המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
מאמצים מצד דוברי החמאס להציג עמדות פרגמטיות יחסית
3/2/2007

   

                      מאמצים מצד דוברי החמאס להציג עמדות פרגמטיות יחסית

 

הקדמה

נוכח הלחץ הפנימי (מצד ראש אש"פ ובכיריו) והחיצוני (הן מצד ארה"ב ואירופה והן מצד כמה מדינות ערביות), ניכר לאחרונה מאמץ מצד ראשי החמאס ודובריה להשמיע הצהרות פרגמטיות יחסית לעמדותיהם האידיאולוגיות. יודגש כי בצד נוסחאות אלה, ובניגוד להן, ממשיכים ראשי החמאס להביע דבקות פומבית בעקרונותיהם האידיאולוגיים-דתיים. כמו כן, פרסמו אמצעי התקשורת הפלסטיניים קיומו של מסמך של החמאס, שבו מוצעת הודנה לחמש שנים, הכולל היבטים נוספים תמורת נסיגה ישראלית לקו זמני. החמאס הכחישה מקצת מן ההתבטאויות. ההצהרות הפרגמטיות של החמאס ומסמך ההודנה, וכן הדיון הפנימי שהם עוררו, ובפרט בין החמאס לבין הפת"ח, מדגישים את העימות הפוליטי בין שתי התנועות ומשקפים את מאמצי החמאס לחלץ את עצמה מן הקשיים הפוליטיים והכלכליים. להלן תרגום קטעים מן ההתבטאויות וממסמך ההודנה:  

 

ח'אלד משעל: "ישראל היא עובדה קיימת"

בריאיון לסוכנות "רויטרס" אמר ראש הלשכה המדינית של החמאס, ח'אלד משעל, כי "מדינת ישראל היא עובדה ומציאות קיימת וחמאס תתמודד עם האתגר של תנאי מדינות המערב בעניין הכרה רשמית בישראל כאשר תהיה היענות לדרישה להקים מדינה פלסטינית...

 

עמדת החמאס, העמדה הלאומית הפלסטינית הכללית והעמדה הערבית מאוחדות בצורך בהקמת מדינה פלסטינית בגבולות ה-4 ביוני 67 כולל ירושלים, זכות הפליטים ונסיגת ישראל לגבולות האלה. חמאס מאמינה בכך וחותרת לכך וזו הזדמנות. הבעיה אינה פלסטינית ערבית והעניין נמצא כעת במגרש הישראלי ובמגרש האמריקני. הקהילה הבין-לאומית צריכה לנצל את ההזדמנות הזאת. האם קיים רצון בין-לאומי לכפות על ישראל לכבד את הזכות הזאת? [אם הרצון קיים] דבר זה יביא למעשה ליצירת שלום ויציבות באזור. הקמת מדינה זמנית לא תפתור את הבעיה אלא תהיה ניסיון לעקוף את הזכויות הפלסטיניות. זהו בזבוז זמן...

 

אין בעיה בקיומה של ישות ושמה ישראל. הבעיה היא שהמדינה הפלסטינית אינה קיימת ויש מציאות קיימת שבה ישראל נמצאת על השטחים הפלסטיניים. הבעיה היא שהמדינה הפלסטינית אינה קיימת ואני כפלסטיני מעוניין לקבל את המדינה הזאת...

 

כחמאס וכפלסטינים איננו מדברים על ההכרה ולא על קבלת ישראל כמציאות קיימת. אני כפלסטיני היום מדבר על דרישה פלסטינית וערבית שתהיה לי מדינה בגבולות 1967. נכון שהמשמעות של המציאות הקיימת הזאת היא שקיימת ישות או מדינה ששמה ישראל על שאר השטחים הפלסטיניים. זו עובדה קיימת ואינני מתייחס לכך מנקודת מבט של הכרה, אלא כאל עובדה קיימת שנוצרה בנסיבות היסטוריות. אנו מדברים היום על נכונות פלסטינית ערבית לקבל מדינה בגבולות 1967 בהנחה שדבר זה יבטיח מידה מסוימת של יציבות. השאלה היא האם יש נכונות ישראלית, אמריקנית ובין-לאומית להכיר בדרישה הפלסטינית הזאת. עד לרגע הזה ישראל אינה מכירה בזכויות הפלסטיניות. אינני מעוניין בקיומה של ישראל או בהכרה בה. אין זה מענייני. אני הקרבן ומעוניין לסיים את הסבל הפלסטיני ואת הכיבוש הישראלי ושתהיה לי מדינה כמו לכל העמים".[1]

 

