כללי

אירועי הנצחה והאדרה למחבלים בציון "יום השהיד" ברש"פ;

מאמר בביטאון הרש"פ: ישו היה השהיד הפלסטיני הראשון

מאת ס. שניידמן*

הקדמה

ב-6.1.21 צוין ברשות הפלסטינית "יום השהיד הפלסטיני". ביום זה מתקיימות באופן מסורתי פעילויות שמאדירות את אתוס המאבק המזוין נגד ישראל ואת פועלם של השהידים, ובכללם מחבלים שרצחו אזרחים וחיילים ישראלים.

 

השנה ציינה המועצה העליונה לנוער ולספורט של אש"פ, בראשות מזכיר הוועד המרכזי של פת"ח ג'יבריל אל-רג'וב, את "יום השהיד הפלסטיני" באמצעות השקת מפעל הנצחה בחסות נשיא הרש"פ ויו"ר פת"ח מחמוד עבאס: נטיעת עץ זית לזכרו של כל שהיד פלסטיני, בכל מחוזות הרש"פ. המיזם נחנך באירוע בנוכחות בכירים פלסטינים במהלכו ניטעו עצים על שם מחבלים כדוגמת מזכ"ל הג'יהאד האסלאמי פתחי אל-שקאקי, המחבלת דלאל אל-מוגרבי סגנית מפקד הפיגוע בכביש החוף ב-11.3.1978, בו נרצחו 35 אזרחים ישראלים, וכן בלאל עדנאן רו'אג'בה, קצין במנגנון הביטחון המסכל של הרש"פ, שביצע פיגוע ירי בנובמבר 2020.

 

בנוסף התפרסמו בעיתונות הרש"פ וכן ברשתות החברתיות של תנועת פת"ח הצהרות ומאמרים המשבחים את המחבלים השהידים ורואים בהם מקור לגאווה, סמל לחירות והקרבה ואות כבוד לעם הפלסטיני.

דוח זה מציג דוגמאות לדרכים שונות בהן צוין ברש"פ "יום השהיד הפלסטיני".

 

נטיעות עצים לזכרם של מחבלים, תחת חסות הנשיא עבאס

המועצה העליונה לנוער ולספורט של אש"פ, בראשות מזכיר הוועד המרכזי של פת"ח ג'יבריל אל-רג'וב, ציינה את "יום השהיד הפלסטיני" בהשקת מפעל הנצחה שקיבל את חסותו של נשיא הרש"פ ויו"ר פת"ח מחמוד עבאס: נטיעת עץ זית לזכרו של כל שהיד פלסטיני, בכל מחוזות הרש"פ, "מג'נין ועד רפיח", במהלך שנת 2021.[1] מפעל ההנצחה, הנושא את השם "חיים ומתקיימים",[2] נחנך באירוע ב"גן העצמאות" ברמאללה, בנוכחות בני משפחות שהידים ובכירים בפת"ח, באש"פ וברש"פ, ביניהם ג'יבריל אל-רג'וב, חברי הוועד המרכזי של פת"ח צברי צידם ועבאס זכי, וחברי הוועה"פ של אש"פ ואצל אבו יוסף וצאלח ראפת.[3]

 

ברשימת השהידים שלזכרם ניטעו עצים נכללו מחבלים בכירים כגון מזכ"ל הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני פתחי אל-שקאקי ומחבלת הפת"ח דלאל אל-מוגרבי, שהשתתפה בפיגוע בכביש החוף ב-11.3.78, שבו נרצחו 35 אזרחים, ושתנועת פת"ח מקפידה להנציח בדרכים שונות.[4] אחד המחבלים שהונצחו על ידי הרש"פ, בלאל עדנאן רו'אג'בה, קצין במנגנון הביטחון המסכל של הרש"פ, שביצע פיגוע ירי רק לפני חודשים ספורים, ב-4.11.2020.

 

בכירי הרש"פ חונכים את תוכנית נטיעת עצי הזית לזכר השהידים "בחסות הנשיא מחמוד עבאס"[5]

 

נטיעת עצי זית לזכר שהידים[6]

נטיעת עץ לזכרו של המחבל בלאל עדנאן רואג'בה, שביצע פיגוע ירי בנובמבר 2020[7]

עץ זית ניטע גם לזכרה של "הפידאית" דלאל אל-מוגרבי, סגנית מפקד הפיגוע בכביש החוף[8]

לאחרונה חשבון הפייסבוק של תנועת הפת"ח פרסם פוסט לזכרה של מחבלת הפת"ח דלאל אל-מוגרבי, ביום הולדתה:

כרזה בחשבון הפייסבוק של פת"ח לרגל יום הולדתה של המחבלת דלאל אל-מוגרבי (29.12.20)[9]

הודעת תנועת פת"ח: רוצחי חייל ישראלי – מקור לגאווה של התנועה והעם הפלסטיני

במקביל ל"יום השהיד הפלסטיני", ציינה תנועת פת"ח 39 שנים למאסרם של בני הדודים כרים ומאהר יונס, שחטפו ורצחו את את החייל אברהם ברומברג ב-1980. כרים יונס, המכונה "זקן האסירים", נחשב לאחד ממנהיגי האסירים הביטחוניים בכלא הישראלי והוא זוכה לכבוד והערכה ברש"פ. ב-2017 הוא אף נבחר לחבר בוועד המרכזי של פת"ח. ב-6.1.2021 פרסמה המועצה המהפכנית של פת"ח הודעת שבח לבני הדודים יונס, שהעלתה על נס את "המאבק המכובד והעמידה האיתנה האגדית" שלהם, תוך המשך מדיניות פת"ח והרש"פ לחלוק להם כבוד בצורות שונות.[10]

