הרשות הפלסטינית ותנועת פת"ח ממשיכות להלל מחבלים שביצעו פיגועים נגד אזרחים
הרשות הפלסטינית ותנועת הפת"ח המשיכו גם בחודשים האחרונים במסורת של האדרת מבצעי פיגועים נגד אזרחים ישראלים.[1] הדבר בא לידי ביטוי בכתבות ובמאמרים שפורסמו באמצעי התקשורת שלהן ובהודעות רשמיות שפרסמה תנועת הפת"ח אשר הרעיפו שבחים על מחבלות ומחבלים שונים, ובכללם תרז הלסה, חברה בחוליית ספטמבר השחור, שהשתתפה בחטיפת מטוס סבנה ב-8.5.1972 מבריסל לנמל התעופה לוד; ודלאל אל-מוגרבי, פלסטינית ילידת לבנון חברת פת"ח, שהייתה סגנית מפקד הפיגוע בכביש החוף ב-11.3.1978, בו נהרגו 35 ישראלים ונפצעו 71. ההודעות שפורסמו מטעם תנועת הפת"ח, והכתבות והמאמרים שהתפרסמו ביומון הרשות הפלסטינית (להלן, הרש"פ), אל-חיאת אל-ג'דידה, הציגו אותן כלוחמות אמיצות שהיוו מופת במעשיהן.
בנוסף, פרסמו תנועת פת"ח, וכן בכירים ועיתונים ברש"פ דברי שבח לח'ליל אל-וזיר, המכונה אבו ג'יהאד, ראש הזרוע הצבאית של פת"ח וסגנו של יאסר ערפאת, שהיה אחראי לרצח עשרות אזרחים ישראלים בפיגועים רבים בשנות השבעים והשמונים וכן לאסיר עלאא' אל-דין אל-באזיאן, שנידון ב-1986 למאסר עולם על רצח אזרחית ישראלית, שוחרר בעסקת שליט ונעצר בשנית.
דוח זה יציג את דברי השבח למחבלים:
ביטאון הרש"פ ופת"ח: תרז הלסה שהשתתפה בחטיפת מטוס סבנה – סמל ומופת
בעקבות הידיעה על דבר מותה ב-28.3.20 של המחבלת תרז הלסה, שהשתתפה בחטיפת מטוס סבנה בשנת 1972, פרסמו ביטאון הרש"פ, תנועת פת"ח ותנועת השביבה של הפת"ח כתבות לזכרה, הודעות אבל על מותה וכרזות המפארות אותה.
היומון אל-חיאת אל-ג'דידה: "תרז הלסה – אייקונת המאבק; הצליחה לפצוע את בנימין נתניהו"
בכתבה שפורסמה בעמוד השער וכן בעמוד השני של יומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה ב-29.3 תחת הכותרת "פלסטין מודיעה על מותה של אייקונת המאבק, תרזה הלסה", נכתב: "אתמול הלכה לעולמה בגיל 66 בבירה הירדנית עמאן הלוחמת תרז הלסה... כצעירה ירדנית השתתפה תרז בשנות ה-70, ב-1972 ליתר דיוק, בחטיפת מטוס סבנה הבלגי [שהיה בדרכו] לנמל התעופה לוד בפלסטין הכבושה, ואשר שוחרר בפעולה צבאית [של ישראל]... במהלך ההשתלטות [הישראלית] על המטוס, תרז פצעה את ראש ממשלת הכיבוש [הנוכחי], בנימין נתניהו, שהיה חלק מהיחידה הצבאית הישראלית שהיתה אמונה על שחרור המטוס, [כשירתה] קליע שפגע בידו. הלסה נפצעה מכמה קליעים, היא נעצרה ונידונה ל-220 שנות מאסר, אך שוחררה לאחר 12 שנים במסגרת חילופי אסירים עם האויב.
