המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
חתונת הדמים של נתניהו וקטר
24/5/2021

חתונת הדמים של נתניהו וקטר


בראיון לשבועון הקיבוצי "הזמן הירוק", מנתח ראש מכון ממרי יגאל כרמון, את הרקע למבצע "שומר החומות", מהלכו ותוצאותיו. לדבריו, את האש הציתו שלוש פרובוקציות מבית, שאפשר היה להימנע מהן ואולם האסון נעוץ במדיניותו של נתניהו, שאפשר לחמאס להקים אימפריה צבאית בעזה בכספים של האמירות, תומכת ארגוני הטרור האסלאמי בעולם - קטר. כרמון מציב את הצורך באסטרטגיה חדשה למלחמה בזירות אזרחיות, בהן ממגן האויב את עצמו בנשים וילדים.


שלוש פרובוקציות מבית

הסבב האחרון של ההסלמה התחיל, לדברי כרמון, בשלוש פרובוקציות ישראליות מיותרות לחלוטין, שהממשלה לא ידעה על כולן, אבל למרות זאת היא אחראית להן. 

 

"הראשונה, בשער שכם: קצין משטרה, חסר זהירות במיוחד, החליט להעביר את הפלסטינים מן הרחבה אל השער בין גדרות ברזל, כמו שמעבירים פרות בין חצרות, או אל דרכן האחרונה. לא היה בזה כל צורך ביטחוני. אחרי התפרצויות אלימות, הגדרות הוסרו. השקט חזר, הזעם נשאר.

 

***

בשיח' ג'ראח, נעשה ניסיון לקיים פסק דין של בית משפט בעניין בעלות על קרקע, בלי לעשות את כל מה שאפשר כדי לפצות את המפונים ממנה, הגם שאין להם זכות חוקית עליה. בשיח' נ'ראח חיות כבר שנים עשרות משפחות יהודיות, אשר בנוסף להוכחת בעלות משפטית על הקרקע, דאגו לפצות באופן משמעותי את המשפחות המפונות. הפעם נותרו משפחות ספורות, אבל מישהו החליט לוותר על גישה אנושית ותבע שהממשלה תפנה אותן עבורו, בלי שום פיצוי. זו הסיבה להתלקחות. 

 

פעם הייתה קיימת ועדה לביטחון ירושלים, שעסקה בנטרול סכנות לביטחון העיר. הוועדה הזאת היתה 'כולאת ברקים'. היא מנעה מהלכים שהיו עלולים לחולל פיצוץ. סגרו דברים בהסכמה. הוועדה הזאת כבר לא קיימת. השלטון החליט כנראה, 'להראות להם' מהי ריבונות יהודית, בלי לנסות לרכך את העניינים, כדי להגיע להבנה ופיצוי באופן אנושי.

***

השלישית, היא הר הבית. פעילים יהודים דתיים תכננו לעלות להר הבית ביום ירושלים. בשנה זו 'נופל' יום ירושלים על מועד רגיש במיוחד מבחינה ביטחונית – סוף חודש הרמדאן. לא היה קורה שום אסון אילו נדחתה העלייה להר הבית בשבוע. הדבר לא היה פוגע כהוא זה בחגיגות יום ירושלים. יום זה איננו תאריך דתי קדוש. מי שחשב כך, התקפל לבסוף".

 

אתה מתעלם מביטול הבחירות הפלסטיניות?

"אינני מתעלם. יצדקו מי שיאמרו שיש רקע רחב יותר להתפרצות והוא נוגע לעימות בין חמאס לאש"ף, שהחריף לאחר שעבאס דחה את הבחירות. גם ברור שאיראן הייתה מעוניינת מאוד בפיצוץ בשטח, כדי לחזק את עמדתה במו"מ עם ארה"ב בנושא הגרעין. גם תורכיה שפועלת בירושלים ותומכת בחמאס, חתרה לחולל תבערה. זהו ההקשר הרחב, אבל ישראל העניקה לחמאס מתנה מן השמים: פרובוקציות המאפשרות לארגון ולכל הגורמים האנטי ישראליים בעולם, להאשים אותה. היא נתנה לאויביה עילה לחולל עימות רבתי ולבסוף, גם התקפלה בשלושת המקומות. זה מה שקורה כשיהירות וחוסר אנושיות מנצחים את ההיגיון. לימדנו אותם שוב שהישראלים מבינים רק כוח".

