סיף אל-אסלאם אל-קד'אפי מכריז על רפורמות בלוב
סיף אל-אסלאם אל-קד'אפי, בנו של שליט לוב ונשיא "מוסד אל-קד'אפי לאגודות צדקה", הכריז באוגוסט 2005 על סדרה של רפורמות בלוב. לדבריו, 131 אסירים פוליטיים, כולל חברים בארגון "האחים המוסלמים", ישוחררו מהכלא, אנשים שאבדו את עבודתם ואת רכושם בעקבות המהפכה הצבאית בספטמבר 1969 יזכו בפיצויים וכך גם הנפגעים מבתי הדין המהפכניים והעממיים אותם הוא תיאר כ"בתי דין פיקטיביים ובלתי לגיטימיים". הוא פנה ללובים השוהים בחו"ל, שרכושם ונכסיהם הוחרמו, לשוב לארצם ולקבל את זכויותיהם, קרא לפתוח מחדש את נושא הפרת זכויות האדם בלוב ודיבר על חשיבות קביעתה של חוקה להסדרת החיים הפוליטיים והחברתיים בלוב.[1]
סיף אל-אסלאם אל-קד'אפי הוא אחד האישים הבולטים בלוב, הפועלים לקידום רפורמה פוליטית ולהגנה על זכויות האדם. כך, למשל, בפגישה עם עיתונאים לובים בספטמבר 2005 מתח סיף אל-אסלאם ביקורת חריפה על אמצעי התקשורת הרשמיים. הוא רמז כי יש לבטל את כל החוקים החדשים שחוקק הפרלמנט הלובי, משום שהם מגבילים במידה רבה את חופש העיתונות וקרא לחזור לחוקים שחוקקו בשנות השבעים והיו גמישים יותר. הוא הבהיר כי צפויה פתיחות רבה יותר בהתייחסות אל התקשורת בלוב: תינתן אפשרות לפרסם עיתונים עצמאיים ויינתנו סמכויות רבות יותר לאנשי תקשורת. הוא הכריז כי בדעתו ליזום פרויקטים לחיזוק חופש העיתונות ולאפשר הפעלת אמצעי תקשורת פרטיים שלא יהיו תלויים במדינה.[2]
באשר לסוגיית היחסים עם ישראל אמר סיף אל-אסלאם במאי 2005 כי לוב אינה חוששת לקיים קשרים עם ישראל, שכן היא מחשיבה את עצמה מדינה אפריקאית יותר מאשר ערבית. לדבריו, "עמדתנו ברורה: כאשר הצטרפה לוב למדינות אפריקה [בסוף שנות התשעים], זנחנו את הסכסוך הערבי – ישראלי. הפלסטינים החליטו לנהל משא ומתן [עם ישראל] ולא יתכן שאנחנו נהיה יותר פלסטינים מהפלסטינים עצמם."[3] באוגוסט 2005 אמר סיף אל-אסלאם כי באופן מעשי מצב המלחמה עם ישראל הסתיים: "אפילו אם מכריזים על מלחמה נגד ישראל לא ניתן לערוך אותה, משום שאין [ללוב] גבול משותף [עם ישראל] והמדינות בעלות הגבול עם ישראל כרתו עמה חוזה שלום... באופן תיאורטי ניתן לומר מה שרוצים, אך באופן מעשי לא ניתן לעשות מאומה... השתתפנו במלחמה [נגד ישראל] כאשר מצרים והפלגים הפלסטינים נלחמו. אך אם הפלגים הפלסטינים מנהלים כיום משא ומתן... ולמצרים, לירדן ולכל מדינות ערב יש קשרים ישירים ומשא ומתן עם ישראל... הסיפור נגמר."[4]
יוזמתו של סיף אל-אסלאם לשחרור אסירים פוליטיים ולפיצוי נפגעי המהפכה הלובית היא חדשנית, הן משום שהושמעה בתוך לוב בנאום שפנה בראש ובראשונה ללובים ולא לגורמים חיצוניים והן משום שחצתה רבים מן הקווים האדומים של לוב, בכך שהטילה ספק בלגיטימיות של בתי הדין המהפכניים והעממיים והודתה בהפרות זכויות אדם. היוזמה התקבלה בברכה על ידי גורמים פוליטיים שונים בתוך לוב ומחוצה לה, כולל על ידי ארגון "האחים המוסלמים". מצד שני, פלגים שונים שלקחו חלק בועידת האופוזיציה הלובית הראשונה, שהתקיימה בלונדון ביוני 2005, ובמיוחד "החזית הלאומית להצלת לוב" - התנגדו ליוזמה והביעו את דעתם כי היא חסרת כל ערך.
