מצרים: תגובות סוערות של תומכים ומתנגדים להסרת החיג'אב מצד שחקנית מצרית
מאת כ. מיטל
הקדמה
בשבועות האחרונים סערה בתקשורת במצרים בעקבות הצעות חוק שהגישו חברי פרלמנט מצרים לאסור על נשים לעטות ניקאב במקומות ציבוריים. עצם הגשתה עורר שיח ציבורי נרחב במדינה בין מתנגדים לתומכים ומצא ביטוי גם במאמרים רבים שפורסמו בעיתונות המצרית.
הנושא של זכות האישה לעטות ניקאב או חיג'אב או להסירו והעניין ההלכתי הקשור בכך הוא נושא שמעורר דיון ציבורי מפעם לפעם בחברה המצרית. כך קרה גם לפני כמה חודשים בעקבות החלטתה של השחקנית המצרית חלא שיחה, שהתגוררה בשנים האחרונות בקנדה, להסיר את החיגא'ב ולחזור למשחק, זאת לאחר 12 שנות פרישה שבמהלכן אימצה אורח חיים דתי אדוק ועטתה חיג'אב ואף ניקאב. מדיווחים עולה עוד כי שיחה סגרה שיחה את חשבון הפייסבוק שלה שבו נהגה לפרסם פוסטים של הטפה לאסלאם ולעטיית חיג'אב.[1]
חלא שיחה עם החיג'אב ובלעדיו[2]
שיחה, שהתראיינה ליומון המצרי אל-יום אל-סאבע והצטלמה ללא חיג'אב לצד עורכו האני עזת, סיפרה כי החלטתה לשוב למשחק הייתה קשה ונעשתה לאחר חשיבה מעמיקה.[3] בראיון לערוץ הלוויין המצרי דרים סיפרה שיחה, כי הסירה את הניקאב כבר כשעברה להתגורר בקנדה כדי להתנהל בצורה קלה יותר היות והוא לא מתאים לסביבה שם. היא הוסיפה ואמרה: "המוסר הוא הדבר החשוב ביותר [עבור] אישה והחיג'אב כלל איננו מדד לקביעת [מידת] אדיקותה הדתית... אני יודעת שרבים זעמו על כך שהסרתי את החיג'אב, אך החיג'אב הוא [רק] חלק מהדת והוא לא הדת כולה ואני לא נטשתי אותה... כל אדם עובר שלבים שונים ומהפכים בחייו שבהם הוא לומד הרבה."[4]
חלא שיחה ועורך אל-יום אל-סאבע, האני עזת[5]
החלטתה של שיחה להסיר את החיג'אב ודבריה בנושא הציתו דיון ער הן ברשתות החברתיות והן בכלי התקשורת במצרים. התגובות נעו בין מתנגדים – בהם שר ההקדשים ומטיפים ומטיפות אסלאמיות, בייחוד סלפים ונשים הפעילות בתנועת האחים המוסלמים, שיצאו נגד שיחה וקראו לה לחזור בה מהחלטתה, לבין תגובות תמיכה מצד עיתונאים ואינטלקטואלים בעלי עמדות ליברליות ופעילים ברשתות החברתיות שיצרו את ההאשטגים #חלא_שיחה ו-#מחכים לך יא חלא.
הפרשה העסיקה מאוד גם את העיתונאים ובעלי הטורים בעיתונות המצרית שפרסמו מאמרים רבים בנושא. כותבים רבים צידדו בהחלטה של שיחה להסיר את החיג'אב וטענו כי מדובר בהחלטה אישית שלה שלאף אחד אין זכות להתערב בכך. רבים מהכותבים טענו גם כי חלא שיחה היא דוגמה לתופעה רחבה יותר של נשים שנפלו קורבן להטפה של האחים המוסלמים וכי הסרת החיג'אב על ידה היא קריאת תגר עליהם וביטוי נוסף להתמוטטות של ארגוני האסלאם הפוליטי והסלפים במצרים, המנסים לכפות על החברה המצרית את רעיונותיהם "המעוותים".
