המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
עיתונאי לבנוני: ביום עצמאותה ה-75 לבנון גוססת וחסרת תקווה
29/11/2018


עיתונאי לבנוני מבכה את מצבה של לבנון ערב יום עצמאותה ה-75:

לבנון גוססת, ללא תקווה

 

ערב יום העצמאות ה-75 של לבנון, שחל ב-22.11.18, פרסם עקל אל-עויט, בעל טור ביומון הלבנוני אל-נהאר, מאמר שכותרתו "לבנון אינה עצמאית אך לעולם לא אספידה". במאמרו ביכה אל-עויט את מצבה של לבנון כיום וטען כי היא גוססת לעיני כל מרכיבי החברה שבה, איננה עצמאית, ריבונותה מופקרת והיא כל כולה כבושה. יחד עם זאת, הצהיר הכותב כי חרף מצבה העגום של לבנון, הוא אינו מוכן להספידה.

 

עקל אל-עויט[1]


 

להלן תרגום קטעים מן המאמר:

 

"ערב יום העצמאות ה-75 ללבנון אני מכיר בכך שהיא גוססת, כפי שהיתה בתקופת הרעב והתפשטות הארבה והמגפות; כפי שהיתה בימי ההשפלה, המלחמה, ההכנעה, ההגירה בכפייה, הטלת האימה והגירוש; כפי שהיתה בימי המנדט [הצרפתי], האפוטרופסות [הסורית] והכיבוש; כפי שהיתה בתקופת הקריסה תחת החובות שמוטטו הרים; כמו שהיתה בעת התפשטות השחיתות, הגניבה, הגזל, הזיוף...  כפי שהיתה בתקופת הפגיעה בחוקה ובחוק... כפי שהיתה בתקופה בה מנעו את בחירת הנשיא, או בתקופה שבחרו בו; כפי שהיתה בעת שהורכבה ממשלה ובעת שנמנעה הרכבתה. כפי שהיתה בתקופה של האנרכיה ושל נפילת הפוליטיקה והפוליטיקאים...

 

לבנון גוססת וכל זה קורה היום יחד ובבת אחת, תוך שיתוף והסכמה מצד כל מרכיבי [החברה] והאזורים בלבנון, מצד הרשויות, ראשי המדינה, מנהיגיה, עדותיה ועמה העצום.


ערב יום עצמאותה ה-75, לבנון גוססת, נוטה למות. אזרחיה הם קללתה, שליטיה הם קללתה, עדותיה והאסכולות הדתיות שלה הן קללתה. קראו את  חזון אחרית הימים [בתאולוגיה הנוצרית] בעין בלתי מזויינת... חזון אחרית הימים הזה אינו רק טקסט דתי או אגדה ספרותית, אלא הוא מציאות ממשית מוחשית שזירת התרחשותה היא אדמת לבנון וגיבוריה הם אלוהי לבנון, שליטיה, הפוליטיקאים שלה, עדותיה ועמה.

 

לבנון אינה עצמאית. אדמתה מופקרת. היא ישות מופקרת. קיומה מופקר. עמה מופקר. החוק שלה מופקר. ריבונותה מופקרת. כבודה מופקר. מדיניותה מופקרת. [שלוש] רשויותיה - המחוקקת, המבצעת והשופטת – מופקרות. האיזונים בה מופקרים. חייה מופקרים... שמיה מופקרים, מימיה מופקרים.... וכך גם גורלה. לבנון גוססת. אין בה מקום לא לסלע, לא לעץ... לא לירח, לא לשמש, לא לשיר, לא לקצידה ולא לשביב של תקווה.

 

ערב יום העצמאות ה-75 ללבנון אנו מודה כי לבנון כבושה מן הקצה אל הקצה... מחלקה העליון אל חלקה התחתון, מדרום המדינה עד [אזור] הבוקאע, מצפון לבנון עד ההר, ממזרח המדינה עד מערבה, מנהר אל-כביר [בצפונה] עד ראס אל-נקורה [בדרומה] ומכל מקום לכל מקום בארץ עד מטה ריבונותה ושלטונה בבירתה הרצוצה ובפרבריה הכבושים. אם כן, איך לבנון [תהיה] עצמאית? איך ניתן לחגוג במדינה גוססת, כבושה, שאינה עצמאית?!

 

נשמתי נרמסה, לבי מבוקע וחיי הם שרידי גופה. דבר לא יצילני ודבר לא ייתן לי השראה. גם האמת לא תצילני וגם לא מלים נבובות. איך אחגוג את עצמאות לבנון?! היא אינה עצמאית אך לעולם לא אספידה ובשום אופן לא אספידה..."[2]  



[2] אל-נהאר (לבנון), 20.11.2018