על אף הכחשות סיף אל-אסלאם, טענו המתנגדים ליוזמה כי מדובר בתגובה ללחצים חיצוניים, במיוחד מצד ארה"ב, ובתגובה ללחצים פנימיים, במיוחד לאחר כינוס ועידת האופוזיציה הלובית בלונדון ב-25.6.2005. בועידה זו שמה לה האופוזיציה הלובית למטרה להפיל את משטרו של מעמר אל-קד'אפי, כצעד ראשון להקמת "מדינת חוק" בלוב, זאת תוך דחיית כל התערבות צבאית זרה. בסיום הועידה קראה האופוזיציה למעמר אל-קד'אפי לפרוש מהשלטון בדרכי שלום ולהקים ממשלת מעבר שמטרתה היסודית תהיה "להשיב את לוב לחיים על פי חוקה, באמצעות בחירת אספה לאומית מכוננת שתבחן את החוקה בפיקוח האו"ם [ותאמץ אותה]". לדברי האופוזיציה, הלגיטימיות החוקתית היחידה בלוב היא החוקה של שנת 1951 ואילו ההחלטה השרירותית של המהפכנים לבטל את החוקה בשנת 1969 היא מעשה בלתי חוקי.[5]
סיף אל-אסלאם: "כל מוסדות המדינה זקוקים לרפורמה וצריכים להתפתח"
בראיון שנערך עם סיף אל-אסלאם אל-קד'אפי בערוץ
"אל-ג'זירה" סמוך למועד הכרזתו על היוזמה ביקש המראיין, מחמד כרישאן,
לעמוד על מידת רצינותה. להלן חלקים מהראיון:
מחמד כרישאן: "האם הפעם באמת [נפתח בלוב] דף חדש?"
סיף אל-אסלאם: "אני חושב שכן, במיוחד משום שהדבר בא לאחר שורה של רפורמות, בחינות חוזרות, ביקורת עצמית וצעדים ממשיים רבים שלוב עשתה. זוהי גולת הכותרת הפותחת את הסוגיות המכאיבות האחרונות..."
מחמד כרישאן: "ואולם ביקורת שכזו, אשר נשמעה כבר בעבר אפילו מפי המנהיג מעמר אל-קד'אפי, לא מתורגמת אף פעם לצעדים משפטיים אמיתיים..."
סיף אל-אסלאם: "כיום פועלים באופן מעשי... להניח מסגרות ויסודות משפטיים למערכת משפט הוגנת ועצמאית בלוב, במיוחד לאחר שנפטרנו מבתי הדין הפיקטיביים ומבתי הדין לשעת חירום, כמו בתי הדין המהפכניים, בית הדין של העם וכדומה. כיום יש מצב חדש, אוירה אחרת ומציאות חדשה. אין עוד בית דין מהפכני, אין עוד בית דין של העם... אין עוד עינויים, אין עוד חוקים לשעת חירום וחוקים כוזבים. כיום יש מערכת משפט אחת, מאוחדת ועצמאית בלוב."
