המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
המשטר המצרי ממשיך בהשתלטותו על אמצעי התקשורת במדינה ובהשתקת הביקורת עליו
21/5/2019


המשטר המצרי ממשיך בהשתלטותו על אמצעי התקשורת במדינה

ובהשתקת כל ביקורת עליו


 מאת י. גרף וח. וורולקר


מאז הודח שלטון האחים המוסלמים (להלן, האח"ס) במצרים ב-2013 ועלה במקומו שלטונו של הנשיא עבד אל-פתאח אל-סיסי, פועל המשטר בראשותו כדי להשתלט על התקשורת המצרית ולהשתיק כל קול של ביקורת כלפיו או מחלוקת עמו, בין אם מדובר בביקורת על מדיניותו כלפי מתנגדי המשטר, על מדיניותו הכלכלית, על רשלנות ממשלתית וכיוב'. לצורך כך פועל משטר אל-סיסי מזה זמן רב בהדרגה ובדרכים שונות, בין היתר על ידי השתלטות מקורביו על אמצעי התקשורת הפרטיים והציבוריים וכן על ידי הרחקתם והשתקתם של עיתונאים שמעזים למתוח עליו ביקורת.[1]

 

לאחרונה, נקט המשטר צעד נוסף בדרך להשגת מטרה זו על ידי הקמת מועצה רגולטורית שתפקידה לפקח על אמצעי התקשורת, ואשר אישרה לא מזמן רשימת סנקציות מחמירה נגד אמצעי תקשורת אשר מאפשרת לה לסגור ולחסום אותם אם יחרגו מהנהלים המצופים מהם. על רקע זה דורגה מצרים במקום 163 מתוך 180 מדינות במדד חופש העיתונות של ארגון "עיתונאים ללא גבולות" שפורסם באפריל 2019.[2]


צעדים אלה מעוררים חששות וביקורת בקרב העיתונאים ואנשי התקשורת במצרים הרואים בכך ניסיון להשתיקם, פגיעה בחופש הביטוי והעיתונות ע"י הפיכתה ללא רלוונטית. חששות אלה של העיתונאים מקבלים משנה תוקף בימים אלה בהם פועל אל-סיסי לביסוס המשך שלטונו בין היתר על ידי השינויים שהוכנסו לאחרונה לחוקה המצרית ואשר מאפשרים לו להמשיך ולכהן כנשיא עד שנת 2030.

 

דוח זה יסקור את הצעדים שנקט המשטר לאחרונה להגבלת התקשורת.

 

1. לאחר ההשתלטות על התקשורת הפרטית פונים מקורבי אל-סיסי להשתלט על השידור הציבורי

כבר לפני שנה וחצי דווח על השתלטותם של אנשי עסקים המקורבים לנשיא אל-סיסי ולמודיעין המצרי, על חברת התקשורת המוכרת "תקשורת למצרים" וזו בתורה, הצליחה תוך פחות משנתיים, להשתלט על שוק התקשורת הפרטית במדינה, על מרבית הערוצים ועל חלק מאתרי החדשות והעיתונים המצריים. מהלך זה עורר לא מעט ביקורת במצרים מצד עיתונאים מצרים.[3]


לאחרונה גם נחתם הסכם בין חברת "תקשורת למצרים" לבין הרשות הלאומית לתקשורת – הגוף שאחראי על השידור הציבורי במדינה - לפיו היא תהיה שותפה לפיתוח התכנים בערוצי השידור הציבורי המצרי,[4] משמעות הדבר היא שחברת "תקשורת למצרים" הנמצאת בשליטת מקורבי המשטר, צפויה להשתלט גם על השידור הציבורי במדינה. הסופרת המצרית עזה אחמד היכל, יצאה נגד השתלטות מקורבי הנשיא על התקשורת הציבורית בנוסף לתקשורת הפרטית במצרים כשכתבה: "...הציבור יודע היטב מי מנהל את חברת התקשורת הזאת. חברה זו הפכה לבעלת השליטה בערוצים הפרטיים וכעת היא בדרכה לניהול כל התקשורת הרשמית הלאומית של מצרים. כאן טמונה בעיה גדולה ומסוכנת, ועל האנשים שאכפת להם מהתקשורת, המומחים, המרצים וכן הפטריוטים... לדרוש להפסיק את ההגמוניה וההשתלטות הזאת על התקשורת המצרית...".[5]

