המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
כותבים ערבים: ארה"ב הפקירה את לוב למעורבותן של רוסיה ושל תורכיה וזונחת את ידידותיה
1/7/2020


כותבים ערבים: ארה"ב הפקירה את לוב למעורבותן של רוסיה ושל תורכיה ופוגעת באינטרסים של בעלות בריתה

 

התקשורת בעולם הערבי עוסקת בהרחבה לאחרונה במשבר בלוב עקב השינויים הדרמטיים במאזני הכוחות במדינה. ממשלת ההסכמה הלאומית בראשות פאיז אל-סראג', המוכרת על ידי האו"ם וזוכה לתמיכת תורכיה, קטר וארגון האחים המוסלמים [להלן האח"ס], רשמה שורה של נצחונות בלחימה מול כוחות הצבא הלאומי הלובי בראשות ח'ליפה חפתר, הזוכה לגיבוי מצד האמירויות, מצרים ורוסיה.

 

שינוי מאזן הכוחות התאפשר בעיקר הודות למעורבותה הצבאית הגוברת של תורכיה שכללה פריסת כוחות צבאיים בלוב והעברת רכבות נשק אוויריות, תוך הפרה של האמברגו שהטיל האו"ם על העברת נשק ללוב. לפיכך, ההישגים בשטח של כוחות אל-סראג' בגיבוי הכוחות התורכיים, כמו גם ההסכמים הביטחוניים והימיים שחתמו תורכיה ולוב בנובמבר 2019, עוררו דאגה רבה בקרב מדינות רבות בעולם הערבי, החוששות כי התגברות כוחה והשפעתה של תורכיה במזרח התיכון, תוביל לביסוסה כמעצמה אזורית ולחיזוק כוחם של האח"ס בעולם הערבי.

 

יתרה מכך, גורמים רבים בעולם הערבי הפנו אצבע מאשימה לארה"ב ותלו את השגי כוחות אל-סראג' ותורכיה בלוב ברפיון מדיניותה באזור ובעצימת עיניה לנוכח השאיפות התורכיות, תוך זניחת האינטרסים של בעלות בריתה באזור, כדוגמת האמירויות, סעודיה ומצרים.

 

עוד במהלך כהונת הנשיא אובמה, הפחיתה ארה"ב את מעורבתה בנעשה בלוב בעקבות ההתקפה על הקונסוליה האמריקאית בבנגאזי (11.9.2012) - בה נהרגו שגריר ארה"ב בלוב כריסטופר סטיבנס, ושלושה דיפלומטים נוספים[1] - וגיבתה את מהלכי האו"ם המכיר בשלטון ממשלת אל-סראג'. כיום, תחת כהונת טראמפ, נראה כי אין שינוי משמעותי במדיניותה של ארה"ב כלפי לוב. כלי תקשורת ערבים רבים מפרשים מדיניות זו כנטייה לטובת ממשלת אל-סראג' ותורכיה וכראייה לכך, הם מצביעים על קריאתה של וושינגטון לאחרונה להפסקת אש בחסות האו"ם, המכיר בלגיטימיות של ממשלת אל-סראג', ועל הימנעותה מלתמוך ביוזמתו של נשיא מצרים, עבד אל-פתאח אל-סיסי, שקראה להפסקת אש ולהוצאת כל הכוחות הזרים מן המדינה, בהתכוונו גם הכוחות התורכיים.[2] זאת בנוסף לדבריו של שגריר ארה"ב בלוב, ריצ'ארד נורלנד, בתחילת חודש יוני, כי מעורבות תורכיה היא תגובה לכניסת כוחות ואגנר הרוסים ללוב, הצהרה שהתפרשה כמתן הכשר להתערבות התורכית במדינה. [3]

 

החשש בעולם הערבי ממדיניות ארה"ב בנוגע ללוב התגבר במיוחד לאחר שהנשיא ארדואן הצהיר - בעקבות שיחת טלפון עם הנשיא טראמפ ב-8 ביוני 2020 - כי נשיא ארה"ב הגדיר בשיחה את מצבה של תורכיה בלוב "מוצלח", כי שתי המדינות הגיעו לכמה הבנות ואף הביע תקווה לפתיחת דף חדש ביחסים עם אמריקה.[4] כמו כן, בכתבה ביומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט, היוצא לאור בלונדון, דווח כי במהלך פגישה שנערכה ב-22 ביוני בין שגריר ארה"ב נורלנד, מפקד אפריקום סטיבן תאונסנד ופאיז אל-סראג' נאמר לאחרון כי האמריקאים מתנגדים להתקפות נגד ממשלת ההסכמה [הלאומית] ונגד התורכים[5]. עוד דווח כי במהלך הפגישה הציע אל-סראג' לאמריקאים להקים בסיס צבאי בלוב.[6]