הלסה נולדה בשנת 1954 בעיר העתיקה של עכו בצפון פלסטין למשפחה ירדנית-נוצרית... היא החליטה להצטרף למאבק המזוין בשורות אש"פ... ב-23.11.1971 עזבה את שטחי 48 [קרי, ישראל] ללא ידיעת משפחתה, ברחה לגדה המערבית ומשם ללבנון... היא הצטרפה לתנועת פת"ח והוכיחה כי לנשים יש זכות [להשתתף] בהתנגדות ולעמוד בחזית. ב-8.5.1972 היא היתה אחת מבין ארבעה פידאא'ים [פידאי - אדם שמחרף את נפשו] שהשתתפו בחטיפת מטוס סבנה הבלגי לנמל התעופה לוד בישראל."[2]
הכתבה באל-חיאת אל-ג'דידה: "פלסטין מודיעה על מותה של אייקונת המאבק, תרז הלסה"[3]
תנועת פת"ח: הלסה היתה מופת לאישה לוחמת השותפה לדרך ההתנגדות ומסירות הנפש
תנועת פת"ח פרסמה בחשבון הפייסבוק הרשמי שלה הודעת אבל בה שיבחה את פועלה של הלסה וכך נכתב: "תנועת פת"ח מבכה בצער וביגון את הלוחמת האסירה המשוחררת האחראית על תיק הפצועים בירדן[4], תרז הלסה, אום סלמאן. למי שאינו יודע תרז היא ירדנית מהעיר כרכ ואמה פלסטינית מעכו. היא הפידאית הערבייה הראשונה. ירדנית נוצרייה שחטפה בשנת 1972, כאשר הייתה בת 17, מטוס נוסעים ועליו נוסעים ישראלים וזאת כדי לדרוש שחרור אסירים ירדנים ופלסטינים. היא נתפסה... נגזר עליה עונש של שני מאסרי עולם וארבעים שנה... ושוחררה בשנת 1983 בעסקת שחרור אסירים... היא הייתה מופת לאישה הלוחמת ובעמדתה לגבי תפקידה של האשה בחוד החנית של ההתנגדות... "[5]
גם תנועת השביבה, תנועת הצעירים של פת"ח, פרסמה הודעת אבל בה נכתב: "הלסה הצטרפה לפעילות מסירות הנפש הצבאית בחזית ובכך היוותה דוגמה ומופת לאשה הפלסטינית שמבצעת התנגדות ושותפה בזירת ההתנגדות ומסירות הנפש. דרכה של הלוחמת הלסה תישאר חיה בלב ובראש של דור הצעירים ושל כל הדורות של פלסטין, תוך הבנה שהיום היא נפרדת מאיתנו בגופה אך היא הייתה ותישאר חיה בזכרון הדורות."[6]
כרזה בדף הפייסבוק של פת"ח: הפידאית תרז הלסה במחסנית של הרובה - מפת פלסטין וירדן[7]
כרזה בדף הפייסבוק של פת"ח "אצבעותיה [של הלסה] הן נרות החירות והיא אגדה שלא תישנה"[8]
מאמרים בביטאון הרש"פ: תרז הלסה – גיבורה שהוכיחה כי לאישה תפקיד חשוב במאבק
עומר חלמי אל-ר'ול פרסם ב-1.4 בטורו בביטאון הרש"פ, אל-חיאת אל-ג'דידה, מאמר לזכרה של הלסה, בו כתב: "כשתרז הגיעה לבירות וביקשה להצטרף לתנועת פת"ח, היא הביכה את המפקדים עמם נפגשה וכמה מהם אף חשבו שהיא מרגלת, שנשלחה על ידי מנגנוני הביטחון הישראלים. אולם תרז הגיבורה אישרה והוכיחה את השתייכותה [לעם הפלסטיני] באמצעות השתלבותה באימונים לקראת ביצוע הפעולה הפידאא'ית, שהוגדרה לה, יחד עם ארבעה מחבריה הגיבורים... – חטיפת מטוס של חברת סבנה הבלגית ב-8.5.1972 [שהיה בדרכו] לנמל התעופה לוד, לצורך החלפת החטופים הישראלים הציוניים בכמה אסירי חירות גיבורים [שהיו] בבתי הכלא של ישראל הקולוניאליסטית...
