המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
כותבים סעודים לפלסטינים: אמרו כן לתוכנית טראמפ אחרת תתחרטו על כך
3/2/2020

­­

כותבים סעודים לפלסטינים: אמרו כן לתוכנית טראמפ אחרת תתחרטו על כך

 

העמדה הסעודית הרשמית כלפי "עסקת המאה" שהציג נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ביום 28.1.2020, התאפיינה בתמיכה מסויגת. בהודעה שפרסם משרד החוץ הסעודי בתגובה לפרסום עסקת המאה, נכתב בין היתר, כי "הממלכה מעריכה את המאמצים שמשקיע ממשל הנשיא טראמפ כדי לפתח תוכנית כוללת לשלום בין הצד הפלסטיני לצד הישראלי, והיא מעודדת פתיחת מו"מ ישיר לשלום בין שני הצדדים בחסות ארה"ב, שבאמצעותו תיושב כל מחלוקת לגבי כל פרט של התוכנית. זאת, כדי לקדם את תהליך השלום במטרה להגיע להסכם שיגשים לעם הפלסטיני האח את זכויותיו הלגיטימיות."[1] מאידך, בעיתונות הסעודית דווח, כי המלך סלמאן שוחח בטלפון עם יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס - אשר דחה מכל וכל את תוכנית טראמפ – וכי המלך "הדגיש בפניו את עמדתה האיתנה של הממלכה כלפי העניין הפלסטיני וזכויות העם הפלסטיני" ואת "התייצבותה לצד העם הפלסטיני ותמיכתה בבחירותיו ובמה שיגשים את תקוותיו ושאיפותיו."[2]

 

חרף עמדה מסויגת זו, בתקשורת הסעודית הממסדית וכן ברשתות החברתיות, נרשמו גילויי תמיכה בתוכנית. בעלי טורים ואינטלקטואלים סעודים קראו לפלסטינים לא להחמיץ את ההזדמנות להסדר ולהתייחס בחיוב לתוכנית המדינית שהציג טראמפ. לדבריהם, ההיסטוריה מוכיחה כי כל תוכנית המוצעת לפלסטינים רעה מקודמתה ובעתיד הרחוק, הם ייחלו לשוב לעסקת המאה, אם יסרבו לה.

 

דוח זה יסקור את קריאות אלה:

 

חבר מועצת השורא בסעודיה: על הפלסטינים והערבים לבחון בקפידה את תוכנית טראמפ, בטרם ידחוה

ד"ר אבראהים אל-נחאס, חבר מועצת השורא הסעודית ומרצה למדעי המדינה באוניברסיטת המלך סעוד, אמר ליומון הסעודי עוכאט', כי "'תכנית השלום של טראמפ' או מה שמכונה בתקשורת 'עסקת המאה' היא שלב חשוב בתהליך השלום הפלסטיני-ישראלי במיוחד, ובתהליך השלום המזרח התיכון בכלל. הוא הבהיר כי אין משמעות הדבר שיש לקבל את מה שמופיע בתוכנית, בלא לדון במטרותיה וביעדיה, אך יש לקחת בחשבון שכל התוכניות האמריקאיות שהוצעו, ובכללן גם 'תכנית השלום של טראמפ', תמיד מתבססות על המצב בשטח ולא על החלטות וחוקים בינ"ל... לדבריו, יש הכרח שכל הגורמים הפלסטינים ייבחנו בקפידה רבה את התוכנית הזו ובמיוחד כשתוצאות ניסיון העבר [עם תוכניות שלום קודמות] ניצבות לנגד עיני כולם. הוא הוסיף: "גם הגורמים הערביים צריכים לקרוא בדקדקנות ולעומק את תכנית השלם של טראמפ, בטרם יפרסמו את החלטותיהם, אשר לרוב תואמות את הפן הרגשי והאירועים ההיסטוריים הוכיחו [שהחלטות אלה] אינן נכונות."