מחמד כרישאן: "תיארת את בתי הדין כפיקטיביים ובלתי לגיטימיים. מעמר אל-קד'אפי תיאר אותם פעם כקומדיה. כיצד ניתן לשכנע בראש ובראשונה את האזרח הלובי – עוד לפני דעת הקהל הערבית או הבינלאומית - שאכן צומחת כעת לוב חדשה?"
סיף אל-אסלאם: "הימים הקרובים יוכיחו... שישתחררו אפילו קבוצות שאיש לא חשב שהן יצאו מהכלא כמו 'האחים המוסלמים' וכמה קבוצות ג'יהאד אחרות... כמו כן, כעת נפתח סוגיות של הפרות [זכויות אדם] שהתרחשו בעבר. יפתחו סוגיות בתי הדין של המהפכה ובית הדין של העם, אנשים יקבלו פיצויים והכל יהיה עובדות בשטח ולא רק דיבורים בתקשורת..."
מחמד כרישאן: "אמרת שלמעשה אין הבדל בין הוצאה להורג ברחוב, לבין גזר דין מוות שניתן במשפט בלתי צודק. מה בדעתכם לעשות ביחס למספר התנקשויות שהתרחשו בחו"ל ואשר המשטר הלובי מואשם בהן..."
סיף אל-אסלאם: "אכן היו עימותים בין המדינה הלובית לבין גורמים מתנגדים... בשנות השמונים בשל נסיבות ספציפיות, גורמים ספציפיים ואוירה שונה. הנסיבות, האווירה והגורמים שהיו קיימים במשך עשרים וחמש שנים נעלמו והשתנו וכיום אנו חיים בעולם אחר ובמשטר אחר. בנוסף לכך, רבים מהחיסולים וממעשי האלימות אכן לא היו במקומם ובוצעו בתוקף החלטה עצמית של אנשים [מסוימים ואחר כך] ייחסו אותם למהפכה, למדינה ולמעמר אל-קד'אפי והדבר לא היה אמת. יש לנו מקרים רבים שיפתחו [לדיון] בימים הקרובים והלובים יראו כי הפרות [זכויות אדם] וחריגות אלה נעשו בתוקף החלטה אישית של אנשים מסוימים..."
מחמד כרישאן: "בקשר להחלטות שקבלו אנשים על דעת עצמם... כאשר דברת על ההתנקשות בחיי העיתונאי צ'יף אל-ע'זאל אמרת שהסוגיה היתה אישית.[6] האין חשש שלוב מנסה כעת להתכחש לעברה על ידי ייחוס [המעשים] לעניינים אישיים שלה אין קשר אליהם? בסופו של דבר ישנו משטר פוליטי שצריך לשאת באחריות. כמו כן, חלק [מהנאשמים] אומרים שההתנקשויות בוצעו על פי הוראות פוליטיות."
סיף אל-אסלאם: "ראשית, בקשר לעניינו של צ'יף אל-ע'זאל: כאשר קיבלתי פנייה ממשפחתו והטילו עלי את האחריות לבדוק את הסוגיה - פתחתי בבדיקה. הסוגיה היתה כאובה, מסובכת ומעורפלת מאוד בתחילתה, אך השבח לאל, כעת היא נפתרה בזכות מנגנון הביטחון בלוב... האיש שפיתה את הסופר נמצא בכלא והאיש שרצח, שביצע את הפשע והחביא את הגופה ידוע... האנשים הודו... וכולם כעת בכלא ועומדים למשפט... אני סבור כי זהו גם איתות רציני לכל מי שחושב לבצע חיסול ואחר כך לומר 'אני שייך לועדות המהפכניות'... הדברים הללו הגיעו לקצם וההוכחה לכך היא שהאנשים הללו בכלא ועליהם להתמודד עם החוק, עם בית הדין ועם מעשיהם."
