חבר בפת"ח בביקורת על תגובת הפלסטינים להסכם בין ישראל לאיחוד האמירויות: על הפלסטינים להבין שהעולם השתנה והם אינם מרכז היקום; שריפת דגלי האמירויות אינה תחליף לחשבון נפש שהפלסטינים זקוקים לו
ד"ר סופיאן אבו זאידה, חבר בתנועת הפת"ח המקורב למוחמד דחלאן - שר לענייני אסירים לשעבר בממשלת הרש"פ, המרבה למתוח ביקורת על יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, שבגינה אף הושעה בעבר מחברותו בתנועה - פרסם ב-16.8.2020 מאמר באתר סוכנות הידיעות הפלסטינית samanews.ps , בו יצא בחריפות נגד התגובה הפלסטינית להסכם הנורמליזציה של איחוד האמירויות עם ישראל, אשר באה לידי ביטוי בקללות, בהאשמת איחוד האמירויות בבגידה ובשריפת דגליה ותמונות מנהיגיה. אבו זאידה קרא לפלסטינים להפנים כי הם "אינם ניצבים עוד במרכז היקום" וגם הסוגייה הפלסטינית אינה עומדת עוד בראש סדר העדיפויות של מדינות ערב או של מדינות העולם, הטרודות כעת גם באינטרסים שלהן, במאבקים ובאסונות אחרים הפוקדים אותן. הוא קרא לפלסטינים לא רק לתקוף את איחוד האמירויות, אלא לעשות ביקורת עצמית, לבחון את דרך פעולתם בעשרות השנים האחרונות ולהבין היכן טעו. לדבריו, מה שגרם לאובדן "קדושתה" ו"יוקרתה" של הסוגייה הפלסטינית הם הפילוג וחילוקי הדעות המתמשכים בקרב הפלסטינים וכישלונם בהקמת מדינה מתוקנת המבוססת על הפרדת רשויות, שקיפות ומערכת משפט נקיה וחזקה.
אבו זאידה הצביע על צביעותה של הרש"פ שמגנה את הנורמליזציה של האמירויות עם ישראל, אך מעולם לא גינתה את הנורמליזציה של קטר עם ישראל מאז 1996 ואף שיתפה פעולה עם נורמליזציה של גורמים ערבים רשמיים עם ישראל, כאשר הדבר תאם את האינטרסים שלה. אבו זאידה לא חסך ביקורתו גם מתורכיה, המקיימת קשרי מסחר וביטחון רחבי היקף עם ישראל ובה בעת מגנָה את ההסכם בינה לבין האמירויות. לבסוף בישר אבו-זאידה לפלסטינים כי אם הם רואים בהסכם זה אסון, הרי שבקרוב צפויים אסונות נוספים, וכי אם ברצונם להשיב לסוגייה הפלסטינית את מעמדה ולממש את יעדיהם, שומה עליהם לבחון מחדש את דרכי פעולתם, לאחד את שורותיהם, לקיים בחירות ולהקים מחדש את מוסדותיהם ואת מערכת המשפט שלהם.
סופיאן אבו זאידה[1]
להלן תרגום קטעים מן המאמר:
"ההסכם המשולש בין ישראל, ארה"ב ואיחוד האמירויות שעליו הוכרז שלשום ([13.8.20] בשלוש בירות, הוא מעין רעידת אדמה מדינית בָּאזור, שיהיו לה תגובות רבות. כפלסטיני, אני רואה באש"פ את הנציג הלגיטימי היחיד של העם הפלסטיני המוסמך לדבר בשמו ואני מכבד את ההחלטות ואת ההסכמים שמקבלים מוסדותיו. אני סבור גם כי כל נורמליזציה מצד כל מדינה ערבית שהיא עם ישראל, טרם השגת שלום [פלסטיני-ישראלי] צודק על בסיס פתרון שתי המדינות והקמת מדינה פלסטינית עצמאית בגבולות ה-4 ביוני 1967, אינה רצויה ואינה משרתת את האינטרס הפלסטיני.
