המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
בעלת טור סעודית קוראת להפרדת הדת מהמדינה ומעוררת ויכוח ציבורי בממלכה
6/9/2020


בעלת טור סעודית קוראת להפרדת הדת מהמדינה ומעוררת ויכוח ציבורי בממלכה

 

הקדמה

לאחרונה פורסמו בתקשורת הסעודית כמה מאמרים, שעסקו בנושא החילוניות והמדינה האזרחית. בלטו ביניהם שני מאמרים של העיתונאית הליברלית, ופאא' אל-רשיד, שקראה בטורה ביומון עוכאט' להתאים את התפיסות הדתיות לרוח התקופה ולא לחשוש מרעיונות כמו חילוניות, מדינה אזרחית והפרדת הדת מן המדינה. במאמרה מה-26.1.20, טענה אל-רשיד כי השיח המוסלמי בנושא חילוניות נגוע בצביעות, כיוון שהמוסלמים אוסרים אותה בארצותיהם ואף מאשימים בכפירה את החילונים, זאת בזמן שהם תומכים בחילוניות במערב, כיוון שהיא מיטיבה עימם ומכירה בזכויותיהם השוות ליתר הדתות. אל-רשיד הדגישה כי הפרדת הדת מהמדינה אין פירושה ביטול של הדת או מלחמה בה ואף תואמת כמה מהרעיונות בקוראן. היא קראה למוסלמים להפעיל שיקול דעת כשהם קוראים את מקורות הדת ולעשות חידוש של התפיסה הדתית ושל האופן שבו מפרשים את מקורות הדת.

 

במאמר נוסף, שפרסמה ב-14.6.20 יצאה אל-רשיד נגד הגורמים השמרנים השוללים את רעיון המדינה האזרחית, טומנים ראשם בחול ומתעלמים מן המציאות המנוגדת להשקפתם. היא קראה לא להירתע משינוי, מנאורות דתית ומהפעלת שיקול דעת בקריאת הטקסטים הדתיים, על מנת לקרב את הצעירים לדת האסלאם.

 

מאמריה של אל-רשיד זכו לכמה תגובות אוהדות בקרב גולשים סעודים בטוויטר. מנגד, חוגים שמרניים, תקפו אותה ואת היומון עוכאט' שנתן לה במה. הללו טענו כי מדובר ברעיונות סוטים וקיצוניים, הפוגעים בעקרונות היסוד של הממלכה הסעודית ובביטחונה הלאומי ואף דרשו לבוא חשבון עם הכותבת ועם העיתון.

 

ברוח דומה, פרסם העיתונאי הסעודי, עלי בטיח אל-עומרי, ב-14.6 מאמר בטורו ביומון הסעודי אל-יום, בו יצא נגד כותבים מסעודיה או מהמפרץ הדורשים חילון של המדינה. לדבריו, החילוניות היא רעיון זר לאסלאם שמקורו באירופה הנוצרית והסיבות שהובילו את אירופה לחילוניות אינן קיימות בחברות הערביות. אל-עומרי אף פקפק בכוונותיהם של כותבים אלה ותהה האם מאמריהם בנושא נובעים מיריבות כלפי האסלאם או רצון לנקום בו.

 

יצוין, כי אין זו הפעם הראשונה בה נושא החילוניות מעסיק את סעודיה. בשלהי 2016 אנשי תקשורת ואזרחים סעודים מחו על כוונה של משרד החינוך הסעודי להכניס לתוכנית הלימודים פרויקט בשם "חסינות", שנועד "לחסן" את התלמידים מפני אסלאם קיצוני כמו גם מפני ליברליזם, חילוניות אתאיזם והתמערבות סערה במדינה.[1]

 

דוח זה יציג את נושא השיח בנושא החילוניות בסעודיה בחודשים האחרונים:

 

העיתונאית הסעודית, ופאא' אל-רשיד: הפרדת הדת מהמדינה תואמת כמה מרעיונות הקוראן

ב-26.1.20 פרסמה העיתונאית ופאא' אל-רשיד בטורה ביומון עוכאט' מאמר שכותרתו "האם החילוני הוא כופר?", בו כתבה: "האם תוציאו אותי מדת ה[אסלאם] אם אשאל אתכם: 'האם חילוני הוא כופר?'[?] האם אושמץ מחר משום שהכנסתי את ידי לקן צרעות? האם עצם שאלתי זו מהווה פגיעה גדולה בעקרונותיכם? האם אני מוכרחה לתאר את החילוניות באופן שלילי, כאשר אני מדברת עליה ומחויבת להגדיר את המאמינים בה ככופרים, כדי שלא תוציאוני מהדת?