דוח זה יסקור את השיח שהתעורר במצרים בעקבות הסרת החיג'אב על ידי השחקנית חלא שיחה.
שר ההקדשים המצרי, נשות האחים מוסלמים ושיח'ים סלפים קוראים לשיחה להחזיר את החיג'אב
כאמור, ביקורת על הסרת החיג'אב על ידי חלא שיחה נשמעה מצד אנשי דת וגורמים מהאח"ס ומקרב הסלפים.
שר ההקדשים המצרי, מוחמד מוח'תאר גומעה, שנדרש לעניין, אמר בראיון לערוץ אל-מיחוור כי אין כפייה בדת האסלאם וכי המטיפים יכולים רק לייעץ והחשבון של האדם הוא בפני אללה. לדבריו, "כל גופה של האישה הוא ערווה למעט הפנים וכפות הידיים. זו עמדת הדת ולה אנו מטיפים."[6]
בין התגובות להחלטה של שיחה להסיר את החיג'אב בלטו מאוד תגובותיהן של נשים פעילות תנועת האחים המוסלמים שהביעו צער על המהלך של שיחה וקראו לה לחזור בה. כך, בפוסט שפרסמה בעמוד הפייסבוק שלה הצרה איאת עראבי, פעילת אח"ס בכירה, על כך ששיחה הסירה את החיג'אב, בכותבה: "יש מי שאומרים: 'אתם מדברים על חלא שיחה מפני שהיא מפורסמת', אחרים אומרים כי הנושא חרג מפרופורציות... אני מדברת כאישה מוסלמית, על העצב שאחז בי בראותי את החגיגות [של גורמים מסוימים] על המהפך שעשתה אישה מוסלמית והסירה את החיג'אב... אני מדברת על מלחמה מוצהרת נגד הדת שהופיעה כשאישה מוסלמית הסירה את החיג'אב ... על אישה מוסלמית שאני רואה בעיני את מי שמנסה להפשיטה ולגלות את קלונה ולהחזירה אל מקומות הבילוי המפוקפקים של הקולנוע שם יש נשים חסרות כבוד שמתפשטות... חודש אחד [בלבד] שבמהלכו עזבה את מקום מגוריה בקנדה וביקרה במצרים שהפכה למאורת השטן, הספיק כדי שיתקבצו סביבה שטני האדם וילחשו באוזניה להסיר את הניקאב שלה. אני אומרת לחלא שיחה: קחי את תיק הבגדים שלך, עזבי את מצרים וחזרי למקום שבו היית, ברחי יחד עם דתך מפני האנשים הללו והתחנני לאללה שיצילך ממה שלחשו לך."[7]
בדומה לכך, גם חדיג'ה ח'ירת אל-שאטר, בתו של סגן המדריך הכללי של האח"ס לשעבר, ח'ירת אל-שאטר הנמצא בכלא במצרים, קראה בפוסט בעמוד הפייסבוק שלה לשיחה לחזור בה מהחלטתה.[8]
אמירה עזת, בתו של ממלא מקום המדריך הכללי של האח"ס, מחמוד עזת שנמלט ממצרים, פרסמה פוסט בפייסבוק בו טענה כי שיחה, שלדבריה היתה מקורבת אליה, לא הייתה יציבה בדעותיה.[9] שיחה אמרה בתגובה כי שוחחה עם עזת פעמיים בלבד.[10]
השיח' הסלפי מוחמד אל-צאוי פרסם ב-8.8 בחשבון הפייסבוק שלו סרטון וידאו שבו הוא נראה בוכה על כך ששיחה הסירה את החיג'אב. אל-צאוי סיפר בסרטון כי במהלך חודש הרמדאן האחרון שיחה יצרה עימו קשר ואמרה לו כי היא בטוחה בבחירה שלה לעטות ניקאב.[11]
כמו כן, גם המטיף הסלפי חאזם שומאן קרא לחלא שיחה בסרטון שפרסם בעמוד הפייסבוק שלו ב-9.8, לחזור בה מהסרת החיג'אב וחתם את הפוסט בהאשטאג: #"מחכים לך יא חלא".[12]
תגובות דומות פורסמו בפייסבוק ובטוויטר גם מצד גולשים אנונימיים רבים. כך למשל, גולשת מצרית בכינוי Prancesh Mariah כתבה ב-10.8: "בנות, השתמשו בהאשטאג #מחכים לך יא חלא, ייתכן שנגרום ל[חלא שיחה] לשוב לאללה[13]." גולש בטוויטר בכינוי Ahmed Elaskary צייץ ב-10.8: "#מחכים לך יא חלא – אללה השיבה למרותך ולדרך גן העדן שלך. אללה חזק את דתך בלבבותינו."[14] כמה גולשים בפייסבוק הדביקו פוסט שמייחל כי אללה יגרום לכך שחלא תעטה שוב ניקאב.[15]
