כותבים סעודים: גורלה של ישראל - להיעלם; קבלתה היא בגידה בעצמנו
בשנתיים האחרונות הופיעו בתקשורת הסעודית לא מעט גילויי תמיכה בישראל ובנרמול היחסים עימה. נוכח האיום האיראני על סעודיה וגילוייו המוחשיים בתימן, כמו גם בסוריה ובעיראק, נתפשת ישראל בעיני סעודיה כגורם שאינו מאיים, ואף כבעלת ברית פוטנציאלית במאבק נגד איראן.[1] בעיתונות הערבית והזרה אף דווח לא פעם בעבר כי סעודיה מעוניינת בשיתוף פעולה כלכלי ובנורמליזציה עם ישראל וכי היא אף החלה בכך.
מנגד, סעודיה מקפידה לטעון בפומבי כי אין לה יחסים עם מדינת ישראל, ולהכריז על התנגדותה למדיניות ישראל בנושא הפלסטיני ועל דבקותה ביוזמה הערבית, המתנה את נרמול היחסים עם ישראל בהשגת הסדר קבע בנושא הפלסטיני. הדבר בא לידי ביטוי בדברים שנושאים נציגי סעודיה באו"ם,[2] כמו גם בראיון שהעניק שגריר סעודיה בארה"ב לשעבר תורכי אל-פייסל, לרשת אל-ערביה בפברואר 2019, שבו הסתייג מדיווחים על שיתוף פעולה עם ישראל והבהיר כי אין שינוי בעמדה הסעודית כלפיה.[3]
אמביוולנטיות זו כלפי ישראל ניכרת היטב גם במאמרי דעה המתייחסים לישראל בעיתונות הסעודית. לצד גילויי תמיכה בה מצד עיתונאים ומשכילים סעודים וקריאות לכונן עימה יחסים, מתפרסמים בעיתונות הסעודית גם מאמרים המסתייגים מיחסים עם ישראל ואף תוקפים אותה ואת מדיניותה בחריפות ומאשימים אותה בשיתוף פעולה עם איראן נגד הערבים. חלק מהמאמרים כוללים גם מסרים בוטים נגדה, כגון ייחולים לאובדנה ואזהרות כי כל התקרבות ערבית לישראל מהווה בגידה.
מסמך זה יציג דוגמאות למאמרים וקריקטורות אלה:
כותב ביומון עוכאט': ישראל – ישות סרטנית בלב העולם הערבי; הכרה בה פירושה בגידה
בטורו ביומון הסעודי עוכאט', הציג הכותב הסעודי צדקה פאדל רשימת טיעונים נגד נורמליזציה עם ישראל - אותה כינה "ישות סרטנית בלב האומה הערבית" – ביניהם היותה של התנועה הציונית "האויבת המרה ביותר של האומה הערבית והאסלאמית". לדבריו, קבלת ישראל משמעה בגידה של האדם הערבי בעצמו. וכך כתב:
"האמת על הישות הציונית, אופייה המדיני, מטרותיה ושאיפותיה, ידועה כבר לא רק בקרב משקיפים מדיניים, אלא גם בקרב אנשים רגילים, ערבים ולא ערבים. לאחר 70 שנות נוכחות הישות הסרטנית הזו בלב האומה הערבית, מרבית העמים הערבים נעשו מודעים לאמת אודות מדינונת זו, אשר גרמה להם רק כעס, זעם ושנאה מוחלטת [כלפיה], עקב מדיניות ההתפשטות התוקפנית שלה. קיים מיעוט קטן וחסר חשיבות של פרו-ציונים, הרואים בישראל מדינה רגילה ו'מכובדת'. נראה שהם הופכים לכאלה רק אם מתקיימות בהם אחת או יותר מהארבע התכונות הבאות: [נכונות] לקבל תגמול מישראל באופן זה או אחר; אופי מושחת [ונטול] רגש אנושי; בורות בנוגע לאופי, לאמת ולהיסטוריה של הישות הציונית, או צביעות וחנופה לאלו התומכים בישראל ובתוקפנותה – במיוחד ארה"ב – מתוך מחשבה כי 'הדרך ללבה של ארה"ב עוברת בישראל'.
