כללי

עבאס בספרו "הדרך לאוסלו": ישראל נכנעה לדרישתנו להכיר באש"ף כנציג הרשמי של הצד הפלסטיני בטקס החתימה על הסכם אוסלו

מאת יגאל כרמון*

 

סיפורן של השעות האחרונות בטקס התחימה על הסכם אוסלו על מדשאת הבית הלבן ב-13 בספטמבר 1993, סופר בכלי תקשורת רבים, מערביים וישראלים. על פי דיווחים אלה (וכפי שנזכר גם במאמרי "The Story behind the Handshake" ), החתימה התעכבה משום שערפאת סירב לחתום על ההסכם כפי שנוסח באוסלו – שם הוגדרה הנציגות הפלסטינית בשם "המשלחת הפלסטינית במסגרת המשלחת הירדנית-פלסטינית לוועידת השלום במזרח התיכון" – ודרש שאש"ף יוגדר במפורש כגורם החותם על ההסכם מטעם העם הפלסטיני. כוונתו של יצחק רבין בעת ניסוח ההסכם באוסלו הייתה, כנראה, להימנע מאזכור שמו של אש"ף בהסכם. רבין קיבל אמנם את העובדה שהמשלחת הפלסטינית לשיחות השלום סרה למרותו של ערפאת, אך התכוון לחתום הסכם עם "המשלחת הפלסטינית" ולא עם אש"פ. הנוסח המקורי של ההסכם, שנחתם בראשי תיבות ב-20 באוגוסט 1993, שיקף כוונתו זאת.

אולם ב-9 בספטמבר 1993, ממשלת ישראל וארגון אש"פ הכירו רשמית זה בזה (ראו את מכתבי ההכרה בנספח לדוח זה). ברגע שזכה להכרה רשמית, דרש אש"ף להיות הצד החותם על ההסכם, אך ממשלת ישראל דחתה דרישה זו. ב-13 בספטמבר 1993, יום החתימה עצמו, הגבירה המשלחת הפלסטינית את לחציה, ומגעים קדחתניים התנהלו בין שני הצדדים, עד שבדקה התשעים התקפל הצד הישראלי וקיבל את הדרישה הפלסטינית.

 

הדבר הצריך שינוי של נוסח ההסכם בשני מקומות – בעמוד הראשון של ההסכם ובעמוד האחרון שלו. העמוד האחרון הודפס בגרסה מתוקנת בבית הלבן דקות לפני תחילתו של טקס החתימה. אשר לעמוד הראשון, הוא תוקן בכתב יד ע"י מחיקת המילים "המשלחת הפלסטינית" והחלפתן במילה "אש"ף".

 

בספרו של עבאס "הדרך לאוסלו", המספר את תולדות ההסכם, מופיע תצלום של העמוד הראשון, כולל השינוי שהוכנס בו בכתב יד. אולם עותק ההסכם השמור בארכיון מדינת ישראל  אינו כולל את העמוד הראשון המקורי, עם התיקון הידני. במקומו הוכנס עמוד מודפס הכולל את התיקון, בו מופיע אש"ף כנציג העם הפלסטיני. כך נוצר הרושם המוטעה שאש"ף נועד מלכתחילה להיות הנציג הפלסטיני לחתימת ההסכם. נראה שקברניטי ההסכם בצד הישראלי דאגו להחליף את העמוד המקורי בעמוד המודפס כדי להעלים כל ראיה להתקפלותם ברגע האחרון לפני חתימת ההסכם. עבאס, לעומת זאת, הרואה בהצלחת אש"ף לכופף את ידם של רבין וממשלת ישראל מקור לגאווה, הציג את העמוד הראשון בנוסחו המקורי.

 

כריכת ספרו של מחמוד עבאס "הדרך לאוסלו"

להלן תרגום הקטע בספרו של מחמוד עבאס המספר על אירועי ה-13 בספטמבר 1993.[1]

 

"הממשל האמריקאי הודיע כי החתימה על הסכם העקרונות תהיה ביום שני ה-13 בספטמבר 1993, ושר החוץ של ישראל, שמעון פרס, ימונה  לחתום מטעם ישראל, אלא שאנחנו, כהרגלנו, לא החלטנו מי המשלחת שלנו ומי יחתום על ההסכם. היה צפוי שפארוק אל-קדומי, שר החוץ שלנו, יחתום עליו, אולם מר אל-קדומי שהתנגד להסכם וסירב ללכת לוושינגטון. באותה עת רצה אבו עמאר [קרי, יאסר ערפאת] להשתתף בטקסים, ודבר זה  חייב את השתתפותו של [יצחק] רבין גם כן.

