המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
נוכח לחצי קרן המטבע והדלדול בסיוע החוץ, ירדן חותרת לעצמאות כלכלית ומדינית
26/6/2018


נוכח לחצי קרן המטבע והפחתת סיוע החוץ, ירדן חותרת לעצמאות כלכלית ומדינית מבעלות בריתה


מאת צ. הראל וח. ורולקר


הקדמה

ירדן חווה משבר כלכלי מתמשך וקשה בשנים האחרונות שרק הולך ומחריף בעקבות המוני הפליטים הסורים שהיא מארחת והדלדול שחל בסיוע החיצוני שהיא מקבלת. העיד על כך המלך עבדאללה במהלך ישיבה עם עורכי העיתונים ועיתונאים ירדניים בכירים, שכינס ב-4.6 באמרו: "ירדן התמודדה עם מצב אזורי וכלכלי בלתי צפוי ואין שום תכנית, שמסוגלת להתמודד ביעילות ובמהירות עם האתגר הזה. ירדן ניצבת כיום בפרשת דרכים: או שניחלץ מהמשבר ונספק חיים בכבוד לעמנו או שחלילה, נלך אל הלא נודע, אלא ששומה עלינו לדעת לאן אנו הולכים. הסיוע הבינ"ל לירדן פחת למרות שהממלכה נשאה בעול אירוח הפליטים הסורים. מדובר ברשלנות מצד העולם [כלפינו]."[1]

 

גל המחאה, שידעה ירדן בחודש מאי האחרון, ואשר כלל שביתות והפגנות רחבות היקף בכל רחבי הממלכה, הוא למעשה אחד מתוך גלי מחאה ציבורית תכופים שמתעוררים בירדן בשנים האחרונות עקב צעדים כלכליים חריפים שנוקטות ממשלותיה. המניעים העיקריים לצעדים הכלכליים הקשים בהם נוקטות ממשלות ירדן האחרונות – כגון, ביטול הסובסידיות, העלאות המחירים והעלאת המיסים – הן הדרישות שמציבה קרן המטבע הבינ"ל לירדן כתנאי לקבלת סיוע ממנה, כמו גם רצונה של ירדן להיחלץ מן המשבר הכלכלי בו היא נתונה מזה שנים ארוכות.

 

נוכח המשבר הכלכלי, לחצי קרן המטבע הבינ"ל והדלדול המשמעותי שחל בסיוע החוץ שהעניקו מדינות המפרץ, ובראשן סעודיה, דרך קבע לירדן, ואשר כמעט ופסק לחלוטין, החלו בכירי המשטר הירדני לדון בכורח של הממלכה להשיג עצמאות כלכלית ולהסתמך על עצמה, כך שלא תהיה תלויה בסיוע החיצוני. כמו כן, בתקופה האחרונה חשה ירדן שהתלות הכלכלית שלה בבעלות בריתה – ובמיוחד ארה"ב וסעודיה - מגבילה את חופש הפעולה המדיני שלה ומאלצת אותה לעתים ליישר עמן קו מבחינה מדינית, גם אם זה סותר את עמדתה. הדבר בלט מאוד בשנה האחרונה בעיקר על רקע חילוקי הדעות של ירדן עם סעודיה וארה"ב בכל הנוגע לעניין הפלסטיני ול'עסקת המאה', אותה מגבש ממשל טראמפ בגיבוי סעודי. יתרה מכך, כאשר סירבה ירדן להתפשר על עמדותיה המדיניות היא נאלצה לספוג סנקציות כלכליות בדמות הפסקת הסיוע הכלכלי או איומים לעשות זאת. לפיכך, התגבשה בממלכה הירדנית התובנה כי סיום התלות הכלכלית במדינות אלה תוביל אותה גם לעצמאות מדינית. תובנה זו בין היתר היא שעומדת בבסיסם של הצעדים הכלכליים של המשטר הירדני.