הכחשת דברי משעל

לשכת ההסברה של תנועת החמאס מתחה ביקורת חריפה על סוכנות רויטרס "משום שסילפה ושינתה את תוכן הדברים בהקדמה לריאיון עם ח'אלד משעל. כך למשל מופיע בהקדמה לריאיון המשפט הבא 'ח'אלד משעל, ממנהיגי תנועת החמאס אמר ביום רביעי [10.1.2007] כי ישראל היא עובדה קיימת, אך חמאס אינה בוחנת הכרה רשמית בישראל אלא לאחר הקמת מדינה פלסטינית'. זאת לדעת, האמירה 'הכרה רשמית בישראל' מטעם חמאס לאחר הקמת מדינה פלסטינית לא נאמרה בכלל בדבריו של ח'אלד משעל, לא ברמז ולא בהצהרה, והיא רחוקה מן האמת אשר משעל חזר עליה שוב ושוב במהלך הריאיון באומרו: 'אינני מתייחס לעובדה קיימת זאת מנקודת מוצא של הכרה [בישראל]."[2]   

 

הנייה: אין לנו בעיה עם התוכנית הערבית [הסעודית]

בריאיון ליומון הסעודי "עוכאט' אמר ראש הממשלה הפלסטינית, אסמאעיל הנייה, כי אין לפלסטינים מחלוקת עם הערבים בנושא התוכנית הערבית הסעודית (הכוונה לתוכנית המדינית שהציעה סעודיה והתקבלה בפסגה הערבית במארס 2002, הנתפסת ככוללת הכרה בישראל) והבעיה היא שישראל היא שהתנגדה לתוכנית. "כבר דיברנו, הן באמצעי התקשורת והן ישירות בערוצים שונים, שהבעיה בתוכנית הערבית, שסעודיה הציעה והיא אושרה בביירות, הינה עם האויב הציוני, משום שעוד טרם יבשה הדיו של החלטת הפסגה הערבית החליט שרון לפלוש לכל הגדה המערבית ולהטיל מצור על ערפאת ברמאללה. הבעיה היא שהאויב הציוני אינו רוצה להתייחס ליוזמות ערביות ואינו מאמין בהיגיון של השלום... כמו כן, התוכנית הערבית [הסעודית] קבעה כיעד לאומי הקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67 ובירתה ירושלים. זה גם היעד שלנו ונלך בכוון הזה. יש לנו הסתייגויות  בעניין ההכרה בישראל, אך אני שב ואומר כי אם ישראל תכריז כי היא מקבלת את התוכנית הערבית, נדבר עם אחינו [הערבים] ולא תהיה בינינו לבינם שום בעיה."[3]

 

בריאיון אחר ליומון "אל-קדס" אמר הנייה: "אם ישראל תכיר בתוכנית [הערבית הסעודית], נמצא נוסחה להבנה הדדית עם הערבים".[4]

 

חיפוש נוסחה לקבלת הסכמים קודמים עם ישראל

לאחר פגישת ח'אלד משעל עם מחמוד עבאס בדמשק ב-21 בינואר 2007, שבה סוכם על המשך הדיאלוג להקמת ממשלת אחדות, הביע יועצו המדיני של הנייה, אחמד יוסף, אופטימיות באשר לסיכויים להשגת הסכמה בין הפת"ח לחמאס. אחמד יוסף אמר כי "הממשלה מתייעצת עם מומחים ללשון משפטית ולמינוח, כדי [למצוא] מילה ראויה במקום המלה "מחויבות" להסכמים חתומים [שאותה דורש מחמוד עבאס] בלי לפגוע בעקרונות הלאומיים ובעמדות תנועת החמאס".[5]  אחמד יוסף הוסיף כי מטרת דיוני הדיאלוג הלאומי היא ליישב את המחלוקת בין הפת"ח לבין החמאס סביב המונחים "מחויבות" להסכמים עם ישראל (כפי שדורש עבאס] ו"כיבוד" ההסכמים עם ישראל (כפי שמציעה חמאס).[6]

 

"מסמך ההודנה" של החמאס

ב-24 בדצמבר 2006 פרסמו אמצעי התקשורת הפלסטינים את הנוסח המלא של מסמך ההודנה שבו הציעה החמאס הודנה לחמש שנים. עיקרי המסמך: נסיגה ישראלית מהגדה המערבית לקו זמני, הודנה לחמש שנים שתעניק לשני העמים - הישראלי והפלסטיני - הזדמנות לבניית אמון הדדי. עפ"י המסמך, החזון הפלסטיני לתקופה שלאחר ההודנה כולל הקמת מדינה פלסטינית בכל השטחים הפלסטיניים שנכבשו בשנת 1967 ובירתה תהיה מזרח ירושלים ושמירה על העיקרון של זכות השיבה. כמו כן יוקמו אזורים ומיזמים כלכליים ישראלים פלסטיניים משותפים; יימשכו קשרי מסחר נורמאליים עם הישראלים וישוחררו כל האסירים הפוליטיים.