 

לדבריו, הצעדים החשובים שיש לנקוט כדי להשיב את הזכויות הפלסטיניות הלגיטימיות, הם [סיום] מצב הפילוג הפנים פלסטיני; העדפת האינטרס הפלסטיני העליון; אי קשירת ההחלטה הפלסטינית בגורמים אזוריים [קרי, איראן קטר או תורכיה] כפי שעושים חלק מהפלגים והתנועות הפלסטיניות; והפסקת ההאשמות בבגידה [מצד] חלק מהקולות הפלסטינים והערביים כלפי מדינות ערב, שלהן קשרים מתקדמים עם ארה"ב.."[3]

 

עיתונאי סעודי לרשות הפלסטינית: חתמו על העסקה אחרת תתחרטו על כך

העיתונאי הסעודי אחמד עדנאן, כתב בטורו ביומון עוכאט': "[נוכח] העמדות השליליות שהביע הרשות הפלסטינית  כלפי העסקה, אני סבור שבשלב הזה היא זקוקה לידיד שיהיה כן עמה באמירה ובעצה: חתמו על העסקה ואחר כך קללוה ככל שתחפצו יומם ולילה. הפלסטינים התמחו במשך עשרות השנים שחלפו בהחמצת הזדמנויות פז בשל

 

הערכה לא נכונה [מצידם] של יכולותיהם ושל המשבר. הבה נציג כמה דוגמאות מצערות.

בוועידת לונדון ב-1939, ולפני כן בוועידת קפריסין, דחו הערבים הצעה ציונית, ששיעור חברי הפרלמנט היהודים במדינה העתידית בפלסטין יהיה 33%, כדי שהפרלמנט במדינה הערבית לא יחוקק חוקים נגדם. [4] הערבים דחו את החלטת החלוקה 181 [של האו"ם] בשנת 1947. דברי הנשיא התוניסאי בורגיבה על השלום ביריחו ב-1965, [זכו] לגינוי פלסטיני וערבי. [5] הערבים התעלמו מיוזמת הממלכה הערבית שהציע המלך חוסיין בן טלאל בשנת 1972. [6]


הערבים החרימו את מצרים לאחר הסכמי קמפ דיוויד בשנת 1978; חאפז אל-אסד דחה את 'פיקדון רבין' [הצעת רבין לנורמליזציה עם סוריה] (1994 – 1996); יאסר ערפאת הכשיל את פסגת קמפ דייוויד השנייה בשנת 2000; חלק מהערבים (קטר, סוריה ותנועת חמאס) קשרו קשר נגד היוזמה הערבית לשלום שהליגה הערבית אימצה בשנת 2002, בפסגת ביירות לפי הצעת סעודיה.

 

בכל הנוגע לפליטים הפלסטינים, אזכיר את הצעת הנשיאים ביל קלינטון ואהוד ברק ליאסר ערפאת בפסגת קמפ דיוויד, לאפשר שיבת פליטים למדינה הפלסטינית העצמאית ושיבת 50 אלף פליטים מדי שנה למדינת ישראל במסגרת 'איחוד משפחות' [ומתן] פיצויים לפליטים שלא ירצו לשוב. קלינטון התחייב לסכום של 20 מיליארד דולר במקביל למאמציו להשיג סכום דומה מאירופה, מיפן וממדינות המפרץ.   

 

הסקירה ההיסטורית הזאת חשובה למי שאומר 'אם אנו מקללים אותה מדוע שנחתום עליה?', בראותו את חצי הכוס הריקה. בהסדר, כמו בכל הסדר לאורך ההיסטוריה, יש שלילי ויש חיובי. הרווחים וההפסדים נקבעים לפי מאזן הכוחות שאינו לטובתנו. העסקה הזאת היא הגרעין הקשה שיאפשר לערבים בעתיד כלשהו להציע הסדר חדש, לאחר שמאזן הכוחות יתהפך לטובתם.

 

יש עובדות מרות שהפלסטינים צריכים להרהר בהן. בפועל העניין הפלסטיני כבר אינו העניין העיקרי של הערבים, לא משום שהערבים ויתרו על פלסטין, אלא משום שהעניין הזה ניתן לשכפול בכל מדינות ערב כפי שאנו רואים בסוריה למשל. הפלסטינים ישמעו את הסוחרים בעניין הפלסטיני מחוללים המולה רבה ויגלו באיחור שההמולה הזאת נועדה לנצלם,  כדי להשתלט על האזור ולהרסו. [למשל], אדון ארדואן מכונן את הקשרים ההדוקים ביותר עם ישראל ובדרכו הולכת גם קטר, בעוד איראן, שהבטיחה להשמיד את ישראל בתוך שבע דקות, שקועה לחלוטיןעם המיליציות הערביות שלה, שעברו איראניזציהבכיבוש, בהרס ובגירוש העולם הערבי.