אינטלקטואלים תומכים בשיחה ומאשימים את האח"ס בניסיון לשלוט בנשים באמצעות חיג'אב
מנגד, גורמים מצרים ליברליים במצרים צידדו בצעד שנקטה חלא שיחה. כך למשל, העיתונאי המצרי ומגיש הטלוויזיה מוחמד אל-ר'יטי הביע סיפוק מצעדה של שיחה וקרא ללמוד ממנו. בתכניתו בערוץ LTC , אמר: "חלא שיחה שבה היום מחיק הקיצוניות והקנאות. אם ברצונך להתקרב לאללה, בצעי פעילות אמנותית מכובדת שבה תציגי את המתינות וההומניות של הדת."[16]
חלק מהקולות יצאו גם נגד האחים המוסלמים והסלפים שתקפו את שיחה על הסרת החיג'אב. לטענתם, גורמים אלה עושים שימוש פוליטי בחיג'אב ומנסים להשתלט על המרחב הציבורי באמצעותו. המשוררת, הסופרת והמתרגמת המצרית, פאטמה נאעות, אמרה ליומון אל-מצרי אל-יום: "הרִיקנות שאופפת את האח"ס ואת הסלפים, גורמת להם לחשוש מאיבוד סחורתם שאין לה ביקוש, ולכן הם רואים בפרישתה של אישה אחת – חלא שיחה' - מחסותם, איום על מפעלם הטרוריסטי. אני רואה שיח' סלפי בוכה על הסרת החיג'אב, אך הוא לא בוכה על ילדה רעבה או על ילדות אחרות שיושבות על מדרכות הרחובות ללא מחסה. לא ראיתי את דמעותיהם [של השיח'ים האלה] כשירושלים הפכה לבירת ישראל..."[17]
חברת הפרלמנט ד"ר אמנה נציר, לשעבר מרצה באוניברסיטת אל-אזהר, יצאה נגד השימוש הפוליטי עושים האח"ס והסלפים בחיג'אב, באמרה: "החיג'אב הוא מצווה מאללה. לבוש צנוע לנשים הוא מרכיב שורשי שאותו הגדירו הדתות המונותאיסטיות ולא ארגון או זרם פוליטי [כלשהו]. הדבקות העקשנית [בו] מצד כמה קבוצות, כמו הסלפים והאח"ס, יצרה זיקה מעוותת בינם לבין הלבוש החברתי והבלבול הזה הטיל עננה על הלבוש הצנוע הזה."[18]
תגובות תמיכה בשיחה וביקורת על תנועת האחים המוסלמים בהקשר זה הופיעו גם ברשתות החברתיות מצד גולשים שונים. כך, גולשת בכינוי RASHA צייצה ב-8.8: "ברוכה הבאה לחיים חלא"[19]. גולשת בכינוי a_b_horreya1234 שמגדירה עצמה מצרית חילונית, צייצה ב-8.8: "[סממני] האדיקות הדתית החזותית כמו החיג'אב והניקאב, הם רק סמלים פוליטיים שהמציאו הארגונים הדתיים כהוכחה לשליטה על המרחב הציבורי וכדי להפגין השתלטות על הרחוב."[20]
עיתונאית מצרית בשם יסמין מחפוט' צייצה ב-8.8: "המשבר שהתחולל לאחר שחלא שיחה הסירה את הניקאב ולאחר מכן את החיג'אב ... הוכיח כי כל מי שיצא מעדת האח"ס דינו מוות."[21]
כותבים בעיתונות המצרית: המקרה של שיחה - ביטוי למאבק באח"ס ובאסלאם הקיצוני
כאמור, הסרת החיג'אב על ידי חלא שיחה עוררה שיח נרחב גם בעיתונות המצרית ועיתונאים רבים הקדישו את מאמריהם לפרשה. כותבים רבים צידדו במהלך של שיחה וטענו כי הסרת החיג'אב על ידה מהווה קריאת תיגר על ארגוני האסלאם הפוליטי, ובפרט האחים המוסלמים, אשר לדבריהם עשו בחיג'אב שימוש להשלטת רעיונותיהם הקיצוניים בחברה המצרית.