אדם ישר – ובמיוחד אדם ערבי – לא יכול לקבל את ישראל כפי שהיא היום. קבלה כזו משמעותה עיוורון מחשבתי ובגידה עצמית.
קבלת ישראל כפי שהיא היום, ללא הפעלת לחץ כדי לאלצה למלא את דרישות השלום שישיג את הזכויות הלגיטימיות המינימליות של הפלסטינים, משמעותה נורמליזציה חינמית, טיפשית ומתועבת. לנורמליזציה משפילה ומבזה כזו יש השלכות ותוצאות שליליות, איומות ונוראות ביחס לערבים, שעיקריהן להלן:
- הפקרת העם הפלסטיני ואי עשיית צדק עמו, תוך הנצחת העוול המחפיר שנגרם לו ולקיחת חלק בהחמרת הטרגדיה הערבית והאנושית העצומה הזו... הקמת מדינה פלסטינית עצמאית תשים קץ לחלומות הציוניים המטורפים ותציב מכשול בפני מדיניות ההתפשטות הישראלית. לפיכך, הדרך היחידה לבלום את הרוע של ישראל היא היעלמותה האפשרית או הכלתה בגבולות 1967.
- התנועה הציונית לא שמה לה למטרה את פלסטין בלבד, אלא את כל הערבים והמוסלמים. היא שואפת להקים את 'ישראל הגדולה' מהנילוס עד הפרת, על שרידי גופתה של המולדת הערבית! שאם לא כן, האם הייתה ישראל מחזיקה במצבור העצום הזה של נשק קונבנציונלי ואסטרטגי רק על מנת להתעמת עם הפלסטינים?!
- הישות הסרטנית הזו נחשבת – או ראויה להיחשב – בתור האויבת המרה ביותר של האומה הערבית והאסלאמית. לא קיים בעולם גורם עוין יותר כלפי הערביות מאשר ישראל. כיצד יכולים הערבים לערוב לביטחונה [של האומה הערבית] בשעה שדלתות [של מדינות] ערביות נפתחות לפניה לרווחה...
- אל למדינות ערב להתייחס ליחסים שכוננו הפלסטינים, המצרים והירדנים עם ישראל כהצדקה למעשיהם. [הפלסטינים, המצרים והירדנים] אולצו בכוח לכונן יחסים – קרים מאוד – עם הישות הזו [ישראל] בשל היותם בעימות ישיר עם האויב הציוני. כולם יודעים כמה הם סובלים בעקבות היחסים המוגבלים והפושרים הללו עם הציונים, אשר נוהגים בהם בהתנשאות ומאיימים עליהם בנשק. מדינות ערב הנמצאות מחוץ לחזית העימות אינן זקוקות ליחסים כאלה, אשר מזיקים להן יותר משהם מועילים להן, נוסף על הנזק שהם גורמים לעניין המרכזי [קרי, העניין הפלסטיני]. ישנם עשרות הסכמים והתחייבויות ערביות האוסרים על כל מדינה ערבית לכונן יחסים עם ישראל...