 

2. המשך ההתערבות בתכנים והרחקת עיתונאים שמותחים ביקורת על המשטר

השתלטות המשטר על אמצעי תקשורת רבים, הביאה להתערבות הולכת וגוברת של מנגנוני הביטחון בתכנים, עד כי עורך  היומון אל-מצרי אל-יום, מוחמד סיד צאלח, הודח מתפקידו בתחילת אפריל 2018 בשל פרסום ידיעה ביום הבחירות לנשיאות מצרים, שרמזה בכותרת כי המדינה "גייסה" בוחרים באמצעות תמריצים כספיים.[6]


המשטר גם ממשיך לרדוף את העיתונאים, כך למשל, ב-29.1.19, נעצר העיתונאי, אחמד גמאל זיאדה, אשר נחשב למתנגד משטר ונרדף על ידו מאז 2013, באשמת פרסום ידיעות כוזבות, הוא שוחרר בערבות בתחילת חודש מרץ.[7] עיתונאית אחרת הכותבת ביומון אל-דוסתור, איה חאמד, נעצרה ב-27.3.19 בשל פרסום פרשה של אונס ורצח באוניברסיטת אל-אזהר, פרסום שהמשטר התייחס אליו כאל שמועה וחדשות כוזבות.[8] על רקע פרסום פרשה זו, נעצר גם מוחמד עלי עורך האתר "שבאביכ", הפונה לצעירים, יחד עם אחיו ושניהם שוחררו כעבור מספר ימים.[9]


סנקציות אלה נגד העיתונאים הביאו לכך שבעיתונות המצרית כיום כמעט ולא מתפרסמים מאמרים התובעים מאל-סיסי דין וחשבון אישי על הנעשה במצרים, או דורשים ממנו לקיחת אחריות למצב הכלכלי החמור שהמדינה נמצאת בו או לאסונות קשים שנבעו מאזלת ידה של המדינה. היטיב לתאר את המצב, ד"ר מוחמד אבו אל-ר'אר, רופא ומרצה באוניברסיטת קהיר כשכתב במאמר ביומון אל-מצרי אל-יום: "לאחר ה-30 ביוני [2013, קרי, הדחת שלטון מורסי] החל הלחץ על [התקשורת המצרית] באמצעות [הנחתת] הוראות על העורכים הראשיים, שהחלו לקיים צנזורה פנימית [בעיתוניהם] ... כך, בעלי הטורים, החלו להבין שיש דברים שאסור או לא רצוי לכתוב עליהם. בהמשך, התבטא הדבר בכותרות העיתונים, בניסוח החדשות ואף בהסרת חלקן או בדחיקתן למקומות שהקורא אינו מגיע אליהם." [10]

 

בעקבות כך התפרסמו במהלך חצי השנה האחרונה לא מעט מאמרי ביקורת על השתקת התקשורת, בהם נטען כי המשטר מוביל את התקשורת המצרית לקריסה משום שתקשורת מוגבלת שיש בה רק קול אחד איננה מעניינת, הציבור חדל לצרוך אותה והיא מאבדת את יכולת השפעתה.[11] בנוסף, עיתונאים רבים הזהירו כי התקשורת המצרית הופכת לרדודה ולא מקצועית ולכן לא רלבנטית[12] וכי כתוצאה מכך הציבור המצרי נאלץ לפנות לערוצי לוויין וחשבונות ברשתות החברתיות שחלקם מלאים בתכנים שמקדמים האח"ס ויריבי משטר אחרים, דבר שבסופו של דבר מהווה, מבחינת המשטר, פגיעה עצמית. כך למשל, כתב העורך המודח של אל-מצרי אל-יום, מוחמד סיד צאלח: "בילדותי היו אבי ודודיי רצים אחר שידורי רדיו מונטה קרלו, קול אמריקה ו-BBC כדי לדעת מהם מה קורה בתוך מצרים, [שכן] התקשורת המולאמת הייתה דלה ורדודה. [כעת] התקופה הזאת חוזרת. [אלא] שכיום יש בזירה זו כמה מוקשים, [כמו למשל], ערוצים שעוינים את מצרים המשדרים מתורכיה, מאירופה ומקטר, שאחוזי הצפייה בהם עולה אפילו בקרב מתנגדי האח"ס. למרות שהדבר ידוע למקבל ההחלטות, הוא מחליט להשתיק את הקולות החדשותיים [בתוך מצרים]..."[13]