[בעקבות הפעולה] תרז נידונה לארבעה מאסרי עולם [בישראל], מהם ריצתה עשר שנים בכלא, [שכן] היא שוחררה במסגרת חילופי אסירים בשנת 1983. לאחר שחרורה היא המשיכה במאבק. היא לא חזרה בה מהבחירה שעשתה ב-1971 [כשהצטרפה לפת"ח] ונותרה בשוחות הקדמיות של המאבק הלאומי אפילו לאחר נישואיה והולדת שלושת בניה. בניסיונה החלוצי הוכיחה האישה האמיצה הזו כמה דברים, החשוב שבהם, הוא שלאישה תפקיד חשוב בחיים בכלל, ובמאבק [בישראל] בפרט וכי תפקידה אינו נופל מתפקיד הגבר. היא ביססה את התפיסות הלאומיות והפאן-ערביות, באמרה כי הלאומיות היא מעל לכל שיקול מגדרי, דתי וגזעי... [כנוצריה] היא הוכיחה כי לדת אין קשר ללאומיות ולפאן-ערביות, שכן הדת שייכת לאל והמולדת [שייכת] לכולם...."[9]
במאמר נוסף, שפרסם עיסא עבד אל-חפיט' ביומון אל-חיאת אל-ג'דידה ב-31.3, נכתב: "... [תרז הלסה היא] פרח ירדני, ששורשיו צמחו בכרכ בדרום ירדן והשתרעו עד עכו בצפון פלסטין כדי לומר לעולם כולו כי האומה הערבית היא אחת שיש לה את אותן דאגות ותקוות וגורל אחד. כזו היא האייקונה של פלסטין ושל ירדן, שהגשימה את האיחוד הנפלא בין שתי גדות נהר [הירדן], בין המסגד לכנסייה ובין בני האומה הערבית כאילו היא אומרת: 'פלסטין היא המכנה המשותף של כולנו'... ירחם האל על השהידים שלנו וישכנם ברחבי גן העדן. 'אנו שייכים לאל ואליו נשוב.' [קוראן, 156:2]."[10]
פת"ח והרש"פ על דלאל אל-מוגרבי: האגדה שלא תמות; גיבורה שנודעה בתעוזתה
מחבלת נוספת שזכתה לשבח מצד הרש"פ ותנועת פת"ח היא דלאל אל-מוגרבי, פלסטינית ילידת לבנון וחברת פת"ח, שהייתה סגנית מפקד החולייה, שביצעה את הפיגוע בכביש החוף ב-11.3.78 בו נהרגו 35 ישראלים ונפצעו 71. ב- 11.3.2020, כבכל שנה, ביום השנה למותה, התפרסמו בכלי התקשורת של הרש"פ והפתח מאמרים וכתבות בשבחה.[11] כך למשל, פרסם יומון הרש"פ, אל-חיאת אל-ג'דידה, במלאת 42 שנים למותה, כתבה לזכרה בצירוף כרזה עם הכיתוב: "דלאל אל-מוגרבי – האגדה שלא תמות".
הכתבה לזכר דלאל אל-מוגרבי ביומון הרש"פ[12]
הכתבה סקרה את סיפור חייה של אל-מוגרבי והציגה את הנרטיב הפלסטיני על הפיגוע בכביש החוף, שאינו נאמן לעובדות ומציג פיגוע טרור נגד אזרחים כפעולה צבאית לגיטימית ואף כפעולת גבורה. בכתבה נכתב: "[דלאל] אל-מוגרבי נולדה בשנת 1958 באחד ממחנות הפליטים הפלסטינים בביירות, כבת למשפחה מהעיר יפו שנמלטה ללבנון בעקבות הנכבה של שנת 1948. היא למדה בבית ספר יסודי ובחטיבת ביניים השייכים לסוכנות אונר"א במחנה, והחליטה להצטרף אל שורות המהפכה הפלסטינית וללוחמי תנועת פת"ח עוד בשבתה על ספסל הלימודים. היא קיבלה שיעורים רבים בתחומי צבא ולוחמת גרילה, במהלכם התאמנה בסוגי נשק שונים. בקורסים האלה היא נודעה בתעוזתה, באומץ ליבה, וברגשותיה הלאומיים החזקים...