עיתונאי ופוליטיקאי מצרי: שיחה היא קורבן להטפה בוטה של האח"ס לעטיית חיג'אב כאמצעי שליטה בנשים
במאמר שפרסם ב- 13.8 ביומון הממסדי אל-אהראם, התייחס העיתונאי והפוליטיקאי המצרי, אוסאמה אל-ר'זאלי חרב, לפרשה ושיבח את שיחה על צעדה. לדבריו, המקרה של שיחה הוא דוגמה לבעיה כללית הרווחת במצרים כאשר נשים צעירות מוסלמיות רבות מאמצות את החיג'אב לאחר שנפלו קורבן להטפה של האח"ס. הוא כתב: "שמתי לב לסערה הגדולה שהתחוללה בחוגי התקשורת וברשתות החברתיות עקב כך שהשחקנית הצעירה חלא שיחה הסירה את החיג'אב שלה, ונראה כי קודם לכן היא גם עטתה ניקאב, ושבה ללבוש בגדים רגילים. מה שלובש אדם הוא עניינו הפרטי וחלק מחירותו האישית שאסור לאיש להתערב בה... אולם, גיליתי כי הפרשה חורגת בהרבה מן התחום שאמור להיות אישי וכי היא משקפת היבטים תרבותיים ופוליטיים שלא ניתן להתעלם מהם...
הופתעתי כשאחד המטיפים בכה באחת הרשתות החברתיות כשהתייחס בצער לכך שחלא הסירה את החיג'אב. לאחר מכן, העניין נעשה ברור יותר כשצפיתי במטיפה של תנועת האח"ס, [העיתונאית] איאת עראבי, שנמלטה [ממצרים לארה"ב ומואשמת בהסתה נגד המדינה], מביעה צער גדול על כך שחלא הסירה את החיג'אב וגרוע מכך, על כך ששבה לחוג האומנים...
אני משוכנע כי חלא, כמו גם מיליוני צעירות מוסלמיות בני דורה, שרצו בתום לב מוחלט להיות מוסלמיות אדוקות, נפלו קורבן להטפה בוטה שהורתה להן כי האסלאם הוא החיג'אב, הניקאב והגלביה [בגד עליון המכסה את כל הגוף פרט לראש], הטפה [של האח"ס] אשר ראו ב[עטיית] חיג'אב וניקאב [על ידי נשים] הוכחה לחדירת האידיאולוגיה של האחים המוסלמים ואף אמצעי[בידיהם] לשליטה על הנשים בארצותינו. אולם, ההתנהלות הטבעית, האמיצה והאחראית של חלא שיחה והתייחסויותיה החכמות לחוויה שעברה, מעידים על כך שמדובר בחוויה של צעירה מוסלמית שחיפשה, ניסתה והבינה. לא מדובר בסיפור אישי אלא בדוגמה לבעיה כללית [בחברה המצרית] שראויה לניתוח ולהתייחסות."[22]
בעל טור מצרי: בהסרת החיג'אב חלא שיחה הניפה את דגל החיים ומוטטה את האסלאם הפוליטי
עבד אל-מועטי חגאזי, בעל טור ביומון אל-אהראם, טען כי החיג'אב שימש את ארגוני האסלאם הפוליטי כאמצעי לשכנע את ההמונים לחזור לאסלאם וכי במעשה שלה, קוראת שיחה תגר על ארגונים אלה. הוא כתב: "כשהשחקנית חלא שיחה הסירה את החיג'אב והניקאב ושבה להיות כפי שהייתה, עם פנים גלויות קורנות, היא הרסה בשיא הפשטות והתמימות את כל הרוע שבנו ארגוני הדת הקיצוניים השונים בחצי המאה שחלפה, היא הורידה מן התורן את דגל המגפה השחורה והניפה במקומו את דגל החיים...
