המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
כותבים ערבים: לטליבאן, אח"ס, חמאס, חזבאללה ואל-קאעדה, בסיס רעיוני ודרכי פעולה דומים
29/9/2021


עיתונאים ובעלי טורים ערביים: יש דמיון רב בין הטליבאן לבין האחים המוסלמים, חמאס, חזבאללה ואל-קאעדה; לכולם בסיס אידיאולוגי ודרכי פעולה דומים


לאחרונה, בעקבות עליית שלטון הטליבאן באפגניסטן, התפרסמו בעיתונות הערבית, ובמיוחד בסעודיה ובאיחוד האמירויות, מאמרים בהם נטען כי קיים דמיון רב בין ארגון הטליבאן, לארגונים אסלאמיים קיצונים אחרים בעולם הערבי והמוסלמי, ובכללם אל-קאעדה, דאעש, האחים המוסלמים (להלן, האח"ס), חמאס ואף חזבאללה. לטענת כותבי המאמרים, האידיאולוגיה של ארגון האחים המוסלמים, שעיצבו הוגה הדעות סיד קוטב[1] ומייסד הארגון חסן אל-בנא, אשר כוללת האשמה בכפירה של מי שאינו משתייך לאח"ס  הייתה הבסיס הרעיוני ומקור ההשראה לאידיאולוגיה של יתר הארגונים האסלאמיים הקיצונים שהתפתחו מאוחר יותר והללו חולקים השקפות דומות בנוגע לאסלאם ולעולם כולו. כמה מהכותבים גם הזכירו את הטענה כי אוסאמה בן לאדן ומחליפו איימן אל-זואהירי, הושפעו מהחיבורים של סיד קוטב ולכן טענו כי אין זה מפתיע שארגון האח"ס ברבות ממדינות ערב מיהר לברך על השתלטות הטליבאן על השלטון באפגניסטן.

 

לטענת הכותבים, ארגונים אלה דומים לא רק באידיאולוגיה ובתפיסות שלהם, אלא גם בדרכי הפעולה שלהם ובאופן התנהלותם: הם מתחזים למוסלמים אדוקים ומנצלים את הדת כדי להונות את העמים; הם מפיצים סיסמאות שקריות טרם עלייתם לשלטון כדי לייצר לעצמם תדמית חיובית בעיני הקהילה הבינלאומית, אלא שבעלותם לשלטון, הם מפעילים מדיניות הפוכה שנועדה לשרת את מטרותיהם בלבד.

 

קריקטורה בעיתון מצרי: "ציין את ההבדלים בין השלושה: אל-קאעדה, דאעש, טליבאן"[2]  


 

להלן תרגום קטעים ממאמרים אלה:


כותב אמירתי: האידיאולוגיה של האח"ס - מקור ההשראה של כל ארגוני הטרור האסלאמיסטים

החוקר האקדמי והפרשן המדיני האמירתי ד"ר סאלם חומיד, טען במאמר שפרסם ב-29.8.21  בטורו ביומון אל-אִתחאד, כי האידיאולוגיה של ארגון האחים המוסלמים היוותה מקור השראה ובסיס לאידיאולוגיה של ארגונים אסלאמיסטים קיצונים רבים ובהם דאעש, חזבאללה, חמאס, החות'ים ואל-קאעדה, ולכן אין זה מפתיע שארגוני האח"ס בכמה ארצות ערביות ברכו על עליית הטליבאן לשלטון באפגניסטן. הוא כתב: "ארגון 'האחים [המוסלמים]', ארגון 'דאעש' , 'חזבאללה', החות'ים וארגונים רבים אחרים שונים זה מזה, בכך שלכל אחד מהם מקור סמכות, יעדים ומדיניות משלו, אך יש תמיד משהו שמחבר ביניהם, כמו השימוש בדת כאמצעי להונאת העמים. הארגונים הללו, המדברים על חזרה לשריעה, יתאימו אותה בסופו של דבר ליעדיהם [לצורך] שליטה על מוחות [האנשים] ברחוב.

