כללי

מאמר ביומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט: על מדינות ערב להיערך למלחמה גדולה עם "היטלר התורכי", ארדואן

 

היומון אל-שרק אל-אוסט פרסם ב- 29.6.20 מאמר מאת הסופר והעיתונאי המצרי ח'אלד אל-ברי, תחת הכותרת "מלחמתנו האזורית הקרבה". במאמרו טען אל-ברי כי מדינות ערב הולכות ומתקרבות לרגע של מלחמה בלתי נמנעת עם תורכיה בראשות רג'פ טיפ ארדואן, אותו הגדיר "מסוכן יותר מהיטלר". לדברי אל-ברי, ארדואן ותומכיו מפיצים תעמולה דתית ג'יהאדיסטית במדינות ערב ופועלים להחלישן, וזאת, בהמתנה לרגע שבו יקום "היטלר התורכי" ויפתח במלחמה אימפריאליסטית כדי  להחיות את האימפריה העות'מאנית.

אל-ברי מתח ביקורת נוקבת על אירופה שלדבריו, "חוזרת על התגובה המאוחרת שלה למעשיו של היטלר" ומתפתָה להאמין שארדואן אינו היטלר. הוא קרא למדינות ערב להתכונן לאפשרות שהמלחמה הגדולה עם "היטלר התורכי", קרי ארדואן, קרובה מתמיד, ולא לחזור על הטעות של מזרח אירופה ולהמתין לעזרתם של אחרים. עוד קרא למדינות ערב להבין שהצעד הראשון במלחמה צריך להיות הבסתם והוקעתם של הגורמים התומכים בארדואן בתוך שטחיהן והבנת הסכנה הטמונה באידיאולוגיה הקיצונית הדתית.

 

ח'אלד אל-ברי[1]

 

להלן תרגום קטעים ממאמרו:         

 

"במלחמת העולם הראשונה הובסו שלושה כוחות אימפריאליסטיים: העות'מאנים, הגרמנים והאיטלקים. שניים מכוחות אלו [הגרמנים והאיטלקים] לא יכלו לשאת את מרירות התבוסה ורצו להשיב לעצמם את מה שראו כ'זכות' שלהם. לכן, הם הציתו מלחמה אימפריאליסטית, כשזיכרון מלחמת העולם הראשונה, על הטרגדיות שלה, היה עדיין טרי. אשר לכוח האימפריאליסטי השלישי, העות'מאני, הוא הסתיר את המרירות [שלו] בשל חולשתו, שהרי, הוא כונה האיש החולה  של אירופה עוד לפני מלחמת העולם הראשונה, לאחר שהובס [בכמה מלחמות] וספג מכת מוות, ולפיכך לא היה מסוגל להתאושש ולדרוש להחזיר לעצמו את הקולוניות [שהיו בשליטתו לפני המלחמה].

 

גורלה של תורכיה היה טוב יותר, שכן [מוסטפא] כמאל אטאטורק עלה לשלטון, קרא  את המציאות, הבין שתם עידן האימפריות הקולוניאליסטיות ושהעתיד שייך למדינות הלאום, ולכן הקים את תורכיה המודרנית. לעומת זאת, היטלר ומוסוליני המיטו הרס נוסף על מדינותיהם ונחלו תבוסה קשה יותר מקודמתה.

 

[ואולם], תומכי האימפריה הקולוניאליסטית העות'מאנית [קרי, האחים המוסלמים] לא נעלמו. הם הורחקו מקדמת הבמה אך לא נעלמו. ההנהגה התורכית הצטרפה לברית נאט"ו עם מביסיה, בעוד שהם [תומכי האימפריה העות'מאנית] עשו שימוש בשרידי האימפריה המובסת בקולוניות שלהם לשעבר [קרי, במדינות ערב] , בהמתנה לרגע ההיטלרי שלהם.  

