בעל טור פלסטיני: גם בחברה הערבית ישנם גילויי גזענות, בפרט נגד שחורים
פרשת הרצח של האזרח האפרו אמריקאי ג'ורג' פלויד על ידי השוטר דרק שובין במינאפוליס, עוררה תגובות נרחבות בתקשורת הערבית, שהתמקדו בתופעת הגזענות והאפליה בארה"ב, הן כלפי אזרחיה והן כלפי מדינות אחרות בעולם. בתגובה לשיח זה, פרסם העיתונאי הפלסטיני עבד אל-ר'ני סלאמה, מאמר ביומון אל-איאם, תחת הכותרת "על איזו גזענות אתם מדברים?", בו טען כי תופעת הגזענות והאפליה - נגד נשים, נגד מיעוטים ובפרט נגד שחורים - מושרשת גם בתרבות הערבית מזה אלפי שנים. סלאמה קרא לערבים להכיר בגזענות זו ולהוקיעה בטרם ימתחו ביקורת על הגזענות במדינות אחרות בעולם.
גרפיטי עם דמותו של ג'ורג' פלויד[1]
להלן קטעים ממאמרו:
"הפשע של רצח האזרח האמריקאי ג'ורג' פלויד על ידי שוטר [אמריקאי], חשפה את היקף הגזענות הפושה בחברה האמריקאית. מקרה זה אינו ראשון מסוגו. פעמים רבות המשטרה נוהגת בקשיחות יתר עם חשודים שחורים. גילויי הגזענות אינם מצטמצמים רק לפעולות הברבריות של המשטרה, אלא הם כוללים מגזרים נרחבים [אחרים]. לפי עיתון הגארדיאן הבריטי, השחורים בארה"ב ובכלל זה אלו משכבות חברתיות גבוהות, מופלים לרעה. שכרם נמוך מזה של עמיתיהם הלבנים, הם זוכים לטיפול רפואי שונה, תקופות המאסר שלהם ארוכות יותר והשופטים מקלים ראש בהוצאה להורג של פושע בעל גוון עור שחור.
למרות שהחברה האמריקאית החלה להחלים מגילויי הגזענות מאז בוטלו [החוקים המפלים] בסוף שנות השישים ואפילו נבחר נשיא בעל גוון עור שחור (קרי, ברק אובמה) ונבחרו כמה חברי קונגרס מרקעים וגזעים שונים - נראה כי השיח הפופוליסטי, הימני והגזעני של טראמפ הקים לתחיה קבוצות פונדומנטליסטיות וגזעניות וליבה את שיח השנאה והאפליה נגד המיעוטים וקבוצות אתניות שונות ובכלל זה נגד השחורים...
הטרגדיה [של פלויד] מהווה הזדמנות גם עבורנו הערבים לבחון את צורות הגזענות אשר עדיין קיימות אצלנו מזה אלפי שנים: גזענות נגד שחורים, נגד נשים, נגד מיעוטים, נגד אנשים מדתות ועדות שונות ונגד בעלי מוגבלויות. כלומר, כפי שאנו דורשים לחשוף את הגזענות האמריקאית, את הגזענות הישראלית ואת הגזענות של האירופים נגד הקהילות המוסלמיות, עלינו גם לבחון את הגזענות שאנו מפגינים [כלפי אחרים], להכיר בקיומה ורק לאחר מכן לפתוח במערכה הצודקת שלנו נגד כל צורות האפליה והגזענות. אחרת אין כל משמעות לביקורת שלנו כלפי הגזענות של אמריקה וישראל...
נראה שהגזענות מושרשת בתרבות הערבית מזה זמן רב ביותר. סוחרי העבדים הערבים שוטטו באוקיינוס ההודי במשך מאות שנים כשהם מובילים מיליוני עבדים מאפריקה אל חצי האי ערב וממנו אל יתר מדינות העולם הישן. כשהופיע האסלאם וקרא לצדק ולאי אפליה ועודד לשחרר את העבדים בטענה שכל האנשים שווים, החברה [הערבית] לא נענתה לקריאה האלוהית הזו...