מחמד כרישאן: "מה לגבי עבד אל-רזאק אל-מנצורי, גם הוא עיתונאי הכותב במספר אתרי אינטרנט לוביים אופוזיציוניים. הוא נחטף בטוברוק בשניים עשר בינואר 2005 וכעת מיוחסת לו עבירה של אחזקת אקדח ללא רשיון?"
סיף אל-אסלאם: "שמעתי על המקרה... בני משפחתו פנו אלי ואמרו שהוא עצור מפני שכתב בעיתונים אלקטרוניים, אך האמת היא שגם מצאו בביתו נשק ללא רשיון וזהו פשע שהחוק מטיל עליו עונש. כעת נערך משפטו. הוא עצמו לא הכחיש שהיה ברשותו נשק ללא רשיון ונשק מוברח, אך אמר שזו אינה הסיבה האמיתית למעצרו..."
מחמד כרישאן: "הארגונים הפועלים למען חופש העיתונות אומרים שהאקדח נמצא יום לאחר מעצרו, כלומר הוא נעצר מסיבה אחרת ואחר כך הומצא כדרך אגב נושא הנשק. בכל אופן, זה איננו הנושא שלנו... אשר לנושא שחרור האסלאמיסטים ולנושא הפיוס הפוליטי בלוב... האם בידך נתונים לגבי מספר הלובים השוהים בחו"ל מסיבות פוליטיות... ומה מספרם של האסירים הפוליטיים?
סיף אל-אסלאם: "הנתונים אינם בידי [כעת] ואולם בימים הקרובים ישוחררו 131 איש, כולל קבוצה מקרב 'האחים המוסלמים', והשאר הם אנשים המשתייכים לקבוצות שאימצו את האלימות כמו 'הקבוצה הלובית הלוחמת', קבוצת 'אל-תכפיר ואל-הג'רה' וכדומה. ואולם חל שינוי בדרך מחשבתם של אנשים אלו וכולם משוכנעים באפשרות שילובם מחדש בחברה ובאמונה שהם ינטשו את דרך האלימות לשם שינוי החברה. לפיכך, בהוראותינו אמרנו שניתן לשחרר אנשים אלו, שחירותם לא מהווה עוד סכנה... את שאר האסירים לא ניתן לשחרר כעת משום שהם עדיין מאמצים את דרך האלימות. מסיבה זו אנו עורכים כיום ישיבות דיון ושיח בתוך בית הכלא בין מנהיגי הקבוצות הללו לבין האנשים [המחזיקים ברעיונות האלימים], בתקווה להגיע לשינוי בתפישה ובדרך המחשבה. האמת היא שמנהיגי הקבוצות הג'יהאדיסטיות הללו משתפים עמנו פעולה בבתי הכלא וממלאים תפקיד בונה. זוהי יוזמה טובה ואני מעודד אותה ועוקב אחריה באופן אישי..."
מחמד כרישאן: "כאשר הם ישוחררו... מה הם יעשו, שהרי בלוב אסור להקים מפלגות ואסורה התארגנות פוליטית. האם הם ישוחררו ויתחבאו בביתם?"
סיף אל-אסלאם: "ראשית, אנשים אלו, ובמיוחד 'האחים המוסלמים', מלומדים ולכולם יש תעודות... נעשים סידורים כדי שכל אחד שיצא מהכלא ילך לעבודתו הקודמת. שנית, לנו הלובים אין היסטוריה של מפלגות... יש לנו שבטים, יש לנו אישים [שמנהיגים] ויש לנו משטר אחר ושונה. 'האחים המוסלמים' יכולים לפעול במצרים ובסוריה שלהן רקע היסטורי [של פעילות הארגון], אך בלוב המצב שונה. אנשים אלו ישתלבו בחיים הפוליטיים מחדש, ישתתפו בהם באמצעות הדרך שמאמץ העם הלובי ויקיימו את זכויותיהם הפוליטיות כמו אחרים. לא יוטל עליהם וטו והם לא ינושלו מזכויותיהם האזרחיות..."
