המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
הומוסקסואל מצרי מתאר, באמצעות סיפורו האישי, את סבלה של קהילת הלהט"ב במצרים
26/3/2021

 

 

הומוסקסואל מצרי מתאר, באמצעות סיפורו האישי, את סבלה של קהילת הלהט"ב במצרים

 

אתר האופוזיציה הליברלי המצרי "מדא מצר", פרסם מאמר יוצא דופן של הומוסקסואל מצרי אשר שפך אור על מצבה של קהילת הלהט"ב במצרים. במאמרו סיפר הכותב כיצד הותקף על ידי עבריינים משכונת עוני אשר פיתוהו באמצעות יישומון היכרויות; על תחושות הרדיפה של ההומוסקסואלים במצרים ועל ההתעלמות המכוונת של הרשויות מן הפגיעות בהם. לדבריו, יחסים אינטימיים בהסכמה בין אנשים בוגרים אינם פשע ואסור שיהוו תירוץ להתעללות ולדמוניזציה של האחר.

 

להלן תרגום חלקים ממאמרו:

 

"היה זה יום חמישי רגיל. הוא היה בצד השני של השיחה ביישומון היכרויות. עלה בי חשד קל, כאשר הוא התעקש שניפגש בביתו שעל גבול שכונות העוני של העיר, וככל שהוא התעקש יותר, כך גבר חשדי בו...

הגעתי אליו ותוך פחות משעתיים הבנתי הרבה דברים, שאת רובם למעשה הכרתי, אך החלטתי לשתף רק בחלק מהם. אלה דברים שמספרים רק לעתים נדירות.  

 

אינני רוצה להיכנס לפרטי האיום עליי בנשק קר, צילומי עירום, וגניבת חפציי האישיים וכספי. אני מעוניין לדבר על נושאים אחרים, על מה שאמרו 'האיש' הזה ושניים נוספים שהופיעו יחד אתו, כשהם מדגישים את רצונם לפגוע בי בציינם שהם עושים זאת כסוג של הרתעה כלפי קהילת הלהט"ב בתיאום מסוים, בלתי רשמי, עם השלטונות. כמובן שאיש לא יכול לאשר זאת. [אך] רבים מחבריי ומכריי אשר חוו מצבים דומים [מספרים ש]התוקפים הודיעו להם כי הם מתואמים עם הרשויות...    

 

ישבתי עירום על קצה המיטה, שילבתי ידיי זו בזו ולא הסתרתי את המתח שלי. מנהיגם הציג לי סדרת שאלות אישיות כשהוא עוטה על עצמו את תפקיד נציג התביעה, בזמן שהוא מחטט בטלפון שלי, קורא את הודעותיי האישיות ומביט בתמונותיי. שאלותיו נעו בין לעג [בנוסח]: '[מסתבר] שיש לך חברות נשים, אז מה [איתך]!, למה אתה עושה את הדברים המגעילים הללו?' לבין פקפוק [בנוסח]: 'האם משפחתך יודעת שאתה עושה את זה?'...   

 

מאז ילדותי נאלצתי להתמודד עם כעס ושנאה ועם החשש מפני הגעת מועד מתן דין וחשבון בפני גברים סטרייטים [ובפני] אלה אשר לא מכירים דרך אחרת זולת הפניית כל זעמם על אחרים ובפרט על החלק החלש יותר [בחברה]. ידעתי היטב מה עליי לעשות. המצבים האלה לא מאפשרים התנגדות או תוקפנות, עליך רק להיכנע ולהביע חרטה. אין תועלת בניסיון התנגדות, בהפגנת חוסר פחד, או בהבעת תחושה של חוסר אשמה או 'בושה'. הראיתי את ההיפך הגמור, מידה לא מבוטלת של חרטה (אכן התחרטתי, אך לא על היותי הומו, אלא על כך שהתעלמתי מאמצעי הזהירות הנדרשים) והפגנתי מידה מספיקה של פחד (ואכן פחדתי, לא מהחרפה או מהסחיטה אלא מהפגיעה במשפחתי אם ינסו אלה לסחוט אותי)...       

 

סבלי לא נמשך זמן רב. הם שחררו אותי לאחר שגנבו את הטלפון הנייד ואת כספי ונתנו לי את תעודת הזהות שלי וכסף שיספיק לתחבורה ציבורית. וזה, לידיעתכם, הישג גדול. הבנתי שהייתי בר מזל. לפחות לא הותקפתי פיזית, לא הוסגרתי לידי הרשויות, ולא התעללו בי כמו ברבים ממכריי וחבריי מקהילת הלהט"ב, שחלקם ספגו מכות רצח, צלעותיהם נשברו ופניהם הושחתו. ביחס למה שעוברים בני הקהילה הזאת במצרים, אני אחד מברי המזל המעטים.    