ייתכן שהסוחרים בעניין [הפלסטיני] יצליחו לטרפד את עסקת המאה, וכפי שאנו מבכים היום את היוזמה הערבית לשלום נבכה מחר את העסקה הזאת, בשעה שהפלסטינים יתדרדרו למרבה הצער, לגורל של האינדיאנים..."[7]

 

בעל טור ביומון עוכאט': הפלסטינים צריכים לגבש עמדה מציאותית; אם יסרבו יאלצו לוותר עוד יותר

בעל הטור, ח'אלד אל-סולימאן, כתב ביומון עוכאט': "ההיסטוריה של העניין הפלסטיני הוכיחה כי המציאות היא האויב הכי גדול של הפלסטינים. מחיר הסירוב מצד הפלסטינים והערבים לכל תוכנית שלום היה [רק] יותר ויתורים, החל מתוכנית החלוקה עבור בתוכנית קלינטון וכלה בתוכנית טראמפ.

ראוי לצין כי ההחלטה הפלסטינית תמיד היתה נתונה ללחצים ולשליטה של משטרים ערבים שפגעו בפלסטינים באותה מידה שהישראלי פגעו בהם, אם לא יותר.

 

הפלסטינים שבים ומוצאים עצמם היום מול תוכנית שלום המכרסמת בזכויות נוספות שלהם ומציבה אותם בפני אופציות מרות יותר מבעבר. אולם סירוב [לתוכנית], הפעם, אין משמעותו שהחשבון [הבא] יעלה פחות מקודמו. המציאות הבינלאומית מציבה את העניין הפלסטיני היום במצב הגרוע ביותר שכן הוא חלש, מבודד וזוכה להתעלמות. לכן, האופציות העומדות כיום בפני הפלסטינים מוגבלות יותר ולא יכולות לסבול עמדות לא מציאותיות.


על הפלסטינים לבחון באופן רגוע את מציאות מאבקם עם ישראל וקשריהם עם [המשטרים] הערבים, כדי לגבש עמדה שתשרת את האינטרסים שלהם ולא את סיסמאותיהם של אחרים. כל המשטרים הערבים אשר סחרו בעבר ועדיין סוחרים בעניינם, חיים בתוך גבולותיהם העצמאיים הרחק מכל מצב של מלחמה עם ישראל. תמיכתם בפלסטינים מסתכמת רק בסיסמאות נבובות והסתה עליה משלמים הפלסטינים ברוחם, בדמם ובכספם."[8]


בעל טור ביומון אל-יום: על הפלסטינים ללמוד על ההזדמנויות שהוחמצו בטרם יגבשו עמדה

מוחמד אל-עוציימי, בעל טור ביומון הסעודי אל-יום, טען כי הפלסטינים החמיצו לאורך השנים הזדמנויות רבות שלו ניצלון, הם היו היום במצב טוב יותר, ולכן אל להם למהר ולדחות על הסף את התוכנית של טראמפ. הוא כתב: "...מי יודע כמה הזדמנויות [לשלום] היו לפלסטינים בשלושים השנים האחרונות [שלו מומשו], הם היו יכולים להימצא [היום] במצב טוב יותר כעם וכמדינה? בין אם היו אלה הזדמנויות בינלאומיות, אזוריות ואולי אף פנים פלסטיניות שהסכסוך [הפנימי] בין הפלגים והזרמים חיסלן. כעת הנה הם ניצבים מול הזדמנות נוספת שאותה הם דוחים והם עשויים לייחל ל[הזדמנות] כמותה בעוד חמש או עשר שנים.

 

בטוח שהם מכירים הכי טוב את ענייניהם, אך זה לא מונע ממני... לקרוא להם לחשוב היטב מה הם שוב עלולים להפסיד, , אם ידחו את עסקת המאה שהנשיא האמריקאי טראמפ הכריז עליה. הם יכולים לפחות לקרוא את ההיסטוריה של ההזדמנויות שהוחמצו ולהתבסס עליה בבואם לפסוק [את עמדתם] בנוגע להזדמנות זו."[9]

 

The Only Losers from Sabotaging the Peace Projects Are Always The Palestinians

ב-28.1, ערב פרסום הרשמי של עסקת המאה כתב עבד אל-רחמן אל-ראשד מאמר תחת הכותרת:

Palestinians Will Lose out by Rejecting Peace Talks

בגרסה האנגלית של המאמר שהתפרסמה למחרת נכתב:

Talks and life have finally returned to the Palestinian issue — a good sign after a long slumber. However, reactions to the so-called “deal of the century” express the familiar. The Israelis say: The plan is a great step, although we have not got the details. The Palestinians repeat their old stance: We reject the plan even though we do not know what it is, and it may only be an attempt to save Benjamin Netanyahu from the prison threat he is facing.

