כללי

עיתונאי ירדני בכיר בתגובה לקריאות לבטל את הסכם השלום עם ישראל:

על מקבלי ההחלטות לנהוג בזהירות; ביטול הסכם השלום עלול להביא לביטול ההכרה באפוטרופסות הירדנית בירושלים

 

הקדמה

ב-19.8.19 קיים הבית התחתון בפרלמנט הירדני ישיבה דחופה שלא מן המניין בנושא ירושלים ובסיומה אישר רשימת המלצות בהן קריאה לגירוש השגריר הישראלי מעמאן, להחזרת השגריר הירדני מישראל, להפסקת כל צורות הנורמליזציה עם ישראל ולבחינה מחדש של הסכם השלום עמה. יו"ר הבית התחתון של הפרלמנט, עאטף אל-טראונה שניהל את הישיבה, קרא לממשלה להבהיר לממשלת ישראל, כי הסכם השלום בין שתי המדינות נמצא בסכנה וגם קרא לקיים כינוס של איחוד הפרלמנטים הערביים בירדן כדי לדון בהפרות הישראליות של הסטטוס קוו.[1]

 

המלצות אלה משקפות את הזעם השורר בממלכה הירדנית בשבועיים האחרונים על מדיניותה של ישראל במתחם הר הבית. זעם אשר התגבר במיוחד על רקע העימותים שפרצו במתחם במהלך חג הקורבן המוסלמי שחל השנה במקביל לתשעה באב, ובעיקר על רקע הצהרותיו של השר הישראלי לביטחון פנים, גלעד ארדן, בדבר הצורך לאפשר ליהודים להתפלל בהר הבית. גורמים רשמיים בירדן ובראשם משרד החוץ, מיהרו לגנות הצהרות אלה – שנתפסו כניסיון ישראלי לשנות את הסטטוס קוו הקיים בירושלים מאז 1967 ולפיו רק למוסלמים מותר להתפלל בהר הבית - והזהירו מפני "התוצאות החמורות" שעלולות להיות לכך.[2]

 

יתרה מכך, בירדן יש חשש, שכבר עלה בעבר, כי הצהרותיו של ארדן, משקפות גם ניסיון ישראלי לפגוע באפוטרופסות הירדנית על מסגד אל-אקצא והמקומות הקדושים לאסלאם ולנצרות בירושלים ואולי אף להחליפה באפוטרופסות של מדינה ערבית אחרת, ובפרט של סעודיה, במסגרת עסקת המאה.[3]

 

משרד החוץ הישראלי מיהר לפרסם הבהרה, בניסיון לשכך את הזעם הירדני, בה התנער מדברי השר ארדן והדגיש את הכרתה של ישראל בתפקיד המיוחד של ירדן במקומות הקדושים האסלאמיים בירושלים. אך, נראה כי הדבר לא הרגיע את ירדן אשר זימנה את השגריר הישראלי לשיחת נזיפה והדגישה בפניו את התנגדותה להפרות הישראליות במסגד אל-אקצא.[4] יומיים לאחר נזיפה זו, כאמור, כינס הפרלמנט הירדני ישיבה דחופה בה הודגשה חשיבות השמירה על האפוטרופסות הירדנית על המקומות הקדושים בירושלים ואושרו ההמלצות להחזיר את השגרירים ולבחון את הסכם השלום. שר החוץ הירדני, אימן אל-צפדי, שנכח בישיבה, הדגיש כי ירושלים היא קו אדום והזהיר כי צעדי ישראל בעיר עלולים להגביר את המתיחות ואף  להצית את הסכסוך, מה שיאיים על הביטחון והשלום בעולם. לדבריו, הממשלה הבהירה לשגריר הישראלי, כי "מתחם אל-אקצא על כל שטחו – 144 דונם, הוא מקום פולחן ותפילה למוסלמים בלבד..."[5]

 

הזעם והחששות הירדניים מצאו ביטוי גם במאמרים רבים שפורסמו בעיתונות הירדנית, הן מאמרי מערכת והן של בעלי טורים, ששבו והדגישו את חומרת הדברים של השר הישראלי ואת החשש כי הם משקפים שאיפה ישראלית לפעול לביטול האפוטרופסות הירדנית. המאמרים קראו לממשלה לנקוט צעדים מעשיים נגד ישראל ולהשתמש נגדה בקלפי לחץ מדיניים ופוליטיים, כמו ביטול שיתוף הפעולה הביטחוני ואף ביטול הסכם השלום. מאמר המערכת של היומון אל-דוסתור אף הזהיר את ישראל כי "למשחק באש תהיינה תוצאות חמורות" וכי מבחינת ירדן "כל האפשרויות פתוחות למען ירושלים". אחד הכותבים אף העלה חשש כי מדינות ערביות ישתפו פעולה עם ישראל וארה"ב, הפועלות להעביר את האחריות על אל-אקצא לידיהן.[6]

 

נוכח הסלמה זו ביחס לישראל, בלט מאמרו של העיתונאי הבכיר פהד אל-ח'יטאן המקורב לממסד, בו ניסה להדוף את הקריאות המתלהמות לביטול הסכם השלום ולהבהיר כי זהו עניין מורכב שעלולות להיות לו השלכות שליליות גם על ירדן. הוא טען כי ביטול הסכם השלום יביא גם לביטול ההכרה באפוטרופסות הירדנית במקומות הקדושים לאסלאם בירושלים, המהווה סעיף בהסכם זה, וקבל על כך שירדן ניצבת כמעט לבדה במערכה נגד ישראל בכל הנוגע למתרחש בירושלים - נוכח השתיקה ורפיון הידיים של העולם הערבי בעניין זה ולאור תמיכתה של ארה"ב בישראל. לדבריו, הירדנים אמנם רואים בישראל אויב וכובש, אך "לדיפלומטיה יש כללים משלה" ו"על מתווי המדיניות הירדנית לנהוג בזהירות מקסימלית" בכל הנוגע ליחסים המורכבים עם ישראל.