 

לפיכך, התקיימו מגעים נמרצים ב-48 השעות שקדמו למועד שנקבע. שני הצדדים קיבלו הזמנה להשתתף [באותו] יום שני. אני נתבקשתי לחתום בשם אש"פ. היו לי כמה הסתייגויות מן הנסיעה, אך רבים השקיעו מאמצים להסירן, לכן השלמתי עם החלטה לאחר שקיוויתי להתחמק, אך לשווא. לאחר מכן הייתי על מטוס מלכותי של מרוקו, שהטיס את המשלחת שלנו לוושינגטון ביום ראשון 12 בספטמבר 1993.

 

48 השעות ששהינו בהן בוושינגטון היו עמוסות פעילות, פגישות, מגעים וכל הנוגע לעניינים רשמיים ולטקסים. אין מנוס מלהתמקד בתחנות [הזמן] הבולטות ביותר שעצרנו בהן בביקור ההיסטורי הזה.

 

כאשר חתמנו על הסכם הצהרת העקרונות, לא הייתה הכרה הדדית בין אש"פ לבין ישראל, לכן נכתב בהקדמה שההסכם עם המשלחת הפלסטינית נחתם במסגרת המשלחת המשותפת הירדנית-הפלסטינית. זה עניין טבעי כל עוד המו"מ בוושינגטון התחיל במגמה הזאת והתנהל על הבסיס הזה. אולם לאחר החתימה על ההכרה ההדדית, היה הכרח לשנות את ההקדמה הזו ואת שמו של החותם הפלסטיני, כדי שההסכם יהיה בין ממשלת ישראל לבין אש"פ וכדי שהחתימה תהיה בשם אש"פ.

 

הגענו לוושינגטון מבלי לפתור את הסוגיה הזאת שראינו בה עובדה קיימת, כך שהשינוי יהיה אוטומטי, ללא בקשה או מו"מ. שמנו לב שהמשלחת שהייתה בוושינגטון לא פעלה לערוך את התיקונים הנדרשים והיא המתינה לבואנו כדי שנפתח בעצמנו במגעים עם הישראלים ועם האמריקאים והנורווגים. חשנו שישראל מסרבת לעשות כל תיקון בטענה שהזמן קצר ואי אפשר לעשות שינויים בנוסחי [ההסכם] הקיימים בבית הלבן שהיו כבר מוכנים לחתימה."

 

את הדקות האחרונות שקדמו לטקס החתימה בוושינגטון תעד חבר המשלחת הפלסטינית שם, האיל אל-פאהום [ראש מדור מערב אירופה בלשכה המדינית של אש"ף, שנכח בטקס החתימה] כדלקמן: 'ביום שני, 13 בספטמבר 1993, בשש בבוקר, התקשר אלי אחד מחברי המשלחת הישראלית, הציג עצמו כעוזרו של שמעון פרס וביקש לשוחח עם אבו מאזן כדי לקבוע פגישה בין פרס לאבו מאזן בשעה שש בערב באותו היום. באותה שעה שהה אבו עמאר בחדרו במלון והוא העיר את אחמד אל-טיבי וביקש ממנו להתקשר עם פרס כדי לשנות את הסעיף הראשון של ההסכם שדיבר על 'הסכם הצהרת העקרונות בין הצוות הפלסטיני במשלחת הירדנית-הפלסטינית המשותפת לבין המשלחת הישראלית', כך שיהיה בין משלחת אש"פ לבין משלחת ממשלת ישראל.

 

אחמד אל-טיבי שב עם תשובה שחציה שלילית וחציה חיובית. רבין הסכים לציין את אש"פ כצד החותם בסוף ההסכם ואל-טיבי הודיע על כך להנהגה הפלסטינית. אבו עמאר אמר לו שאין די בכך וביקשו לשוב אל פרס ואל רבין. לפני כן העיר אותו אבו עמאר משנתו ואמר לו: 'לא נחתום על ההסכם הזה משום שאינו מזכיר את אש"פ' הוא ביקש ממנו להתקשר אל יצחק  רבין, אל שמעון פרס ואל חיים רמון שהיה בתל-אביב.

