המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
בכיר במשפ"מ: המשך הלחץ הצבאי והכלכלי האמריקאי על איראן, יכול להביאה למו"מ
14/1/2020


בכיר במשפ"מ: המשך הלחץ הצבאי והכלכלי האמריקאי על איראן, יכול להביאה למו"מ

 

במאמר שפרסם ביומון אל-שרק אל-אוסט, היוצא לאור בלונדון, ב-8.1.2020, תחת הכותרת "האם מותו של סולימאני מגביר את הסיכויים למו"מ עם איראן", טען עבד אל-עזיז חמד אל-עוישק, עוזר מזכ"ל לעניינים מדיניים ולמו"מ במדינות מועצת שיתוף פעולה במפרץ (להלן משפ"מ), כי המכות האחרונות שהנחיתה ארה"ב על איראן, מגבירות את הסיכוי להסכמתה למו"מ, סיכוי שלא היה קיים כל עוד ארה"ב הבליגה כלפי התגרויותיה של איראן ולא נקטה כלפיה צעדים צבאיים משמעותיים. אל-עוישק קרא לארה"ב, לראות בפעולות הצבאיות, חלק מאסטרטגיה כוללת ולא רק תגובה מוגבלת בזמן ובמקום, משום שהצלחה צבאית המלווה בלחץ כלכלי יכולה להוביל להישגים מדיניים ולשכנע את בעלות בריתה של אמריקה ברצינותה.          

 

עבד אל-עזיז אל-עוישק[1]

 

להלן תרגום קטעים מן המאמר:

"ארה"ב נקטה שני צעדים חשובים בימים האחרונים, שיכולים לשנות את מהלך העניינים באזור בהרתעת איראן והבאתה לשולחן המו"מ, לאחר שניסתה זמן רב להימנע מכך. ב-29 בדצמבר הפציצה ארה"ב חמישה מתקני צבא של גדודי חזבאללה, הארגון העיראקי המקורב לקאסם סולימאני, בתגובה לשיגור של יותר מ-30 טילים מצד המליציות האלה לעבר בסיס הכוחות המשותפים בכרכוכ, שגרמו למותו של קבלן אמריקאי ולפציעת כמה חיילים.

 

ב-3 בינואר 2020 הרג כטב"מ אמריקאי את קאסם סולימאני - מפקד מה שקרוי כוח אל-קודס והמוח מאחורי פעילויות איראן באזור - וכמה מבכירי עוזריו, לאחר שסוכניו תקפו את השגרירות האמריקאית בבגדאד.

 

שני האירועים האלה היו מפתיעים משום שהם התרחשו כמה חודשים לאחר שארה"ב נמנעה מתגובה על הפרובוקציות של איראן והם היו בולטים בכוחם ובתעוזתם להתעמת ישירות נגד איראן. הסוג הזה של תגובה מכרעת חיוני להוכיח את אמינותה של ארה"ב ולשכנע את איראן שיש תוצאות הרות אסון למעשי ההתגרות שלה ולנחישותה להתוות את עתידן המדיני של עיראק, סוריה, לבנון ותימן בניגוד לרצון עמיהן ואפילו אם הדבר ידרוש שימוש בכוח.

 

אולם כדי שהמכות האלה יהיו יעילות להרתעת איראן, הלחץ האמריקאי הצבאי צריך להימשך וכך גם הלחץ הכלכלי, אם איראן וסוכניה יבצעו הרפתקה נוספת, וזאת במקביל לפעילות דיפלומטית נמרצת יותר מכפי שהייתה עד היום. 

 

מן המוסכמות במדיניות חוץ, הוא שהדיפלומטיה איננה יעילה אם לא נלווה לה לחץ צבאי וכלכלי (סנקציות או כלים כלכליים אחרים). במקביל, הצלחה צבאית לא תשיג את התוצאות הדרושות אם לא תתלווה לה פעילות דיפלומטית שתתרגם את ההצלחה [הצבאית] לרווחים מדיניים.   

החלשת גדודי חזבאללה [העיראקיים] וחיסול קאסם סולימאני הן שתי דוגמאות טובות לדיפלומטיית הכוח, אך אין די בהן כדי לחולל שינוי בהתנהגות של איראן, כל עוד היא אינה משוכנעת שמדובר באסטרטגיה ארוכת טווח בעלת מטרות ברורות, ולא אירועים מנותקים שבאו בתגובה להתגרות מסוימת. 

 

המדיניות האמריקאית רואה במו"מ אופציה יחידה לפתרון המשבר בין איראן לארה"ב ובעלות בריתה, במפרץ ומחוצה לו. הפרדוקס הוא שההתקפות האמריקאיות בעיראק יגבירו את הסיכוי למימוש אופציה זו.  איראן מסלימה כבר שנים ובייחוד בשנה שחלפה [את העימות], אך לא היו לכך תגובות משמעותיות, ולכן לא היה לה כל מניע לנהל מו"מ ולא היה לה מה להפסיד מן השימוש באלימות ומהסירוב לנהל מו"מ. כלומר, מדיניות עצימת העיניים וההפוגה לא הצליחה להגביל את התיאבון של איראן להרפתקנות שסולימאני ייצג את דרגתה הגבוהה ביותר.