 

מלחמה ללא מטרה אסטרטגית

כרמון מותח ביקורת חריפה על נתניהו: על מדיניותו, על קביעת המטרות ועל אופן התנהלותו. "שמעתי את ראש הממשלה אומר שמטרתנו היתה להכות בחמאס, אבל זאת מטרה ברמה של מח"ט ואף פחות מזה. לראש ממשלה צריכה להיות מטרה אסטרטגית-מדינית. הלב נשבר למראה ההרס שזרענו בעזה, הגם שנעשה בעל כורחנו, משום שהחמאס מיגן את עצמו בעזרת נשים ילדים והדרך אל פעיליו 'הגיבורים' שהסתתרו עמוק מתחת לאדמה, עברה רק דרך האוכלוסייה האזרחית. ידוע לכל שמפקדת החמאס נמצאת מתחת לבית חולים אל-שיפא. תודה לאל שאת בית החולים לא הרסנו, כדי להגיע לסינוואר ודף. כשממשלה יוצאת למלחמה ביודעה את מגבלותיה, עליה לגבש אסטרטגיה ומטרה מדינית שיובילוה לניצחון חרף המגבלות הללו. ישראל, בראשותו של ראש ממשלה חסר מטרה, חוץ מאשר פגיעה בחמאס, פעלה כמו ענק החובט בימינו ובשמאלו במטרות משניות, בלא שתהיה לו תכלית מדינית. נתניהו גם טען שהוא החזיר את הביטחון לאזרחי ישראל. אזרחי ישראל מבינים כמה זה מגוחך. חמאס השתמש בכ-שליש ממלאי הטילים שלו ויוכל לחזור ולירות כל אימת שירצה, גם אם במחיר פגיעה נוספת של צה"ל בו. איזה ביטחון הוחזר כאן"?

 

***

לדברי כרמון, "השאלה האמיתית היא מדוע אפשרנו לחמאס להפוך למעצמה בשטח, עם עיר תת קרקעית ויחידות צבא של 20 אלף איש ויותר. את הטילים עצמם סיפק קאסם סולימאני שחוסל בידי ארה"ב, אבל את הבניה האדירה, את מערכת הגיוס הצבאי, את מערך הפיקוד והשליטה על הצבא הזה, אפשר נתניהו בחוסר אחריות מזעזע, בפתחו את כל האפשרויות בפני קטר – האמירות תומכת הטרור האסלאמי בעולם כולו - להעביר לעזה מאות מיליוני דולרים, חלקם במזוודות, כביכול למטרות הומניות. כל מי שראה בסיקור המלחמה בפעם הראשונה בחייו, את 'עזה סיטי' עם בתים רבי קומות מאופק עד אופק – כולל במחנות הפליטים - יכול סוף סוף לדעת ולהבין ששום עניין המוניטרי לא היה כאן.

 

מעשיות של שנים על משבר הומניטרי, שרבים וטובים בישראל האמינו בהן, הופרכו סוף סוף במראה עיניים נורא. הן נועדו להצדיק מדיניות חסרת אחריות שאפשרה לחמאס להקים את האימפריה הצבאית שלו, באמצעות הכסף הקטרי. לטרגדיה הזאת אחראי אדם אחד: בנימין נתניהו. במשך שבע שנים – מאז צוק איתן ובעצם גם לפניו - הוא אפשר לקטר, להזרים לרצועה מאות מיליוני דולרים שבנסיבות שליטתה של תנועת החמאס שם ביד ברזל, זה היה כמו לתת לה את הכסף ביד. וכי נתניהו לא יודע מי זאת קטר? את מי השלטון הקטרי מממן ועל מי הוא מגן? ויותר מכך, האם אינו מבין שבהעדפתו את קטר, הוא תוקע סכין בגבה של איחוד האמירויות שעשתה עימו שלום?


***

המשטר הקטרי תומך בארגוני טרור בכל העולם הערבי והמוסלמי, שיעים כסונים. הוא שילם לטרוריסטים סונים כדי שישחררו עשרות אנשי משמרות מהפכה איראנים ששבו בעיראק; קטר תומכת ומממנת את הטליבאן באפגניסטן ונתנה הגנה וכיסוי למוח המבצעי של פיגועי ה-11 בספטמבר, ח'אלד שיח' מוחמד, כעובד במחלקת המים של עיריית דוחה. כאשר הגיע ה-FBI כדי לעצרו ודיווח על כך רק לאמיר קטר, האיש נעלם באותו לילה. כיום, את מקומו של ח'אלד שיח' מוחמד, תפסו ח'אלד משעל ואסמאעיל הניה, החוגגים בבירת קטר. גיליון שלם של העיתון הזה לא יספיק כדי לתאר את זיקתה של קטר לטרור אסלאמי באזור ובעולם. ערוץ התעמולה של האחים המוסלמים המכונה 'אל-ג'זירה' שאותו מממן המשטר הקטרי, פועל כמכשיר גיוס והגנה על גורמי הטרור השונים. בכתבה על בן לאדן, נקראו אלפי בני נוער מוסלמים להתגייס לשורות אל-קאעדה. אחד מכתבי הערוץ אף נאסר בספרד, בגין העברת כספים לארגון זה. זו איננה פעילות תקשורתית".  