 

בהודעה נכתב: "המועצה המהפכנית של פת"ח שיבחה את כרוניקת המאבק המכובד והעמידה האיתנה האגדית של האסירים כרים ומאהר יונס בחלוף 39 שנים מאז שנאסרו... בסיום התקופה הארוכה הזו מאחורי הסורגים, הם נחשבים לאסירים הוותיקים בעולם. המועצה הדגישה כי ההקרבה והעמידה האיתנה של כרים ומאהר יונס, ודבקותם בעמדותיהם האמיצות ובערכים ובעקרונות של המהפכה [הפלסטינית] ושל תנועת האסירים הלאומית הן מופת מעורר כבוד, שזוכה להערכה מצד ההנהגה [הפלסטינית] וכל שכבות עמנו, וכן לכבוד ולהוקרה מצד כל שוחרי החירות בעולם... המועצה דרשה מהקהילה הבינ"ל להתערב במהירות כדי להביא לשחרורם לאלתר... [שכן] שחרורם הוא אחריות מוסרית ומשפטית של הקהילה הבינ"ל והוא מהמשימות החשובות ביותר בסדר העדיפויות של העם [הפלסטיני] ושל הנשיא מחמוד עבאס. המועצה המהפכנית [של פת"ח] התחייבה בפני האסיר כרים יונס, חבר הוועד המרכזי של תנועת פת"ח, ובפני האסיר המפקד מאהר יונס – שהם מקור לגאווה עבור תנועת פת"ח, ובפני עמנו וכל יתר אסירינו הגיבורים – שהתנועה תשמור על דרכם של השהידים והאסירים ותמשיך ללכת בה עד הניצחון".[11]

 

סוכנות הידיעות הפלסטינית – ופא: "השהידים הם אות כבוד לעמנו, סמל לחירות ולהקרבה"

בכתבה שפרסמה סוכנות הידיעות הרשמית של הרש"פ לרגל "יום השהיד הפלסטיני", נכתב: "העם הפלסטיני מציין את היום הזה בכל המקומות בהם הוא נמצא באמצעות ביקור בקברי השהידים, הנחת זרים על אנדרטות הזיכרון וארגון עצרות וצעדות המוניות. יום הזיכרון לשהיד מציין את סוגיית פלסטין, שמשכה אליה את רגשות האומה הערבית כולה ושאת אדמתה הרווה דם השהידים הפלסטינים, הערבים ושוחרי החירות בעולם, שהקריבו את נפשם תחת דגל המהפכה הפלסטינית... למען השגת החירות, העצמאות והשיבה. השהידים של פלסטין הם אות כבוד לעמנו, סמל לחירות ולהקרבה. הם הכוכבים שאינם נכבים בשמינו. הם, שבישמו את אדמתנו בדמם האדום המבושם. הם המכובדים מכולנו. הם העדים לטרור של הכיבוש ולפשעיו וכן לזכויותינו שלא חלה עליהן התיישנות".[12]

בעל טור בביטאון הרש"פ: ישו היה השהיד והפידאי הפלסטיני הראשון

למחרת "יום השהיד הפלסטיני", פרסם מופק מטר, חבר המועצה המהפכנית של פת"ח ובעל טור ביומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה, מאמר בו הצביע על הקשר בין יום השהיד הפלסטיני וחג המולד, החל ב-7.1 לפי לוח השנה היוליאני. מטר חלק שבחים לשהידים הפלסטינים וקשר בין מאבקם והקרבת חייהם לבין דמותו של ישו הנוצרי, אותו הגדיר כ"שהיד הפלסטיני הראשון", כפי שכבר כתב בעבר.[13] הוא כתב: "גופו האנושי של השהיד נעלם לנצח, אך רוחו זורחת מעלינו בכל בוקר והוא [למעשה] קרוב [אלינו] מאוד. השהידים הם שמשות, כוכבים שמנחים [אותנו], ומגדלורים שמודיעים לנו כי כאן המולדת וכי כל חבליה הם חוף המבטחים. השהידים הם גיבורים שנלחמו ונאבקו למעננו. הם חקוקים לנצח בזיכרוננו, בליבנו, בנפשנו ובמוחנו. הם הקריבו [את חייהם] כדי שיתעוררו בנו הכבוד והגאווה וכדי שנמנע מהעריצים להשתלט על ההווה ועל העתיד שלנו...

 

השהיד ישו בן מרים – השליח המהולל, והשהידים הנצחיים בני פלסטין המפוארת – מה קדוש הוא יום [הזיכרון] שלכם [כלומר, חג המולד ויום השהיד הפלסטיני]... שני ימים נצחיים נפגשים: האחד הוא [חג] הולדת שליח השלום והאהבה, ישו בן מרים המהולל [קרי, חג המולד]... והשני הוא יום [זיכרון] לשמות הגיבורים בני האדמה [הזו], שהקריבו [את חייהם] כדי שנחיה [קרי, יום השהיד הפלסטיני]. כולם שהידים.

 

[ישו] המשיח, השהיד והפידאי הראשון, לימדנו כי האהבה והשלום הן דרך [חיים], וכי החיים מלאים טוב וכי יש לחפש אחריו עד הרגע האחרון. השהידים לימדונו כיצד להנציח את המולדת בלב אנשיה..."[14]