כללי

תגובות זעם בירדן לקריאתו של חבר פרלמנט לפוצץ את צינור הגז מישראל:

"זוהי שפה של עולם המיליציות ולא של עולם הפוליטיקה"

 

הקדמה

ההסכם לייבוא גז טבעי מישראל לירדן -  שנחתם בספטמבר 2016 וקובע כי ירדן תייבא גז מישראל החל מסוף שנת 2019 למשך 15 שנה - עורר בירדן התנגדות שהחלה עוד בטרם נחתם והיא נמשכת עד היום. ההתנגדות להסכם נשמעת מצד גורמים שבטיים ופוליטיים רבים בממלכה, ובכללם תנועת האחים המוסלמים, וכן מצד חברי פרלמנט ירדנים רבים ונובעת מסירובם לכל שיתוף פעולה עם ישראל הנחשבת בעיניהם גורם עוין.[1] במסגרת המאבק נגד ההסכם, קרא לאחרונה חבר הפרלמנט הירדני העצמאי, טארק ח'ורי, הידוע בתמיכתו בציר ההתנגדות, באירוע שקיימה סיעת האחים המוסלמים בפרלמנט הירדני, לפוצץ את צינור הגז מישראל לירדן. ח'ורי אמר: "[הבה] נחתום על אמנת כבוד [שתחייב] כל שוחר חירות בירדן להקריב את חייו ואת חיי ילדיו כדי לפוצץ כל קו גז [המגיע מישראל] ועובר בשטח ירדן. כולנו נהיה שהידים פוטנציאליים. נחתום על אמנת כבוד ולא נאפשר לקו הגז הזה לעבור בשום סנטימטר משטחי ירדן."[2]

 

דבריו של ח'ורי עוררו תגובות זעם כלפיו בתוך הממלכה, מצד חברי פרלמנט אחרים, עיתונאים ואנשי חינוך, בשל אופייה האלים. רבים מהמגיבים אמנם הבהירו כי גם הם מתנגדים להסכם לייבוא גז מישראל, אך טענו שהמאבק לביטולו צריך להיעשות בדרכים פוליטיות ובהתאם לחוק. הללו האשימו את ח'ורי כי הוא מסית לכאוס במדינה ולפעולות בסגנון דאעש, חלקם קראו לו להתנצל והיה גם מי שקרא לנקיטת צעדים משפטיים נגדו.[3] ב-14.7.19 דווח כי כמה אזרחים ירדנים הגישו תביעה נגד חבר הפרלמנט ח'ורי באשמת הסתה לביצוע פעולות טרור בשטח ירדן.[4] בעקבות המהומה שעורר חזר בו ח'ורי מדבריו באופן חלקי, כאשר הבהיר בראיון לערוץ טלוויזיה מקומי כי לא קרא להרג וכי דבריו היו רק מטאפורה שנועדה להציג רעיון.[5]

חבר הפרלמנט, טארק ח'ורי, קורא במסיבת עיתונאים לפיצוץ צינור הגז[6]

 

דוח זה יציג כמה מהתגובות לקריאתו של חבר הפרלמנט, טארק ח'ורי, לפוצץ את צינור הגז מישראל:

 

חברת פרלמנט: ח'ורי הסית לכאוס בירדן; מדוע שבניו החיים בחו"ל לא יפוצצו את הצינור?

חברת הפרלמנט הירדנית, אנצאף אל-ח'אולדה, גינתה את דבריו של ח'ורי ואמרה ב-5.7 לאתר חדשות מקומי:

"אנו, כל חברי הפרלמנט ללא יוצא מן הכלל, התנגדנו נחרצות להסכם הגז עם הישות העושקת [קרי, ישראל] בערוצים המשפטיים והחוקתיים... חבר הפרלמנט, טארק ח'ורי, לא היה צריך להסית להפצת כאוס הרסני בשטחי ירדן ולפגוע בריבונותה כשקרא לבני המדינה לפוצץ את צינור הגז העובר בשטח ירדן. זאת מכיוון שהירדני מעולם לא היה בעימות מול מולדתו או [הפנה] נשק נגדה... תמוה בעיני מדוע חבר הפרלמנט ח'ורי לא מפוצץ בעצמו את [צינור] הגז משטח ישראל, שכן כל הזמן הוא הולך לישראל ושב ממנה ויש לו אישור כניסה אליה והוא לא נעצר ולא נמנעה ממנו ולו לרגע כניסה לשטחים שגזלה. מדוע הוא לא קורא לבניו, שחיים בארה"ב, לבצע את הפיצוצים שהוא מסית לבצעם [ואף] לעמוד בראשם." [7]