 

אסמאעיל הניה מודה לאמיר קטר, שיח' תמים בן חאמד אל-ת'אני, על תמיכתה של ארצו בחמאס[1]

 

ביבי וחמאס לנצח

"האם מערכת המודיעין איננה יודעת מיהי  קטר"? תוהה יגאל כרמון, "ואם היא יודעת ולא התריעה ושיתפה פעולה עם מדיניותו המופקרת של ביבי לגבי קטר, זה נורא יותר. ראש המוסד אף הלך בשליחותו של נתניהו כדי לבקש מהשלטון הקטרי שימשיך להעביר את הכסף לעזה. אין מילים כדי לתאר את האבסורד והזוועה של הסיטואציה הזאת. כל זה מוביל לעניין אחד: 'הסוד הגדול' שמוכר לכל החוגים המדיניים והתקשורתיים בארץ, אך לא לתומכי נתניהו מן הימין: ביבי איננו מעוניין היום וגם לא היה מעוניין בעבר, לאחר הסיבובים הקודמים, להרוס את שלטון החמאס בעזה. וגם עכשיו, לאחר המלחמה הנוכחית, אין לו מטרה מדינית כזאת. רוב הכתבים שעוסקים בענייני השטחים והביטחון, יודעים שהמדיניות הזאת, שלא לגמור עם החמאס, היא כמעט מוצהרת. הרעיון הוא להשאירו בשלטון, אך קצוץ כנפיים. זאת עמדה כמעט רשמית שיש לה קונים גם בימין וגם בשמאל; שותפות של מופקרים".

 

למה נתניהו פועל כך?

"יש לכך הסברים שונים, שכולם התחכמות חסרת שחר. אזכיר שניים: האחד, הרצון להפריד בין אש"ף לחמאס ובין הגדה לרצועה. הוא ודאי חשב עצמו למתוחכם, אך זו יומרה פרימיטיבית וטיפשית כאחת, שהשיגה בפועל את התוצאה ההפוכה. במדיניות הזאת, הוא אפשר לחמאס להשתלט גם על הציבור הפלסטיני בשטחים ובירושלים וגם חיזק את כוחה של התנועה האסלאמית בישראל. ביום שישי שעבר (21.5), בעקבות המלחמה, גירשו צעירי החמאס את אנשי הרש"פ והמופתי שלה ממסגד אל-אקצא והפכו לשליטיו הבלתי מוכרזים.

הסבר אחר, אווילי במידה שלא תיאמן, גורס כך: אם נשבור את שלטון החמאס ישתרר בעזה כאוס; כאוס כזה יחייבנו לחזור ולשלוט שם, ובכך איננו מעוניינים.

 

ובכן, גם במקרה של כאוס, אין לנו שום מחויבות לחזור ולדאוג לסדר שם, לאחר שהותקפנו. יש את האו"ם, ארגונים בינלאומיים, יש את מצרים, אפשר שאש"ף יחזור לשם לאחר שחמאס סילקו מהרצועה באלימות. ובכל מקרה, אנחנו נטשנו את עזה לבלי שוב ומוטב כאוס מאשר אימפריה צבאית של החמאס שפוגעת בנו".

 

מדיניות מופקרת כלפי קטר

"הטיעונים הללו", ממשיך כרמון, "כל כך חסרי שחר, עד שהם פותחים בהכרח פתח להסברים קונספירטיביים במטרה לפרש את זיקתו המופקרת של נתניהו לקטר, הסברים שלא אכנס אליהם. אם ראש המוסד, ראש השב"כ, ראש אמ"ן וראש המועצה לביטחון לאומי, לא יודעים מה תפקידה של קטר בתחזוקת האחים המוסלמים בכל העולם ובמימון החמאס – זו טרגדיה. אבל, הם כמובן יודעים היטב את העובדות. איך ייתכן שראש ממשלת ישראל מאפשר את צמיחת אימפריית החמאס בעזה וכולם משתפים אתו פעולה, כאילו אין להם אחריות להגן עלינו? דמם של הקורבנות בסיבוב הזה איננו רק על ידיו של החמאס אלא גם על ידיו של נתניהו וכך יהיה גם בסיבוב הבא, אם ימשיך במדיניותו המופקרת כלפי חמאס וקטר. התייחסותו אל קטר כאל גורם מדיני לגיטימי, לתיווך ולסיוע לאוכלוסייה, גובלת בפשע".