 

הכחשת המסמך

דוברי החמאס הכחישו כי ידעו על קיומו של המסמך וטענו כי הוא משקף יוזמה אירופית שעדיין לא נידונה בתנועת החמאס. אבו מאזן הצהיר כי הוא מתנגד למדינה בגבולות זמניים ואנשי פת"ח אחרים מתחו ביקורת על הוויתורים שהציעה חמאס במסמך. מקצתם תארו את ההצעה כגרועה יותר מהסכם אוסלו. אחמד יוסף הוזכר כאחד השותפים לגיבוש המסמך עם נציגים אירופים לרבות אליסטר קרוק.[7] 

 

אחמד יוסף: "ההודנה לחלוטין איננה הכרה בישראל"

חמאס הבהירה כי אינה יודעת על היוזמה המיוחסת לד"ר אחמד יוסף, יועצו של הנייה.[8] אחמד יוסף הבהיר במסיבת עיתונאים כי מדובר בהצעה אירופית צרופה שהוצגה לחמאס אך מוסדות התנועה לא דנו בה "מאז שחמאס קיבלה את השלטון היא מוכנה להידבר עם הקהילה הבין-לאומית והיו כמה פגישות עם האירופים ובדרגים שונים כדי להציע הודנה ועמדה פוליטית... ההודנה היא הצעה ישנה חדשה ומייסד החמאס, אחמד יאסין, הציג אותה כבר בשנת 1988 כעמדה מדינית. ראש הממשלה הפלסטינית, אסמאעיל הנייה, וראש הלשכה המדינית של החמאס, ח'אלד משעל, וגם מוסדות ומנהיגים פוליטיים אחרים העלו שוב את ההצעה הזאת. ההודנה היא לחלוטין אינה הכרה בישראל, אלא הצעה מדינית תמורת סיום הכיבוש של שטחי 1967, שחרור כל האסירים וקיבוע זכות השיבה.  ההודנה תהיה תקפה לאחר יציאת הכיבוש. כמונח מדיני משמעות ההודנה שונה ממשמעות התהדיאה הקשורה בפרק זמן קצוב ובהתניות מוגדרות.

 

ברגע שהגיעו אלינו הרעיונות האירופיים העביר אותן ראש הממשלה לנשיא אבו מאזן במפגש האחרון ביניהם, בהתייחס אליהן כאל הצעות אירופיות הראויות לעיון ולהערות. ראש הממשלה הציג אותן במסעו האחרון למקצת המנהיגים הערביים. אנו מציעים את ההודנה כעמדה וכתוכנית מדינית לכל העולם, כאופציה של תנועת החמאס או ממשלתה להשגת יציבות, ביטחון ושגשוג באזור...

 

היו שהעזו להאשים את תנועת החמאס ואת ממשלתה שאין לה עמדה מדינית או הצעה מדינית והיום נראה שמדינות מערביות, ובפרט אירופיות, החלו להבין אילו רעיונות והצעות מדיניות נושאת תנועת החמאס וממשלתה, שאפשר להתייחס אליהן ולהסתמך עליהן בכל יוזמה מדינית בעתיד. יש להיזהר מהניסיון של אחדים להטיח האשמות שהפגישות הללו דומות למה שהושג באוסלו. אוסלו הייתה על בסיס הכרה הדדית וחילופי שטחים וצרור נהלים ביטחוניים שהגבילו את פעילות [תנועת] ההתנגדות, ואילו אנו מציעים התנגדות מוחלטת להכרה בישראל המדינה הכובשת ושמירת הזכות של עמנו להתנגדות עד הסתלקות הכיבוש."[9]

 

הכחשות החמאס לא שכנעו את אנשי אש"פ ופת"ח. בכיר במשרד ההסברה הפלסטיני ובעל טור ביומון הרש"פ "אלאיאם", האני אל-מצרי, כתב: היססתי האם לכתוב על מה שמכנים 'מסמך ז'נווה-חמאס', משום שהבאתי בחשבון שמדובר בפברוק תקשורתי ישראלי, שמטרתו לצקת שמן על מדורת הסכסוכים הפלסטיניים, אך לאחר מסיבת העיתונאים של אחמד יוסף, היועץ המדיני לראש הממשלה, שמייחסים לו את ניסוח המסמך, אני נוטה להאמין שהידיעות על המסמך נכונות..."[10] 

 

בעל טור אחר ביומון הרש"פ "אל-איאם", אשרף אל-עג'רמי, כתב: חמאס אינה יכולה להתנער מן המסמך... העבירו אותו אישים אירופים לאישים ישראלים ופלסטינים בהתייחסם אליו כהישג לחמאס."[11]

 

תגובות אנשי הפת"ח ובעלי טורים ביומוני הרש"פ:

אנשי הפת"ח הבחינו בניסיון ראשי החמאס להציג עמדות פרגמאטיות והגיבו לכך מיד. מקצתם טענו כי החמאס מציעה ויתורים מרחיקי לכת במטרה להוכיח את קיומה וכדי לשמור על שלטונה. 