 

[מתנגדי החילוניות,] האינכם נהנים מעקרונות החילוניות בחיי היום-יום שלכם? העקרונות [הללו] שגורמים למדינה [לא מוסלמית] להתייחס ל[כל ה]דתות באופן שווה, הופכים אתכם לראשונים שדוגלים בזכויות המוסלמים במדינות המערב... [אתם] הראשונים שתומכים בחילוניות, כשהיא לטובת המוסלמים, והראשונים שמקללים אותה ומכנים אותה כפירה, אם היא לטובת החולקים עליהם, או אם היא מתייחסת באופן שווה להן ולמיעוטים החיים יחד עמם במדינותיהם המוסלמיות.

 

הבה נתאר לעצמנו שמדינה כלשהי, שאיננה מוסלמית, מונעת ממוסלמים לקיים את טקסיהם הדתיים – האם אתם יודעים מה יקרה? מאות אלפי מוסלמים ייצאו [לרחובות] ויתקוממו בדרישה ליישום החילוניות במדינה הזו, כדי לקבל זכויות שוות לזולתם מקרב בני הדתות האחרות...

 

האם זוהי צביעות או סתירה, והאם אלו עקרונות, או אינטרסים? [למעשה הם אומרים:] אל תיישמו את החילוניות בארצותינו, [אך] אנו דורשים ליישמה בארצותיכם! האמנם האסלאם לא יכול לחיות לצד החילוניות? והאם הפרדת הדת מהמדינה פירושה מלחמה בדת? הפרדת הדת מהמדינה אין פירושה ביטול הדת או מלחמה בה, שהרי הדתות קיימות וחיים על פי הן [גם] במדינות חילוניות. [במדינה] חילונית, זכותו של אדם לעבוד את אלוהיו בכל אופן שיחפוץ, אך אין לו זכות לכפות את תפיסותיו הדתיות על שאר החברה.

 

אם נבחן מחדש את העמדה [של האסלאם] ואם ייעשה חידוש בתפיסה הדתית באופן שיהלום את עקרונות הצדק והשוויון בין בני האדם – נמצא כי הפרדת הדת מהמדינה היא רעיון התואם כמה מרעיונות הקוראן, מכיוון שהוא מתנגד לכפייה באופן מוחלט וברור. [שהרי בקוראן נאמר]: 'אין כפייה בדת ...' [256:2] 'ולא יעלה בידך להכריחם' [45:50], 'לכן, הוכח כי אתה רק מוכיח, ולא ניתנה לך סמכות עליהם'. [21-22:88].[2] 

 

כיום, ההבדלים בתפיסות הדת בין חכמי ההלכה, העדות והארגונים [האסלאמיים] המנהלים ביניהם מלחמת חורמה בשם הדת, נעשו ברורים. אני תוהה למי מהם יש חזקה על האמת כדי לכפות את תפיסתו על האחרים? והאם האל העניק לו ייפוי כוח שהופך את תפיסתו הדתית לתפיסה הנכונה ומקנה לו זכות לכפותה על אחרים?

 

האם [הח'ליפה השני] עומר בן אל-ח'טאב ביצע מעשה כפירה בין השנה ה-17 ל-18 להיג'רה כשחדל ליישם את העונש, שנקבע בקוראן על גניבה [קרי, קטיעת יד הגנב]? או שהוא הפעיל שיקול דעת ופסק הלכה [חדשה] על פי הבנת רוח האסלאם וראה בקוראן מקור סמכות שממנו ניתן לקחת מה שמתאים לתקופה ולנסיבות כדי לשמור על האומה? [בקוראן 55:39 נכתב:] 'נהגו על פי הדברים הטובים יותר, אשר הורדו אליכם מעם ריבונכם.' לפי פסוק זה יש 'דבר טוב יותר', מכאן שיש '[דברים] שהם פחות טובים' בקוראן עצמו, הלא הם אלה שאינם תואמים את [רוח] התקופה.