A long time has passed since the last peace projects. Indeed, the world does not stop rotating; regimes have collapsed, rulers have left, such as Muammar Qaddafi and Saddam Hussein, and generations, ideas, and borders have changed. Moreover, Sudan has been split in half and Syria has been destroyed. The strategic value of the region’s petroleum is declining as it has lost half of its value and strength. I fear that the old generation of leaders is not aware of the danger of the massive changes at all levels. One proof is that dealing with the Palestine conflict has not changed. The Israelis prefer to close the case; and, if they are forced to negotiate, they bet on the “rejectionist” position of the Palestinian side, and on the fact that the decisions of some factions are dependent on regimes that have different interests, such as Iran and Syria.

No matter how much criticism is leveled — some of which is actually right — the previous limited peace agreements partially served the Palestinian interest. Oslo has given the Palestinians an international legitimacy, and an administrative entity on the ground, after being an exiled organization in Tunisia. The agreement has enabled the return of more than 150,000 Palestinians to their country. On the other hand, Iran has proven to be Israel’s best ally. Through some loyal Palestinian factions, Iran has managed to foil all past negotiation attempts through bombings, suspicions, spreading of chaos, and challenging the legitimacy of the late President Yasser Arafat. With his death, all serious negotiation attempts stopped.

The only losers from sabotaging the peace projects are always the Palestinians, not the Iranians or the Israelis. As sure as every morning the sun rises, Israel expands and the Palestinian territories shrink…

Does accepting Trump’s invitation mean that the PA amounted to full submission? Of course not. What is expected is just to sit down, talk and show goodwill; as no one will impose a solution that the Palestinians do not want. This is what the Israelis do, even though they are less willing to negotiate over the status quo because it gives them land and rule. They deal positively with Trump, who may be re-elected president in November, and have enormous power that they may harness to their advantage, or at least use to minimize any harm they could suffer.[10]

 

אינטלקטואלים סעודים מצייצים: זוהי טעות לסרב לעסקת המאה; יבוא היום בו הם ייחלו לה

גם ברשת הטויטר, אינטלקטואלים ואנשי תקשורת רבים השמיעו קריאות לפלסטינים להסכים לעסקת המאה, בטענה שקבלתה מחויבת המציאות לנוכח מצבם של הפלסטינים וכי הצעה זו בהכרח תהיה טובה יותר מכל הצעה עתידית אחרת. האינטלקטואל הסעודי, תורכי אל-חמד, כתב בסדרת ציוצים: "הפלסטינים טועים מאוד כשהם לא מסכימים לתכנית האמריקאית לשלום. כלומר, מה החלופה? הפלסטינים החמיצו הזדמנויות רבות בגלל סיסמאות מוליכות שולל ואסטרטגיה של הכל או כלום, והתוצאה בסופו של דבר, הייתה כלום: כיבוש מתמשך, אבדן ירושלים, כרסום בחלקים נרחבים בגדה, ומאבק פלסטיני פנימי קשה יותר מהסכסוך עם ישראל. " עוד כתב: "ההזדמנויות הקודמות היו עדיפות על הנוכחית, אבל התשובה הקבועה היתה: 'לא'. זה היה כשהנושא הפלסטיני היה ידוע לכל ובראש מעייני העולם. היום, הנושא הפלסטיני הוא מושא לשיכחה, ואין לפלסטינים חלופות אחרות - אלא אם כן אפשר להתייחס להמולה של חמאס והג'יהאד האסלאמי, או לחוסר האונים של אש"פ, כאל אופציה." 

בציוץ אחר כתב: "פוליטיקה היא אומנות האפשר, ומה שאפשר היום הוא התכנית האמריקאית המוצעת. אם היא תידחה, החלופה תהיה המשך כרסום שטחי הגדה המערבית, ואז הפלסטינים יגידו "הלוואי שהסכמנו", כפי שהיה עם התוכניות הקודמות. הגיע הזמן שהפלסטינים ישנו את התנהלותם, באופן שישרת את האינטרסים של עמם..."[11]