 

המסמך מבטא שינוי בעמדות  החמאס

חסן עצפור, בכיר בפת"ח, שהשתתף במו"מ בין אש"פ לישראל, כתב: "דרך המו"מ לפי ד"ר אחמד יוסף היא מפנה מדיני חשוב ביותר לתנועת החמאס, והיא צעד אחד בסדרת צעדים במגמה של שינוי מדיני שתנועת החמאס החלה בו מאז שהחליטה להשתתף בבחירות ומאז שהביעה את הסכמתה למדינה פלסטינית בגבולות 67."[12] 

 

 במסמך מוצעים ויתורים מרחיקי לכת לישראל

בכירים בפת"ח האשימו את החמאס בויתורים מהותיים והצהירו כי יתנגדו למסמך. דובר "גדודי חללי אל-אקצא", אבו אל-וליד, אמר: "המסמך חורג מעקרונות ומאמות מידה לאומיים משום שהוא מבטל את זכות השיבה ומקבל גבולות זמניים המעניקים לישראל הזדמנות מלאה לעבות התנחלויות, לשדוד את האדמה הפלסטינית ולחלקה לקנטונים... 'גדודי אל-אקצא' ייאבקו נגד המסמך בכל דרך."[13]

 

"ועדת ירושלים" במשרד הגיוס והארגון של תנועת הפת"ח האשימה את החמאס בויתורים על העקרונות הלאומיים ובראשם ירושלים, זכות השיבה ושחרור האסירים "כדי לדבוק בכיסאות ובמיניסטריונים על חשבון דם השהידים, ייסורי הפצועים והאסירים ומאבקו של העם..."[14]

 

אנשי פת"ח ובעלי טורים ביומוני הרש"פ השוו את המסמך להסכם אוסלו וליוזמת ז'נווה וטענו כי אין להסכים לפיתרון זמני שמתאים לתוכניות של ישראל. שר לשעבר בממשלה הפלסטינית, אחמד מג'דלאני, כתב: "המסמך חושף את מידת [חוסר] הרצינות שבסיסמאות [שהשמיעה החמאס בעבר] 'רעב ולא כניעה' 'לא ניכנע ולא נכיר'... ההודנה המוצעת במסמך מחזירה אותנו לנקודה שבה החל הסכם אוסלו - פתרון ביניים שהסתיים ב-4 במאי 1999. במצב הקיים אי אפשר לשאת שלב ביניים נוסף, אלא נדרשת הכרעה בסוגיות מצב הקבע. ההודנה המוצעת במסמך מעניקה לישראל הפסקת אש בחינם, כלומר הפסקת ההתנגדות לפני יישום כל פיתרון בשטח. דבר זה סותר לגמרי את מסרי תנועת החמאס וממשלתה בכל הנוגע לשילוב שבין [פעולה] כרשות שלטון עם [המשך פעולת] ההתנגדות.  הודנה לחמש שנים, שבמהלכן תיסוג ישראל לקו מוסכם בגדמ"ע, היא התוכנית הנקראת 'הסדר ביניים ארוך טווח' או 'מדינה בגבולות זמניים' שאותה אימצו ישראל וארה"ב... המדינה בעלת הגבולות הזמניים  אינה כוללת את ירושלים. המסמך דורש רק חופש תנועה מירושלים ואליה ושומט את הביטחונות [המצוים] במסמך אוסלו בעניין ההגנה על המוסדות והמקומות הקדושים לאסלאם ולנצרות."[15]

 

בעל טור ביומון הרש"פ, "אל-חיאת אל-ג'דידה", עומר חלמי אל-ע'ול, גרס כי "'מסמך ז'נווה החדש' הוא סוג חדש של הכרה בישראל והוא אינו שונה במהותו מן היוזמות וההסכמים הקודמים."[16]

 