 

ואכן, טרם שכך לחלוטין גל המחאה, שהחל בראשית 2018, בעקבות הטלת גזרות כלכליות שכללו ביטול הסובסידיה על הלחם והעלאות מחירים[2], וכבר אישרה ממשלת האני אל-מולקי ב-21 במאי 2018 תיקונים לחוק מס ההכנסה, שנועדו להרחיב את מעגל משלמי המס, והעבירה אותם לאישור הפרלמנט. אישור הצעת החוק בממשלה והבאתה לאישור הפרלמנט הציתו מחדש את גל מחאה שכלל, כאמור, שביתות והפגנות גדולות בכל רחבי הממלכה.

 

החלטת הממשלה ב-31.5 להעלות את מחירי הדלק והחשמל אף הגבירה את המחאה. גם הוראת המלך עבדאללה להקפיא את ההחלטה על העלאת המחירים לא סייעה בהרגעת הרוחות.[3] מידי ערב התקיימו מפגני מחאה המוניים ברחבי הממלכה, שלווו לעתים גם בהפרות סדר וחסימות צירים.[4] אחד ממוקדי המחאה המרכזיים היה הכיכר במרכזית בעמאן המכונה "הכיכר הרביעית" וניצבת מול לשכת ראש הממשלה - שם התקהלו רבים שקראו להתפטרות ראש הממשלה, האני אל-מולקי ושריו. המפגינים אף ניסו לחסום את דרכי הגישה ללשכת ראש הממשלה ויצרו פקקי תנועה במרכז הבירה עמאן. [5] במהלך ההפגנות נשמעו קריאות כמו "העם רוצה להפיל את הממשלה" או "האני אל-מולקי הוא אויב אללה" ובמקרים בודדים ביותר נשמעה גם ביקורת נגד המלך עבדאללה כמי שאחראי למצב.[6]

 

בסופו של דבר, ב-4.6 נאלץ ראש הממשלה אל-מולקי להגיש את התפטרותו והמלך מינה את שר החינוך, עמר אל-רזאז, כמחליפו. נראה כי מה שהוביל להתפטרות אל-מולקי וממשלתו היה החשש בירדן מפני התפתחות 'אביב ערבי' חדש, שיאיים על יציבות המשטר, וכן חשש מפני העלאת רף דרישותיהם של המוחים נוכח הקריאות לרפורמה פוליטית, שנשמעו בעיקר מצד האחים המוסלמים.[7] יחד עם זאת, גם התפטרות הממשלה לא הובילה להפסקת המחאות ורק הודעתו של רה"ח הנכנס אל-רזאז ב-7.6 כי ממשלתו תמשוך את הצעת חוק מס ההכנסה לאחר שתושבע, הרגיעה את הרוחות.

 

הממשלה מתגרה באזרח ומעלה את מחירי הדלק[8]



גל המחאה האחרון עורר חששות גם בסעודיה, בעלת בריתה של ירדן הגובלת עימה, בפרט בשל הניסיון של יריבתה קטר להתערב במחאות בירדן ולרמוז כי סעודיה עומדת מאחוריהן במחאה על עמדתה של ירדן בנוגע לעסקת המאה, לצד איתותים ירדנים בדבר התקרבות אפשרית לקטר. חששות אלה הם שהובילו את מלך סעודיה, סלמאן בן עבד אל-עזיז, לכנס ב-10.6 פסגה במכה של מנהיגי סעודיה, ירדן, כווית ואיחוד האמירויות ולהכריז על תכנית סיוע מפרצית חדשה לירדן בסך 2.5 מיליארד דולר, בניסיון לבלום את החרפת המשבר הכלכלי ואת המחאות.[9] בתגובה מיהרה קטר להודיע כי גם היא שתשקיע בירדן 500 מיליון דולר.[10]

 

למעשה, הצעת חוק מס ההכנסה היתה ניסיון נוסף ליישם את דרישות קרן המטבע ולקדם את הרפורמה הכלכלית המיוחלת לקראת קידום מדיניות של הסתמכות עצמית כלכלית, אלא שהוא עורר מחאות בהיקף כה נרחב עד כי המשטר עצמו חזר בו מההחלטה מחשש שהמצב יפגע ביציבות המדינה. המשטר הירדני נאלץ לקבל שוב סיוע כלכלי מסעודיה וממדינות המפרץ האחרות מה שסותר את השאיפה שלו להגיע למצב של עצמאות כלכלית. אולם, נראה שלא היתה לו ברירה היות והוא חש סכנה לקיומו.