מן הנאמר לעיל, נראה כי מי שמעז להושיט ידו לישראל כפי שהיא היום, בוגד בעצמו, במולדתו, בחברתו ובאומתו..."[4]
העקרב הישראלי הורס את בתי הפלסטינים[5]
בעל טור ביומון עוכאט': ישראל כלל אינה מדינה, גורלה להיעלם
בטורו ביומון עוכאט', טען העיתונאי הסעודי טלאל בנאן, הדן מעת לעת בעניין הישראלי - פלסטיני, כי ישראל אינה מהווה מדינה ויבוא יום בו המערב לא יסכים יותר לשאת בעוֹל הפוליטי, המוסרי והכלכלי שבקיומה של מדינת ישראל, אשר ממילא הולכת ומאבדת מתדמית ההרתעה שניסתה לנכס לעצמה. הוא כתב: "גם אם נתעלם מהטענה הכוזבת כי ישראל היא מדינה, הרי שהיא אינה כזו מההיבט הטכני, המדיני, המדעי והמוסרי. קשה לומר כי ישראל מייצגת את הזהות הלאומית של 'עמה' ומבטאת את זכותו האותנטית להגדרה עצמית. בהזדמנות זו [יש לציין כי] חוק הלאום האחרון מעניק את הזכות להגדרה עצמית ליהודים בלבד, בזמן שלמעלה מ-30% מ'אזרחי' ישראל הם ערבים! בכל מקרה, לא זו בלבד שערביי 48 הפלסטינים, על עדותיהם, דוחים את הזהות הישראלית, אלא הם אף קוראים תיגר על עצם קיומה של ישראל על אדמתם. כמו כן, ישנם יהודים הקוראים תגר על הלגיטימיות של עצם קיום ישראל, על בסיס יסודות דתיים, לאומיים ותרבותיים...
בהיעדר המרכיבים הראשיים של מדינה, יש לייחס את קיומה של ישראל לשני גורמים עיקריים: הגורם החיצוני ואפשרויות ההרתעה שיש בידיה. גם אם המערב הצליח להתגבר על הבעיה היהודית בתוכו באמצעות הקמת ישראל, התברר כי המחיר שהוא משלם על כך הוא כבד מאוד מבחינה מדינית, מוסרית וכלכלית. יבוא יום והמערב לא יוכל יותר לשאת את ישראל וייפטר ממנה, מה גם שהבעיה היהודית בחברות המערב נמשכת...
במנותק מן הפולמוס ההיסטורי והמוסרי על עצם קיומה, אין לישראל את המרכיבים של מדינה ואין לה את כוח ההרתעה האסטרטגי הדרוש על מנת לכפות את קיומה הארעי באזור. ישראל היא פרויקט מדיני כושל שייעלם ללא ספק, מכורח ההיסטוריה."[6]
פס הייצור הישראלי-יהודי משמיד אדמות, מסגדים ויישובים מוסלמים וממירם במבנים יהודיים[7]
בעל טור סעודי שולל כל נורמליזציה עם ישראל וטוען כי היא משתפת פעולה עם איראן
בעקבות ועידת ורשה בפברואר 2019, בה השתתף ר"מ ישראל בנימין נתניהו לצד שרי החוץ של מדינות ערב, ואשר גינתה את מדיניות איראן במזה"ת, פרסם העיתונאי הסעודי מוחמד אל-סעידי, מרצה לענייני הלכה באוניברסיטת אום אל-קרא, הכותב ביומון הסעודי אל-וטן, מאמר בו שלל בתוקף קיומה של נורמליזציה בין סעודיה וישראל. אל-סעידי טען כי אין לסעודיה יחסים עם ישראל, לא גלויים ולא סמויים, וכי דווקא בין ישראל ואיראן יש שיתוף פעולה. לדבריו, איראן וישראל מציגות עצמן כאויבות משום שהן נשכרות מכך. הוא כתב: "עד כה אין לסעודיה שום יחסים, מוצהרים או בלתי מוצהרים, עם הישות הציונית. מי שטוענים כי [ישנם] יחסים בלתי מוצהרים או מתחת לשולחן, נדרשו כבר לפני שנים לספק ולו הדלפה אחת המוכיחה זאת – ולא עלה בידם. כל מה שהם עושים הוא עיסוק בפגישות של אנשים שאינם בעלי סמכות המייצגים רק את עצמם, עם בכירים ציוניים.[8] השלטון כבר הכחיש [כל] קשר להתנהגותם, וחלקם אף הועברו לחקירה והוטל עליהם איסור יציאה [לחו"ל] בעקבות מעשיהם.[9] בסופו של דבר, פגישות לא משקפות עמדות של מדינות...