מחמד כרישאן: "האם השחרורים [הקרובים] הם הקדמה לביטול חוקים שאינם עולים בקנה אחד עם אמות המידה הבינלאומיות של זכויות האדם?"
סיף אל-אסלאם: "המצב כיום הוא שבוטלו תקנות וחוקים רבים וכעת פועלים לגבש קובץ חוקים [חדש] ולהציגו לועידות העממיות לאישור. קובץ חוקים חדש זה הוא נקודת מפנה חשובה שתספק את האווירה החופשית המתאימה לחיים הפוליטיים הטבעיים בלוב. קבוצה זו של תקנות וחוקים תוצג... אם ירצה אללה... בישיבה הבאה במסגרת הועידות העממיות..."
מחמד כרישאן: "האם יש חשש שהפתיחות הפוליטית, או מה שיתואר כפתיחות פוליטית בעתיד, תלויה ביחסים בין אב לבנו. הבן פונה לאביו כאשר העניינים [בהם הוא עוסק] מתעכבים והאב [מחליט האם] לסייע לו או לא?..."
סיף אל-אסלאם: "אין צורך לצמצם את נושא הרפורמות והחירות לדמות אחת או שתיים. נושא זכויות האדם איננו רק לפצות אנשים [שנפגעו] ולשחרר עצורים. ישנם נושאים נוספים. אנו מדברים על חוקים ותקנות שהעם הלובי אישר בצורה שקופה וברורה... אין מנוס מכך שתהיה חוקה שתבהיר את כל העניינים... אין מנוס ממערכת משפט יעילה והוגנת... שכן כיום כולנו עומדים מול מערכת משפט אחת ואין עוד עשרה סוגים של מערכות משפטיות כמו בעבר..."
מחמד כרישאן: "אתה יזמת [את שחרור האסירים] אך ישנו מנגנון הועדות העממיות, הועדות המהפכניות והועידה הכללית של העם [הפרלמנט הלובי]... האם מנגנון זה הפך כעת למנגנון מגביל שיעכב כל תהליך של רפורמה?"
סיף אל-אסלאם: "ראשית, כל מוסדות המדינה זקוקים לרפורמה וצריכים להתפתח. אנו, מוסד אל-קד'אפי [לאגודות צדקה], התפתחנו... [גם] הועדות המהפכניות חייבות להתפתח, להפוך לחלק מהחברה האזרחית, להיפטר מגורמים שליליים ולחזור בהן ממדיניותן... בסופו של דבר ההחלטות נשלטות על ידי העם והשינוי, ההתקדמות, הפיתוח והרפורמה הם דרישה עממית של חמישה מליון לובים ולא רק של סיף אל-אסלאם, של מעמר אל-קד'אפי או של אליטה מסוימת..."
מחמד כרישאן: "זוהי דרישה עממית, אך האם ניתן להפרידה מלחצים בינלאומיים?..."