 

הבנתי גם שזו לא תהיה הפעם האחרונה שהצעירים האלה או שכמותם, יפתו אחרים כמוני. ויתקפו [אותם] באופן הבזוי והמכוער ביותר בשביל טלפון נייד וקצת או הרבה כסף. הבנתי גם שאיש לא יכול לדווח לרשויות או לפנות למשטרה, שכן יש בכך משום סיכוי רב לרדיפה ע"י [מנגנוני] הביטחון ולמאסר ומידה לא מבוטלת של חשיפה וביוש שיפגעו באדם ובמשפחתו. חוסר האונים הזה הוא כלי הלחץ העיקרי שעליו נשענים 'הציידים' האלה.   

 

כאדם שהותקף נפשית ופיזית הייתי בבעיה טרגית קשה...הרי הם לא יכולים להרוג אותי, אפילו שאני 'סוטה ודמי מותר' שכן לרצח... עדיין יש עלויות פוליטיות וחברתיות גבוהות יחסית...בה בעת, אני יודע שאני יכול לדווח על כולם [למשטרה] ואז יתכן שהם ייכנסו בסופו של דבר למאסר בתנאים קשים, לכל הפחות, אבל אני יודע גם שייתכן כי אסיים בתחנת משטרה; שם יציגו אותי בפני [גורמי] הרפואה המשפטית, מה שכולל פגיעות נתעבות [בזכויותיי]... ייתכן גם שמעמדי יתחלף מקורבן של פשע סחיטה לנאשם בעיסוק בפריצות. זו האשמה המוכנה מראש כדי להעניש את ההומוסקסואלים, למרות היעדר חוק מפורש וברור המפליל הומוסקסואליות במצרים...   

 

אחרי שחוויתי את האירוע הזה חשתי רצון עז לחזור ולחשוב שוב ושוב מה אם הייתה לי הזדמנות לנקום בהם, האם אנקום? ואיזה סוג נקמה יספק את תאוות הנקם שלי בהם? הזעם שאני חש אינו רק בגלל שנשדדתי וזה בוודאי דבר מפחיד, אלא בעיקר בגלל האופן בו הם הרשו לעצמם להתנהג כלפיי: לא רק בדיבור המשפיל אלא גם ביחסם לגופי כאילו ניתן לפגוע בו ללא היסוס או תְּהִיָּה... הם ושכמותם לא נרתעו מלהצדיק את כל השאלות שניתן לשאול בקלישאות שחוקות ומוכרות לכל אנשי קהילת הלהט"ב מאז ומעולם: שהומוסקסואליות היא מחלה... [ולכן] שוד, התעללות והכאה הן טיפול במחלת 'הסטייה', מכיוון שמגיע להומואים לסבול...         

 

לא אסתיר מכם שחשבתי רבות על נקמה וכיצד אוכל לגרום כאב נפשי ומורלי למי שעשו כך לי ולזולתי. זאת, לא רק בשל היותנו קורבנות, אלא משום שאנחנו קורבנות ששתיקתם מובטחת. אני וזולתי בקהילת הלהט"ב אין לנו את הפריבילגיה לפנות [למערכות] הצדק...ואין לנו את הפריבילגיה אלא להמשיך לשקוד על הניסיונות להימלט ממעצר והצגה בפני [מחלקת] הרפואה המשפטית [לצורך הסתכלות], או מפני ביוש והכפשה שלנו בכלי התקשורת, דבר שימיט בושה על משפחותינו ויפגע בהן מורלית. אנחנו נמצאים בין הפטיש לסדן וכל הצדדים מפעילים נגדנו את כל סוגי הסמכותנות והענישה. אין דרך להגן עלינו מכך ואין דרך [לקבל] שום סוג של צדק ולו צדק סמלי...

 

לא אעשה דמוניזציה לאיש. אני יודע היטב מה זה אומר לחיות בתנאים [קשים של עוני] כאלה ולא אצדיק את התירוצים [לכך], אך [גם] לא אוותר על [דרישתי] שכל אלה [שנטלו חלק במעשה] יודו כי אין הצדקה למה שעשו, ושזהו רוע מוחלט שגם בתנאים החומריים והמורליים הכי קודרים, ביכולתנו לבחור אם לפגוע באחרים או להזיק להם. אין דרך אלא להכיר בכך שיחסים אינטימיים בהסכמה בין אנשים בוגרים אינם פשע ולא ניתן להשתמש בכך כתירוץ להתעללות ולדמוניזציה של האחר. הסמכות המוסרית שמעניקים לעצמם רבים מהגברים הסטרייטים, כדי לנקוט צורות קשות של אלימות...ותמיד נגד הגורמים החלשים ביותר ותוך קשירת קשר עם המדינה, זו סמכות שבמהותה משוללת מערכי המוסר הבסיסיים ביותר...".[1]

 



[1] madamasr.com, 4.1.2021