        

3. המשטר גיבש רשימת סנקציות מרתיעה ומאיימת נגד אמצעי התקשורת

צעד נוסף שנקט לאחרונה משטר אל-סיסי נגד התקשורת היה חקיקתם ביולי 2018 של כמה חוקים המגבילים את חופש הביטוי והעיתונות, ומסדירים את פעילותם של שלושה גופי תקשורת ממסדיים: המועצה העליונה לרגולציה על התקשורת, הרשות הלאומית לעיתונות והרשות הלאומית לתקשורת. החוקים החדשים מעניקים לגופים אלה, ובעיקר למועצה העליונה לרגולציה על התקשורת, סמכויות לפיקוח הדוק על כל פעילות עיתונאית או תקשורתית במצרים ולהענשת אמצעי התקשורת. חוקים אלה מטילים מגבלות על בלוגרים ומשתמשים פרטיים ברשתות החברתיות, אשר להם חמשת אלפים עוקבים ומעלה

.

כבר אז עוררה חקיקה זו ביקורת רבה גם בקרב העיתונאים עצמם,[14] וזו גברה עוד יותר לאחר שב-19.3.19 פרסמה המועצה לרגולציה על התקשורת רשימה מפורטת של נהלים המחייבים את אמצעי התקשורת ופירוט של הסנקציות שיוטלו על אמצעי תקשורת או עיתונאי שיחרוג מנהלים אלה. בנוסף, העונשים הקשים שקבעה המועצה  מגיעים עד לקנסות בסכום של 250 אלף לירות מצריות ואף לסגירה של אמצעי תקשורת. הבעייתיות ברשימה נובעת מכך שהיא כוללת איסורים שרירותיים, העשויים להגביל מאוד את עבודת העיתונאים ולהרתיע אותם מלבצע את עבודתם..[15]

 

כך למשל, בין האיסורים שכוללת הרשימה נכלל גם איסור על "פרסום או שידור חדשות כוזבות, שמועות... או משהו שיש בו כדי לאיים על המרקם הלאומי, או לפגוע במוסדות המדינה או להזיק לאינטרסים הכללים שלה, או להמריד את ההמון, או לבזות את  הדעה האחרת, או להעביר מידע מהרשתות החברתיות מבלי לבדוק את מהימנותו". סעיף אחר אוסר  על אמצעי התקשורת "לקיים דיונים שמכלילים מקרים יחידים ומתייחסים אליהם כאל תופעה כללית".


סעיף נוסף המופיע ברשימה קובע כי "אי ציות לעקרונות הכיסוי העיתונאי או התקשורתי של פעולות צבאיות או ביטחוניות או אירועי טרור תיחשב לעבירה שמחייבת הטלת עונש של מניעת פרסום או שידור, או חסימה זמנית, של העמוד, הפורטל, התוכנית או אתר האינטרנט".


משמעותם של סעיפים אלה היא איסור על אמצעי התקשורת להציג גירסה שאינה תואמת את גירסתו של המשטר.

כמו כן נאסר על אמצעי התקשורת לעסוק בהתנהגות של עובד ציבור או אדם בעל תואר ייצוגי אם הביקורת אינה קשורה לעבודתו ואם הביקורת אין מטרתה לשרת את האינטרס הציבורי.


אנשי התקשורת רואים ברשימה זו ניסיון להרתיעם מלדון בנושאים רבים הקשורים למשטר ולבכיריו ולבקר אותם. חששם הוא שרשימה זו תסייע בידי המשטר להשתיק כל ביקורת כלפיו שכן באמצעותה הוא יכול לסווג כל ביקורת כזו כאיום על "האחדות הלאומית", על "מוסדות המדינה" או על "האינטרס הציבורי" ובכך להביא לסגירת כלי התקשורת.