 

בעיתונות הערבית התפרסמו מאמרי ביקורת רבים על מדיניות ממשל טראמפ כלפי לוב, לנוכח מעורבותה הגוברת של תורכיה במדינה. כך למשל מאמרו של הכותב התוניסאי אל-חביב אל-אסוד ביומון הלונדוני אל-ערב שבבעלות איחוד האמירויות הערביות, התומכת בח'ליפה חפתר וכן מאמרו של העיתונאי הסעודי, משארי אל-ד'אידי, שהתפרסם ב-12.6.20 ביומון הלונדוני אל-שרק אל-אוסט שבבעלות סעודיה.

 

המאמרים יצאו נגד גורמים בארה"ב, הרואים בארדואן בעל ברית מדיני אסטרטגי אשר יכול לפעול נגד הטרור ולהוות משקל נגד למעורבות יריבי ארה"ב כדוגמת רוסיה, בשעה שתורכיה, יחד עם קטר, ממלאת תפקיד הרסני בלוב. עוד נטען כי ארה"ב מעניקה בחופש הפעולה לתורכיה וכי הדבר מאיים על ביטחונן של בעלות בריתה הערביות ועלול להפוך את לוב למוקד משיכה לארגוני טרור דוגמת דאעש.

 

להלן תרגום קטעים משני מאמרי ביקורת על מדיניות ארה"ב בלוב:

 

מאמר ביומון באמירויות: על ידידותיה של ארה"ב לבחון מחדש יחסן כלפיה, בצל התנהגותה בלוב

הכותב התוניסאי אל-חביב אל-אסוד כתב: "מדינות ערב ובפרט אלו הרואות בארה"ב את בעלת הברית העיקרית שלהן, יצטרכו לבחון ברצינות את טיב עמדתה החדשה כלפי לוב ואת הסכנות לביטחון הלאומי הערבי שעלולות לנבוע ממנה, עקב חופש הפעולה וההזדמנות שהעניקה לארדואן להתערבות מובהקת [בלוב] הגובלת בפלישה, ללא שום התחשבות בחוק הבינלאומי ובהחלטות האו"ם, או באינטרסים של מדינות ערב המתונות הנחשבות כמקורבות לארה"ב יותר [מתורכיה]... האיום של ארדואן על ביטחון המזה"ת ועל יציבותו מושתת על ניצול חברותה של תורכיה בברית נאט"ו, על רפיון העמדה האמריקאית, על חילוקי הדעות באיחוד האירופי... וזאת למול התרחבות השפעתו של האסלאם הפוליטי.

 

גורמי כוח רבים בארה"ב רואים בארדואן בעל ברית מדיני אסטרטגי, וכמי שמוציא לפועל את תוכניותיה הכלכליות ומסוגל לרסן את הטרור שיצא מכלל שליטה ולערוב לביטחון ישראל. כמו כן [רואים בו גורמים אלה] בבחינת נשק להכות בו את יריבי ארה"ב ובפרט את סין ורוסיה... לפני למעלה משנה התגלעו חילוקי דעות בתוך ארה"ב לגבי העמדה שיש לנקוט כלפי לוב. באפריל 2019 התקשר טראמפ אל פילדמרשל ח'ליפה חפתר והביע את הערכתו הרבה לתפקיד שממלאים הכוחות המזויינים במלחמה נגד הטרור ו[חפתר] ראה בהתקשרות זו  אור ירוק לביצוע משימתו, בייחוד משום שהיא [ההתקשרות] התקיימה שבועיים לאחר תחילת הפעולה לשחרור טריפולי. [בתגובה על כך] פתחו ממשלת טריפולי, לוֹבּי האחים המוסלמים, הלוֹבּי התורכי ומרכזי ההשפעה והמימון הקטריים, ובפרט אלו הקשורים ללוֹבּי הציוני, בקמפיינים נרחבים בארה"ב שבמהלכם ביצעו עסקות בעשרות מיליוני דולרים כדי להפעיל לחץ על הבית הלבן שיביע תמיכה - ולוּ באופן מצומצם - בממשלת [ההסכמה בראשות פאיז] אל-סראג'. האח"ס בלוב הרחיקו לכת כאשר הודיעו על נכונותם לתת לארה"ב בסיס צבאי במערב לוב ולהעניק לה שליטה על חלק הארי של ההשקעות בתחומי הנפט והגז, ואף ניסו לגבות את ההבטחות הללו בטענות שווא אודות הפיכת אדמות לוב לזירת השפעה רוסית בצפון אפריקה... כדי להבטיח עמדה אמריקאית התומכת בכניסה תורכית ישירה ללוב. [ואכן], מאז שהחל ארדואן להעביר אלפי שכירי חרב לטריפולי ולמִיסְרָאתָה לא יצא שום גינוי אמריקאי ישיר לכך, להוציא כמה הודעות שהתייחסו להתערבות חיצונית, מבלי לציין של מי...