 

כאשר רצינו לחזק את הכלכלה שלנו באמצעות התיירות, אז שרידי העות'מאנים [קרי, אנשי האחים המוסלמים] תקפו את התיירים. כאשר רצינו לחזק את הנוכחות האסטרטגית שלנו באמצעות בריתות צבאיות, הם הניפו את סיסמאות אל-ולאא' ואל-בראא' [עקרון הנאמנות למוסלמים וההתנתקות ממי שאינם מוסלמים]. כאשר רצינו לחדש את הכלכלה ולגוון אותה הם הפכו את החברה [שלנו] לחברה השונאת זרים ומרחיקה אותם. את כל זה [הם עושים] בארצותינו, אולם כלפי תורכיה יש בליבם [תחושות] מתוקות מדבש.

 

משימתם של שרידי העות'מאנים בארצותינו הייתה לשלול מאיתנו אמצעי כוח ולאפשר אותם רק לתורכיה, כהכנה לאותו רגע היטלרי-מוסוליני, כשיגיע זמנו. זאת, כאשר יֵיצא מקרב שורות העות'מאנים היטלר תורכי שיתלונן על [הסכם] 'סייקס-פיקו' - כפי שהיטלר התלונן על הסכם וורסאי - וידרוש להחזיר לעצמו את הקולוניות כאילו הן באמת שלו. באותו רגע הוא לא יתחשב ב[תגובות] העולם, אדרבא, הוא יהמר על רפיסותו [של העולם], ויתחיל להתפשט במהירות בסביבתו הקרובה...

 

הדבר אינו מפליא אותנו, אנו שנפטרנו מן האימפריאליזם העות'מאני בעבר, אך מעולם לא נפטרנו מהתעמולה שלו בארצותינו. שמענו אותה רבות בנאומיהם של שרידי העות'מאנים, תחת סיסמת 'חידוש הח'ליפות [האסלאמית]'... היינו עדים לדורות של גורמים מקומיים התומכים [בחידוש האימפריה העות'מאנית] צומחים סביבנו... ראינו אותם כשהם הופכים את 'הבגידה הלאומית' [שלהם] לדעה [לגיטימית]. עוזריהם מקרב ארגוני הזכויות של בני עות'מאן שללו מאתנו אפילו את הזכות הטבעית להתעמת עם אויבנו, זכות שהמערב נהנה ממנה כאשר נלחם בהיטלר ורדף את משתפי הפעולה עמו באשמת בגידה. כך הבנּו בוודאות שהעות'מאנים באים להילחם בנו.

 

מה שמפליא הוא שאירופה חוזרת על [טעות] התגובה המאוחרת שלה ל[מעשיו של] היטלר ועל ניסיונה דאז להשביע את רצונו, [הגם שהאירופאים] נשבעו בעבר שהם למדו את הלקח. הם התפתו להאמין שארדואן אינו היטלר. הוא מסוכן יותר [מהיטלר], משום שהמפלגה הנאצית צמחה כשזיכרון מלחמת העולם הראשונה היה עדיין נוכח, ובתקופה שבה שאיפות אימפריאליסטיות לא נחשבו למשהו מגונה, שכן גם ליריביה היו קולוניות. אולם, ארדואן רוצה להשיב לתחייה את  המורשת האימפריאליסטית לאחר שחלפה מן העולם, כשהוא מגבה את שאיפות ההתפשטות שלו בתעמולה דתית ג'יהאדית, ומסתמך על לוחמי ג'יהאד שאותם הוא מעביר מסוריה ללוב... [בנוסף,] המלחמות של היטלר הרגו מיליוני חיילים צעירים אירופים, אולם הן היו מלחמות בין צבאות סדירים של מדינות, שלאחר סיומן הושגה שליטה על פעילות המלחמה. לעומת זאת, מלחמותיו של ארדואן יצמיחו לוחמי ג'יהאד שאיש לא יצליח לרסן. אירופה חששה בעבר מגלי הגירה של אנשים שמחפשים פרנסה ונמלטים ממלחמה. כעת, תורכיה מכינה לה על חופי הים התיכון הקרובים [אליה] גלים חדשים של מהגרים שמתפרנסים ממלחמה ומחפשים אותה.

