יועץ נשיא איראן אחמדי-נז'אד: היטלר היה יהודי

בריאיון לאתר האינטרנט האיראני 'באזתאב', המזוהה עם מזכיר 'המועצה לקביעת האינטרס של המשטר', מוחסן רזאי, שנערך ב-28 לדצמבר 2006, הסביר מוחמד עלי ראמין, יועצו של נשיא איראן, מחמוד אחמדי-נז'אד, כי היטלר היה יהודי מצד אימו. כמו כן ציין כי פעילותו של היטלר להקמת מדינת ישראל נבעה מהשפעת חוג מקורביו היהודים, ובאה כתוצאה משיתוף פעולה בינו לבין בריטניה, לאור שאיפותיהם הזהות להגלות את היהודים מאירופה.

להלן עיקרי הראיון:[1]

"ממשלת ברית המועצות הבולשביקית, בזמנו של לנין ולאחר מכן בתקופתו של סטאלין – שאף שהציגו עצמם כמרכסיסטים ואתיאיסטים... היו יהודים – היתה בין הגורמים ששקדו עד מלחמת העולם השנייה, יחד עם היטלר, על עיקרון הקמת ישראל. בתחום זה, פורסם ספר... ושמו 'אדולף היטלר, מייסד ישראל" פרי עטו של הַאנֶקֶה קַארְדֵל, גרמני יליד 1922, המוכיח שהיטלר עצמו היה יהודי, סבתו היתה זונה יהודיה, ואביו נשא עד גיל 40 את שם משפחת אימו היהודיה ולאחר מכן בחר את שם המשפחה היטלר. אדולף היטלר עצמו פיתח סלידה כלפי היהדות, נוכח העובדה שאימו היתה אישה יהודיה מופקרת. הוא אסף לראשונה ידיעות נגד היהודים במנזר נוצרי באוסטריה, שתמונותיו ופרטיו מצויים בספר של קארדל, ומאותו רגע ברח מהיותו יהודי.

לפיכך... בעת ובעונה אחת התעצבו באישיותו של היטלר הן רגשות הזדהות עם היהדות והן רגשות סלידה ממנה. אמביוולנטיות רגשית זו השפיעה על התנהגותו כלפי היהודים. מצד אחד, כל קרובי משפחתו, האנשים השותפים לדעותיו, והחברים שהביאו אותו לשלטון ועמדו לצידו עד יומם האחרון – אפילו אהובותיו ורופאו הפרטי של היטלר – היו יהודים. מצד שני, הוא קיבל בברכה את סילוק היהודים מאירופה המרכזית כמדיניות משתי סיבות נוספות: האחת, הקמת ממשלה יהודית בפלסטין היתה שאיפה של היהודים העשירים ובעלי ההשפעה שהקיפו אותו. השנייה, הגליית היהודים מאירופה ומגרמניה היתה דרישה כללית היסטורית של האומות המערביות והנוצריות. בתמיכתם המלאה של האנגלים ובתיאום איתם הצליח היטלר לטפל בדרישה הכוללת הזאת ולהשיג פופולאריות נרחבת בקרב האירופאים. כמובן שפרסום כתבים וידיעות מסוג זה אסור בגרמניה ובמדינות המערב... בסיוע של כמה גורמים מן החצר הפאהלווית (בעיקר בהאים) בוצעה עבור היהודים רכישת קרקעות בפלסטין מידי הפלסטינים.

לאחרונה... השמידו הציונים תעודות ומסמכים רבים הקשורים לתקופה של לפני המלחמה, שבהם צויינו הסטטיסטיקות והמספר האמיתי של היהודים, למשל כמה יהודים חיו, ואיפה ואיך פעלו. אחד המקומות שנשרפו והושמדו בכללותם, וניתן לומר שהכיל את המסמכים הערכיים ביותר בעולם אודות הנושא זה, היה העיתון "פראוודה" בן השמונים שנה שיצא לאור במוסקבה. בניין העיתון הוצת ב-10 לפברואר 2006, וכל הארכיון, על גיליונותיו ההיסטוריים ותמונותיו, נשרפו והושמדו, ולא נותר ממנו שום זכר. אף אחד ואף סוכנות ידיעות בעולם לא התייחסו ולא בחנו את הפשע ההיסטורי ההוא בהיקף נרחב ולא טיפלו בו...

הצעתי היתה להקים ארגון לא ממשלתי באיראן או מחוצה לה, לשם עיון מחודש בנושא זה, ובחינתו באמצעות פורומים בינ"ל. אולם לאחר בירורים שנעשו, ראינו שלאיש בעולם אין אומץ להעלות את הנושא הזה ולטפל בו. כל מי שהתבטא או פרסם משהו בנדון, מושתק מיד עוד לפני שניתן לו לטפל בו.  [כך] הועלה רעיון לערוך ועידה לא ממשלתית, שממשלתנו תתמוך בה,[2] אולם התברר שלדבר הזה לא יהיה הד בעולם, ושהוא יוחרם לחלוטין מבחינה חדשותית.

כמובן, איני מסכים לכך שאנו נעמוד בצד אחד של פרשת השואה ונכחיש אותה מן הייסוד, מכיוון שאין לנו מידע מספיק ושלם עליה. מטרת עריכת ועידה זו היא להעמיד בסימן שאלה את הסדר שהמערב כפה עלינו..."[3]