 

ואכן, מיד לאחר שאישרה את רשימת הסנקציות החלה המועצה להפעיל את סמכויותיה. ב-22.3.19 דווח כי המועצה כבר הורתה להסיר לחצי שנה את האתר המצרי "אל-משהד" הידוע כמביע דעות ביקורתיות על המשטר והטיל עליו קנס כספי, בטענה שהוא פרסם תמונות בעלות אופי מיני.[16] שלושה ימים לאחר מכן, ב-25.3.19 דווח כי המועצה החליטה להוריד מהמסך שתי תכניות טלוויזיה, האחת למשך חודש והשנייה לחלוטין, בגלל טענות על הפרת כללי האתיקה ואמנת הכבוד של איגוד העיתונאים.[17] 


כאמור, עוד טרם אישורה הסופי של רשימת הסנקציות הזו היא עוררה ביקורת רבה בקרב עיתונאים. למעלה מ-500 עיתונאים, פוליטיקאים ואישי ציבור נוספים חתמו על עצומה נגדה.[18] עימאד אל-דין חוסיין, עורך היומון העצמאי אל-שורוק, הזהיר במאמר שפרסם בינואר 2019 מפני יישום הסנקציות ותיארן ככאלה הנותנות למועצה העליונה לרגולציה על התקשורת "סמכויות היטלראיות, מוסולניות ודאעשיסטיות".[19]

 

לאחר אישורה הסופי של רשימת הסנקציות גברה הביקורת עליה כאשר בעלי טורים נוספים בעיתונות המצרית פרסמו מאמרים בגנותה. העיתונאי טלעת אסמאעיל כתב ביומון אל-שורוק: "ידיים רועדות [מפחד] לא ייצרו תקשורת טובה. להגברת הרדיפה, לחסימת [הפרסום], עצירתו ואיסורו תהיינה השלכות הרות אסון על חופש הדעה והביטוי, על מקצוע העיתונות ועל החברה עצמה, שכן אין התקדמות בחברה שרשימות שרירותיות סוגרות את פתחיה על מנעול ובריח."[20]

 

כרימה כמאל, בעלת טור ביומון אל-מצרי אל-יום, יצאה נגד שרירותיות הרשימה כשכתבה: "סעיפי הרשימות כלליים מדי וממציאים פשעים חדשים כמו הפרת הסדר הציבורי והאתיקה הציבורית,  ו[התעלמות] מהשיקולים והדרישות של הביטחון הלאומי, או גרימת נזק לאינטרסים של המדינה. העניין הגיע עד לפרטי הפרטים של העבודה המקצועית כך מה שתואר כקיום 'דיונים שמכלילים מקרים יחידים ומתייחסים אליהם כאל תופעה כללית ' נחשב לעבירה פלילית. עד כדי כך הגיעה הרשימה בפעולתה לחיסול המקצוע [העיתונאי]."[21]


לעיתונאים אלה הצטרף גם חבר מועצת איגוד העיתונאים, מוחמד סעד עבד אל-חפיז, אשר כתב: "הרשימה כוללת קבוצת סנקציות וקנסות שסותרים את החוק, שגורמים לכך שאמצעי תקשורת שממשיך לשדר את התוכן שלו נכנס להרפתקה בלתי מחושבת, אלא אם הוא ועורכי העיתונים, האתרים והערוצים מתחייבים לקווים ולמדיניות העריכה שאותם קבע השלטון. מי שסוטה מהתלם חשוף לאיסור [פרסום או שידור], חסימה [של האתר] או לקנס."[22]


סמל המועצה המצרית העליונה לרגולציה על התקשורת



 

נספח: רשימת הסנקציות על כלי התקשורת שפרסמה המועצה העליונה לרגולציה על התקשורת

להלן תרגום סעיפים נבחרים מתוך רשימת הסנקציות שגיבשה המועצה העליונה לרגולציה על התקשורת וממחישים את מימדי התערבות המדינה בעשייה התקשורתית במצרים: [23]


"סעיף 14: פרסום או שידור של כל חומר או הודעה באמצעות מוסד תקשורתי או עיתונאי או אמצעִי תקשורת, עיתון או אתר אינטרנט אשר תוכנו סותר את סעיפי החוקה המצרית, קורא לעבור על החוק, מנוגד להתחייבויות הכלולות באמנת הכבוד המקצועי [של אנשי התקשורת], נוגד את הסדר הציבורי ואת האתיקה הציבורית, מעודד פריצות והוללות, או שיש בו כדי להתנכל לדתות או לאסכולות דתיות באופן שמעיב על שלום הציבור, ייחשב עבירה שמחייבת הטלת אחד מהעונשים הבאים או כמה מהם, בהתאם לשיקול דעתה של המועצה העליונה לרגולציה על התקשורת:

1.     הסבת תשומת הלב

2.     חיוב להגיש התנצלות באותה מידת הבלטה בה בוצעה ההפרה.

