כללי

על רקע בריחת הסעודית רהף אל-קנון מסעודיה:

עיתונאית סעודית מותחת ביקורת חריפה על מצב הנשים במדינה

 

התגובות בסעודיה, לפרשת הצעירה הסעודית, רהף מוחמד אל-קנון, אשר הצליחה לברוח לתאילנד ולבסוף לקבל מקלט מדיני בקנדה בשל אלימות שחוותה מצד משפחתה, התמקדו ברובן בטענה כי מדובר בעניין משפחתי גרידא ובניסיון של "גורמים אנטי-סעודים" להוציא מפרופורציה את ממדי האירוע במטרה להסית נגד סעודיה.

 

נראה כי העובדה שקנדה, שביקורתה על מצב זכויות האדם בסעודיה כבר פגעה ביחסי המדינות[1], הסכימה לקבל את רהף אל-קנון לשטחה העלתה את חמתם של הסעודים. יו"ר האגודה הלאומית הסעודית לזכויות אדם הממומנת על ידי המדינה, מופלח בן רביעאן אל-קחטאני, אשר התייחס לפרשה האשים מדינות וארגונים בינ"ל בהסתת צעירות סעודיות נגד ערכי משפחותיהן, תוך שהוא רומז ככל הנראה לקנדה ולנציבות האו"ם לענייני פליטים אשר סייעו לה. בהודעה שפרסם טען כי מדינות וארגונים בינ"ל אלה פועלים "ממניעים פוליטיים ולא הומניים". הוא הוסיף וטען כי מדינות אלה "מתכוונות באמצעות בכיריהן להסית כמה עברייניות ומתבגרות סעודיות לחרוג מערכי משפחותיהן וממסורותיהן, המבטיחים להן חיים מכובדים וחסות תמידית, ודוחפות אותן בסופו של דבר לאבדון ואולי לחיקם של מתווכים לסחר בבני אדם".[2]

 

בדומה לכך, ביומון הסעודי עוכאט' נטען כי ההתנהלות הקנדית מעידה על "נחישות קנדית להפוך את נושא זכויות האדם לפוליטי בשעה שעדיין שורר משבר בין אוטווה לריאד."[3] כתבה נוספת בעוכאט' הטילה ספק במקצועיותו של האו"ם שמתעסק ב"עניין משפחתי" ובעניינים שוליים, במקום לטפל בעניינם של "פליטים אמיתיים" בעולם, כלשון הכתבה.[4]

 

שרת החוץ הקנדית מקבלת את פניה של הצעירה רהף בנמל התעופה[5]

 

גם המאמרים בעיתונות הסעודית שעסקו בפרשה העלו טיעונים דומים. מאמרים אלה הדגישו כי המקרה של רהף הוא עניין משפחתי גרידא שאינו קשור ליחס המדינה לנשים. עוד נטען כי התופעה של צעירות הנמלטות מבתיהן היא תופעה אוניברסלית, המתרחשת גם בקרב צעירות במערב וכי המקרה של רהף עלה לכותרות רק בשל היותה אזרחית סעודית ובשל רצונם של התקשורת הזרה ושל  אויבי סעודיה לנצל את הפרשה לצרכי תעמולה נגדה. כותבים אחרים טענו כי מעמד הנשים בסעודיה דווקא השתפר מאוד לאחרונה, ומאמרים בודדים בלבד מתחו ביקורת על אופן הטיפול בפרשה מצד הרשויות בסעודיה. [6]

 

לצד כתבות ומאמרים אלה בלט במיוחד מאמרה של עזה אל-סובייעי, בעלת טור ביומון הסעודי אל-וטן, שפורסם ב-12.1 תחת הכותרת "אני לא רהף ו[גם] מצבי לא טוב" בו מתחה ביקורת על מצב הנשים בסעודיה. אל-סובייעי הציגה במאמרה מקרה נוסף של צעירה שברחה מסעודיה וביקשה מקלט מדיני במערב וטענה כי נשים רבות בסעודיה יכולות להזדהות איתה. עוד טענה אל-סובייעי כי הנשים בסעודיה אינן מאושרות וגם אלה שאינן בורחות נמצאות במצב של בריחה מהמציאות. אל-סובייעי תקפה גם נשים בסעודיה אותן כינתה "אופורטוניסטיות", כאשר ככל הנראה כוונתה לכמה עיתונאיות או בעלות תפקידים, אשר לדבריה, מסייעות להשתיק פרשות כאלה ומשתפות פעולה עם הטענה כי מדובר ב"מזימה אנטי-סעודית".

 

נראה כי דברי הביקורת החריגים של אל-סובייעי הם שגרמו למערכת העיתון  להסיר את המאמר מאתר היומון באינטרנט.

 

להלן תרגום קטעים ממאמרה של עזה אל-סובייעי:

 

"היא צחקה כששאלתי אותה מדוע בחרת בנצרות? מדוע לא בחרת ביהדות לפחות, כך לפחות לא תיאלצי לאכול בשר לא כשר וגם לא לשתות יין בחג המולד? היא הבינה שאני יודעת שהתנצרותה נועדה רק כדי לקבל מקלט בבריטניה... בטענה שהיא סעודית שבטית נוצרית שתירצח אם תשוב [לסעודיה].

 

למעשה, אין זו הצעירה היחידה שפגשתי, מקרב הסעודיות שנמלטו למערב. שיחה מעמיקה עמן גורמת לך כאישה סעודית להסכים עמן בנקודה חשובה זו או אחרת. זאת, עד כי את נוכחת לדעת שאת והיא לא מאושרות, אך אתן שונות ביכולת ובהזדמנויות – היא ברחה לבריטניה ואילו באשר לך, איש אינו יודע שאת במצב של בריחה [מהמציאות].

 

יש סוציולוגים הטוענים כי הבעיה של האישה בעולם הערבי היא שהגבר [הערבי] רואה בה גורם שאינו יכול להיות עצמאי במנותק מהמשפחה. [הוא רואה בה רק] רעיה, אם, בת, בעוד שהיא [גם] בן אדם. זהו שורש הבעיה שלנו. שכן לבן אדם יש צרכים שהמשטר הפטריארכלי אינו מכיר בהן [כשזו אישה], כך שכל צורך [שלה] במשהו מעבר לשלושת הסטטוסים הנ"ל [רעיה, אם, בת] מעורר את זעמו [של הגבר] וידו מורמת לעבר גופו של בן האדם החלש יותר [קרי, האישה]. דבר זה מוביל בסופו של דבר... להגשת תלונות במשטרה, שרבים הוכיחו שהן אינן יעילות,... שזמן התגובה להן ארוך והעניין מסתיים בבתי הכלא [המכונים] 'בתי מחסה [לצעירות]' וכיו"ב.

 

בנוסף, בעייתנו כסעודיות אינה מסתכמת בסבל אמיתי עקב חוקים ותקנות עתיקים שלא הצליחו לממש את יעדי חזון המדינה ותכניותיה, אלא היא כוללת גם ניסיון מצד נשים אופורטוניסטיות להרדים את האנשים בנוגע [לבעיה זו] ולטעון לקיומה של מזימה, רק בשל עצם ניצול התקשורת האנטי סעודית את סוגיית הצעירות הנמלטות.

 

כולם רוצים [לשמוע] דברים, שישביעו את רצונם וקולותיהן של הנשים האופורטוניסטיות הללו משביעי רצון בעוד שאנחנו [מבחינתן] לא יותר מאשר [נשים] מטרידות, מטרידות כשהן תובעות את זכויותיהן, ויתרה מזו מטרידות גם כאשר תהפוכנה לנרצחות."[7]