 

אל-חביב אל-אסוד[7]


 

עמדתה של ארה"ב נראית מבולבלת אך היא נובעת מהאופורטוניזם הידוע שלה. וושינגטון רוצה להשיג את יעדיה באמצעות ההתערבות התורכית, כך שאם ארדואן יצליח, תוכניתה היא לחלוק את ההשפעה עם מוסקבה, קרי חלוקת לוב... אך אם ארדואן ייכשל, אז ארה"ב תדע מתי לקחת צעד אחורה, כשהיא מותירה מקום לטובת האינטרסים שלה, כפי שעשתה בסוריה כאשר הסתגרה בתוך עצמה בכמה עמדות והותירה את הזירה לרוסים ולתורכים.

 

כשארה"ב מודיעה על תמיכתה בצד מסוים ואחר כך נוטשת אותו ברגע שהוא מובס, או כשמופיעים סימני תבוסתו, לא קורה לה כל רע. איש אינו סבור שהמיליציות של אל-סראג' או שכירי החרב של תורכיה מקורבים לארה"ב יותר מאשר הכורדים, שאותם מכרה [ארה"ב] והניחה להם להירצח בידי כוחות ארדואן. נותרה אפוא השאלה: מה לגבי עמדתה של ארה"ב כלפי בעלי בריתה הערבים, שאותם שבה וזנחה, כאשר שמה את ידה בידו של המשטר התורכי אשר תוקף את האזור שלהם ושואף להשתלט על לוב ולהפכה לאימפריה של טרור, שתהווה פגיון בחזם ובגבם [של הערבים]?

 

[הערבים] אינם יכולים  עוד להתייחס לארה"ב כאל בעלת ברית מהימנה. הדבר הוכח מאז 2011 ולא יהיה זה נכון עוד לראות בה משענת אסטרטגית לענייניהם ולאינטרסים שלהם, אלא יש לראות בה מדינה הנכנעת לאינטרסים של מי שעומדים בראשה, לרבות אנשים ושדולות בעלות שיקולים משלהן..." [8] 

 

עיתונאי סעודי: ארדואן כבר מציג עצמו כאילו הוא מושל לוב; מתי ארה"ב תתעורר?

העיתונאי הסעודי, משארי אל-ד'אידי, כתב: "מאז ימי [מועמר] קד'אפי, עבור באביב הערבי, מהווה לוב עבור ארה"ב, המעצמה הראשונה בעולם, פצע [כואב ב]מיוחד. איני מדבר רק על תקופת קד'אפי... אלא [גם] על לוב של 'האביב הערבי' או של 'ההתעוררות' הערבית... משנת 2011 ואילך. כעת הפח הלובי הלוהט חורך את כולם.

 

הרצח הברברי של כריסטופר סטיבנס, שגריר ארה"ב בבנגזי, יחד עם משלחתו הדיפלומטית האמריקאית ב- 2012,

היה נושא שדונלד טראמפ הציגו במשך זמן רב בקמפיין הפוליטי [שלו לנשיאות] האמריקאית, כהוכחה לרפיסות של ממשל הנשיא הדמוקרטי [ברק] אובמה ושרת החוץ [שלו] בזמן האירוע, הילרי קלינטון.

 

כיום יש שיח מחודש לגבי הקשר הלובי-אמריקאי השנוי במחלוקת. מהי עמדתה האמיתית של ארה"ב היום, נוכח הפלישה העות'מאנית [ללוב], בהנהגת רג'פּ טאיפּ ארדואן?

 

מצד אחד, ארדואן, יחד עם קטר כמובן, מתגאים בָּניצחון של כל הניצחונות [שנחלו] בלוב; הסולטן הפולש ארדואן מציג את ניצחונותיו בלוב  כאילו שהוא מדבר על אֶיָילֶט [יחידת ממשל] עות'מאני[9] בימים עברו. מנגד, יש מבוכה אמריקאית ואיתותים סותרים.