 

אך, הבה נשכח את אירופה, בין אם תתעורר ובין אם לאו, שהרי איש לא יטפל בעניינינו טוב מאיתנו. עלינו להתכונן ברמה הגשמית, הרוחנית ותקשורתית לסיכוי הלא מבוטל שהמלחמה הגדולה שלנו, שנדחתה - הרגע שלנו מול היטלר - קרובה יותר מכפי שאנו חושבים. אל לנו לעשות את הטעות של מזרח אירופה ולהמתין לעזרתם של אחרים. גם אם לא יתפתח עימות צבאי, עלינו לפעול מעתה ועד עולם למען העתיד, בכך שנפרוק ממנו את אמצעי המלחמה הנוספים שלו.  

 

לארדואן יש שני יתרונות גדולים הקשורים זה לזה: האחד הוא התדמית [החיובית] שהתגבשה בתודעת [המערב] לגבי תורכיה, והשני הוא שיש לו תומכים מקומיים [אצלנו]. התדמית של תורכיה בכל מדינה אירופית היא [שהיא] דומה לאירופה: איש לא מתנכל בה לתיירים, היא ארץ פתוחה ואין בה שום רמז לקיומה של קיצוניות או קנאות [דתית]. זאת, בעוד שמשימתם הראשונה של גורמי התמיכה  [בארדואן] שחיים אצלנו [קרי, במדינות ערב] הייתה ליצור תדמית הפוכה בתודעת [המערב] לגבינו... כל זה מיתָּרגם מדינית לכך שהעולם מקבל את אחד הצדדים [קרי, את תורכיה] וסולד מהצד האחר [קרי, ממדינות ערב].

 

כאשר הגיע רגע העימות, אותם גורמים מקומיים [אצלנו] התומכים [בארדואן] עמדו בגלוי לצד תורכיה. לא הסגפנות או חיי הדוחק הקשים שלנו, לא החיג'אב או הקריאות לתפילה באמצעות רמקולים ולא 'המלחמה בתופעות הפריצוּת' לימדו עלינו זכות אצלם [אצל תומכי ארדואן], כשבחרו [לתמוך] במדינה שאותה הם משרתים! אדרבא, הם ניצלו זאת כדי לפתות צעירים נוספים באמצעות 'היופי של תורכיה' ו'הפתיחות של תורכיה'.

 

אנו אמורים כבר להבין שהבסת גורמי התמיכה המקומיים [בארדואן] היא הצעד הראשון במלחמתנו. כמו כן, עלינו להבין את הסכנה [הטמונה] באידיאולוגיה הקיצונית הדתית, גם אם לא נִלווה אליה נשק. היעד של אידיאולוגיה זו הוא להרוס את [רעיון] מדינות [הלאום הערביות] בתודעתם של האזרחים, ואחר כך בתודעתו של העולם, כהכנה לבליעתן [בידי האימפריה התורכית]. תכליתה היא להפוך את ארצותינו לארצות מעוררות סלידה שתושביהן אינם אוהבים אותן ומזלזלים בהן, דבר שיקל על החמדנים לבלוע אותן.

 

במישור החברתי, עלינו להוקיע את רעיונות 'הגיס החמישי' ואת סמליו בכל הזדמנות, גם אם באמצעות תגובה ברשתות החברתיות, ולהבהיר להם שאנו מבינים מה שהם עושים ויודעים מי... [עומד מאחוריהם]. החיים אינם יכולים ללמד אותנו לקח ברור יותר מזה שכבר לימדו אותנו, ואם לא [נפנים אותו]: אל לנו להאשים אלא את עצמנו."[2]

 

29.6.2020