אחד הציוצים של תורכי אל-חמד



צאלח אל-פהיד, בעל טור סעודי שכתב בעבר ביומון עוכאט' וברשת אל-ערביה צייץ: "עסקת המאה היא תוצאה טבעית של המאזן בין מנצח ומפסיד. ישראל שמנצחת, וארה"ב מאחוריה, כופים את תנאיהם על הפלסטינים המפסידים, כשהערבים מאחוריהם. הפלסטינים והערבים הפסידו במלחמה, ובמשך 70 שנה לא הצליחו להשיב לעצמם את זכויותיהם, לא באמצעות שלום ולא באמצעות מלחמה. כעת המנצח כופה את תנאיו." בציוץ נוסף כתב: "הסירוב של הפלסטינים לעסקת המאה מזכיר לי את סירובם לעסקת החלוקה ואת סירובם לכל תכניות השלום שהוצעו להם מאז. בכל פעם הציעו להם פחות והם ייחלו לשווא להצעה הקודמת. אני חושש שאם הם יסרבו לעסקת המאה, עוד יבוא היום בו הם ייחלו לה..."[12]


חלק מהמצייצים תקפו את המדינות שיצאו נגד עסקת המאה ובכללן איראן, קטר ותורכיה. כך למשל, אחמד אל-פראג', בעל הטור בעיתון אל-ג'זירה הסעודי, צייץ: "התוקפים בחריפות הרבה ביותר את תכנית השלום של טראמפ הם: איראן, שאפילו לא הציתה גפרור נגד ישראל, תורכיה, שיש לה קשרים הדוקים עם ישראל שהגיעו לשיא תחת ארדואן, וקטר ואל-ג'זירה. את אל-ג'זירה שהקים [שמעון] פרס. קטר היא הראשונה שפתחה ביחסים עם ישראל..."[13]


עבד אל-רחמן אל-לאחם, בעל טור בעוכאט', צייץ בביקורת על הארגונים הפלסטינים המתנגדים לעסקה: "דמיינו שיש לכם תרנגולת המטילה ביצי זהב. האם תוותרו עליה? לעולם לא. תהייה מהומת עולם כדי למלא את הכיסים. זהו מצבם של הפלסטינים הסוחרים בנושא הפלסטיני ומסרבים לשלום..."[14]




[1] אל-ריאד (סעודיה), 29.1.2020

[2] אל-וטן (סעודיה), 29.1.2020

[3] עוכאט' (סעודיה), 30.1.2020

[4] הכוונה לוועידת השולחן העגול או בשמה הרשמי ועידת סנט ג'יימס שנערכה בלונדון בין ה-7 לפברואר ל-17 במרץ  1939  והיוותה את ניסיון הגישור האחרון של ממשלת בריטניה לבעיית הסכסוך היהודי-ערבי. בראש המשלחת היהודית עמד ד"ר חיים ויצמן והשתתפו בה דוד בן-גוריון, משה שרת וכן כ-40 איש נוספים בהם נציגי הסוכנות היהודית והוועד הלאומי, וגוף מייעץ של רבנים ויהודים יידועי שם ונציגי יהדות בריטניה. בראש המשלחת הערבית עמד ג'מאל אל-חוסייני, נציגו של חאג' אמין אל-חוסייני. בוועידה השתתפו גם נציגי חמש מדינות ערב: מצרים, סעודיה, תימן, עיראק ועבר הירדן

[5] נשיא תוניסיה חביב בורגיבה ,הציע ב-1965, בנאום  שנשא ביריחו שהייתה אז בשליטת ממלכת ירדן, כי אם תקבל ישראל את החלטות האו"ם 181 ו–194, כלומר ויתור על שליש משטחה ושיבת הפליטים לבתיהם, ותסכים שאת הצד הערבי בשיחות לשלום ייצגו בעיקר אישים פלסטינים, יכירו בה מדינות ערב, ואז יציגו דרישות לוויתורים נוספים ממנה. מיכאל מ' לסקר:  "בין בורגיביזם לנאצריזם - יחסי ישראל-טוניסיה והסכסוך הערבי-ישראלי בשנות החמישים והשישים", עיונים בתקומת ישראל 11 תשס"א),עמוד 47)

[6] במרץ 1972 הציע המלך חוסיין בשידור רדיו, תוכנית מדינית  המבוססת על פדרציה בין ממלכתו ובין מדינה פלסטינית אוטונומית בגדה המערבית. הצעה זו נדחתה על ידי הפלסטינים ומדינות ערב, כאשר מצרים אף ניתקה את היחסים הדיפלומטים עם ירדן עקב שידור רדיו זה. גם ישראל דחתה את התוכנית שהתעלמה מתוכניות ישראליות לפשרה טריטוריאלית.

[7]  עוכאט' (סעודיה), 30.1.2020.

[8]  עוכאט' (סעודיה), 30.1.2020.

[9] אל-יום (סעודיה), 30.1.2010

[10] https://aawsat.com/  29.1.2020.