כותב כורדי: ההתקדמות במעמד האישה בעולם, פסחה על העולם הערבי, המשמר את מעמדה הנחות

הכותב הכורדי חוסיין סינו  פרסם ב-9.7.21 באתר הליברלי elaph מאמר הדן במעמדה של האישה בחברה הערבית וטען כי ההתפתחות העצומה שחלה בעולם בתחום זכויות נשים חירותן ומעמדן, פסחה על החברות הערביות - לרבות אלו מהן המתחזות לתרבותיות ומודרניות - והנשים בהן נותרו מאחור, משוללות זכויות. הסיבות לכך, לדבריו הן: הגישה המתנשאת והמזלזלת של הגבר הערבי הרואה באישה אובייקט מיני שנועד לשרתו, להאכילו, ללדת לו ילדים ואם לא תעשה כן, היא עלולה להיחשף לאלימות מצדו. סינו קרא לארגוני זכויות האדם הערבים והבינלאומיים לפעול למען הסרת "מחסומי המסורות והמנהגים המיושנים" בחברות הערביות, ולשים קץ לתופעת הַשָּׂאָת קטינות בחברות אלו כדי לאפשר לאישה להתקדם.

חוסין סינו[1]

להלן תרגום קטעים מן המאמר:

"העולם התפתח והתקדם בכל תחומי החיים, לרבות התחום הטכנולוגי והתחום האלקטרוני, עד כי הפך למעין כפר קטן. זאת, הודות לאמצעי תקשורת השמע, התקשורת החזותית והתקשורת הכתובה והודות לאינטרנט שבו מופץ המידע במהירות האור. האמצעים הללו צמצמו את המרחקים הגיאוגרפיים העצומים בין מדינות ואנשים ושברו את המחיצות בין העמים. למרות כל זאת, גישת הגבר הערבי כלפי האישה נותרה גישה מזלזלת והוא רואה בה כמי שאינה כשירה לקבלת משרות חשובות במדינה, תוך התעלמות מכך שנשים רבות שלטו ועדיין שולטות במדינות המתקדמות ביותר דוגמת אנגלה מרקל, השולטת במדינה האירופית החזקה ביותר מבחינה כלכלית.

למרבה הצער, הגם שאנו כבר במאה ה-21, גברים רבים בחברות הערביות עדיין רואים באישה אובייקט מיני שתפקידו לשרת את הגבר. לפיכך, אנו עדים לכך שהאישה בחברות אלו חשופה לאלימות מצד הגבר, משוללת זכויות, חירויות ורצון חופשי. יתרה מזו, הגבר רואה בה בבחינת פריט ריהוט בביתו שאותו הוא רוכש או פוגע בו כאוות נפשו, וכל זה מבוסס על האמירה שהגברים מופקדים על הנשים[2] ושעל האישה לציית לגבר צייתנות עיוורת ולא לחלוק עליו שאם לא כן היא עתידה לחטוף מכות וקללות.

כן, האישה בחברות הערביות עדיין סובלת מבעיות רבות ומתמודדת עם אתגרים וקשיים רבים. יש חברות ערביות המתחזות לתרבותיות ומודרניות, אך מדובר בתרבותיות מדומה, הנעשית למראית עין. [גם חברות אלו] סבורות כי על האישה להיות מאחורי הגבר וכפופה לו, תוך הצגת אמתלות רבות לכך, כמו החשש לגורלה והדבֵקות במנהגים ובמסורת. כל זה עומד כחיץ בפני התקדמות האישה והתפתחותה, מגביל את שאיפותיה ומכפיפה לגבר ולשליטתו.

על הגבר הערבי להבין שהאישה היא יצור אנושי כמוהו: יש לה תחושות ורגשות; היא אוהבת ושונאת; אין היא בבחינת סחורה שנתונה למקח וממכר ואין היא משוללת שכל ודת. הוא צריך להבין גם שנשים הן מחצית מהחברה ושהן מחנכות את הדורות הבאים ולכן עליו לזנוח את הגישה לפיה אישה לא צריכה ללמוד ושהיא נועדה רק למטבח ולהולדת ילדים.

על כל המוסדות והארגונים המקומיים, האזוריים והבינלאומיים הקשורים לסוגיות זכויות האדם וחירותו לפעול למען  העצמת האישה ולמען התגברותה על מחסומי המסורות והמנהגים המיושנים שהוצבו בפניה ומונעים את התפתחותה ואת התקדמותה. זאת, בייחוד כעת, כאשר משברים, אסונות וסכסוכים רבים שמקורם בקנאות עדתית פוקדים כמה מהחברות הערביות ושהשלכותיהם על הנשים בחברות אלו הן כדלקמן: דחיקתן לשולי החברה וחשיפתן לאונס, לרצח ולסחר בהן... על המוסדות הללו לשים קץ [לפשע] הַשָּׂאָת קטינות המבוצע נגד נשים בחברות הערביות בידי המשפחה, שכן זוהי הסיבה הנפוצה ביותר לגידול שיעורי הגירושין ולפשעי רצח ובגידה".[3]