3.     תשלום סכום כספי שלא עולה על 250 אלף לירות מצריות, או סכום שווה ערך במטבע זר.

4.     מניעת שידור או הפצה, או חסימה של העמוד, הפורטל, או התוכנית לתקופה מוגדרת או לצמיתות. 


סעיף 15: אי גיבוש מדיניות עריכה בידי העיתון או אמצעִי התקשורת אשר נכללת בחוזים שהם חותמים עם העיתונאים ואנשי התקשורת כאשר הם מצטרפים לעבודה בהם, או הפרה של העיתון או אמצעִי התקשורת את החלטות המועצה העליונה לרגולציה על התקשורת או את הסטנדרטים שהיא קובעת, או אילוץ העיתונאי או איש התקשורת בידי העיתון או אמצעִי התקשורת להפר את מדיניות העריכה או את ההחלטות או את הסטנדרטים הנ"ל ייחשבו לעבירה שמחייבת הטלת אחד מהעונשים הבאים או כמה מהם, בהתאם לשיקול דעתה של המועצה העליונה לרגולציה על התקשורת:

1.     אזהרה

2.     תשלום סכום כספי שלא עולה על 250 אלף לירות מצריות, או סכום שווה ערך במטבע זר.

3.     מניעת שידור או הפצה, או חסימה של החומר המנוגד לחוק לתקופה מוגדרת

זאת מבלי לפגוע בזכותה של המועצה העליונה לרגולציה על התקשורת לנקוט צעדים לביטול הרשיון בהתאם לחוק.

 

סעיף 16: שימוש של עיתון או אמצעִי תקשורת או אתר אלקטרוני, או מתן אישור [מצידם] להשתמש בביטויים הכוללים גידוף, קללה, השמצה, ביזוי או פגיעה בכבודם של אנשים או ביזוי שלהם, הטלת ספק בהתחייבויות כספיות, הפרת זכות האזרחים לפרטיות, הונאת הציבור או המצאת עובדות לא נכונות, או טפילת האשמות חסרות שחר ללא הוכחה, או כאלה שטומנות בחובן איום או פגיעה ברגשות הציבור - [כל אלו] ייחשבו לעבירה שמחייבת הטלת אחד מהעונשים הבאים או כמה מהם, בהתאם לשיקול דעתה של המועצה העליונה לרגולציה על התקשורת:

1.     הסבת תשומת הלב

2.     חיוב להגיש התנצלות באותה מידת הבלטה בה בוצעה ההפרה.

3.     אזהרה

4.     תשלום סכום כספי שלא עולה על 250 אלף לירות מצריות, או סכום שווה ערך במטבע זר.

5.     מניעת שידור או הפצה, או חסימה של העמוד, הפורטל, או התוכנית לתקופה מוגדרת.

6.     חסימת אתרי האינטרנט שאינם פרטיים לתקופה מוגבלת או לצמיתות.

7.     חסימת אתרי האינטרנט הפרטיים אשר מספר העוקבים שלהם עולה על 5000 לתקופה מוגבלת או לצמיתות.

 

סעיף 17: פרסום או שידור חדשות כוזבות, שמועות, או תוכן הקורא או מסית לעבור על החוק, או מסית לאלימות, לשנאה, לאפלייה, לעדתיות, לגזענות, או למשהו שיש בו כדי לאיים על המרקם הלאומי, או לפגוע במוסדות המדינה או להזיק לאינטרסים הכללים שלה, או להמריד את ההמון, או לבזות  את  הדעה האחרת, או להעביר מידע מהרשתות החברתיות מבלי לבדוק את מהימנותו, ייחשבו לעבירה שמחייבת הטלת אחד מהעונשים הבאים או כמה מהם, בהתאם לשיקול דעתה של המועצה העליונה לרגולציה על התקשורת:

1.     תשלום סכום כספי שלא עולה על 250 אלף לירות מצריות, או סכום שווה ערך במטבע זר.

