המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
מאמר ביומון קטרי: "הירגו את וולנטיין"
15/2/2019


מאמר ביומון קטרי: "הירגו את וולנטיין"

 

לרגל "יום האהבה"  ב-14.2.19  פורסם ביומון הקטרי הממסדי אל-שרק מאמר מאת הכותבת אבתסאם א'אל סעד תחת הכותרת 'הירגו את וולנטיין' ובו תקפה את מנהגם של הקטרים לחגוג את החגים הנוצריים ולאמץ מנהגים מערביים, ובראשם מתירנות מינית. א'אל סעד קראה לחזור "לימי הצניעות" כשנשים לבשו כיסוי ראש שחור והיו משפילות מבטן כשהיו עוברות ליד גבר וגברים היו משפילים מבט כשעברו ליד נשים בכיסוי ראש.


 

 להלן תרגום חלקים נרחבים מהמאמר:

 

"חבל שבעוד אנחנו שומעים ורואים שאלפי אנשים במערב לומדים להכיר את האסלאם שלנו ובכל יום מצטרפים עשרות אנשים לדת המוסלמית ומוצאים בה חוף מבטחים שמעניק להם מחסה, אחרי אובדן דרך ובערות ומאבק בין דתות שהשליכו אותם לכל עבר, [דווקא עכשיו] יש ביננו מי שמוצאים מפלט בהבלותו של המערב ובמנהגיו שאללה לא העניק להם שום תוקף...

חבל שההבלות הזו שוררת בתוכנו כשאחרים תרים אחרי רצינות, ואני מדברת כעת על כל הסתירות המבהילות הללו – כשאני רואה שבחלונות הראווה של חלק מהחנויות והשווקים מפיצים כבר מעכשיו פרסומות אדומות לקראת מה שמכונה 'חג האהבה'...

 

אני כותבת תוך כדי ניסיון מייגע לספור את 'החגים' המומצאים אצלנו במולדת הערבית, שאנו מחשיבים כאירועים היסטוריים וזוכים למלוא תשומת הלב מצדנו ולהקפדה מלאה על קיומם, כאילו מדובר בתחרות על קיום ההבלים האלה ועל גרירת הצעירים ובני הנוער לעסוק בפיתויים ובסטיות האלה.

 

אחרי חג האהבה יגיעו יום האם וליל כל הקדושים וחג המולד ושיגעונות השנה החדשה...  מה קורה? מה גרם לחגים המומצאים האלה [המהווים סטיה מהמסורת האסלאמית] לשגשג בעוד שאורם של החגים האמתיים שלנו מתעמעם? מה הביא אותנו למצב שחשבנו שהוא בלתי אפשרי? אני לא מדברת רק על מה שמכונה חגים שכן העניין רחב ומסועף יותר מכך. אני אישית וכמוני בלי ספק רבים [אחרים] איננו יכולים להכיל את מה שאנחנו רואים - אני רואה צעירים שפושטים מעל עצמם את החספוס [הגברי] ולובשים בגדים נשיים צמודים וצעירות כמוני שמתנגדות בעקשנות לנשיותן ולובשות גלביות [גלימות ארוכות ורחבות] של גברים...

 

מי הגורם האחראי לגלובליזציה המגונה שהחלה להתעצם תוך כדי גימוד בכפייה של הערכים והמסורות [שלנו]? האם השאיפה שלנו לחזור לאידיאלים הפשוטים היא שאיפה קשה להשגה, או שמא בלתי אפשרית? מי הוא זה העומד מאחורי גילויי הפתיחות הבלתי ראויה ומקדם אותה בכוח בשם המודרניות המגונה?

האם אני נראית לכם 'ריאקציונרית ופרימיטיבית', ושאבק עתיק מתעופף בין השורות שלי, כשאני אומרת ומפצירה בכם 'החזירו אותי בשם אללה לימי הצניעות'! כשצעירה הייתה משפילה את מבטה ארצה מתוך בושה ונימוס כאשר צילו של גבר היה מתקרב אליה, וגבר היה משפיל את מבטו כשנאלץ ללכת בין [נשים העוטות] עבאיות שחורות סגורות? ואיפה בעצם העבאיות האלה, שאכן שמעתי עליהן אך אני לא רואה אותן אחרי שפסטיבל הצבעים תקף אותן?...

הערביות הפכה להתמערבות והדת למורשת ולכן אין פלא שעל חגינו נוספו חגים אחרים."[1]



[1] אל-שרק (קטר), 6.2.2019