האני חביב, בעל טור ביומון הרש"פ "אל-איאם", כתב: "[אמנם] המסמך לא שכח את זכות השיבה וקבע כי יש לשמור על זכות זאת... [אולם] המונח "שמירה" הוא חסר משמעות, אם לא מגדירים את הפרטים ואת האופן שבו תישמר הזכות הזאת, מהו מקור הסמכות ולאן ישוב מי שישוב. המסמך מצביע על נסיגה של ישראל מהגדמ"ע לקו זמני ומוסכם בדומה מאוד לנוסח שהשתמש בו ראש ממשלת ישאל, אהוד אולמרט, בתוכנית ההתכנסות..."[17]     

 עורך יומון הרש"פ "אל-חיאת אל-ג'דידה", חאפט' אל-ברע'ות'י, רואה את המסמך כגרוע מאוסלו:  "מאז הסכם אוסלו עד לבחירות נאבקה החמאס לשבש את יישום הסכמי אוסלו [ודווקא עתה] כאשר הגיעה לשלטון, היא מציעה הצעה פחות טובה מהסכם אוסלו, כאילו המניע שלה להתנגדות אינו הנחלת תבוסה לכיבוש אלא הבסת הפת"ח והפלת אוסלו. יש לדחות את המסמך משום שהוא מציע [ויתורים] ואינו מקבל [הישג] ומשום שהוא עולה בקנה אחד עם התוכנית החד-צדדית של שרון, כלומר, הקמת מדינה בעלת גבולות זמניים, והרי מנהלי המו"מ הפלסטיניים כבר דחו את תוכנית שרון וגם את תוכנית אולמרט שבאה בעקבותיה [ודחו גם את ההצעה להקמת] מדינה בעלת גבולות זמניים כפי שהובאה ב'מפת הדרכים'".[18]

 

אשרף אל-עג'רמי כתב: "המסמך גרוע בהרבה מ'מפת הדרכים', שבה מדובר על הסדר קבע המבוסס על תפיסתו של [נשיא ארה"ב ג'ורג'] בוש - הפיתרון של שתי מדינות – ועל יוזמת השלום הערבית [הסעודית]. אין להשוות את 'מסמך חמאס' למסמך ז'נווה, לפחות משום שבמסמך ז'נווה מדובר על נסיגה ישראלית מכל שטחי הגדמ"ע ומרצועת עזה במסגרת חילופי שטחים בשיעור של כ- 2.5%, [ומדובר על] שליטה פלסטינית בעיר העתיקה [בירושלים] למעט הרובע היהודי והשכונות הערביות במזרח ירושלים, כאשר ההתייחסות אל ירושלים היא כאל בירת המדינה הפלסטינית. כמו כן מדובר במסמך [ז'נווה] על פתרון בעיית הפליטים על בסיס החלטה 194 לפי חמש אופציות שהפליט יחליט בעצמו לבחור אחת מהן ללא לחץ או כפייה..."[19]

 

ההצעה "הודנה תמורת מדינה" איננה מציאותית

בכיר במשרד ההסברה הפלסטיני, האני אל- מצרי, כתב: "רעיון ההודנה תמורת מדינה יתממש רק כאשר יגיעו טנקים פלסטיניים אל מבואות תל-אביב וכאשר הטילים הפלסטיניים יאיימו על ירושלים ועל כל ישראל. מה יניע את ישראל לקבל משוואה זו [לאמור את מסמך החמאס] כשמשמעותו היא שהמדינה הפלסטינית העתידית תשמיד את ישראל כאשר תושלם התעצמותה. לפיכך, יש חשש שההצעה 'הודנה תמורת מדינה' אינה מציאותית ולכן היא תוביל להודנה ולמו"מ על מדינה. טבעי שזה יוביל אותנו למדינה זמנית תמורת ההודנה והמו"מ על הסדר הקבע יימשך עד תחיית המתים. גמענו את מרורי הסכם אוסלו והסכמי הביניים ואיננו רוצים לייצר מחדש הסכם של הפת"ח בגרסה של החמאס". [20]  

 