 

ברוח דומה פנתה העיתונאית הירדנית, למיס אנדוני, לחבר הפרלמנט ח'ורי בפוסט בפייסבוק, בו כתבה: "האם אתה מוכן ללכת לכלא במקום הצעירים, שעשויים להיענות לקריאתך? מי שמייחל למשהו, לא מדרבן אחרים [לעשות מעשה] שהם ישלמו עליו את המחיר..."[8]

 

איש חינוך בתגובה לחבר הפרלמנט: מה השארת לדאעש לעשות?!

מנהל בית ספר בעמאן, אחמד ח'לף אל-ג'עאפרה, שיתף ב-3.7 בחשבון הפייסבוק שלו סרטון של דברי ח'ורי וכתב: "אפשר לחלוק או להסכים עם טארק [ח'ורי] בעניין הסכם [הגז] הזה, אך אני תמיד נגד חבלה כמו זו שאליה קורא חבר הפרלמנט... אני אומר לחבר הפרלמנט המכובד הזה: ירדן לא תרשה לבצע חבלה. אם הסכם הגז מקפח את העם הירדני, אני חושב שהוא יכול להגיב באופן שונה מדרך החבלה הזו. במילים אחרות: מה השארת לדאעש [לעשות], אדוני[?!]"[9]

 

עיתונאי ירדני: מי שייענה לקריאתו של ח'ורי יבצע מעשה פשע

העיתונאי הירדני, נידאל מנצור, מנהל המרכז להגנת חירות העיתונאים, כתב בחשבון הפייסבוק שלו: "חרף הפופולאריות של קריאת חבר הפרלמנט, טארק ח'ורי, לחתום על אמנת כבוד לפיצוץ קו צינורות הגז לישראל, זוהי קריאה המנוגדת לחוק ומי שייענה לה – יבצע מעשי פשע על פי החוק. למרות הסכמתי ותמיכתי המוחלטת בביטול ההסכם [לייבוא גז מישראל] ובסברה שהוא חסר תוקף חוקתי ומשפטי, הרי שלחברי פרלמנט יש אמצעים חוקתיים לבטלו, בהם הבעת אי אמון בממשלה, אם לא תמלא אחר המלצותיו [של הפרלמנט לבטל את ההסכם]. למרות שאני מכבד את חבר הפרלמנט ח'ורי, עמדה זו היא התחמקות של הפרלמנט מאחריותו... והיא מהווה תקדים במישור ההתייחסות למדינה, שכן העיקרון הוא שכולם כפופים לחוקה ולשלטון החוק."[10]

 

הפוסט של נידאל מנצור:

 

מנהל מכון מחקר: ניתן להתנגד להסכם הגז בדרך לא אלימה; דברי ח'ורי חסרי אחריות

מנהל מרכז 'אל-קדס' למחקרים מדיניים בעמאן, עורייב אל-רנתאוי, פרסם ב-5.7 מאמר ביומון אל-דוסתור בו יצא נגד דבריו של ח'ורי. אל-רנתאוי כתב: "התנגדות לעסקת הגז בין ישראל לירדן היא עמדה טבעית התואמת את האינטרסים הלאומיים העליונים המהותיים של המדינה ושל האנשים [בירדן]. רוב העם תומך בעמדה הזו על בסיס ההתנגדות לנורמליזציה עם ישראל ועל בסיס החשש והדאגה מפני השלכות המפעל הציוני הימני-קיצוני על הביטחון, היציבות, והזהות הלאומית של ירדן ולא רק מתוך סולידריות עם העם [הפלסטיני], הקרוב ביותר לירדן ולירדנים... הייתי בין הראשונים שגינו [את הסכם הגז] ושאלו לפשר הפרדוקס הירדני הגדול ביותר: ירדן מצפה לגרוע מכל מצד ישראל, שכן האיום הגדול ביותר לביטחון ולאינטרסים שלה נשקף ממערב וחרף זאת, המדיניות הרשמית ממשיכה להעמיק את התלות הירדנית בישראל בתחומים אסטרטגיים כמו מים ואנרגיה. זו מדיניות מסוכנת, שתפגע בעתידה של ירדן ושלחלוטין לא ניתנת להבנה או להצדקה, גם אם ננקטה מכורח לחצים אמריקניים כבדים ביותר...