 

יצוין כי אין זו הפעם הראשונה בה אל-חי'טאן מזהיר מפני הקריאות לביטול הסכם השלום עם ירדן. גם בשלהי 2017, בעקבות הכרת נשיא ארה"ב טראמפ בירושלים כבירת ישראל, נשמעו בירדן קריאות לבטל את הסכם השלום עם ירדן ובכלל זאת גם בפרלמנט. בתגובה לכך, פרסם אל-חי'טאן מאמר בו קרא לנהוג בשיקול דעת ולא להיחפז לביטולו.[7]

 

פהד אל-ח'יטאן[8]

 

להלן תרגום קטעים ממאמרו של אל-ח'יטאן[9]:

 

על ירדן לנהוג בזהירות מקסימלית בכל צעד הקשור ליחסים הסבוכים עם ישראל

"ירדן מנצלת כל אמצעי שקיים במציאות הדיפלומטית, המדינית, הערבית והבינלאומית הנוכחית, כדי לרסן את התוקפנות הציונית בירושלים ובמסגד אל-אקצא.

 

הזירה הערבית אינה נסתרת מעיני האזרח הירדני, הפלסטיני והערבי, ולמעט העמדות הירדניות הקבועות כלפי המתרחש בירושלים איננו שומעים מהמשטרים הערבים שום התייחסות לכך, ולו מתוך נימוס דיפלומטי.

במישור הבינלאומי יש לירדן רק את האיחוד האירופי כדי לתאם עמו עמדות ולהשיג את תמיכתו בהחלטות הלגיטימציה הבינלאומית. הממשל האמריקאי, שבעבר הורגלנו לכך שהוא זה שמוריד את רמת ההסלמה הישראלית כשזו עוברת את הגבול, עומד כיום בַּשוחה שמנגד ומגן על מדיניותה התוקפנית של ממשלת נתניהו ואף משיג את הימין הישראלי במדיניותו העוינת כלפי הפלסטינים.

 

משיקולים אלה, שומה על מַתווי המדיניות הירדנית והגורמים שמשפיעים עליה, לנהוג בזהירות מקסימלית בכל צעד שהם נוקטים בנושא היחסים הסבוכים עם ישראל.

 

ירדן מדגישה תמיד כי ירושלים, המקומות הקדושים ועקרונות הפתרון הצודק של העניין הפלסטיני הם - ורק הם - קווים אדומים שלא ניתן לחצותם, אך מעולם היא לא אמרה שהסכם השלום עם ישראל כלול ברשימה זו [של קווים אדומים]...

 

מן הראוי לציין כאן כי ההכרה הבינלאומית... באפוטרופסות ההאשמית על המקומות הקדושים לאסלאם ולנצרות בירושלים ובתפקיד הירדני בניהולם מתבססת מבחינה משפטית על סעיף בהסכם השלום [עם ישראל] וכי אם ההסכם יבוטל כעת, אז [גם] סעיף זה והעמדות הבינלאומיות [המכירות באפוטרופסות ההאשמית] הנובעות ממנו יתבטלו.

 

לא היה בכך כל רע לו הייתה למדינות הערביות והאסלאמיות חלופה שמבטיחה לממש את היעד המיוחל, שהוא הגנה על המקומות הקדושים [לאסלאם] מפני ייהוד ושמירה על הסטטוס קוו, עד להקמת מדינה פלסטינית עצמאית שתקבל את הריבונות על המקומות הקדושים הללו. [ואולם] עד כה, שום מדינה ערבית או אסלאמית לא הציגה תפיסה חלופית לתפקיד הירדני ולכן כולן תומכות באופציה של הסטטוס קוו.

 

במישור העממי, הסכם [השלום] אינו מבטל את הנרטיב הירדני הקבוע במצפון של כולנו, שעיקרו הוא שישראל היא אויב הכובש אדמה ערבית בפלסטין ובגולן ושיש ביננו עשרות שנים של מאבק. לעולם לא נסלח ולא נמחל על האכזריות, התוקפנות וחוסר האנושיות שהתירו את דמם של השהידים שלנו,

אך, לדיפלומטיה יש כללים אחרים, שמדינות פועלות לפיהם בהתאם למה שמתחייב מהאינטרסים העליונים של המולדת, ובאופן שמבטיח אי ויתור על זכויות ועקרונות.

 

במשברים הקודמים בנושא אל-אקצא ומקומות קדושים אחרים בירושלים - ומה רבים הם - תמיד עלה בידה של ירדן, בעזרת אמצעיה המדיניים והדיפלומטיים ורשת הקשרים הבינלאומית שלה, להסדיר את המצב ולהשיב את הסטטוס קוו ולעצור את התוקפנות נגד המקומות הקדושים...

 

קולה של ירדן כבר נצרד מרוב קריאותיה לערבים לסייע לפלסטינים בכל דרך אפשרית כדי לתת להם שליטה על אדמתם ולחזק את עמידתם האיתנה, שכן זוהי האופציה האסטרטגית הבדוקה בהתנגדות לייהוד ולהתנחלות הציונית. הבעיה של האומה [האסלאמית] אינה בהעדר אופציות זמינות [לפעול בעניין ירושלים] אלא היא ביכולות לממשן. נוכח רפיון ידיים זה אל תהפכו את ירדן לאופציה [היחידה המגנה על אל-אקצא] והחלופה [היחידה] של האומה."