיד נבון שהפליג בוויתוריו מעבר לכל הציפיות. האחרון שבהם - חתימה על הסכם כינון קשרים עם ישראל - היה בבחינת מכת מוות עבור המפלגה הזו [הצדק והפיתוח], שאפילו מנהיג חמאס אסמאעיל הנייה - שהגיע לרבאט כדי לסייע לאֶחָיו באסלאם הפוליטי ולהגן על אסטרטגיה המתגבשת בקטר ומיוצאת ממנה באמצעות מניפולציות - לא היה מסוגל לסייע לה [למפלגה] במצב החמור בו הייתה נתונה...

 

נאומו של ראש ממשלת [מרוקו] לשעבר עבד אל-אִלַהְ בן כּיראן[4] בדוחה, במסגרת פוֹרוּם אל-ג'זירה בנושא 'הסכסוך והשינוי בעולם הערבי', תאם תפיסה מיוחדת של השינויים הדרושים למרוקו, דבר שהצביע על אי רצון מצדו לטפל בענייניה החוקתיים, כדי להימנע ממאבק עם מוסד המלוכה. כל השיח שלו, כפי שניתן לראותו ביוטיוב,  משקף [מאמץ] להצדיק עמדות הנעות בין פופוליזם מוגזם לבין סתירה גלויה בין הרטוריקה לבין המעשים, שאליה הרגילו אותנו חסידי האידיאולוגיה של האח"ס. בן כיראן שב ואמר בנאומו זה, כי אינו תומך בתנועת ה-20 בפברואר[5], שהוא עצמו היה גדול המרוויחים ממנה. מאז הגעת מפלגתו [מפלגת הצדק והפיתוח] לשלטון הציג בן כיראן את עצמו כמי שהציל את המדינה, בהתעלמו מכך שהיה רק כלי משחק בתהליך הגדול ממנו, אשר הוחלף כאשר הסתיים תפקידו. לפיכך, חובה לציין את תפקידו של מי ששזר את החוטים במיומנות שכזו [קרי האליטה השלטת] ותמרן בחוכמה שכזו כדי 'שהכול ישתנה [כביכול] ועל מנת ששום דבר לא ישתנה [בפועל]'.

 

עלינו להודות - בשיא הענייניות - בכך שמרוקו יצאה מחוזקת מהבחירות הללו, הן ברמה המקומית והן ברמה העולמית, בהציגה עצמה כמדינה יציבה באופן יוצא דופן ביחס לאזור כולו. מקבלי ההחלטות גילו מיומנות רבה בהרחקת מרוקו מהטרגדיות שחוו מדינות אחרות כתוצאה מהתנהלות גרועה מול סופת האביב הערבי.

 

יציבות זו מבוססת על סדרי עדיפויות. האחרון שבהם הוא, כנראה, הקמת דמוקרטיה אמיתית ושקופה, המאפשרת לנהל את הסכסוכים המוכרים בכל חברה בדרכי שלום. יש לנו [כיום] עסק עם אליטה פוליטית העוטה על עצמה את כל התפקידים האפשריים, התומכים והאופוזיציוניים, כדי להמשיך להגן על האינטרסים של שכבה מסוימת וזהו [התפקיד] שהיא ממלאת בַּאופן הטוב ביותר.

 

בראיון לאחד המגזינים השיב ג'ון ווטרבורי[6] - כותב הספר 'אמיר המאמינים: המלוכה והאליטה הפוליטית במרוקו'  על שאלה בנוגע לסיכוי לכונן דמוקרטיה לצד נוכחותו של ה'מח'זן'  [קרי האליטה השלטת] בשלטון ואמר כי שלטון ה'מח'זן' הפך למתוחכם יותר במרוצת השנים וצבר ניסיון רב בהתמודדות עם ענייני הפוליטיקה הפנימית וכי אכן, חל שינוי במרוקו, אך מדובר בשינוי איטי. [ווטרבורי] שכתב את אחד הספרים החשובים ביותר בהבנת צפונות המדינה העמוקה בממלכה המכובדת [מרוקו], חתם את דבריו בשאלה פשוטה: האם זה מה שרוצים המרוקאים?


זוהי שאלה שאין לי תשובה עליה. ייתכן שהנסיבות וההשתייכות לאחת משכבות החברה והמצב החברתי של כל אינדיבידואל [מרוקאי] הם שקובעים את טיב התשובה. מכיוון שסוף טוב הכל טוב, הבה נאמר כי לאחר בחירות ה-8 בספטמבר [2021] כל הסימנים מעידים על חזרה לנקודת ההתחלה, לאחר ההיפטרות ממפלגה שלא הבינה מעולם את מעמדה: [מפלגה] שחיה עשר שנים כשהיא מביטה על הישגי המדינה האמיתית וכעת הותירה את הרסן בידי שותפיה לשלטון, המוצגים [על ידה] כחסרי ניסיון פוליטי בממלכה.

 

זהו אפוא מהלך העניינים שיש מי שמכנים אותו - לרבות מנהיגי מפלגת הצדק והפיתוח - החריג המרוקאי. [מדובר בנקיטת] טקטיקות חוזרות ונשנות, באותה שיטה, מאז עצמאות מרוקו ועד היום, במטרה להנציח שלטון מרכזי שמוסד המלוכה ממלא בו תפקיד מרכזי. מבלי להיכנס לשיפוט ערכי חסר משמעות, הבה נאמר שזוהי בחירתה של מרוקו הרשמית אשר הנחיתה נוקאאוט על כל גרסה אפשרית אחרת של מרוקו. מה שחשוב הוא שכעת המשחק ברור."[7]

 

 



[2] הכוונה לספר "הנסיך" - מַסָּה פוליטית שכתב במאה ה-16 ניקולו מקיאוולי אודות דרך התנהלות נכונה של שליט. הספר נחשב לספר יסוד במדעי המדינה ולאחת היצירות החשובות המאה ה-16. מקיאוולי נחשב לאבי הפוליטיקה המודרנית.

[3] בהשראת הצלחות המפגינים בתוניסיה ובמצרים החלו, ב-30 ינואר 2011, הפגנות מחאה אנטי ממשלתיות גם במרוקו. בעקבות פעילות ברשתות החברתיות התאספו ב-20 בפברואר אלפי מפגינים מרוקאיים בבירה רבאט ודרשו מהמלך מוחמד השישי לוותר על חלק מסמכויותיו, כשהם צועקים: "די עם האוטוקרטיה" ו"התושבים רוצים לשנות את החוקה".  ב-10 במרץ הודיע מלך מרוקו מוחמד השישי על הקמת ועדה שתבחן את החוקה במדינה, ותגיש את מסקנותיה עד חודש יוני 2011. ביוני נשא המלך מוחמד נאום לאומה בו הודיע כי יקדם שינויים  בחוקה ורפורמות דמוקרטיות במרוקו.

[4]  עבד אל-אִלַהְ אבן כּיראן (عبد الإله ابن كيران) הוא פוליטיקאי מרוקאי שבין השנים 2017-2011 כיהן כראש ממשלת מרוקו וכמנהיג מפלגת הצדק והפיתוח המרוקאית.

[5]  ראו הערה 3 לעיל.

[6] ג'ון ווטרבורי (John Waterbury) היה, בין היתר, נשיא האוניברסיטה האמריקאית בביירות בין השנים 2008-1997

[7] www.hespress.com, 17.9.2021