דלאל וצוותה הצליחו להגיע לתל אביב ולהשתלט על האוטובוס, על כל יושביו החיילים, כשהם ממשיכים לנהל קרב עם כוחות ישראליים אחרים מחוץ לאוטובוס. הפעולה גרמה למאות הרוגים ופצועים בצד הישראלי, ולאור האבדות כבדות, הסמיכה ממשלת ישראל יחידה מיוחדת של הצבא בפיקוד אהוד ברק, לעצור את האוטובוס ולהרוג או לעצור את יושביו. [היחידה] השתמשה במטוסים ובטנקים כדי לצור על הלוחמים, מה שגרם לדלאל אל-מוגרבי לפוצץ את האוטובוס על יושביו, והדבר הסתיים בהרג החיילים הישראלים. כשנגמרה [ללוחמים הפלסטינים] התחמושת, ברק הורה לרססם ממקלעים, וכולם נהרגו." [13]
דובר פת"ח באירופה, ג'מאל נזאל, שיתף את הכתבה, שפורסמה באל-חיאת אל-ג'דידה, בעמוד הפייסבוק שלו, בצירוף תמונה שלה עם הכיתוב: "השהידה הלוחמת דלאל אל-מוגרבי, גיבורת הפעולה [בכביש] החוף, הלוחמת שהקימה את הרפובליקה הפלסטינית."[14]
תמונה בדף הפייסבןק של דובר פת"ח באירופה: השהידה הלוחמת,
דלאל אל-מוגרבי, פידאית שייסדה את הרפובליקה הפלסטינית[15]
שבחים בתנועת פת"ח ובביטאון הרש"פ לאבו ג'יהאד ולפיגועים שתכנן
לרגל יום השנה ה-32 לחיסולו של ח'ליל אל-וזיר – אבו ג'יהאד, ראש הזרוע הצבאית של פת"ח וסגנו של יאסר ערפאת, שהיה אחראי לרצח עשרות אזרחים ישראלים בפיגועים רבים בשנות השבעים והשמונים, פרסמו תנועת פת"ח, בכירים פלסטינים ועיתונים ברש"פ דברי שבח לאיש ולפועלו.
כתבה ביומון הרש"פ מתפארת בפיגועים שתכנן אבו ג'יהאד
יומון הרש"פ, אל-חיאת אל-ג'דידה, פרסם ב-17.4 כתבה בה פורטו הפיגועים שתכנן. בכתבה נכתב: "...ניתן לסכם את חייו של אבו ג'יהאד, ח'ליל אל-וזיר, שנמשכו מאז לידתו ברמלה ב-10.10.1935 עד לרגע מותו כשהיד בבוקר ה-16.4.88 בתוניס, במשפט: 'גורש, חי כמהפכן ומת כשהיד, על נתיב השיבה לפלסטין המשוחררת'...
בין הפעולות הצבאיות, אותן תכנן אבו ג'יהאד: פעולת פיצוץ מאגר זוהר [במערב הנגב] בשנת 1955, פעולת פיצוץ קו צינורות המים – מנהרת עילבון [של המוביל הארצי] בשנת 1965, פעולת [ההשתלטות על] מלון סבוי בתל אביב בשנת 1975 [בה נהרגו 11 ישראלים], פעולת פיצוץ מקרר התופת בירושלים בשנת 1975 [בה נהרגו 15 אזרחים], פעולת רצח של בכיר מומחי החבלה, אלברט לוי ועוזרו בשכם בשנת 1976[16], פעולת דלאל אל-מוגרבי בשנת 1978 [הפיגוע בכביש החוף בו נהרגו 37 ישראלים], פעולת הפגזת נמל אילת בשנת 1979 והפגזת ההתנחלויות הצפוניות באמצעות קטיושות בשנת 1981.