 

ההשפעה של ארגון האח"ס על הארגונים הטרוריסטים המעמידים פני מוסלמים אדוקים הייתה רבה. הרעיונות של סייד קוּטבּ האידיאולוג של האח"ס היוו מקור סמכות לרבים מהארגונים הללו. קוּטבּ נהג להאשים בכפירה מוסלמים שלא קיבלו את השקפותיו, או את פרשנותו לדת, דבר שתאם את [עמדתם של] מנהיגי הארגונים הקיצוניים במדינות רבות ואת [עמדת] מייסד ארגון האח"ס חסן אל-בנא, אשר נהג לחלק את המוסלמים לשתי קטגוריות: האח"ס במחנה המאמינים, וכל יתר המוסלמים במחנה השקר. כך בדיוק נוהגים יתר הארגונים הקיצוניים, המאשימים את האחר, השונה, בכפירה. למרות ההבדלים בהתפתחותם, ארגוני האסלאם הפוליטי הושפעו אלה מרעיונותיהם של אלה, עד כי יש מי שאומרים שמנהיגי 'אל-קאעדה' - כמו אוסאמה בן לאדן ואיימן אל-זואהירי - ראו בחיבורים של קוּטבּ מקור סמכות עבורם.

 

אני אומר זאת לאור העובדה שארגון האח"ס - בכמה ממדינות ערב - ברך על הגעת ארגון הטליבאן לשלטון [באפגניסטן] ועל כניסתו לקאבול: ארגון האח"ס בסוריה פרסם הודעה בה ברך את הטליבאן על מה שכינה 'ניצחון אפגניסטן' ואמר כי ניצחונם הוא חג של ממש לכל האנשים המכובדים; האחים המוסלמים בעזה, בדמות תנועת חמאס, גם הם ברכו את הטליבאן באמצעות שיחת טלפון שקיים ראש הלשכה המדינית של חמאס, אסמאעיל הניה, עם ראש הלשכה המדינית של הטליבאן מולא עבד אל-ר'ני בראדר;  גם האח"ס במצרים חיזרו אחרי הטליבאן, שכן לאחר שתורכיה החלה בהכנות לגירוש [חברי האח"ס במצרים] שנמלטו אליה, החלו הללו לראות באפגניסטן מקום שאפשר להימלט אליו כדי להמשיך ליישם את מדיניות ההסתה שלהם משם.

 

כדי להבין את התמונה הרחבה יותר, יש לציין כי ארגון האח"ס באפגניסטן עצמה מחזר אחר הטליבאן כעת, שכן ארגון 'אל-אצלאח' האפגני [האח"סי] ברך על העברת השלטון לטליבאן בניסיון לקבל נתח מעוגת [השלטון] האפגנית, בייחוד מאחר שהטליבאן הציג את עצמו בלבוש חדש והביע נכונות לשתף גורמי כוח נוספים בשלטון. השאלה היא אם הדבר יתממש, לאור ההיסטוריה המפוקפקת [של יחסי] שתי התנועות...  

סיכומו של דבר, למרות האיבה ההיסטורית עם הטליבאן, ארגון האח"ס במדינות שונות אץ לחזר אחריו לאחר שזה השתלט על הבירה האפגנית ועל רסן השלטון [באפגניסטן], בניסיון לפתוח דף חדש עמו. הברכות הגיעו מכמה מדינות שארגון האח"ס פועל בהן, ואפילו ממקומות אליהם הוגלו [אנשיו], מעשה שאיננו חריג בהתחשב בהיסטוריה [רצופת] האופורטוניזם וההונאה של האח"ס."[3] 

 

כותב סעודי: לאל-קאעדה ואח"ס תפיסות משותפות; אין הבדל בין הטליבאן, האח"ס, חמאס וחזבאללה

ברוח דומה כתב גם העיתונאי הסעודי, משארי אל-ד'אידי, בטורו ביומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט ב-3.9.21:

"שאלתי איש ביטחון ערבי בכיר מי לדעתו מסוכן יותר דאעש או אל-קאעדה והוא השיב ללא היסוס: אל-קאעדה ללא ספק. אך מדוע? משום שלאל-קאעדה יש בסופו של דבר מחויבות עמוקה יותר כלפי שירות 'התוכנית' הגדולה שהיא תוכנית האחים המוסלמים . בהקשר זה אומרים שאוסאמה בן לאדן עצמו הוא בן טיפוחיו של ארגון האח"ס - כפי שהסביר זאת בהרחבה החוקר האמריקאי לורנס רייט בספרו המפורסם 'המגדלים הגבוהים' - ושרוב ההנהגה הבכירה של אל-קאעדה הם תוצרים של האח"ס ביסודם. עלינו לזכור גם שאוסאמה [בן לאדן] וסגנו אל-זואהירי ברכו על חטיפת האביב הערבי ב-2011 בידי האח"ס.

 

במובן מסוים ארגון אל-קאעדה הוא הזרוע הצבאית של ארגון האח"ס. בהתעלם מהביקורות ההדדיות שהיו ביניהם... אל-קאעדה ואח"ס חולקים תפיסות משותפות בנוגע לדמות האסלאם, המוסלמים והעולם. הקשרים של אל-קאעדה עם ארגוני האסלאם הפוליטי השיעי החומייניסטי, הם קשרים המשרתים את האינטרסים של שני הצדדים ואת פעילותם המשותפת. זהו בדיוק טיב היחסים בין ארגוני האח"ס לבין  המשטר האיראני החומייניסטי והארגונים הכפופים לו בלבנון בעיראק ובתימן.

 

לדאעש, למרות האכזריות הברברית שלו, אין את כל הקשרים והבריתות [שיש לאל-קאעדה]. הוא 'חטף' את התוכנית ארוכת הטווח של האח"ס, קרי תכנית [הקמת] הח'ליפות. אנחנו זוכרים כיצד יוסף אל-קרדאוי - האישיות ההלכתית והאידיאולוגית הבולטת והמפורסמת של האח"ס -נזף בדאעש לאחר שקרא ל[הקמת] ח'ליפות מבלי לפנות לבעלי הסמכות, בהתכוונו לאח"ס כמובן.

 

באפגניסטן איננו מוציאים היום הבדל בין טליבאן בגרסתו הנוכחית לבין טיב הפעילות, השפה והרוח של ארגוני האח"ס שהתפתחו בשנתיים האחרונות - לרעה כמובן. אין עוד הבדל בין [טליבאן] לבין חמאס הפלסטיני ואפילו חזבאללה הלבנוני בערמומיות הפוליטית ובאיכות הבריתות [שהם כורתים].

 

ארה"ב מנסה כעת להסביר כי שורש הבעיה בעיה באפגניסטן היא 'דאעש ח'וראסאן' עד כדי כך שגנרל מאר אלכסנדר מילי ראש המטות המשולבים של ארה"ב אמר לאחרונה - בתשובה לשאלה אם ארה"ב תשתף פעולה עם טליבאן נגד ארגון דאעש בח'וראסאן - כי זאת אפשרות!

 

לא מדברים כלל על ארגון אל-קאעדה, למרות שהוא כיום בעל ברית של טליבאן והוא הראשון שברך את ה'טלבה' - כפי שנהג אוסאמה בן לאדן לכנותם - על הגעתם לשלטון...

 

גם איראן סיפקה ועודנה מספקת שירותי אכסניה ואימון לטליבאן ולהנהגת אל-קאעדה והדבר ידוע ואין צורך להכביר מילים בעניינו.

אין חדש, מלבד העובדה שאנשי הדת של [מחוזות] קנדהאר והלמנד הפכו להיות הרבה יותר מאומנים ומוכשרים פוליטית וצבאית. דרך צלחה לאפגניסטן ולכולם."[4] D8%AF%D8%A9%C2%BB%D8%9F

 

כותב באתר סעודי: הטליבאן, חזבאללה, חמאס והאח"ס מכרו סיסמאות שקריות וניצלו את השלטון לקידום מטרותיהם