 

'פרעה התנשא בארץ ועשה את יושביה סיעות-סיעות, ורדף עדה אחת בהם' [קוראן, 4:28]. הקוראן ציווה לנהוג בצדק וראה בפרעה שליט עריץ משום שדיכא מיעוט דתי, שחי בארצו – בני ישראל, ולא נהג בהם בשוויון כביתר [מרכיבי] החברה. הלוואי שאלה המתנגדים לחילוניות באמתלה שהיא סותרת את הדת, יבינו שהם מדברים רק בשם תפיסתם האישית, או בשם תפיסה של כמה חכמי הלכה ביחס לדת ו'מי שחפץ – יאמין, ומי שחפץ – יכפור' [קוראן: 29:18].

 

הניחו להם [לכל האנשים] להאמין, הניחו להם לכפור, הניחו את הבריות לבורא, שקדו על האמירות המפורשות בקוראן, היו נאורים והאירו את [עיני] הדור הצעיר שלנו באמצעות דת החיה בשלום עם נתוני המצב המשתנה על כל פרטיהם ללא קיפאון או קיבעון. לא ניתן להיפתח כלפי העולם מבלי לקבל את דתותיהם ואמונותיהם. אינני מפקפקת בכוונות של אלה החולקים על דעתי ואינני מפחיתה בערך אמונתם. השתנו הזמנים ועלינו לפעול כפי שפעל עומר בן אל-ח'טאב ולהפעיל שיקול דעת, שכן כל הפתרונות מצויים בקוראן עצמו ובסונה של הנביא."[3]


ופאא' אל-רשיד[4]



אל-רשיד במאמר נוסף: נחוצים נאורות דתית והפעלת שיקול דעת בהבנת הטקסטים הדתיים

במאמר נוסף, שפרסמה אל-רשיד ב-14.6.20 והתמקד בנושא המדינה האזרחית, היא כתבה: "האם המדינה האזרחית היא מדינה לא דתית באופן מוחלט? האם הייתה היתכנות לחילוניות בהיסטוריה ובמציאות העכשווית של השלטון בעולם המוסלמי? אלו הן שאלות מרכזיות ובסיסיות בוויכוח, שנמשך שנים וטרם הוכרע. יש שהחליטו להפסיק לדבר על כך ולהתחיל ליישם [את החילוניות ורעיון המדינה האזרחית] מבלי לקרוא לילד בשמו כדי לא לקומם את המתקוממים, שטומנים ראשם בחול כדי לא להתמודד עם המציאות שהוכיחה לכולם כי אין בה מקום לקיבעון שלהם. להם, [קרי, לאנשים מקובעים אלה] אין מקום בקרב הדור [הצעיר] שהחליט לחיות בחירות, בכבוד, בצדק ומתוך בחירה. אין מקום לשליטה שלהם על [ה]צעירים, שמתחברים לעולם בלחיצת כפתור וכך מתעדכנים בכל המתרחש בו, צעירים שלא ניתן לחטוף ולנתק אותם מהמציאות.

 

הניסיון האיראני והניסיון המצרי הוכיחו לעולם כי האסלאמיסטים והאחים המוסלמים מוכוונים אידיאולוגית ועסוקים בכרסום המשטרים כדי להגיע לשלטון. אלא שהם שכחו לחלוטין להכין את עצמם לשלטון עצמו. ראינו במרקעי [הטלוויזיה] בעולם את שפיכות הדמים ואת המהומות בתקופת שלטון האסלאמיסטים באיראן, בלבנון ובמצרים. זאת, בשעה שמדינות אזרחיות הן אלה ששמרו על כבוד [האדם]. זוהי האמירה שבגינה נרצח כותב ידוע [קרי, פרג' פודה][5], שאמר במהלך עימות עם אסלאמיסטים את השורות המפורסמות הללו: 'בזכות המדינה האזרחית ניתנה לכם האפשרות להידיין עמנו כאן ולעזוב את המקום כשראשכם נותר במקומו, בשעה שמדינות דתיות כורתות את [ראשי] מתנגדיהן'. כשהצעיר שרצח אותו נתפס, הוא אמר שעשה זאת משום שהוא [קרי, פודה] קורא בספריו לכפירה ואתאיזם. כשקצין [החקירות] שאל אותו על איזה ספר [מספריו של פודה] אתה מדבר? השיב הרוצח: 'לא קראתי ולו ספר אחד שלו, משום שאינני יודע קרוא וכתוב'.

