המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
כותבת סורית: קמפיין ME TOO לא ימנע הטרדות נשים במדינות ערב. נחוצות ענישה והרתעה
14/2/2021


כותבת סורית: אין די בקמפיין ME TOO כדי למנוע הטרדות מיניות של נשים במדינות ערב; נחוצות גם ענישה והוקעה ציבורית


ב-12.12.20 פרסמה רשא עמראן, משוררת ועיתונאית סורית ובעלת טור באתר היומון הלונדוני אל-ערבי אל-ג'דיד, מאמר שבו טענה כי קמפיין ME TOO העולמי עודד גם נשים בעולם הערבי לחשוף הטרדות מיניות שחוו, אך אין בו כדי להרתיע את המטרידים, וזאת בשל היעדר חוקים המענישים אותם כראוי והיעדר הוקעה ציבורית. לטענתה, מרבית המטרידים בחברות הערביות מגיעים מחוגים משכילים וליברליים אשר דווקא מהם מצופה להתעלות על מורשת השליטה הפטריארכלית הרווחת בחברות אלה הרואה באישה "סחורה" שהגברים יכולים לעשות בה כרצונם. עמראן גם הלינה על כך שנשים רבות בעולם הערבי מצדיקות את מעשי ההטרדה ומאשימות את הנשים הקורבנות, מה שחושף לדבריה, את בורותן של הנשים הערביות באשר לזכויותיהן ואת מידת הניוון של החברה הערבית ומאפשרת את השליטה הפטריארכלית.

 

רשא עמראן[1]


 

להלן תרגום קטעים ממאמרה:

 

"נראה כי הקמפיין הבינלאומי ME TOO שקיימו ארגוני נשים ופמיניסטיות בעולם לפני כשנתיים הותיר רושם משמעותי בארצותינו הערביות ועודד את הנשים הערביות לדבר על הפגיעות וההטרדות המיניות שחוו ועל החששות, הדאגה והפחד שהדבר הסב להן, וזאת בְּחברות אשר לא מְגֵנות על האישה כלל ומוכנות להטיל עליה את האחריות גם אם נרצחה בידי גבר כלשהו... זאת משום שהמנטליות השלטת בחברות שלנו היא המנטליות השוביניסטית הסמכותית הפטריארכלית – ברמה הדתית, השבטית והמשפחתית - על כל עליונותה האלימה והשלטתנית אשר מרשה לעצמה לשלוט בגורל הנשים (בנות השבט) ולפגוע בגופן, בחירותן, בהחלטותיהן ובחייהן...

 

ברשתות החברתיות מתפרסמים מעת לעת קמפיינים החושפים אישיות כלשהי שמעורבת במקרים רבים של הטרדות, ניסיונות אונס, ניצול מיני ואיומים בחשיפת [הקורבן]. המשותף לכל הקמפיינים הללו הוא שמרבית 'גיבוריהם' המטרידים מגיעים מן החוגים היותר מחונכים, ליברלים ובעלי מודעות בחברה – כלומר, מהמגזר האמנותי והתרבותי וממגזר החברה האזרחית, שההנחה היא שהם כבר התעלו מעל המורשת של החברה והסביבה שלהם [בהקשר זה], שכן התנאי הראשון ליצירתיות הוא תרבות...

 

אלא שנראה כי ל[גברים] הללו לא ברור מהי תרבות. תרבות היא התנהגות אזרחית אשר מכבדת את פרטיות האחר ומבינה כי אפליה על בסיס מין ועליונות גברית... אינה אלא תוצאה של ברית אוטוריטרית – פוליטית ודתית- ש[נועדה] להחליש כל ערך חברתי שניתן להתבסס עליו כדי לשפר [את המצב].

 

תכונה מולדת עלולה לגבור על תכונה נרכשת, כפי שאומרים, וההתנהגות התרבותית שהתוקפים הללו אמורים להיות ניחנים בה אינה כוללת את כל הקשרי חייהם. וכך, בכל הנוגע ליצריהם, הם חוזרים לזיכרון הקולקטיבי שהצטבר לאורך היסטוריה ארוכה – זיכרון של עליונות הגבר על האישה ודיכויה באמצעות מין אלים כמו אונס, הטרדה או נגיעה מבלי להתחשב ברצונה של האישה, או בעמדותיה בָּעניין. התנהגות סדיסטית זו היא יסוד האלימות, העריצות, ההדרה והדיכוי, בין אם הפוליטית-אוטוריטרית או החברתית-דתית, ולא נראה כי יש תקווה לשינוי ממשי, אם לא תיעקר התנהגות זו מן השורש באמצעות סילוק דרך החשיבה המתנשאת הזו והחלפתה בתפיסה כי כולם שווים.

 

ייתכן שיהיה מי שיאמר כי אפילו בחברות המפותחות רווחת [תופעת] ההטרדות והאונס על כל גווניה, וזה דבר נכון,  אלא שהמסגרת הקולקטיבית בחברות המפותחות דוחה את התופעות הללו והחוקים [בחברות אלה] מענישים את המטריד ואת האנס אשר מה שעשה מהווה פשע במלוא מובן המלה, וזה מה שגורם למטריד להירתע מלעשותו, או לכל הפחות להסס בטרם יבחר את קורבנו. זה גם מה שגורם למטרידים הערבים [החיים] בחברות אלה להפוך לאנשים נורמלים, שכן הם יודעים מה תהיה תוצאת מעשיהם. זאת בעוד שהם מרשים לעצמם לעשות כרצונם עם נשים בחברות שלהם, שכן הם יודעים כי [בהן] הם יינצלו מ[עונש על] מעשיהם, משום שאין חוקים שמענישים אותם ולא חברות אשר מוקיעות אותם. נהפוך הוא, [בחברות הערביות] מחפים על מה שעשו [המטרידים למיניהם] והאחריות מוטלת על קורבנותיהם. לחיפוי הזה שותפות ידידות או קרובות של המטריד ונשים אשר מאמינות שהגברים מופקדים עליהן וכי האישה היא מי שהביאה את זה על עצמה, כאשר פרקה עול, בכך שיצאה לעבודה למשל, או ללימודים או מכל סיבה אחרת!

 

[כך למשל], אישה אחת מגיבה על אחד מסיפורי ההטרדה הרבים שביצע במאי קולנוע ערבי ואומרת: 'האם הבת אינה יודעת שאומנות הקולנוע אסורה? כלומר בכך שלקחה קורס לבימוי, היא הביאה זאת על עצמה'. אישה אחרת מגיבה על סיפור דומה שמספרת צעירה על פעיל חברה אזרחית ידוע שהטריד עשרות פעמים צעירות שונות וקלונו נחשף בקרב ארגוני החברה האזרחית, ולמרות זאת איש לא חש לעצרו ממעשהו: 'אם היא אינה מופקרת מלכתחילה, מדוע היא יושבת איתו בחדר סגור?'

 

עשרות ואף מאות תגובות דומות של נשים על סיפורי ההטרדה של גברים, או צעירים בעלי השפעה כלשהי בחוגיהם, חושפות את רמת הבורות של הנשים הערביות באשר להווייתן ולזכויותיהן. הן גם חושפות את רמת הניוון בחברה הערבית אשר מאפשרת השתלטות של המנטליות השוביניסטית עד כדי כך ש[תופעה זו של הצדקת מעשי הגברים] כוללת מספר בלתי מבוטל של נשים, דבר שיהפוך את עניין סילוקה [של מנטליות זו] לקשה ביותר".[2]