כערפאת, גם החמאס כשלה בניסיון לשלב פעולה שלטונית עם התנגדות חמושה

עוד הוסיף האני אל-מצרי: "חמאס אומרת כי השתתפותה ברש"פ והסכמתה להקים ממשלה לבדה נועדו להגן על אופציית ההתנגדות, אך בפועל היא השעתה את ההתנגדות כבר לפני הבחירות כאשר הסכימה לתהדיאה במארס 2005 ולהארכתה בנובמבר 2006. עמדה זו נחשבת להתפתחות טבעית בין אם היא תוכננה ובין אם לאו. אי אפשר לשלב שלטון השואב את קיומו ואת הלגיטימיות שלו מהסכם אוסלו ומההתחייבויות של אש"פ לישראל, ובפרט זו של הפסקת ההתנגדות ואימוץ המו"מ, כשיטה היחידה ליישוב הסכסוך, עם התנגדות חמושה, בפרט זו המאמצת את שיטת פעולות מסירת הנפש [הכוונה לפיגועי התאבדות] בתוך ישראל. שאם לא כן, מדוע לא חידשה החמאס את פעולות מסירת הנפש, אף שמתו יותר מ-800 שהידים [מידי ישראל] מאז ההתנתקות מעזה ואף שנהרגו יותר מ-500 שהידים [מידי ישראל] מאז פעולת 'האשליה המתפוגגת' שבה נשבה גלעד שליט... לאחר כשלון קמפ דיוויד ניסה הנשיא יאסר ערפאת, ולו כטקטיקה, לשלב את הרש"פ והמו"מ עם [המשך] ההתנגדות החמושה ונכשל. גם החמאס ניסתה לעשות זאת לאחר ניצחונה בבחירות ונכשלה."[21]

 

המסמך - ניסיון החמאס לזכות בהכרה

יוסף אל-קזאז, בכיר ברשות השידור הפלסטינית ובעל טור ביומון הרש"פ "אל-חיאת אל-ג'דידה", כתב: "המסמך לא נועד להשיג פתרון צודק וקבוע של הבעיה הפלסטינית אלא ניסיון [של החמאס]  להוכיח את קיומה בטענה שמתנהלים מגעים עם האירופים, גם אם הם חורגים מן היעדים הלאומיים".[22]

 

במאמר דומה טען אשרף אל-עג'רמי: "המסמך הזה מציג עמדה שונה להסדר מדיני. עמדה זו אינה מבוססת על השגת יעד המדינה הפלסטינית העצמאית ופתרון בעיית הפליטים, אלא שואפת להפיק תועלת מהמצב הנוכחי כדי לחזק את שלטון החמאס, כך שתוגש לישראלים ולגורמים בין-לאומיים כשהיא מתונה יותר מזו של ההנהגה הפלסטינית המסורתית. חיזוק לפרשנות הזאת אפשר לראות בסעיף הדן ביעד המיידי של המסמך: 'סיום העימות החמוש לרבות התקפות הפלסטינים והישראלים זה נגד זה וכן הסרת הבידוד הכלכלי, המדיני והבין-לאומי..."[23]

 

המסמך - ניסיון החמאס להבטיח את שליטת הזרם הפונדמנטאליסטי

השר לשעבר בממשלה הפלסטינית, אחמד מג'דלאני, סבור כי "המטרה העיקרית של החמאס היא להבטיח את שליטת הזרם הפונדמנטאליסטי האסלאמי בפלסטין בכל מחיר ובכל גבולות גאוגרפיים, היות שהצלחה בביסוסו של השלטון הזה [של החמאס] - שהיא שלוחה של תנועת האחים המוסלמים -  תכשיר את הדרך להצלחות נוספות בעולם הערבי והמוסלמי."[24]

 

אבו מאזן ועוזריו לא ידעו על המסמך

דובר תנועת הפת"ח בגדמ"ע, ד"ר ג'מאל נזאל, אמר כי  מסמך החמאס מפר את שנאמר ב"מסמך האסירים" הקובע כי ניהול המו"מ הוא בסמכות אש"פ וראש הרש"פ.[25]

 

השר לשעבר ויועצו של אבו מאזן לענייני תקשורת, נביל עמר, אמר כי אבו מאזן ועוזריו לא ידעו על המסמך וכי "עקרונית אסור לשום אישיות [פלסטינית] רשמית להציג עמדות הכוללות ויתורים חמורים בנוגע לעמדה המדינית בסוגיות הסכסוך הפלסטיני הישראלי".

 

המסמך הוא צעד לאחור בעמדה הפלסטינית

בעל טור ביומון הרש"פ "אל-איאם", עבדאללה עואד, כתב: "המסמך חשף שהמחלוקת בין תנועת הפת"ח לבין תנועת החמאס וכן בין ממשלת החמאס לבין נשיאות הפת"ח אינה קשורה למו"מ עם המדינה העברית ולפיתרון המדיני. המסמך במהותו (ההודנה והפיתרון הזמני) הוא צעד לאחור בעמדה הפלסטינית המתנגדת להפיק מחדש את הסכם אוסלו (הזמני) וזו מהות מסמכו של ד"ר אחמד יוסף. אם יש הסכמה [מצד החמאס] למו"מ ולדיאלוג עם המדינה העברית ואם יש הסכמה לגבי בסיס  הדיאלוג, נשאלת השאלה  על מה נסבו המחלוקות הפנימיות שהגיעו לידי התנגשות חמושה ולנפילת קורבנות ופצועים. התשובה היא: כיסאות..."[26]

 

 

נספח

נוסח מסמך ההודנה של החמאס 

 

"הצעה ליצירת תנאים הולמים לסיום הסכסוך"

1. נסיגה ישראלית מהגדה המערבית לקו זמני מוסכם.