 

דוח זה יסקור את ניצני השינוי בגישה הכלכלית של ירדן - מהישענות על סיוע חוץ לחתירה לעצמאות כלכלית, ואת הנסיבות, שהובילו לשינוי:

 

ירדן שואפת להסתמכות עצמית, ולא על בעלות הברית, כמוצא מן המשבר הכלכלי

בעקבות המשבר הכלכלי והדלדול המשמעותי שחל בסיוע שקיבלה ירדן ממדינות המפרץ, ובמיוחד סעודיה, החל המשטר הירדני בראשות המלך לאמץ גישה הקוראת לגבש יכולת של הסתמכות כלכלית עצמית ולא להיות תלויה לחסדי אחרים. המלך עבדאללה ובכירי משטרו חזרו והסבירו בהתבטאויות רבות שכוונו לאזרחים הירדנים את הרציונל שעומד מאחורי רעיון ההסתמכות העצמית ואת החשיבות של העניין, חרף המחיר הקשה שהדבר יגבה מכיסם של האזרחים.


המלך עבדאללה: איש לא יסייע לנו, אם לא נסייע לעצמנו

על תפיסת 'ההסתמכות העצמית' כמוצא למשבר הכלכלי דיבר המלך עבדאללה כבר בספטמבר 2017 בראיון, שהעניק לסוכנות הידיעות הרשמית של ירדן 'פטרה', בהדגישו כי אחד מעמודי התווך של התוכנית לעידוד הצמיחה הכלכלית וחיזוק הכלכלה הירדנית יהיה צמצום הדרגתי של התלות בסיוע חוץ והישענות על היכולות הפנימיות. כך אמר: "אני מודע לממדי הסבל אותם חווה האזרח הירדני בשל האתגרים הכלכליים ולכובד האחריות המוטלת על ארצנו [בגינם]. אולם המציאות, שעל כולם להבינה, היא שאיש לא יסייע לנו, אם לא נסייע לעצמנו תחילה. בסופו של דבר, עלינו להסתמך על עצמנו."[11] דברים ברוח דומה אמר המלך בהזדמנויות שונות מאז.


שר לשעבר: השינוי קשה אך הוא עשוי להשתלם

שר ההסברה לשעבר, נביל אל-שריף, פרסם ב-1.11.2017 מאמר ביומון הממסדי אל-ראי, שבו הגן על שינוי המדיניות הכלכלית, חרף מחירו הקשה, וקרא לעיצוב מחדש של התודעה הלאומית באופן, שיאפשר את השינוי. הוא כתב: "קיים קונצנזוס בקרב פרשנים פוליטיים וכלכליים כי נכנסנו למעשה לעידן חדש במדיניותנו הכלכלית, שכותרתו, כפי שאמר המלך – הסתמכות עצמית, שכן הסיוע של האחים [הערבים], שהיה מגיע כתשלומים ישירים [לתקציב המדינה], פסק זה שנים... מדובר בשינוי קשה, אך אנו עשויים לומר בסופו של דבר: 'מעז יצא מתוק', שכן טבע הדברים הוא שאנשים ומדינות מסתמכים על עצמם וכל הסתמכות על אחרים היא דבר חריג... יש לפעול להחלפת תרבות ההסתמכות על אחרים שרווחה [בירדן] במשך תקופות ארוכות, בתרבות חדשה שעיקרה הוא שההסתמכות העצמית היא הדרך היחידה להתפתחות ולהתקדמות בחיים... המעבר מתרבות קולקטיבית [אחת] לאחרת מצריך עבודה מאומצת ואף תוכנית לאומית כוללת, שמבוססת על בנייה מחדש של מערכת ערכים לאומיים על בסיס יסודות חדשים. עבור מערכה זו יש לגייס את כל מנגנוני עיצוב דעת הקהל ולרכז את מאמציהם לצורך עיצוב התודעה הלאומית מחדש, ובראשה תוכניות הלימוד, הדרשות הדתיות, המסרים בתקשורת וכיו"ב."[12]