 

אולם כעת המצב השתנה. ואם התגובות של ארה"ב יימשכו באותה עוצמה, או אז איראן תמצא תועלת בשולחן המו"מ במקום שיטת הכוח, התוקפנות וההרסנות. 

 

חלק מן המשקיפים מצביעים על תחושות העצב והזעם לאחר מותו של סולימאני ומסיקים מהן שאיראן אינה מעוניינת כעת אלא בנקמה ואינה חושבת באופן רציונלי. זה נכון, אך יש לקחת בחשבון שטקסי ההלוויה וגילויי התמיכה היו מתואמים ומתוכננים ברמה הרשמית ואינם בהכרח מעידים על תמיכה נלהבת בו, או בהמשך דרכו. צריך לא לערבב בין הגילויים הזמניים האלה לבין האינטרסים ארוכי הטווח של המשטר האיראני.    

 

מן המפורסמות שסולימאני היה אישיות מביכה לאיראנים המתונים, ואין זה סוד שמקצת הבכירים בממשלה ראו בו מכשול לניסיונותיהם להתוות מדיניות חוץ שונה. חלק מן האיראנים רואים בו כלי לדיכוי פנימי וכלי מלחמה מול החוץ. יתרה מכך, הם ראו בו אחראי על פשעי מלחמה שפגעו ביחסים ההיסטוריים של איראן עם האזור. מובן שמתנגדי סולימאני אינם יכולים להביע את רגשותיהם האמיתיים באווירה הטעונה [כיום], אך לאחר צאתו מן הזירה הפוליטית אפשר להחליש את הגורמים הקיצוניים שהוא ייצג...

 

במלים אחרות, האווירה בעיראק ובאיראן לא הופכת את המו"מ שטראמפ רצה בו רחוק מהישג יד. יתר על כן, אולי הוא אפשרי יותר לאחר שטראמפ הפך לבלתי כדאית את אופציית ההתפשטות של איראן ואת סירובה לנהל מו"מ. נכון, מנהיג המהפכה האיראנית דחה את הדיאלוג עם טראמפ, אך מה שנדרש איננו דיאלוג פתוח שגם הצדדים האחרים שוללים, אלא מו"מ על נושאים מוגדרים, לפי עקרונות המקובלים על כולם. 

   

אין זה הכרחי שהמו"מ יהיה דו צדדי בין ארה"ב לאיראן, אלא הוא צריך להיות רב צדדי בין איראן לכל הגורמים הניזוקים ממדיניותה. משפ"מ כבר הבהירה את העקרונות שעליהם יש לבנות את היחסים בין מדינות האזור ואיראן עודכנה על כך בתגובה להצעתה לדיאלוג בין מדינותיו. העקרונות האלה כוללים מחויבות לאמנת האו"ם המחייבת לכבד את הגבולות הבינ"ל, את העצמאות מדינית ואת אחדות האדמה הלאומית של המדינות השכנות. הם גם כוללים מחויבות לא להתערב בעניינים פנימיים ולא להשתמש בכוח, או במלחמת אזרחים עדתית, להשגת יעדים מדיניים.

  

כדי לחזק את סיכויי הצלחת המו"מ בכל הנושאים ולא רק בנושא הגרעיני, חיוני להמשיך במדיניות הלחץ הצבאי והכלכלי, בתנאי שתלווה במסלול דיפלומטי רצוף ביעדים ברורים, שיוגדרו בהתייעצויות בייחוד עם מדינות האזור.

 

אין ספק שהפעילות הדיפלומטית של הממשל הנוכחי בארה"ב מוגבלת בניגוד לקודמו [ממשל אובמה] ודבר זה גרם לכך שלא הייתה די תמיכה במדיניותה [של ארה"ב] כלפי איראן  - בתוך ארה"ב ומחוצה לה. ההתחלה תהיה קשה בתוך ארה"ב בתקופת הבחירות הזאת משום שרבים מתייחסים לפעילות של הממשל האמריקאי בספקנות מסוימת אולם התמיכה הפנימית הכרחית.

 

למשל, בפני הדיפלומטיה האמריקאית ניצבת משימה קשה: [עליה] לשכנע חלק מבעלות הברית של ארה"ב ושותפותיה במידת רצינות האסטרטגיה האמריקאית כלפי איראן, המשכיותה והצלחת אמצעיה. בימים האחרונים הצליחה [ארה"ב] לעבור בימים האחרונים כברת דרך לעבר שכנוע הספקנים, כאשר הוכיחה שהיא יכולה לצאת נגד איראן בפעולה צבאית נועזת וישירה."[2] 

 



[1] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 8.1.2020

[2] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 8.1.2020