 

2. הודנה לחמש שנים, כלומר, לא יהיו שום התקפות פלסטיניות בתוך ישראל ולא על ישראלים באשר הם נמצאים. לא יהיו התקפות ישראליות על השטחים הפלסטיניים ולא על הפלסטינים באשר הם נמצאים.

 

3. ישראל לא תנקוט כל צעד העלול לשנות את המציאות בשטחים שלא היו נתונים לשליטה ישראלית ב-4 ביוני 1967. לא ייבנו מבנים חדשים בהתנחלויות, לא ייסללו כבישים חדשים ולא יחולו שינויים באזורים ירוקים.

 

4. לפלסטינים יהיה חופש תנועה בשטחי הגדה המערבית והם יוכלו להיכנס למזרח ירושלים בחופשיות.

 

5. [לפלסטינים יהיה] חופש תנועה מעזה לגדה המערבית ולהפך וכך גם לירדן ולמצרים.

 

6. הפיקוח הבין-לאומי: כל הפרה של הסעיפים 1 – 5 ייחשבו להפרת ההודנה.

 

הבסיס ההגיוני:

ההודנה הזאת תהיה שלב של יצירת אווירה טובה בין הישראלים לבין הפלסטינים כדי [שאפשר יהיה] להתקדם בצעדים מעשיים ורציניים להקמת שתי מדינות שכנות המסוגלות להתקיים בעתיד. ההודנה הזאת, שתימשך חמש שנים, תהיה שלב מכין ורציני בדרך להסכם שלום של קבע עם ישראל. ההודנה הזאת תעניק לשני העמים, הישראלי והפלסטיני, הזדמנות ליצור אמון הדדי ולהתחקות אחר הזדמנויות עתידיות. אם ההודנה תצליח, יעניק העולם המוסלמי לממשלה הפלסטינית עוד מרחב תמרון וחופש כדי לבקש לגלות דרכים ליישב את הסכסוך עם ישראל לעולם.

 

החזון הפלסטיני לתקופה שלאחר ההודנה הוא הקמת מדינה פלסטינית בתוך כל השטחים הפלסטיניים שנכבשו בשנת 1967 ובירתה מזרח ירושלים ויישמר עקרון זכות השיבה.

 

היעד המיידי

סיום העימות החמוש לרבות ההתקפות של הישראלים והפלסטינים זה נגד זה וכן הסרת הבידוד הכלכלי והמדיני הבין-לאומי של הממשלה הפלסטינית, דבר העשוי לסייע לעם הפלסטיני לבנות את כלכלתו ולהגיע לשגשוג.

 

האחריות הפלסטינית

1. יש לכבד את ההודנה אשר:

 

   א. תימשך חמש שנים.

 

   ב. תחייב את כל הפלגים הפלסטיניים

 

   ג. תחול על כל ישראל ועל השטחים הפלסטיניים שנכבשו בשנת 1967

 

2. יופסקו כל סוגי הפעילות החמושה בתוך ישראל ותופסק הפגיעה בישראלים באשר הם.

 

3. יהיו הקלות בהקמת אזורים ומיזמים כלכליים ישראלים-פלסטיניים משותפים (תעשייתיים, חקלאיים וכיוצא בזה) בין עזה, הגדה המערבית וישראל.

 

4. יימשכו קשרי מסחר נורמאליים עם הישראלים.

 

5. תובטח הפניית כל הכספים הבין-לאומיים לפעילויות ולמיזמים ממשלתיים ולא לתנועת החמאס.

למטרה זאת, תקים הממשלה מועצה כלכלית עצמאית של אקדמאים ואנשי מקצוע פלסטיניים, שיפעלו ישירות עם הקהילה הבין-לאומית ויגישו לה דוחות. המועצה הזאת תפקח על השימוש בכספי הממשלה ותוודא שהממשלה מכבדת את הקווים הכלליים של [הקהילה] הבין-לאומית.

 

6. יוגשו דוחות בעלי שקיפות לגבי הוצאת הכספים המגיעים ממקורות ערביים ומוסלמיים שמן הראוי שיגיעו ישירות למשרד האוצר.

 

7. יינתנו הערבויות הביטחוניות הדרושות תמורת חופש תנועה ומסחר עם כל העולם (דוגמת אלה הנהוגים במעבר הגבול ברפיח).

 

8. תהיה הקפדה מוחלטת על אמות המידה הבין-לאומיות בנוגע לדמוקרטיה, לשלטון החוק ולממשל תקין.