שר החוץ לשעבר: סעודיה איננה עוד משענת כפי שהיתה, עלינו להסתמך על עצמנו

גם שינויים פנימיים בקרב בעלות בריתה של ירדן תרמו להבנה כי לא תוכל להמשיך להישען על סיוען הכלכלי. בסעודיה, ששימשה במשך שנים משענת כלכלית בולטת עבור ירדן, מתחוללים שינויים מהותיים - יורש העצר, מוחמד בן סלמאן, מקדם את חזון 2030, עליו הכריז ובמסגרתו הוא מחולל רפורמות רבות בתוך סעודיה, ונראה כי הוא מקדם מדיניות של התייעלות ופיתוח המשק המקומי הסעודי תוך צמצום הוצאות מחוץ למדינה כדוגמת סיוע החוץ לירדן. שר החוץ הירדני לשעבר, מרואן אל-מועשר, קרא בטורו ביומון אל-ר'ד ב-15.11.17, להפנים את המצב החדש בסעודיה ולפעול להשגת עצמאות כלכלית. כך כתב: "ברור שסעודיה כיום איננה עוד אותה סעודיה שהכרנו ושהיא ממשיכה במרץ ליישם צעדים מרחיקי לכת [בזירה הפנימית]... כיצד משפיע הדבר על ירדן? מבחינה מדינית, הרי שיחסי ירדן-סעודיה כבר לא נקבעים על בסיס אותם שיקולים כבעבר, בשעה שהעמדות המדיניות בעניינים אזוריים ובינ"ל נותרו מתואמות במידה רבה, גם אם אינן זהות. בשל ירידת מחירי הנפט סעודיה לא חידשה את מענק הנפט [לירדן] ולא תמכה בקופת המדינה יותר משנתיים ואין סימן לכך שהיא תעשה זאת בעתיד... כיום ברור כי עלינו לסמוך רק על עצמנו כפי שאמר המלך בנאומו בפתח מושב הפרלמנט..."[13]


עצמאות כלכלית תוביל את ירדן גם לעצמאות מדינית שחסרה לה

מצבה הכלכלי הקשה של ירדן ותלותה הכלכלית בסיוע חוץ מאלצים אותה לעתים, חרף רצונה, ליישר קו עם המדיניות והעמדות הפוליטיות של בעלות בריתה המסייעות לה. הדבר מציב את ירדן מול קשיים בעיקר בתקופה האחרונה כאשר בעלות בריתה – ובפרט ארה"ב וסעודיה - נוקטות לעיתים צעדים המנוגדים לעמדתה.

 

ירדן מאוימת בהפסקת כספי הסיוע מסעודיה וארה"ב בשל חילוקי דעות פוליטיים עימן

בתקופה האחרונה דווח לא פעם על חילוקי דעות גוברים בין ירדן לסעודיה ולארה"ב בנושאים מדיניים שונים שעל סדר היום האזורי.[14] הדבר בלט במיוחד בנוגע לעניין הפלסטיני על רקע הדיווחים בתקשורת הזרה כי ארה"ב וסעודיה יחד גיבשו את "עסקת המאה"[15] באופן שירדן מפרשת אותו כפגיעה באינטרסים שלה וכן בעקבות החלטת ממשלת טראמפ להכיר בירושלים כבירת ישראל.