עם זאת, הגיע הזמן שאנו הפלסטינים נבין שהזמן השתנה ואינו פועל עוד לפי השעון הפלסטיני ושמדינות דואגות לאינטרסים שלהן ורק אחר כך הן מתחשבות באינטרסים של אחרים. הגיע הזמן גם שאנו הפלסטינים נבין שאנחנו כבר לא [עומדים] במרכז היקום וכי הסוגייה הפלסטינית, עם כל חשיבותה וקדושתה, אינה עוד הסוגייה המרכזית אצל מדינות ערב והמדינות הזרות. [עלינו להבין] שיש סכסוכים, מאבקים ואסונות בעולם הזה שבעיני [העולם] חשובים יותר מהסוגייה הפלסטינית.
עלינו להביט במראה ולראות את האמת כפי שהיא, ולא כפי שכל אחד מאיתנו רוצה לראותה. תרבות הקללות, הגידופים, ההאשמה בבגידה, שריפת תמונות ושריפת דגלים של מדינות לא מייצרים מדיניות ולא מונעים מאיתנו סכנות או פותרים לנו בעיה כלשהי, ובראש ובראשונה הם לא פוטרים אותנו ממתן דין וחשבון [לעצמנו] על מה שעשינו במהלך עשרות שנים: היכן צדקנו, היכן טעינו ומה עשינו לעצמנו?
האם יש מי שחולק על כך שהסוגייה הפלסטינית איבדה הרבה מקדושתה ומיוקרתה בעיני העמים והמדינות, ובפרט הערביות שבהן? היא איבדה את יוקרתה ואת קדושתה, בעיקר בשל סיבות אובייקטיביות שנובעות מהשינויים באזור ובעולם - וזה לא בידינו. אולם, הדבר קרה גם בגלל הפילוג והפיצול בקרבנו, בשל הלחימה [בתוכנו] והיותנו טרודים בהתנצחות בינינו לבין עצמנו. היא איבדה את יוקרתה משום שנכשלנו בשמירה על אחדות עמנו ונכשלנו בשימת קץ לחילוקי הדעות ביננו זה למעלה מארבעה עשורים. הסוגייה הפלסטינית איבדה את יוקרתה משום שנכשלנו בבניית מוסדות מדינה על בסיס של טוהר כפיים ושקיפות המבוססים על הפרדה בין הרשויות, כך שהחוק מוּחל על הבכירים ועל המנהיגים עוד לפני שהוא מוּחל על האנשים הפשוטים. רבע מאה לאחר הקמת הרשות [הפלסטינית] ו-14 שנים לאחר הפילוג קיבלנו יִילוד מעוות שאינו רשות, לא מדינה ולא מהפכה.
מי שעוקב אחר התגובה הפלסטינית הרשמית להסכם המשולש [ישראל-ארה"ב-איחוד האמירויות] ואחר ההתקפה חסרת המעצורים נגד איחוד האמירויות, חש כי הדבר אינו קשור רק להתנגדות להסכם ולראייתו כנעיצת סכין בגב [הפלסטינים], אלא הוא גם פריעת חשבון מעבר לעניין ההסכם, אלא אם כן, יש נורמליזציה מותרת ונורמליזציה אסורה, נורמליזציה מקודשת ונורמליזציה טמאה. כיצד אמור האזרח הפלסטיני לפרש את השתיקה של ההנהגה הפלסטינית נוכח הנורמליזציה של קטר עם ישראל מאז 1996 והקמת נציגות [ישראלית] שם באופן גלוי... מבלי למתוח ביקורת על כך? ואיך אמור האזרח הפלסטיני לפרש את אי מתיחת הביקורת מצד הרש"פ על קטר ועל מזוודות הדולרים שמביא [השגריר הקטרי, מוחמד] אל-עמאדי דרך נמל התעופה תל אביב ומכניס אותם לעזה - דבר שנחשב בעיניהם כחיזוק של הפילוג הפלסטיני וכחיזוק של הנתק בין עזה לבין הגדמ"ע? מדוע לא נשמע קולו של שום בכיר פלסטיני מבקר את העניין הזה? האין הדבר מעורר שאלות?
אין בכוונתי כאן למתוח ביקורת על קטר או לתוקפה. מדובר במדינה שיש לה אינטרסים משלה, יש לה מדיניות ובעלי ברית משלה והיא פועלת בהתאם לאינטרסים הללו. האידיאולוגיה שלה זהה לזו של האחים המוסלמים באזור והיא פועלת למען ביסוסה. אולם, רציתי רק להסב את תשומת הלב לכך שיש מי שממלא את פיו מים בכל מה שנוגע לנורמליזציה המותרת של קטר [עם ישראל], ו[מנגד] נותן יד חופשית למתיחת ביקורת, תקיפה וגידופים חסרי רסן של הנורמליזציה האסורה [של איחוד האמירויות עם ישראל].