2.     מניעת שידור או הפצה, או חסימה של העמוד, הפורטל, או התוכנית או האתר לתקופה מוגדרת או לצמיתות.

 

סעיף 18: עיסוק של אמצעי תקשורת, עיתון, או אתר בהתנהגות של עובד ציבור או אדם בעל תואר ייצוגי, או ממונה בשירות הציבורי צריך להיות [רק] בעניין שיש לו קשר הדוק לעבודתו... ובמטרה לממש את האינטרס הציבורי, אחרת ייחשב העיסוק הזה לעבירה שמחייבת הטלת אחד מהעונשים הבאים או כמה מהם בהתאם לשיקול דעתה של המועצה העליונה לרגולציה על התקשורת:

1.     הסבת תשומת הלב

2.     חיוב להגיש התנצלות באותה מידת הבלטה בה בוצעה ההפרה.

3.     תשלום סכום כספי שלא עולה על 100 אלף לירות מצריות, או סכום שווה ערך במטבע זר.

 

סעיף 21:

קיום, או מתן אפשרות לקיים בעיתון, באמצעי תקשורת או באתר אינטרנט, דיונים אשר מכלילים מקרים יחידים ומתייחסים אליהם כאל תופעה כללית באופן שמסב נזק לזכות האזרח ליהנות מעיתונות ותקשורת חופשית והוגנת ובמידה גבוהה של מקצועיות שתואמת את הזהות התרבותית המצרית, ייחשבו לעבירה שמחייבת הטלת אחד מהעונשים הבאים או כמה מהם בהתאם לשיקול דעתה של המועצה העליונה לרגולציה על התקשורת:

1.     הסבת תשומת הלב

2.     חיוב להגיש התנצלות באותה מידת הבלטה בה בוצעה ההפרה.

3.     תשלום סכום כספי שלא עולה על 50 אלף לירות מצריות, או סכום שווה ערך במטבע זר.

 

סעיף 22: אי ציות לעקרונות הכיסוי העיתונאי או התקשורתי של פעולות צבאיות או ביטחוניות, או אירועי טרור תיחשב לעבירה שדינה עונש של מניעת פרסום או שידור, או חסימה זמנית, של העמוד, הפורטל, התוכנית או אתר האינטרנט.

במידה ועבירה זו חמורה – לפי הערכת המועצה העליונה לרגולציה על התקשורת – תהיה למועצה [סמכות] לנקוט את הצעדים המתאימים להתמודדות עם העבירה לפי סעיף 6 של רשימה זו[24]."



[4] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 22.1.2019

[5] אל-ופד (מצרים), 21.1.2019

[6] מוחמד סיד צאלח , העורך הראשי לשעבר של היומון אל-מצרי אל-יום הודח מתפקידו, בגלל כותרת שהופיעה בעיתון במהלך הבחירות האחרונות לנשיאות, בה נרמז כי המדינה מגייסת בוחרים. אל-מצרי אל-יום (מצרים), 11.4.2018

[7] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 17.2.2019; אל-ערבי אל-ג'דיד (לונדון), 2.3.2019

[8] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 27.3.2019

[9] rassd.com, 1.4.2019; אל-ערבי אל-ג'דיד (מצרים), 8.4.2019

[10] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 24.12.2018

[11] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 20.10.2018

[12] אל-ופד (מצרים), 21.1.2019

[13] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 18.8.2018

[15] scm.gov.eg, 25.3.2019

[16] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 22.3.2019

[17] אל-אהראם (מצרים), 25.3.2019

[18] madamasr.com, 9.12.2018

[19] אל-שורוק (מצרים), 15.1.2019

[20] אל-שורוק (מצרים), 26.3.2019

[21] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 28.3.2019

[22] madamasr.com, 20.3.2019

[23]  scm.gov.eg, 25.3.2019

[24] סעיף 6 קובע את העונשים: חסימת האתר, הפסקת הרישיון השידור לכלי התקשורת, מבלי לפגוע בפעילויותיה השונות: הכנות, תיעוד, צילום, עריכת חוזים לפי עקרונות המקובלים לפי המעוצה העליונה לרגולציה על התקשורת עד שיבתה לשידור.