החיג'אב היה השפה שבה השתמשו ארגוני האסלאם הפוליטי כדי לומר: 'הובסנו במלחמת יוני [1967] כי התרחקנו מן האסלאם, ודרך השיבה לאסלאם מתחילה מן החיג'אב שעל כולם להיות מחויבים לו, ועל האישה לעטות אותו'...
ומשום שהחיג'אב היה נפוץ בקרב החוגים העממיים, השתמשו בו ארגוני האסלאם הפוליטי בחזרם אחר ההמונים שסברו כי התפשטותו היא ניצחון שלהם, ומכאן הם גויסו לתהליך האסלאמיזציה של המדינה כפי שראינו באמצעות שינוי החוקה, ובאמצעות חוקים ופסיקות שהפכו את המדינה למדינה דתית.
אלא שכל מה שבנו ארגוני הטרור המפגרים הקיצוניים עומד לקרוס, וההוכחה לכך היא התגובות שהיו על כך שחלא שיחה הסירה את החיג'אב והניקאב. ארגוני האסלאם הפוליטי קרסו... משום שחלא שיחה הסירה את דגלם השחור והניפה את דגלה המתנוסס [בחוזקה], ומפני שהחברה הנאורה כולה ניצבה והריעה לדגלה של חלא כאילו היה דגל מצרים... אנו יכולים להתחיל לפעול כפי שפעלה חלא שיחה ולהמשיך בדרך כשאנו יודעים שננצח..."[23].
כותב מצרי: המקרה של שיחה מבטא את המערכה להתנערות מהתפיסות הדתיות המעוותות של הסלפים
ד"ר מוחמד פיאד, מרצה לספרות באוניברסיטת טנטא וכותב ביומון המצרי העצמאי אל-מקאל, פרסם ב-16.8 מאמר שבו טען כי המקרה של חלא שיחה מבטא את כישלונם של הסלפים והמטיפים לאסלאם הקיצוני להשחיר את החברה ולכלוא אותה באמצעות החיג'אב. הוא כתב: "חלא שיחה שפרשה [ממשחק] לפני שנים, לא הייתה מעולם אחת מכוכבות השורה הראשונה, אלא רק שחקנית חרוצה בתחילת דרכה שהווירוס הסלפי תקף אותה והיא נעלמה לתקופה ארוכה והפכה באורח פלא למטיפה אסלאמית... ו[אז] נעלמה לאלתר מהזירה משום שנפשה הרעבה האמינה שהגטו של הסלפים וּשְׁחוֹר הניקאב ישביעוה, וכשזה לא קרה היא הופיעה שוב והכריזה כי הסירה את החיג'אב וכי תשוב לזירה האמנותית במצרים. [מיד] החלו [להישמע] בכיותיהם וזעקותיהם של אלו המתיימרים להיות מוסלמים אדוקים: 'שובי יא חלא פעם נוספת, אל תגרמי לחילונים לשמוח לאידנו, אל תשמטי מידך את דגל האסלאם. את [מהווה] דוגמה, אל תדקרי את האסלאם בפגיון מורעל'. רגע החזרה [של חלא למשחק] ביטא באמת את הטרגדיה של הסלפים כאילו מדובר במחזה הוליוודי על ערפדים שכל אימת שהם רואים את אור השמש, זעקותיהם גוברות עד שהם נשרפים לחלוטין...