הכותב הפלסטיני פאדל אל-מונאצפה, טען במאמר שפרסם באתר אילאף ב-28.8.21, כי ישנן נקודות דמיון רבות בין הטליבאן לבין חזבאללה, חמאס והאחים המוסלמים. לדבריו, ארגונים אלה מפיצים סיסמאות שקריות בניסיון לייצר לעצמם תדמית חיובית בעיני העולם, אך לאחר שהם עולים לשלטון הם פועלים בצורה הפוכה ובאופן שמשרת את מטרותיהם: "...למרות שהטליבאן מנסה כעת להציג פַָּן מתון יותר שלו, בהבטיחו כי כשיחזור לשלטון הוא יכבד את זכויות האדם ובפרט את זכויות האישה, בהתאם 'לערכים האסלאמיים'... הרי שהתמונות שמגיעות מקאבול סותרות לחלוטין את הבטחתו זו, נוכח הצרת צעדיהן של העיתונאיות האפגניות והאיסור שהוטל עליהן להיכנס לבנייני מוסדות התקשורת. כמו כן, מִספרות רבות נסגרו וכל המודעות והפרסומות המסחריות המציגות תמונות נשים הושמדו.

 

הדבר אינו מפתיע כאשר מדובר בטליבאן, משום שהצהרותיו בְּכינוסים נועדו רק לצריכה תקשורתית ותוקפן קצר. לא שכחנו ש[גם] במהלך שלטונם בין השנים 2001-1996 הם ניסו לשווק לכלי התקשורת הזרים תדמית חיובית, כאילו הם ארגון שמעוניין בשלטון אסלאמי מתון שאינו מנוגד למנהגים ולמסורות של [אפגניסטן]. אלא שעד מהרה כפה הטליבאן את גרסת השריעה האסלאמית הנוקשה שלו, שמנעה מנשים לעבוד או ללמוד, כפתה עליהן לעטות בורקה במקומות ציבוריים ואסרה עליהן לצאת מבתיהן ללא מלווה מבני משפחתן. כמו כן, בוצעו אז בכיכרות העיר ובמגרשי הספורט עונשי מלקות והוצאה להורג, לרבות סקילה באשמת ניאוף...

 

יש נקודות דמיון בין ארגון הטליבאן לבין מקביליו הערביים, במה שנוגע לאופן עלייתו לשלטון. חזבאללה בלבנון השתמש בסיסמאות רבות לצריכה מקומית - ובהן ההבטחה לספק חיים מכובדים לתושבי דרום לבנון וסיסמאות ההתנגדות והשחרור - כדי לזכות בלגיטימציה עממית ובניסיון להעביר מסר לקהילה הבינלאומית שהארגון לא הגיע לשלטון בכוח הנשק, אלא כתוצאה מכך שהעם הלבנוני בדרום אימץ את רעיון ההתנגדות. [הוא] גם הבטיח שנוכחותו [בדרום לבנון] נועדה אך ורק לשחרר כל שעל מאדמות לבנון [מידי ישראל] ושאין לו כל כוונה למלא תפקיד אזורי, אך עד מהרה הוא נגרר לבריתות עם חוגי השלטון המושחתים ושקע בפוליטיקה, הרחק מהעקרונות עליהם הצהיר בהתחלה ומשקלו בזירה הלבנונית אף הפך להיות משמעותי ביותר.

 

לא רחוק מלבנון השתלטו ארגון חמאס בעזה וארגון האחים המוסלמים במצרים על הזירה הפוליטית, תוך שימוש בשיח הדתי כדי לקדם תכנית פוליטית הנושאת עמה את רעיונות ההתנגדות, העמידה האיתנה, הבסת האויב והנהגת שלטון נבון על פי עקרונות השריעה האסלאמית, אך עד מהרה  פג תוקף הקסם והתברר שהשיטות שבאמצעותן חדרו הארגונים האסלאמיים אל השלטון משרתות אך ורק את בעליהן."[5]



[1] סייד קוּטבּ היה פעיל בכיר והוגה דעות בתנועת האחים המוסלמים במצרים במחצית השנייה של המאה ה-20

[2]  אל-ופד (מצרים), 24.8.2021

[3]  אל-אתחאד (איחוד האמירויות), 29.8.2021

[4] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 3.9.2021

[5]https://elaph.com, 28.8.2021