בנוסף, הטיל הכיבוש על השהיד אבו ג'יהאד את האחריות ללקיחה בשבי של שמונה חיילים ישראלים בלבנון והחלפתם ב-5000 עצירים לבנונים ופלסטינים. כמו כן, הוא גיבש את תוכנית התקיפה והפיצוץ של מטה המושל הצבאי הישראלי בצור בשנת 1982 [בה נהרגו 91 בני אדם] ובניהול מלחמת התשה בדרום לבנון בין השנים 1984-1982 ופעולת הכור בדימונה בשנת 1988 [פעולת חטיפת אוטובוס של עובדי הכור למחקר גרעיני, בה נהרגו 3 ישראלים]..."[17]
תנועת פת"ח: נמשיך בדרך המאבק וההקרבה של אבו ג'יהאד
תנועת פת"ח פרסמה הודעה לרגל יום השנה למותו של אבו ג'יהאד בה "הדגישה כי תמשיך במאבק באותה נחישות ובאותה תקיפות בהתאם לדרך ולעקרונות של המנהיג והסמל הלאומי, אמיר השהידים, ח'ליל אל-וזיר - אבו ג'יהאד, ושל כל והמנהיגים המייסדים הראשונים [של התנועה]... דרכו של המנהיג הזה, שעמד מתחילת [הדרך] לצד אבו עמאר [קרי, יאסר ערפאת] בהקמת התנועה, היא דרך של מאבק, הקרבה, התמסרות טוטאלית וביטול האגו... המנהיג אבו ג'יהאד, שעמד איתן לצד המנהיג ההיסטורי, יאסר ערפאת והמנהיגים המייסדים בכל מערכות המהפכה, פעל למען ביסוס עקרונות מסירות הנפש וההקרבה... ההקרבות של אמיר השהידים, של כל השהידים של עמנו הפלסטיני ושל אסיריו הגיבורים לא יהיו לשווא. פת"ח ממשיכה בדרכם של אבו עמאר, אבו ג'יהאד ואבו איאד[18] עד שעמנו ישיג את חירותו, את עצמאותו הלאומית ואת ריבונותו על אדמת מולדתו ההיסטורית פלסטין."[19]
דובר פת"ח וחבר המועצה הלאומית הפלסטינית, אוסאמה אל-קואסמה, פרסם בחשבון הפייסבוק שלו פוסט לזכרו של אבו ג'יהאד, בו כתב: "ח'ליל אל-וזיר אבו ג'יהאד – אמיר השהידים – שלום על רוחך הטהורה, הו אבו ג'יהאד. כל עוד אנו חיים, נמשיך לאמץ דרך חיים מכובדת גדושה במאבק ונתינה, שאותה נלמד ונשנן בעל פה. דרך, אותה למדנו דור אחר דור - שעיקריה הם: המולדת, הכבוד, ההקרבה והגאווה, שסמליה הם ח'ליל אל-וזיר ופת"ח. רחמי האל עליך..."[20]
הפוסט של דובר פת"ח:
יו"ר הרשות לענייני אסירים: מבטיחים להמשיך את צוואתו של אבו ג'יהאד
יו"ר הרשות לענייני אסירים ברש"פ, קדרי אבו בכר, פרסם ב-19.4מאמר ביומון אל-קודס בו כתב: "32 שנים חלפו מאז נהרג כשהיד המפקד ח'ליל אל-וזיר, אבו ג'יהאד, אמיר השהידים, ועודנו סובלים מהפרעות פוסט טראומטיות – מהטראומה של אובדן מנהיג עז ותקיף, שהיה קשוח מול האויבים וזעזע את כס ישותם העושקת; לוחם המאמין בהכרחיות הניצחון, שלא הכיר את [המושג] בלתי אפשרי ו[גם] אנו לא הכרנו בתקופתו את [במושג] הזה... אנו מבטיחים לך, אחי ומורי כי נמשיך לשרת את עמנו הפלסטיני ואת הסוגיה הלאומית ולשמור על צוואתך, שהיא בבחינת המצפן אל השחרור והניצחון. התהילה לך היא, משרתה האדיר של פלסטין. הנצח והשלום לרוחך העצומה, אמיר השהידים שלנו." [21]
מאמר ביומון פלסטיני בשבח מחבל שרצח ישראלית: הוא לפיד בוער, פלסטין שוכנת בו