ערוץ 13 הציוני... שידר ב-8 בפברואר [2019] דיווחים המאשרים כי כל הניסיונות לשכנע את סעודיה לנרמל את יחסיה עם הישות הציונית נכשלו, ושסעודיה דבקה ביוזמה הערבית, בה נזכרים היותה של ירושלים בירת פלסטין, וזכות השיבה של כל הפלסטינים...
[אשר] למידת האמת שבטענות הציונים בדבר איבתם למשטר האייתוללות [האיראני] ורצונם לחסל אותו, ההיסטוריה והעובדות מוכיחות שאלה טענות כוזבות... לאחר שערוריית איראן-קונטרס,[10] העובדה שהציונים היו מתומכיה של איראן במלחמתה נגד עיראק הפכה לידועה לכל כך שלא צריך להציגה... [כמו כן] כל מה שעושה איראן בעיראק, בסוריה, בלבנון ובתימן משרת קודם כל את האינטרס של הישות הציונית מבחינות רבות, שהחשובה והבולטת שבהן היא דחיקת הנושא הפלסטיני למקום נמוך בסולם הדאגות של המדינאים, העמים, המשכילים ואנשי התקשורת ... אשר להתעקשות של איראן והציונים להציג עצמם כאויבים, יש בכך תועלת משותפת לשני הצדדים..."[11]
[1] לביטויי תמיכה בולטים בישראל בעיתונות הסעודית, ראו דוחות ממרי: תמורות בסעודיה ביחס לישראל (א): כותבים סעודים: שלום עם ישראל הכרחי לבלימת איראן; תמורות בסעודיה ביחס לישראל (ב): אקדמאי סעודי שביקר בה: רוצים שגרירות שלה בריאד; עיתונאית סעודית: עלינו לקדם השלום עם ישראל, גם במחיר ויתורים; בעל טור סעודי: איראן - אויבנו האמיתי, לא ישראל; מאמרים בסעודיה: די לשיח האנטישמי; נלמוד מהצלחות היהודים.
[2] ראו למשל דברי נציג סעודיה באו"ם עבדאללה אל-מועלמי במועצת הביטחון, אל-ריאד (סעודיה), 23.1.2019, ודברי נציג סעודיה בועדת זכויות האדם באו"ם, עבד אל-עזיז אל-ואצל, alarabiya.net, 18.3.2019
[3] english.alarabiya.net, 14.2.2019
[4] עוכאט' (סעודיה), 16.12.2018
[5] אל-ריאד (סעודיה), 14.11.2018
[6] עוכאט' (סעודיה), 20.11.2018
[7] מכה (סעודיה), 29.3.2019
[8] יתכן כי הכוונה לשגריר סעודיה בארה"ב לשעבר, תורכי אל-פייסל, שהשתתף בדיון יחד עם ראש המוסד הישראלי לשעבר אפרים הלוי ב-23.10.17, ולגנרל הסעודי לשעבר אנור עשקי, שנפגש ב-5.6.2015 עם מנכ"ל משרד החוץ הישראלי לשעבר דורי גולד. ראו דוח ממרי: כותב סעודי: לחיצת יד לבכירים ישראלים מקובלת מאז הסכמי אוסלו.
[9] לא ברור למה אל-סעידי מתכוון. יצוין כי לא ידוע על הצרת צעדיהם של אנור עשקי או תורכי אל-פייסל מצד המשטר הסעודי בעקבות פגישותיהם עם גורמים ישראלים.
[10] פרשה שנחשפה ב-1986 במסגרתה ארה"ב סיפקה נשק לאיראן, במעורבות ישראל, ול"קונטרס" בניקרגואה.
[11] אל-וטן (סעודיה), 2.3.2019