 

סיעת [הקואליציה הלאומית] לרפורמה [בה חברה תנועת האחים המוסלמים בירדן] וחבר הסיעה, המשפטן הנמרץ, צאלח אל-ערמוטי, שקדו על קריאת סעיפי ההסכם והציעו דרכים להשתחרר ממנו. זהו מאמץ ראוי לשבח, כי כך צריכה להתנהל פעילות פרלמנטרית ומפלגתית... קריאה לפוצץ צינור גז מפיו של חבר פרלמנט ירדני ותיק, [קרי, טארק ח'ורי] היא חסרת אחריות ואין בינה לבין פעילות פוליטית או עשייה פרלמנטרית ולא כלום. אני חושב ומקווה שמדובר בפליטת פה, ש[מי שאמר אותה] יחזור בו ממנה ויתנצל, מכיוון שאסור לבטא עמדות פוליטיות ברגע של התרגשות או התלהבות על במה, בפרט כשהדבר נוגע לעמדות ולמדיניות, שיש בהן כדי להסב נזק חמור מאוד לביטחון וליציבות של ירדן. אם מותר למי שמתנגד לעסקת הגז להציע לפוצץ את צינור [הגז] שלה, הרי שזכותם של המתנגדים להסכם השלום ולהימצאותם של שגרירות ושגריר ישראליים בעמאן להציע דבר דומה. כאן בדיוק קורסת תפיסת המדינה, הביטחון הופך להיות מופקר ואנו עוברים [לחיות בהתאם] לחוק הג'ונגל. כל המטרות הנעלות  של הקמפיינים למאבק בנורמליזציה ובסחר עם ישות הכיבוש וההתנחלות לא מתממשים, והמדינה נחשפת ל[איום] האנרכיה ואובדן השליטה. נראה שהימין הקיצוני בישראל מצפה ומשתוקק לכך מאד...

 

הפעם האחרונה בה שמענו או, ליתר דיוק, סבלנו מהרעיון של 'פיצוץ צינורות [הגז]' הייתה בסיני לאחר נפילת שלטון האחים המוסלמים, כשצינור הגז ממצרים פוצץ שוב ושוב בידי ארגוני טרור – דבר שהמיט עלינו את משבר האנרגיה הגדול ביותר וחוב של שישה מיליארד דולר... פיצוץ הוא שם נרדף לכאוס או לקריסת המדינה. זוהי שפה של עולם המיליציות ולא של עולם הפוליטיקה או של אמצעי הפעולה הפרלמנטריים, המפלגתיים ופוליטיים הידועים והמקובלים.

 

יהיו אשר יהיו הרגשות והמטרות הנעלות, שעומדים מאחורי עמדה פוליטית זו או אחרת, אסור לאותו אדם לחשוב, ולו לרגע אחד, לחרוג מגדרי העשייה הפוליטית ומעקרונותיה ולסכן [את ביטחון ירדן] באמצעות קריאות, מהן תצמחנה רק תוצאות הרות אסון. אם יש לקח מהותי שלמדנו מניסיונות האביב הערבי, הרי הוא שהמדינה - ורק היא - ערבה לאחדות, לריבונות, לעצמאות, לביטחון וליציבות ושבמסגרתה בלבד יכולים השחקנים בה לנהל את מאבקיהם. מטרות נעלות אינן מצדיקות נקיטת אמצעים בלתי לגיטימיים. ישנם עמים ותנועות שיצאו לרחובות ולכיכרות בשם מטרות נעלות, אך נקיטת אמצעים מסוג זה על ידם הובילו אותם לאבדון. מטרות נעלות מחייבות [נקיטת] אמצעים נעלים. המטרה אינה מקדשת את האמצעים. אין מגבלות על יעדים ועל רעיונות בחיים הפוליטיים והציבוריים, אך האמצעים והכלים חייבים להישאר מוגבלים ומותנים כשהתנאי החשוב ביותר הוא היותם אמצעים בלתי אלימים."[11]