כללי

כותב מרוקאי: שואת היהודים - עובדה שאין עליה עוררין; טקסי הזיכרון לגיטימיים, בעיקר נוכח מאמצי איראן להשמיד את ישראל

 

ב-23.1.20 ציין העולם 75 שנים לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, בכנס גדול בירושלים של פורום השואה הבינלאומי,  בנוכחות עשרות נשיאים, מלכים ומנהיגים מרחבי העולם. יממה לאחר מכן, ב-24.1, פרסם הכותב המרוקאי, כאמל אית בן יובא, מאמר באתר הליברלי www.ahewar.org[1] שבו הדגיש כי השואה היא עובדה שאין עליה עוררין וכי מדובר בטרגדיה מחרידה ונתעבת. לדבריו, קיום טקסי זיכרון לשואה הוא עניין לגיטימי ומוצדק אשר מקבל משמעות נוספת על רקע איומיהם של איראן ושלוחיה להשמיד את ישראל. הכותב קרא להמשיך בקיום אירועים מעין אלה כדי שטרגדיה זו לא תישנה והביע צער על כך שבמדינות אסלאמיות רבות כיום עדיין מחנכים את הילדים לשנאת היהודים.

 

מנהיגי העולם בטקס במוזיאון השואה ביד ושם לציון 75 שנה לשחרור מחנה אושוויץ[2]

 

להלן תרגום קטעים ממאמרו הנ"ל:

 

"אין בכוונתי לדון כאן בשאלה למי יש זכות להיות באדמות היהודיות במדינת ישראל כיום, זה לא המקום לעשות זאת... אולם, אנו כמי שמשתייכים לאנושות לא מצדדים בהשמדת שום עם מקרב עמי העולם, בין אם מדובר בארמנים, בפלסטינים, במוסלמים הרוהינגים או באחרים.

 

כאשר היהודים מאשימים את היטלר, המנהיג הדיקטטורי, בהשמדת מיליוני יהודים בגרמניה [כך במקור] במסגרת מה שכינה 'הפתרון הסופי' באמצעות תאי גזים, העולם יודע שהם לא מאשימים אדם שמכניס שמחה ללבבות האנשים... אלא אדם שתחת סמכותו היה כוח צבאי ומודיעיני הרסני עצום... ואדם שתקף את האחרים. וכיצד לא [יאשימו אותו] שהרי הוא כתב פעם בספרו שהקפיטליזם והקומוניזם הם צמד זרמים מתוצרת היהודים, [כשהוא מביע] איבה סמויה כלפיהם... 

    

למען האמת ההיסטורית, במחקר פרטי [שעשיתי] בנושא שואת היהודים... התברר לי שהשואה היהודית היא אמת שאין עליה עוררין... מדובר בטרגדיה מחרידה שפקדה את יהודי אירופה ב[תקופת] גרמניה הנאצית, שאיש אינו יכול לתאר עד כמה היא נתעבת, למעט אלה שיש להם נגיעה בדבר, בהיותם יהודים או צאצאים של משפחות ניצולי [שואה], שמעבירות מדור לדור את סיפוריהן, כאירוע מצער וטרגי.

 

ב- 23.1.20, התקיים בירושלים, בנוכחות מנהיגי מדינות רבות, טקס לציון יום השנה ה-75 לשחרור מחנה המוות 'אושוויץ בירקנאו' בגרמניה [כך במקור], בו חוסלו יהודים רבים. ציון יום השנה לאירוע זה מקבל הצדקה ומשמעות, לאור קיומה של מדינה כמו איראן, אשר אינה חדלה לאיים על מדינת ישראל במחיקתה מן המפה... באמצעות תומכיה הקוראים בכל הזדמנות סיסמאות בנוסח: 'מוות לישראל, קללה על היהודים'.

 

כמו כן, למרבה הצער, השנאה ליהודים עדיין נלמדת בבתי ספר רבים ברחבי העולם ובמדינות שאומרים שהן אסלאמיות ואשר ייתכן שלכמה מהן יש אפילו קשרים דיפלומטיים והסכמי שלום עם מדינת ישראל. האנשים הללו [קרי: היהודים] מתוארים [בבתי הספר הללו] כשטנים, כמפרי בריתות ועוד.  

 

הפרדוקס הוא שמה שמכונה אנטישמיות - ... שהפכה להאשמה של מי שמכחיש את השואה היהודית או חולק על היהודים לגביה במדינות המערב באירופה או בארה"ב - היא עניין שגרתי לחלוטין במדינות האסלאמיות, שבהן לימוד שנאת היהודים באמצעות טקסטים 'קדושים' מהדרגה הראשונה, נחשב למוסכמה.

 

ציון ימי השנה הקשורים להשמדת היהודים כדי שהטרגדיה לא תישנה, הוא דבר מרכזי ולגיטימי [שתרם] להמשך קיומם של היהודים ולתפוצתם ברחבי העולם, שכן, זוהי זכותם..."[3]