בתרבות הערבית, נושא הצבע השחור משמעויות שליליות, רעות, מאוסות ופסימיות לעומת הצבע הלבן שנקשר לניקיון, ליופי ולאופטימיות. תרבות זו משתקפת בפתגמים העממיים ובכמה ביטויים שליליים כמו הביטוי: '[מי ייתן] שאללה ישחיר את פניך' שמשמש כקללה או הביטוי: "גְּרוּשׁ לבן ליום שחור" שכן הכסף הוא התגלמות הרווחה ופני האושר הם בצבע לבן, ואילו צבעם של העוני והמחסור הוא שחור. פתגם ערבי אומר: 'השחור, כשהוא רעב הוא גונב וכשהוא שבע הוא נואף'... לפעמים מכנים את העמים שחורי העור בשם 'העורבים' כשבכך משווים אותם לעורב שהצבע השחור שלו נחשב למבשר רעות.
גם המשפט 'שחומה אבל יפה' טומן בחובו משמעות גזענית, כאילו שהיופי מרכך את 'פשע' העור השחום. כך הפכה בת לבנה לרצויה ומבוקשת מאז לידתה והיא נישאת בגיל מוקדם ואילו סיכוייה של בעלת עור כהה [להינשא] נמוכים יותר והיא עלולה להיות חשופה להתעמרות בבית הספר ואף בתקשורת.
בנוסף לגזענות נגד השחורים, יש אצלנו [במדינות ערב] – במיוחד בלבנון ובמדינות המפרץ - מאות דוגמאות למקרים של גזענות נגד המשרתים והפועלים האסייתיים והאפריקאים. [גזענות זו] מגיעה לכדי הכאתם, מאסרם, מניעת שינה מהם, יחס משפיל וגזילת שכרם. יחס שאין בו מינימום של אנושיות.
ועוד לפני כן, ישנה האפליה הגזענית נגד האישה. במחקר שערך הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD) בשנת 2014 על היקף האפליה נגד נשים באופן כללי בעולם, תימן היתה במקום הראשון, אחריה סודאן ולאחר מכן סומליה. סעודיה ולבנון היו במקום הראשון ברשימת [המדינות שיש בהן] אפליה נגד נשים בכל הנוגע לחוקי המשפחה.
כמו כן, האישה הערביה עדיין חשופה למכות ולהשפלה מצד בעלה ומצד הגברים שבמשפחתה, שוללים ממנה את הירושה, או שנאסר עליה לראות את ילדיה אם היא גרושה. נכון שמעשים אלה רווחים ברוב מדינות העולם, אולם החברות הערביות מרחיקות לכת בכך.
בדומה לכך, ישנה גם אפליה כלפי בעלי מוגבלויות. אפליה זו ניכרת במישור הרשמי והעממי, כמו למשל [העובדה] שהחוקים אינם כוללים סעיפים שמגנים על קבוצות אלה, ואם ישנם כאלה הרי שאינם מיושמים. [אפליה זו ניכרת] גם בהתנהלות היומיומית של האנשים שבאה לידי ביטוי ביחס מבזה, התנשאות ורחמים, או באמצעות מקרים של התעמרות וחוסר כבוד. הדבר ניכר גם בפתגמים העממיים.
אשר לאפליה נגד כל מי ששונה מאתנו בדת או בעדה – זוהי התופעה החמורה ביותר, במיוחד בעשורים האחרונים. שכן, במהלכם היא הובילה להצתת מלחמות אזרחים, לסכסוכים עדתיים ולפעולות טרור שפגעו באזרחים חפים מפשע, וכן לתרבות התכפיר [קרי, האשמה בכפירה], האשמה בבגידה ולתפיסה המזלזלת והמדירה כלפי מיעוטים אתניים ועדות קטנות.
ברור שתרבות גזענית זו מובילה לאין ספור מקרים גזעניים ועמדות גזעניות, שחלקם צפו ועלו גם ברשתות החברתיות והרגיזו את האנשים, אך רוב המקרים האלה נשכחו לגמרי.
הגזענות [אצלנו] היא תופעה חברתית מכוערת ומחלה נפשית נתעבת, שעלינו לטהר את ליבנו ממנה בטרם אנו מותחים ביקורת על הגזענות של אחרים..."[2]