 

בשעה שמונה בערך נשלחו חסן עצפור ומוחמד אבו כוש וכן אחמד אל-טיבי להתקשר אל המשלחת הישראלית, אך השלושה חזרו ללא תוצאה. בפגישה הזאת איים אל-טיבי על שמעון פרס שהמשלחת הפלסטינית ויאסר ערפאת לא יגיעו לבית הלבן, היות שאבו עמאר כבר הורה לכל חברי המשלחת שלא לעזוב את המלון אל הבית הלבן עד שישונה הסעיף הדרוש.

 

בשעה 8:45 נפגשו כל חברי המשלחת הפלסטינית במקום שבו שהה ערפאת כדי לדון בעניין. בשעה 9:00 בבוקר נפגש אבו עמאר עם ג'יימס בייקר ועדכן אותו בהתפתחויות האחרונות. בייקר שאל אותו: 'מתי ייחתם ההסכם?' אבו עמאר השיב: בשעה 11:00. בייקר הגיב: הישראלים יסכימו על השינוי בשעה 10:58.

 

קרוב לשעה 9:35 נכנסה חנאן עשראוי ואמרה: 'כבר מאוחר וחברי המשלחת הפלסטינית בקושי יספיקו להגיע לבית הלבן להתמקם בטקס החתימה.' חנאן [עשראוי] ונביל שעת' ניהלו מגעים אינטנסיביים עם [דניס] רוס, [ארון דיוויד] מילר ו[אדוארד] ג'רג'יאן כדי לשנות [את הסעיף] אך התשובה הייתה שלילית.

 

אבו עמאר ביקש מחברי המשלחת לצאת לבית הלבן והוא נשאר במלון עם אבו מאזן, ואני [קרי, אל-פאהום] נשארתי עם שניהם. בניסיון אחרון שלח אבו עמאר את אחמד אל-טיבי למקום שבו שהו חברי המשלחת הישראלית כדי להודיע להם שלא תהיה חתימה אם הסעיף הראשון לא ישונה ולא יוכנס השם של אש"פ. ב-10:00 אבו מאזן שאל: מה נעשה אם לא יהיה שינוי? אבו עמאר השיב: לא נחתום על הסכם.

 

בשעה 10:10  צלצל הנייד. אחמד אל-טיבי היה על הקו והודיע לאבו עמאר כי פרס הסכים לשנות את המילה 'המשלחת הפלסטינית' ב'צוות אש"פ במשלחת הירדנית-פלסטינית המשותפת'. אבו עמר הסכים לשינוי. בשעה 10:15 החלה תנועה לעבר הבית הלבן. הפמליה הגיעה בשעה 10:30 ואת אבו עמאר ואת אבו מאזן הובילו לאולם פנימי בבית הלבן שבו היו הנשיא [ביל] קלינטון, [יצחק] רבין, [שמעון] פרס ועוזרים אחרים. הלכתי אל זירת הטקס בלוויית הממונה על הפרוטוקול, שם היה לי מושב מיוחד בקרבת הבמה שעליה הוצב שולחן החתימה.

 

ביקשתי להיפגש עם היועץ המשפטי האמריקאי, או עם האחראי על פרוטוקול החתימה, כדי להעיף מבט אחרון על נוסח ההסכם שיחתם. היועמ"ש האמריקאי החל להסביר את תרחיש החתימה, אך התעקשתי לראות את נוסח ההסכם, כדי לוודא שהשינוי שהוסכם עליו אכן בוצע. כאשר עיינתי בנוסח ההסכם גיליתי שלא נעשה בו שום שינוי, יתר על כן, גיליתי שהסעיף האחרון נוסח כך:

 

שמעון פרס בשם ממשלת ישראל

 

מחמוד עבאס בשם המשלחת הפלסטינית

 

לא היה בכל ההסכם כל זכר לאש"פ. מיהרתי להודיע ליועמ"ש האמריקאי שברשותי הנחיות חד-משמעיות לא להגיש את ההסכם לאבו מאזן אם לא יבוצעו השינויים הנדרשים. ביקשתי ממנו לפנות לפרס הנמצא בתוך הבית הלבן כדי לוודא את העניין.