 

9. יש לכבד לגמרי את החוק הבין-לאומי לרבות אמנות ז'נווה.

 

האחריות הישראלית

1. יש לכבד את ההודנה אשר:

 

   א. תימשך חמש שנים.

 

   ב. תכובד ע"י כל כוחות הביטחון של  ישראל.

 

   ג. תחול על ישראל ועל השטחים הפלסטיניים שנכבשו בשנת 1967.

 

2. יופסקו כל סוגי הפעילות הצבאית בשטחים הפלסטיניים שנכבשו בשנת 1967 ופעולות ההרג (המכוון) נגד הפלסטינים בכל מקום שבו הם נמצאים בעולם. יוסרו כל מחסומי הצבא בשטחים שנכבשו בשנת 1967

 

3. יוקפאו כל פעולות הבנייה הישראלית (התנחלויות, כבישים, בתי ספר וכו') מחוץ לאזור שישראל שלטה בו ב -4 ביוני 1967 כולל הגדר.

 

4. ישוחררו כל האסירים הפוליטיים.

 

5. יובטח חופש התנועה והמסחר בין עזה, הגדה המערבית ובין השטחים הפלסטיניים הכבושים והעולם הערבי.

 

6. תותר בנייה מחדש של נמל עזה הבין-לאומי והנמל [הימי] (בהתאם להסכמים הקודמים) וכך גם נמל התעופה הנמצא בגדה המערבית (קלנדיה).

 

7. יורשה לבני הגדה המערבית ורצועת עזה להגיע למזרח ירושלים בחופשיות וכך גם לפלסטינים בעלי תעודת זהות ירושלמית להגיע לגדה המערבית ולרצועת עזה, תוך הגנה על זהותם והבטחת השתתפותם החופשית בחיים הפוליטיים הפלסטיניים.

 

8. יוקמו אזורים ומיזמים כלכליים ישראלים פלסטיניים משותפים (תעשייתיים וחקלאיים) בין עזה, הגדה המערבית וישראל ותובטח הגעת הפועלים הפלסטיניים לשוק העבודה בישראל.

 

9. יש לכבד לגמרי את החוק הבין-לאומי לרבות אמנות ז'נווה

 

תפקיד הקהילה הבין-לאומית

הקהילה הבין-לאומית תפעל לשמור על ההודנה ותתרום לבניית אמון בין שני הצדדים. כמו כן תמלא הקהילה הבין-לאומית תפקיד במניעת אי-ישום ההסכמים הקודמים. למטרה הזאת יוקם כוח רב-לאומי בראשות הרביעייה וטורקיה, שמשימתו תהיה לפקח על כך ששני הצדדים יכבדו את תנאי ההודנה וכן לספק ערבויות ביטחוניות. הכוח הרב-לאומי יסייע ויבטיח את יישום ההסכם ואת פתרון הסכסוכים הקשורים בו ונקיטת אמצעי ענישה אם ההסכם יופר. יוגשו דוחות סדירים למועצת הביטחון [ובהם ידווח כיצד] מכבד כל אחד מן הצדדים את ההודנה."[27]

 



[1] אל-קדס (ירושלים), 11.1.2007, אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 11.1.2007. בגרסת "אל-שרק אל-אוסט" צוטט משעל כאומר: "ישראל היא עובדה קיימת ותמיד תישאר מדינה ושמה ישראל".

[2] אל-קדס (ירושלים), 15.1.2007

[3] עוכאט' (סעודיה), 5.1.2007

[4] אל-קדס (ירושלים), 24.1.2007

[5] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 25.1.2007

[6] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 25.1.2007

[7] איש מודיעין בריטי לשעבר שפעל כדי לתווך בין החמאס לבין גורמים אירופים.

[8] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 24.12.2006

[9] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 25.12.2006

[10] אל-איאם (רש"פ), 26.12.2006

[11] אל-איאם (רש"פ), 25.12.2006

[12] אל-איאם (רש"פ), 24.12.2006

[13] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 26.12.2006

[14] אל-קדס (ירושלים), 25.12.2006

[15] אל-איאם (רש"פ), 27.12.2006

[16] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 24.12.2006

[17] אל-איאם (רש"פ), 24.12.2006

[18] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 24.12.2006

[19] אל-איאם (רש"פ), 25.12.2006

[20] אל-איאם (רש"פ), 26.12.2006

[21] אל-איאם (רש"פ), 26.12.2006

[22] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 26.12.2006

[23] אל-איאם (רש"פ), 25.12.2006

[24] אל-איאם (רש"פ), 27.12.2006

[25] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 25.12.2006

[26] אל-איאם (רש"פ), 28.12.2006

[27] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 24.12.2006