אני מבין את עמדת האחים בחמאס כאשר אינם תוקפים את קטר ולא מותחים ביקורת על הנורמליזציה שלה [עם ישראל] - ראשית, משום שקטר מאמצת את האידיאולוגיה של האח"ס ושל הח'ליף ארדואן; ושנית, משום שרוב [חברי] הלשכה המדינית של חמאס שוהים בקטר. אולם, איני יכול להבין את עמדת החמאס במה שנוגע להבחנה בין נורמליזציה אחת לאחרת. הוא הדין לגבי תורכיה והח'ליף ארדואן אשר עלה על הגל וניצל את ההסכם כדי לבוא חשבון עם יריביו [באיחוד האמירויות], שעמם הוא מתנגש ביותר מחזית אחת ושבהם הוא רואה מכשול בפני מימוש האידיאולוגיה של האח"ס. האין זה מגוחך שארדואן מדבר [בגנות] הנורמליזציה בעוד שתורכיה קשורה באינטרסים כלכליים עם ישראל, כך ששווי חילופי הסחר שלה [עִמה] מגיע לחמישה מיליארד דולר בשנה, הטייסים הישראלים מתאמנים בשמיה והיא מקבלת מישראל חלקי חילוף למטוסים תורכים מתוצרת ארה"ב וכן טכנולוגיָת מטוסים ללא טייס...
דוגמא נוספת לנורמליזציה מקודשת ומבורכת מצידם של מי שממלאים את פיהם מים כאשר [גינוי] מנוגד לאינטרסים האישיים שלהם: לפני שנתיים ביקר נתניהו בעומאן ונפגש עם סולטאן [עומאן] המנוח קאבוס [בן סעיד אאל סעיד]. לא הייתה אז שום תגובה פלסטינית על ביקור זה, יתרה מזו היה מי שקשר בין ביקור זה של נתניהו בעומאן לבין ביקורו של הנשיא [מחמוד] עבאס שם יומיים בלבד קודם לכן.
הדוגמא האחרונה של נורמליזציה מקודשת קשורה לביקורו בישראל של הממונה על המודיעין הסעודי לשעבר, הגנרל [בדימוס] אנור עשקי, לא בחשאי אלא באופן גלוי, מוקלט ומצולם, כשהוא מלווה בבכיר פלסטיני. כלומר, לא זו בלבד שביקור זה שמבטא נורמליזציה לא זכה לביקורת ולתגובות של זעם, אלא שהוא זכה לברכה פלסטינית לאחר שקוטלג ברשימת הנורמליזציה המותרת, המשרתת את הסוגייה הפלסטינית, ולא כְּזו הנמנית עם הסוג שמהווה נעיצת סכין בגב.
בכל אופן, אם ההסכם המשולש הוא אסון מבחינת הפלסטינים, הרי סביר להניח שיהיו אסונות נוספים, מהר יותר מכפי שנדמה לנו. לפיכך, חִסכו קצת מאמץ וקללות... והכינו [מראש] את תמונותיהם של נשיאים, מנהיגים ואישים בולטים של מדינות, משום שגם עכשיו - עם כל הצער והכאב - אנו נמצא את עצמנו עומדים לבד בהתמודדות עם הסכנה של רגרסיה [במעמדה של] הסוגייה שלנו.
הדרך למדינה, לחירות, לשחרור, להשבת הזכויות, להשבת מעמדה של הסוגייה הפלסטינית המכובדת לסדר העדיפויות של האחים [הערבים] ושל הידידים [הזרים] תיסלל רק כאשר אנו הפלסטינים נחליט לבחון ולהעריך מחדש את התנהגותנו ואת [התפיסות] המעוּוָתות שלנו; נאחד את שורותינו ונשים קץ לפילוג בקרבנו; נחדש את בניית המוסדות שלנו; נקיים בחירות ונפריד בין הרשויות שלנו; נכבד את חוקינו ואת החלטות מערכת המשפט שלנו ונגיע להסכמה לגבי התוכנית הלאומית שלנו. רק אז, יהיה לנו סיכוי להחזיר את הסוגייה שלנו למעמד הראוי לה."[2]