 

עד מתי נירתע מנאורות ושינוי? הכוונה היא לנאורות דתית שמתאימה את עצמה לנתוני המציאות ולחשיבה של הצעירים, שהתמרדו והרחיקו את עצמם מאיתנו משום שאיננו דומים להם עוד, איננו מדברים עוד את שפתם ולא מבינים את חלומותיהם...

 

ייתכן שחלק מהאנשים יגנו אותי בשל דבריי ויאמרו 'אנו וצעירינו בסדר' ושאין אמת בשורות הללו. אך, אני פונה לחלק האחר, לאלו שאינם פוחדים לקרוא לדברים בשמם ומודעים היטב לניתוק ולקרירות [של הצעירים] סביבנו בשל התעקשות של אי אלו אנשים שלא להפעיל שיקול דעת, לא לעשות היקשים ולא לשנות את הטקסטים 'שאינם מדברים מפורשות, אלא אנו הם אלה שמדבררים אותם [על פי הפרשנות שלנו]'."[6]

 

ויכוח בקרב סעודים בטוויטר בין התומכים בה לאחרים הקוראים להענישה

מאמריה של אל-רשיד עוררו כמה תגובות חיוביות. כך למשל, כתבה אשת האקדמיה הסעודית, נורה אל-הודייב, בתגובה למאמר הראשון של אל-רשיד על חילוניות: "מאמר ברור למי שקורא אותו באמצעות השכל, עוד לפני הלב. כדי להבין את העומק הרעיוני [שבו] דרושים מודעות רבה וסובלנות. כל הכבוד לך!"[7]

 

גולש אחר כתב בתגובה למאמרה השני של אל-רשיד בנושא המדינה האזרחית: "מאמר יפה. בין אם נרצה ובין אם לאו, מדינה אזרחית איננה אופציה עוד, אלא חובה כדי שכל החברות למיניהן - [יוכלו] לשרוד תוך שמירה על חוקי המדינה וערכיה הכללים."[8]



ואולם, לצד גילויי תמיכה במאמריה של אל-רשיד נרשמו בעיקר תגובות נזעמות כלפי רעיונותיה. הנסיך הסעודי, סטאם בן ח'אלד אל-סעוד, צייץ בטוויטר בתגובה למאמרה הראשון: "חשיבה זו פותחת פתח לחזרה של האחים המוסלמים לשטח, שכן הם אלה שהפיקו את התועלת הרבה ביותר מהחילוניות ותורכיה היא ההוכחה הטובה ביותר לכך. אנו שומרים על הדת הנכונה, שמנוגדת לרעיונות הסוטים מדרך הישר והקיצוניים הללו. השבח לאל, מנהיגינו מאז תקופת [המלך] המייסד [מוחמד בן סעוד] ועד ימינו אלה מתמידים בדרך הזו."[9]

 

הגולש הסעודי, אחמד אל-שהרי, הגיב למאמרה השני של אל-רשיד בציוץ בו כתב: "הדת לא צריכה חידוש. רק הלבבות של בני האדם צריכים חידוש של אמונתם."[10]

ביקורת חריפה נמתחה גם על היומון עוכאט' שנתן במה למאמריה של אל-רשיד. כמה גולשים אף תייגו את תגובות הביקורת שלהם תחת האשטאג בשם "#עוכאט' – בימת השפלים". כך למשל, הגולש הסעודי, סיף אל-קחטאני, כתב בתגובה למאמר הראשון: "במאמרה של ופאא' אל-רשיד ב'עוכאט' - בימת השפלים' על הפרדת הדת מהמדינה יש קריאה ברורה להתנגד לעקרונות הכלליים ולשיטת הממשל, כפי שנקבעו בחוק היסוד [בסעודיה].[11] בכך העזו הכותבת והעיתון לפגוע בביטחון המולדת ובריבונותה. יש לבוא איתם חשבון ולהענישם [על כך]."[12]


הציוץ של סיף אל-קחטאני: [13]


 

גם דרשן במסגד בשכונת אל-עזיזיה בריאד ויועץ המחלקה לעניינים אסלאמיים בעיר, חמד בן עבד אל-עזיז אל-עתיק, מחה על פרסום המאמר הראשון וכתב: "עורך העיתון עוכאט', המאמר הזה קורא לחילון המדינה. הדבר מנוגד לחוק היסוד ולחוק הפרסום וההפצה בסעודיה, הקובעים כי חוקתה [של הממלכה] היא הקוראן והסונה. לפיכך, שומה עליכם להסירו, למשוך ידכם ממנו ולבוא חשבון עם האחראים לו".[14]