סיף אל-אסלאם: "אני מבטיח לך במאה אחוז כי מקור היוזמה הוא
המצפון והמידות ולא שום דבר אחר, לא לחץ מבחוץ ולא מבפנים, לא פחד ולא טקטיקות..."[7]
יוזמתו של סיף אל-אסלאם התקבלה בברכה על ידי גורמים שונים בלוב ובמיוחד על ידי ארגון "האחים המוסלמים", שכשמונים וחמישה מאנשיו צפויים להשתחרר בזכותה. פעיל בתנועה, סלימאן עבד אל-קאדר, תיאר את היוזמה כ"צעד חיובי" וכראשיתו של "שלב מעבר אמיץ", אם אכן ייושם במציאות. לדבריו, האתגר הניצב בפני היוזמה הוא רצינות יישומה.[8]
עאשור אל-שאמס, הכותב ביומון "אח'באר ליביא", הביע תמיכה ביוזמה, אך הסביר כי תנאי הכרחי להתקדמות אמיתית ברפורמות הוא חיסול שליטתן של הועדות המהפכניות: "עלינו להניח כי הצהרותיו החשובות של סיף אל-אסלאם אל-קד'אפי... זכו לאישורו של מעמר אל-קד'אפי באופן אישי וקיבלו את ברכתו. אם לא, הן חסרות משמעות ויהיו לריק כמו הצהרות קודמות. אין זה סוד שבלוב יש הנהגה אחת ומקור סמכות אחד שאליו פונים כולם - הן המהפכניים והן מי שאינם מהפכניים. אך יתכן כי רבים מן המשקיפים אינם מבינים שבלוב יש שתי ממשלות: אחת רשמית ומוצהרת ובראשה עומד ד"ר שכרי ע'אנם והשנייה חשאית ואותה מנהלות הועדות המהפכניות וכן האופורטוניסטים והעצמאים הסובבים אותן. 'מדינת' הועדות המהפכניות היא המכשול היסודי העומד בדרכו של תהליך הרפורמות בלוב כיום.
כפילות אומללה זו במבנה המשטר בלוב הופכת כל תוכנית לתיקון ולרפורמה
לחשופה להכשלה ולשיבוש ובמוקדם או במאוחר היא תעלם. חיסול כפילות הרסנית זו הוא
תנאי בסיסי להשגת התקדמות אמיתית כלשהי ברפורמות שמנהיג סיף אל-אסלאם ואשר זוכות
לתמיכה בתוך לוב ומחוצה לה..."[9]
תגובות בתקשורת הערבית
גישה ספקנית לגבי אפשרות עריכת רפורמות במסגרת המשטר הנוכחי הביע גם עבד אל-והאב בדרח'אן, בעל טור ביומון הבינערבי "אל-חיאת". לשיטתו, אין ליוזמה משמעות אם היא לא תלווה בשינויים משפטיים מקיפים, שיביאו בסופו של דבר לקץ המשטר הנוכחי. לדברי בדרח'אן, "סיף אל-אסלאם מיהר להשוות בין לוב לבין דרום אפריקה, במיוחד כאשר דיבר על פתיחת סוגיות ההוצאות להורג, החיסולים והחרמת הרכוש. יפה שישנה כוונה לקחת כדוגמא את דרום אפריקה, אך לטריפולי חסר נלסון מנדלה לובי הרואה רחוק והוא סלחן, פתוח... ובעל רצון ברור שעמו יחיה במשטר המבוסס על צדק ודמוקרטיה… כל עוד ההוצאות להורג והחיסולים מתבצעים בהוראת המנהיג - כיצד שואף סיף אל-אסלאם לפתוח את סוגיית [הפרת זכויות האדם] ולנהוג בצדק עם הקורבנות [מה גם] שהוא עצמו מודרך על ידי הוראות האב המנהיג...
[בניגוד לדרום אפריקה] העניין אינו הפליה גזענית של לבנים כלפי אזרחים שחורים, אלא הפליה בין מי שהוא חסיד של המשטר הצבאי הדיקטטורי לבין מי שאינו נמנה על חסידיו. לפיכך, אין משמעות לסלחנות, אם לא מלווה אותה שינוי מקיף ושינוי משפטי. כל שינוי כזה משמעותו שהמשטר יבטל את עצמו והמשטר אינו חפץ בכך. אדרבה, הוא מנסה להוכיח שהוא מסוגל להיות כעת מקור הטוב, כפי שבעבר היה מקור הרע...