 

החלטת הממשל האמריקני בדצמבר 2017 להכיר בירושלים כבירת ישראל ולהעביר את שגרירות ארה"ב לעיר עוררה התנגדות נחרצת מצד ירדן. בעקבות התנגדות בינ"ל למהלך והטלת וטו אמריקני בדיון במועצת הביטחון על הצעת החלטה של מצרים שניסתה לבטל את תוקפה של ההכרה האמריקנית בירושלים כבירת ישראל, הועבר הנושא להצבעה בעצרת הכללית של האו"ם. ערב ההצבעה איים ממשל טראמפ כי יפסיק את הסיוע למדינות שיתמכו בהחלטה נגדו בעצרת הכללית. ירדן, אשר לה מעמד מיוחד בירושלים מתוקף הסכם השלום עם ישראל ומתוקף הסכם עם הרש"פ[16], החליטה, חרף האיום האמריקאי בסנקציות כלכליות, להצביע נגד החלטת ממשל טראמפ להכיר בירושלים כבירת ישראל ולהעביר אליה את השגרירות האמריקאית. צעד זה עורר בירדן חששות כבדים מפני ההשלכות שיהיו, למקרה שארה"ב – התורמת הגדולה ביותר לירדן – אכן תפסיק את הסיוע שהיא מעבירה לה. הדבר בא לידי ביטוי במאמרים שהתפרסמו בעיתונות הירדנית והביעו חשש מהפסקת הסיוע האמריקני. כך למשל כתבה ג'ומאנה ר'נימאת, עורכת היומון אל-ר'ד: "מה שמעסיק את הירדנים היום הוא מצבה של ארצם נוכח האיום האמריקני להפסיק את המענקים, לאחר שירדן הצביעה לטובת ירושלים, ומה שיקרה אם יממש הדוד סאם את איומו... התרחיש הגרוע ביותר הוא שטראמפ יממש את איומו והדבר יחמיר את המשבר הכלכלי שכבר קיים, שכן וושינגטון מעבירה לעמאן למעלה מ-1.2 מיליארד דולר, כאשר 475 מיליון מהם מופנים ישירות לתמיכה בתקציב המדינה ונכללים בחוק התקציב, בעוד היתרה מוקצית לתחום הביטחוני או למיזמי פיתוח באמצעות... סוכנות הפיתוח האמריקנית US Aid. בנוסף, ארה"ב ערבה להלוואות של ירדן. בכנות ובוודאות רבה, אם תיושם ההחלטה [של הממשל להפסיק את הסיוע], סבלנו הכלכלי יגבר..."[17]

 

לבסוף, התבדו החששות כאשר ב-14.2.18 בעת ביקורו בעמאן של מזכיר המדינה האמריקאי דאז, רקס טילרסון, חתמו המדינות על מזכר הבנות, לפיו ארה"ב תעביר לירדן סיוע כלכלי וצבאי על סך 6.375 מיליארד דולר לחמש שנים.[18] יחד עם זאת, הסיטואציה בה מצאה את עצמה ירדן תחת איום בהפסקת הסיוע מצד ארה"ב והחששות מפני כך חיזקו בירדן עוד יותר את ההבנה כי עליה לפעול להשתחרר מהתלות הכלכלית בארה"ב וביתר המדינות.

 