 

כותב סעודי: אין סיבה שנטמיע את החילוניות ונייבא רעיון שאינו מתאים לתרבותנו ולדתנו

במקביל לפרסום מאמרה השני של אל-רשיד, פרסם העיתונאי הסעודי, עלי בטיח אל-עומרי, מאמר ב-14.6.20 בטורו ביומון אל-יום, תחת הכותרת: "לא לחילוניות", בו כתב: "אחת הבעיות התרבותיות האידיאולוגיות בעולמנו היא הלהיטות אחר תרבויות זרות והדרישה להטמעתן בחברות הערביות והמפרציות שלנו, למרות הבדלי הסביבה והערכים. מפעם בפעם מופיעים [אצלנו] חיבורים המעלים את הדרישה לחילוניות. אינני מבין מה מניע כותב במפרץ או בסעודיה לדרוש חילון של מדינה, שחוקתה קובעת מפורשות כי הקוראן והסונה הם מקורות הסמכות [שלה]. מה חסר במדינתנו האצילית והנמרצת סעודיה כדי שנפנה לחילוניות? מה הביאה החילוניות למדינות מוסלמיות וערביות שעברו חילון, כמו תורכיה ותוניסיה? תודה לאל, אנו חיים בצמיחה ובשגשוג ויש לנו כלכלה חזקה, שהפכה את מדינתנו לאחת מקבוצת ה-G-20 [בה חברות 20 הכלכלות הגדולות בעולם].

 

ההגדרה הרווחת בספרים הערביים היא שחילוניות היא 'הפרדת הדת מהמדינה'. זוהי הגדרה, שאינה משקפת את המשמעות המלאה של חילוניות, שחלה גם על יחידים [ולא רק על מדינות]. נכון יותר לומר ש[החילוניות] היא הפרדת הדת מהחיים. החילוניות לא מכירה בחשיבות הדת בחיי העמים והיא שואפת להעביר את האדם מהתעניינות בעולם הבא להתעניינות בעולם הזה בלבד, בעוד שהאסלאם מתעניין בעולם הזה ובעולם הבא. החילוניות צמחה באירופה ועברה למזרח בהשפעת הקולוניאליזם המערבי... החילוניות הופיעה כמרד נגד ההשפעה הדתית של אנשי הדת שכן הכנסייה התנגדה אז לשינוי והחיים קפאו על מקומם. בתקופה זו באירופה שנודעה בשם 'התקופה החשוכה', חָוָה המזרח האסלאמי את המדע והנאורות.

 

הסיבות שהובילו את אירופה לחילוניות ולמרד נגד הדת [הנוצרית] לא קיימות בחברות הערביות, כיוון שלחכמי הדת המוסלמים אין סמכות אבסולוטית, האסלאם מוקיע קיצוניות ופיגור וערכי האסלאם תקפים בכל זמן ומסוגלים להכיל את השינויים [המתרחשים במציאות]. אם כך, מה הסיבה שנטמיע את החילוניות ונייבא רעיון שאינו מתאים לתרבותנו ולדתנו?!

 

לעתים אני חושד... שלכותבי החיבורים הללו [הקוראים לחילוניות]  יש יריבות עם האסלאם ואי הבנה שלו, שכן האסלאם שונה לחלוטין מהנצרות. לפעמים אני חושב שמטרת חיבוריהם היא נקמה בחברה או בבחינת 'חלוֹק על הדעה [הרווחת] כדי שיכירו אותך'..."[15]

 

עלי בטיח אל-עומרי[16]




[2] התרגום לקוח מתוך אורי רובין, הקוראן, אוניברסיטת תל אביב, 2005.

[3]  עוכאט' (סעודיה), 26.1.2020

[4]  עוכאט' (סעודיה), 14.6.2020

[5]  פודה היה הוגה דעות ופוליטיקאי מצרי, שדגל בהפרדת דת ומדינה ונרצח ב-8.6.1992 בשל משנתו האידיאולוגית.

[6]  עוכאט' (סעודיה), 14.6.2020

[11] ב-1992 נחקק בסעודיה חוק היסוד למדינה. הסעיף הראשון בחוק היסוד קובע כי הקוראן והסונה הם חוקת המדינה, יתר סעיפיו פורטים את עקרונות היסוד של המשטר ואת תפקיד מוסדותיו.

[15]  אל-יום (סעודיה), 14.6.2020