הסופר והאסיר המשוחרר, וליד אל-הודלי, פרסם ב-11.4 מאמר ביומון אל-קודס בשבחו של האסיר עלאא' אל-דין אל-באזיאן, שהיה חבר בחולייה שביצעה פיגועי ירי ונידון ב-1986 למאסר עולם על רצח אזרחית ישראלית, שוחרר בעסקת שליט ונעצר בשנית. הוא כתב כי אל-באזיאן "היה ועודנו לפיד בוער ו[בעל] רוח פטריוטית, כאילו שפלסטין העצומה הזו שוכנת בקרבו על כל פרטיה ועל כל התקוות והמאוויים של אנשיה... אף גרגיר מאדמתה [של פלסטין] לא נשמט מלבו והפוליטיקה לא הסיטה אותו משום זכות מזכויותיה. הוא המשיך לאחוז בגחלת הזכות והחירות ובכל היבטי הסוגיה [הפלסטינית] מבלי להיחלש או להתגמש בפני כל טענות השלום השקריות. הוא המשיך לאחוז בנשק ולא חזר בו במאום, אף לא לצורך טקטיקה או תמרון [פוליטי].
עלאא' אל-דין הוא בית ספר נצחי המלמד את ספרי ההיסטוריה, מתווה את העתיד הזוהר ומעגן את עקרונות החירות המלאה והעצמאות שאין בה דופי… אנו רוצים שהאור הזה [קרי האסיר אל-באזיאן] יהיה מחוץ לכלא, משום שהוא אור מיוחד במהותו. למעשה הגיע הזמן שהאביר החכם הזה ישוב לחייו…"[22]
[1] ראו למשל: המשך התמיכה הממסדית מצד הרש"פ ותנועת הפת"ח במאבק המזוין נגד ישראל, 4.4.2019; גילויי שבח והערצה ברש"פ ובירדן למחבל שביצע פיגוע בשומרון, 22.3.2019
[2] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 29.3.2020
[3] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 29.3.2020
[4] הלסה שימשה כיו"ר "האגודה לענייני פצועים של המהפכה הפלסטינית בירדן".
[5] https://www.facebook.com/officialfateh1965/posts , 28.3.2020
[6] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 29.3.2020
[7] https://www.facebook.com/officialfateh1965/posts , 28.3.2020
[8] https://www.facebook.com/officialfateh1965/posts , 28.3.2020
[9] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 1.4.2020
[10] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 31.3.2020
[11] ראו למשל דוח ממרי: הרש"פ והפת"ח מהללות את המחבלת דלאל אל-מוגרבי, 13.3.18
[14] https://www.facebook.com/jamaldrnazzal, 11.3.2020. דברי נזאל על הקמת הרפובליקה הפלסטינית בידי דלאל אל-מוגרבי רומזים לשיר שכתב המשורר הסורי, נזאר קבאני.
[15] https://www.facebook.com/jamaldrnazzal, 11.3.2020
[16] השניים נהרגו ממטען חבלה שהוטמן בירושלים.
[17] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 17.4.2020
[18] צלאח ח'לף, שכונה אבו איאד היה ממקימי תנועת פת"ח וארגון הטרור שלה, "ספטמבר השחור".
[19] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 17.4.2020
[20] https://www.facebook.com/osama.qawasma, 15.4.2020
[21] אל-קודס (מזרח ירושלים), 19.4.2020
[22] אל-קודס (מזרח ירושלים), 11.4.2020