 

מצרים בהנהגת עבד אל-פתאח אל-סיסי הגישה תכנית מדינית בשאיפה להשגת פתרון [שיכלול]: הפסקת הלחימה, איחוד השורות בקֶרב הלובים ויציאת כל הכוחות הזרים, הרוסים והתורכים. ומה הייתה התגובה לכך?

 

משארי אל-ד'אידי[10]


 

שר החוץ של המשטר הארדואני מיהר להתנגד לתוכנית המצרית ולעג לה, בהרמוניה עם עמדת שר החוץ הקטרי.

בצד האמריקאי התמונה היא כזו: טראמפ התקשר לנשיא מצרים עבד אל-פתאח אל-סיסי והודיע לו כי הוא מקדם בברכה את מאמציה של מצרים למען השגת ההסדר המדיני הדרוש ללוב; שר החוץ האמריקאי מייק פומפאו אמר לאחרונה - למרות שמשרדו קידם בברכה את תוכנית קהיר - כי הגיע הזמן שהלובים יִידָּבְּרו [ביניהם] ושהכיבוש הרוסי או כל כיבוש אחר, יסתיימו. זאת, כרמז להתעלמות אמריקאית מההתערבות התורכית שבאה בעקבות ההתערבות הרוסית; [ואילו] שגריר ארה"ב בלוב ריצ'ארד נורלנד אמר במפורש את מה שפומפאו אמר ברמז, בהצדיקו את ההתערבות התורכית בכך שהיא 'באה בתגובה להתערבות רוסיה'.

 

עם זאת, על פי תחקיר של העיתון הלונדוני 'אל-ערב', יש עמדה אמריקאית שמודעת יותר לסכנת ההתעלמות הזו מהפלישה התורכית הארדואנית. כך אריק אדלמן, לשעבר שגריר ארה"ב בתורכיה וגנרל צ'ארלס ואלד לשעבר סגן מפקד פיקוד אירופה של ארה"ב [EUCOM], מדגישים כי התפקיד ההרסני שממלא משטר ארדואן בלוב מהווה איום על האינטרסים החיוניים של ארה"ב. השניים אמרו בהצהרות שפורסמו באתר breakingdefense, כי מה שארדואן עושה בזירה הלובית מעניק לארגון הטרור  דאעש הזדמנות לארגן את שורותיו מחדש ומגביר את הסכנה שאת אירופה יפקוד שיטפון חדש של פליטים ומהגרים [הפעם מלוב].

 

כן, זוהי הבעיה העיקרית: פעילותו של הסולטן רג'פ [ארדואן] ושל כנופיות הטרור שלו מקרב [ארגון] אל-קאעדה ודומיו, מהווה קריאה מפורשת להפיכת לוב לגן עדן לטרור,  דוגמת אפגניסטן, צפון סוריה, סומליה ותימן. האם זה מה שרוצה המערב בהנהגת ארה"ב? והפעם על גבול היבשת האירופית הזקנה. מתי תתעורר ארה"ב ותמשוך את השטיח מתחת לרגליהם של רוסיה ותורכיה? אם היא אכן מבינה את חומרת הדברים המתרחשים בלוב כיום."[11]


 


[1] הכוונה למתקפת הטרור שביצעו גורמים המזוהים עם אל-קאעדה בקונסוליה האמריקאית בבנגאזי, בלילה שבין 12-11 בספטמבר 2012,  שבה נרצחו השגריר האמריקאי ושלושה דיפלומטים אמריקאים נוספים.

[2]  www.elaph.com  12.6.2020. 

[3]   Ly.usembassy.gov  5.6.2020.

"קבוצת ואגנר" (Wagner Group) היא חברה צבאית פרטית רוסית שמנהלה ידוע בקשריו ההדוקים עם נשיא רוסיה ולדמיר פוטין ופעילותה תואמת למדיניות החוץ של רוסיה. עוד על המעורבות הצבאית הרוסית בלוב, ראו בדוח ממרי, 28.5.20.

[4]  אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 10.6.2020.

[5]  אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 27.6.2020.

[6]  אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 27.6.2020.

[7] אל-ערב (לונדון), 2.6.2020

[8] אל-ערב (לונדון), 2.6.2020

[9] איילט היא יחידת ממשל גדולה באימפריה העות'מאנית, שבראשה עמד מושל בדרגת פאשה. המונח היה בשימוש עד 1864, אז הוחלף במונח ולאיה (ولاية)

[11] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 12.6.2020