 

אז מיהר היועמ"ש ושם פעמיו אל הבית הלבן כדי להתייעץ עם פרס. אני ניגשתי לשורה הראשונה של הנוכחים וביקשתי מחנאן עשראוי להצטרף אלי לפתור את הבעיה. היועמ"ש חזר, וביקשתי ממנו לדבר על התשובה בפני חנאן. הוא אמר שפרס אישר את הסכמתו לשינוי ושאבו מאזן יוכל בשעת החתימה לשנות בכתב ידו את המונח 'המשלחת הפלסטינית' [קרי,] למחוק אותו ולכתוב במקומו אש"פ. חנאן ביקשה שאבו מאזן יחתום לפני שפרס יחתום כדי שהשינוי יהיה מוסכם עליו ומאושר משפטית, אך היועמ"ש האמריקאי תרץ [את תשובתו השלילית] בכך שהפרוטוקול מחייב שפרס יחתום ראשון. חנאן שבה למקומה והמליצה לי להיות נחוש בעמדתי.

 

ביקשתי מהיועמ"ש לשוב ולהדפיס את הדף האחרון בצורתו החדשה ואכן הוא מיהר להדפיס את השינוי בתוך הבית הלבן בארבעה עותקים, וחזר יחד עם היועמ"ש הישראלי, יואל זינגר, והדפים החדשים צורפו לתיק ההסכם. אחר כך ביקשתי להסיר את הדף האחרון הלא מתוקן מכל העותקים ואכן כך נעשה."

 

אשר לדף הראשון, הוא תוקן בכתב יד והוחלף בו המונח המשלחת הפלסטינית ב'צוות אש"פ במשלחת הירדנית-הפלסטינית המשותפת'. אני והיועמ"ש הישראלי חתמנו על התיקון הזה בראשי תיבות. בשעה 11:10 החל טקסי החתימה באיחור של עשר דקות לאחר שהכול נעשה לפי רצוננו.'"

 

העמוד הראשון של הסכם אוסלו עם השינויים בכתב יד כפי שהופיעו בספרו של עבאס (עמוד 349)

נספח: מכתבי הכרה הדדית בין ישראל לבין אש"ף, 3 בספטמבר 1993[2]

 

Yitzhak Rabin                                                                                                                         September 9, 1993
Prime Minister of Israel

Mr. Prime Minister,

The signing of the Declaration of Principles marks a new era in the history of the Middle East. In firm conviction thereof, I would like to confirm the following PLO commitments:

The PLO recognizes the right of the State of Israel to exist in peace and security.

The PLO accepts United Nations Security Council Resolutions 242 and 338.

The PLO commits itself to the Middle East peace process, and to a peaceful resolution of the conflict between the two sides and declares that all outstanding issues relating to permanent status will be resolved through negotiations.

The PLO considers that the signing of the Declaration of Principles constitutes a historic event, inaugurating a new epoch of peaceful coexistence, free from violence and all other acts which endanger peace and stability. Accordingly, the PLO renounces the use of terrorism and other acts of violence and will assume responsibility over all PLO elements and personnel in order to assure their compliance, prevent violations and discipline violators.

In view of the promise of a new era and the signing of the Declaration of Principles and based on Palestinian acceptance of Security Council Resolutions 242 and 338, the PLO affirms that those articles of the Palestinian Covenant which deny Israel's right to exist, and the provisions of the Covenant which are inconsistent with the commitments of this letter are now inoperative and no longer valid. Consequently, the PLO undertakes to submit to the Palestinian National Council for formal approval the necessary changes in regard to the Palestinian Covenant.

Sincerely,

Yasser Arafat Chairman
The Palestine Liberation Organization

 

--------------------------------------------

September 9, 1993

Yasser Arafat Chairman
The Palestine Liberation Organization

Mr. Chairman,

In response to your letter of September 9, 1993, I wish to confirm to you that, in light of the PLO commitments included in your letter, the Government of Israel has decided to recognize the PLO as the representative of the Palestinian people and commence negotiations with the PLO within the Middle East peace process.

Sincerely,

Yitzhak Rabin
Prime Minister of Israel

• יגאל כרמון הוא ראש מכון ממרי