אין ספק כי תיקון דמות המשטר מחייב יותר מאשר נורמליזציה עם ארה"ב ועסקה [עם ''האחים המוסלמים']. אין גם ספק כי צריך יותר מאשר 'מוסד אל-קד'אפי העולמי לאגודות צדקה' כדי לנקות את שמו, את עברו של המשטר ואת ההווה שלו. משטר זה לא השתנה והוא גם לא ישתנה. ההוכחה לכך היא תגובתו לועידת האופוזיציה בלונדון שעלתה על כל דמיון. הוא אילץ אנשים מכל רחבי לוב להתייצב לפני המפקד בהבעת נאמנות טלוויזיונית מלאה בקללות לאנשי האופוזיציה ובקריאה ל'חיסולם' ולא בביטויים של פיוס וסלחנות כפי שיש לצפות ממי שרוצה להדמות למנדלה."[11]
ברוח דומה כתב סמיר עטא אללה, בעל טור ביומון הבינערבי "אל-שרק אל-אוסט", כי ספק אם ניתן לעשות שינויים אמיתיים במסגרת השלטון הנוכחי: "סיף אל-אסלאם דיבר על תביעת דין וחשבון מ'הועדות המהפכניות' ועל ביטול 'בתי הדין הפיקטיביים' ופיצוי למי שנרצחו או נפגעו מסיבות 'מופרכות'. הוא קרא למי שברחו לגלות בשל חשש מנקמת הועדות ומהתנהגותן, לחזור למדינה והבטיח שמהיום אין יותר [האשמה] ב'בגידה'. כיצד כל זה יקרה? כיצד יפצו סיף אל-אסלאם וארגונו את בעלי הבתים כל עוד דיני [לוב המהפכנית] קובעים כי 'הבית שייך למי שגר בו'. כיצד 'הועדות המהפכניות' יועמדו לדין בשעה שהן נחשבות ל'שלטון העם' ולשופט שלו? בהתאם לאיזה חוק [יישפטו הועדות] כל עוד על פי סיסמאות המהפכה עורכי הדין הם טפילים שאין בהם צורך?... סיף אל-אסלאם אומר כי תביעת דין וחשבון והתנצלות היא דבר שקרה במדינות רבות. ואולם אין לדבר משמעות אם ההתנצלות איננה [מהלך] מלא..."[12]
גם במאמר מערכת ביומון הבינערבי "אל-קדס אל-ערבי" הוטל ספק ברצינות היוזמה: "פיצוי משפחות קורבנות הועדות המהפכניות הוא צעד טוב, גם אם בא באיחור, והוא רומז לשלב חדש בלוב. שלב שכוונתו להיפטר מהמורשת המהפכנית ומניסיונותיה הכושלים והטרגיים ליישם תיאוריות שונות, מקומיות ומיובאות, אשר הביאו בסופו של דבר להתרוששות לוב, להרס כלכלתה, לפירוק מוסדות המדינה ולהפיכתה לתוהו ובוהו אדיר ללא זהות אמיתית וללא תשתית חדשה או ישנה. השאלה היא האם ישנם צעדים אחרים שיבואו בעקבות שחרור האסירים או שזה יהיה הצעד הראשון והאחרון?..."[13]
[2] אל-שרק אל-אוסט, לונדון, 12.9.2005.
[3] www.metransparent.com 21.5.2005.
[4] LBC TV, לבנון, 22.8.2005. ר' קליפ ממרי: http://www.memritv.org/Transcript.asp?P1=827
[5] www.aljazeera.net 26.6.2005.
[6] העיתונאי הלובי צ'יף אל-ע'זאל שכתב על השחיתות והצורך ברפורמה פוליטית בלוב נחטף במאי 2005. גופתו ועליה סימני התעללות קשים נמצאה ביוני 2005.
[7] אל-ג'זירה T.V, קטר, 20.8.2005.
[8] אל-קדס אל-ערבי, לונדון, 2.9.2005.
[9] אח'באר ליביא, לוב, 22.8.2005.
[10] אל-קדס אל-ערבי, לונדון, 2.9.2005.
[11] אל-חיאת, לונדון, 22.8.2005.
[12] אל-שרק אל-אוסט, לונדון, 22.8.2005.
[13] אל-קדס אל-ערבי, לונדון, 7.9.2005.