 

אז מה עושים?

"יש לפעול בכמה רמות במקביל. ראשית, הכרחי מאבק מדיני, הסברתי ומבצעי נגד החמאס ונגד תומכו הגדול – האמיר של קטר. וזאת, ברמה העולמית; ברמה האזורית, שבה יש לנו תומכים (המדינות המתנגדות לקטר); ובשטח עצמו. עלינו להבהיר לכל תומכינו במערב שהן קטר והן חמאס הם אויבינו ולפעול כפי שידענו בעבר נגד אויבים בחו"ל. כזכור, אחרי הטבח במינכן, בו נרצחו 11 ספורטאים, החליטה ממשלת ישראל לפעול נגד פעילי 'ספטמבר השחור' בכל מקום שיימצאו. במלחמה הנוכחית נורו על ישראל אלפי טילים וחמאס ממשיך לפעול מתוך דוחה כמפקדה פעילה. האם המוסד שידע לפעול לילה שלם בלב טהראן כדי להביא לישראל חומר חשוב, לא מסוגל לגרום לסילוק מפקדת החמאס, עם משעל והניה בראשה, מתוך דוחה? ודאי שמסוגל, אבל מישהו צריך להורות לו לעשות זאת והוא איננו מורה.

 

יש הגורסים שמלחמה בחמאס לא תוכל להביא תוצאות, אלא על ידי פלישה לעזה ובכך הרי איננו רוצים. הצגת האלטרנטיבה הזאת, היא דחליל שנועד להצדיק את המשך המצב הנוכחי. אין צורך לפלוש לעזה כדי להילחם בחמאס. יש להתחיל בניתוקו המוחלט ממקורות המימון שלו. כל כסף קטרי הוא טרוריסטי מורעל ופסול, גם אם יגיע בדרכי עקיפין וגם אם ייועד למימון בתי ספר. בסופו של דבר, חלקו יצמיח לוחמים שטופי שנאה וחלקו ייועד לבניית 'המטרו'.

 

חשוב להדגיש: מלחמה עם החמאס איננה מלחמה עם הפלסטינים, שעימם אנחנו רוצים פתרון של שלום. חמאס אין פירושו העם הפלסטיני, כשם שהאחים המוסלמים אינם העם המצרי.  חמאס הוא ארגון טרור שהשתלט על רצועת עזה והעובדה היא שהוא סילק את אש"ף מעזה באלימות".      

 

נחוצה אסטרטגיה למלחמה ללא שדה קרב

לסיכום מצטט יגאל כרמון מדברי מוחמד מסאד, פעיל פלסטיני מאזור ג'נין, שהיה מחבל בצעירותו, התבגר, למד ושינה כיוון. מסאד פנה בסרטון בעברית לציבור הישראלי ואמר: "אין לכם מטרה ובאין מטרה, לעולם לא תהיו צודקים ולעולם לא תנצחו". 

 

כרמון: "אין לנו מלחמה עם הפלסטינים אלא רק עם החמאס ורק מאבק נחרץ בו יאפשר לגורמים אחרים להתמודד על דרך של שלום.

חשוב להבין: מדינה היוצאת ל'מלחמה היברידית', שאין בה יותר שדה קרב והכרעות צבאיות נטו, והאויב מסתתר מאחורי נשים וילדים ולעתים חייליו גם מתחזים לאזרחים - כמו שקרה באוקראינה, בעיה שנאט"ו למד להכיר, וכמו שחיילי ארה"ב למדו על בשרם בעיראק ובאפגניסטן -  חייבת לפתח אסטרטגיה חדשה ומערכת אמצעים שאינם צבאיים ושהעיקרון העליון שלהם, הוא אי פגיעה בחיי אזרחים.

 

מצד אחד, ישראל צריכה לפתח אמצעי הגנה נגד טילים וכיפת ברזל בהחלט איננה המילה האחרונה והיחידה במכלול האמצעים האפשריים; ומצד שני, עליה לוותר על הכרעה צבאית קונבנציונלית, שהיא בבחינת ניצחון פירוס. הממשלה הייתה צריכה לקחת בחשבון, שמחירה של מלחמה צבאית בזירה אזרחית, הוא נזק קשה למעמדה הבינלאומי וגם ליהודי העולם, במידה שקשה להגזים בעוצמתה. המעבר לאסטרטגיה חדשה חיוני נוכח עימות אפשרי עם חזבאללה, שגם לוחמיו מסתתרים מאחורי נשים וילדים וברשותו 140 אלף טילים, פי עשרה מכפי שהיה לחמאס".

 

ראיין: עזרא דלומי

 



[1] פלסטין (עזה), 31.1.2021