לאמיתו של דבר, חלא לא מעניינת אותי וגם לא חזרתה [למשחק] ולא החיג'אב שלה – מה שמעניין אותי באמת הוא הבהלה העצומה שהרעישה את דפי [הפייסבוק] והסרטונים של הסלפים ושל אחרים המתיימרים להיות מוסלמים אדוקים, משום שהתוכנית של [המטיפים האסלאמיים בהם] עמרו ח'אלד, מוחמד חסאן וחבריו... לעטוף את [כל] החברה בחיג'אב ולהשחירה [עם ניקאב] נחלו כישלון חרוץ...
לאחר שנת אלפיים הובילה הופעת צלחות הלוויין והגעתן לחברה הכפרית ולמקומות ציבוריים... להתפשטות של אדיקות דתית חיצונית הקשורה ללבוש – רבות מן הנשים עטו ניקאב ורבים מן הגברים לבשו גלביות לבנות קצרות. התוכניות בערוצי הלוויין, אותן הוביל [המטיף האסלאמי מוחמד] חסאן היוו פתח לפתוות קיצוניות במענה לשאלות הלכתיות, דבר שתרם להשרשת המחלות הפונדמנטליסטיות בחברה המצרית...
כמה מרתק שאותה פיסת בד [קרי: החיג'אב] שממנה נפטרה חלא שיחה חושפת את מידת הבהלה של הסלפים.
נעשה ברור כי המאבק על השכל המצרי על סף הכרעה. האינטלקטואלים של המולדת הזו הצליחו לגרום לרבים לשנות את דעתם לגבי התפיסות הרדודות והתרבות החשוכה [של הסלפים]. השכל המצרי השתחרר כמעט לחלוטין מאזיקי הסלפים, כפי שהשתחרר משלטון האח"ס. אנו ניצבים בפני מערכה עצומה, המערכה לשיקומו של השכל המצרי, שיקום שינער מעליו את אבק התפיסות הדתיות השגויות, אבק הדרת האחר ושְחור הניקאב - אותו שְחור שבו נכלאה רוחה של מצרים במשך שנים. הסירו מעל מצרים את השְחור שלה ונהגו כדוגמת חלא – היו אלפי חלא וחמישים מיליון חלא."[24]
[1] צדא אל-בלד (מצרים), 10.8.2018
[2] אל-שורוק (מצרים), 9.8.2018
[3] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 8.8.2018
[4] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 11.8.2018
[5] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 8.8.2018
[6] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 14.8.2018
[7] https://www.facebook.com/AyatOrabi55, 9.8.2018
[9] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 9.8.2018. יצוין כי הפוסט המקורי של עזת ככל הנראה הוסר.
[10] אל-וטן (מצרים), 11.8.2018
[11] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 9.8.2018
[12] https://www.facebook.com/DrHazemShouman, 9.8.2018
[13] https://www.facebook.com/prancesh.mariah, 10.8.2018
[14] twitter.com/ahmed_elaskary, 9.8.2018
[16] אל-מצריון (מצרים), 9.8.2018
[17] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 9.8.2018
[18] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 9.8.2018. בהקשר זה יצוין כי בעקבות פסיקת מוסד אל-אזהר ב-2017 על כך שהניקאב הוא לא חובה באסלאם, טענה נציר כי הניקאב הוא מנהג יהודי קדום שרווח בקרב השבטים היהודים בחצי האי ערב. היא הוסיפה כי האסלאם מורה על החיג'אב וכי יש הבדל בין ניקאב לחיג'אב. ראו אל-מצריון (מצרים), 13.8.2017,אל-וטן (מצרים), 15.8.2017. נציר גם הייתה חלק מצוות של חברי פרלמנט שגיבשו ב-2016 הצעת חוק שנועדה לאסור חבישת ניקאב במקומות ציבוריים, אך לא נראה כי הצעה זו קודמה. ראו אל-יום אל-סאבע (מצרים), 5.3.2016.
[19] https://twitter.com/rasha_hm, 8.8.2018
[20] https://twitter.com/A_B_Horreya1234, 8.8.2018
[21] https://twitter.com/YasminMahfouz, 8.8.2018
[22] אל-אהראם (מצרים), 13.8.2018
[23] אל-אהראם (מצרים), 22.8.2018
[24] אל-מקאל (מצרים), 16.8.2018