בדומה לכך, גם יחסיה של ירדן עם סעודיה ידעו עליות ומורדות. בשנה האחרונה התרבו הדיווחים על חילוקי דעות בין שתי המדינות בעיקר בנוגע לעניין הפלסטיני, על רקע המדיניות הסעודית ביחס לסכסוך הישראלי פלסטיני, הנתפסת כמדיניות המיישרת קו עם מדיניות ארה"ב הנוטה לטובת ישראל ואף דיווחים כי סעודיה מעורבת בגיבוש עסקת המאה באופן שעלול לפגוע במעמדה האזורי של ירדן ואף ביציבותה. ביטויי אכזבה ממדיניות סעודית זו נשמעו לא פעם בממלכה הירדנית בתקופה האחרונה. כך למשל, על פי כמה דיווחים במהלך הפגנות שהתקיימו בעמאן במחאה על החלטת טראמפ להכיר בירושלים ולהעביר אליה את השגרירות האמריקנית, כונה יורש העצר הסעודי "סוכן של האמריקאים". עדות נוספת למתיחות בין סעודיה לירדן היתה חילופי דברים קשים שהתפתחו בדצמבר 2017 בין שגריר סעודיה בירדן, האמיר ח'אלד בן פיצל בן תורכי, לבין חברי פרלמנט ירדנים שמחו נגד קריאת שגרירות סעודיה לאזרחיה השוהים בירדן, להימנע מלהגיע למקומות בהם מתקיימות הפגנות מחאה על החלטת טראמפ "מחשש לביטחונם". כמו כן, במאמרים ספורים שהתפרסמו ביומון הממסדי אל-ראי נמתחה ביקורת מרומזת על מהלכיה של סעודיה שעלולים לפגוע בריבונות הירדנית על ירושלים, לפגוע בזכות השיבה, או להגיע לעסקה כלשהי מאחורי גבם של הפלסטינים. באחד המאמרים נמתחה ביקורת נוקבת נגד "פוליטיקאים טירונים", ברמיזה ליורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, "אשר החלו לדבר בשם האומה כולה בפרט בשמם  של בני פלסטין ולוותר על חלקים מאדמתה, לרבות ירושלים, ואף להציע בירה לפלסטין שאיננה ירושלים".[19]

 

עדות נוספת למתיחות בין ירדן לסעודיה היתה ההתקרבות שחלה בין ירדן לתורכיה, יריבתה של סעודיה בתקופה האחרונה. השתתפותו של המלך עבדאללה בוועידת החירום של מדינות האסלאם, שהתכנסה ב-13.12.17 באיסטנבול בהזמנת הנשיא ארדואן בעקבות ההכרה האמריקנית בירושלים בירת ישראל, עוררה את מורת רוחם של הסעודים, שהשתתפו בדרג ייצוג נמוך. גם השתתפות המלך עבדאללה בפסגה שכינס ארדואן ב-18.5 בעקבות העברת שגרירות ארה"ב לירושלים וצעדות השיבה בגבול רצועת עזה נתפסה כקריאת תגר נגד סעודיה.[20]

 

הבכירים הירדנים עצמם העידו מספר פעמים כי חילוקי הדעות שלהם עם שתי בעלות הברית הגדולות - ארה"ב וסעודיה – בעניינים מדיניים הובילו להפעלת לחצים עליהם במישור המדיני ואף לסנקציות כלכליות כעונש על כך. כך למשל העיד המלך עבדאללה בדצמבר 2017 במהלך מפגש עם סטודנטים באמרו: "חלק מהקשיים הכלכליים, עימם מתמודדת הממלכה, נובע מהלחץ בשל עמדותיה המדיניות. קיבלנו מסרים [שאמרו]: לכו אתנו בנושא ירושלים ונקל עליכם [במישור הכלכלי]." [21]

בדומה לכך, גם שר בכיר בממשלת ירדן דאז, ממדוח אל-עבאדי, רמז כי הסיוע הסעודי לירדן הופסק בשל עמדותיה המדיניות של הממלכה הירדנית. בפגישה עם חקלאים, שמחו על היטלים שהושתו על המגזר החקלאי, אמר השר: "כולכם יודעים שירדן משלמת מחיר על עמדתה הלאומית בנושא ירושלים. האח עוד לפני הידיד חדל מלסייע לנו השנה ובשנה שעברה, אך לא ייתכן שנוותר על ירושלים ועל האפוטרופסות ההאשמית עליה."[22]

 

מאמרים בעיתונות הירדנית: יש לשים קץ לתלות הכלכלית, שגורמת גם לתלות מדינית

ההשלכות הכלכליות של המחלוקות המדיניות של ירדן עם בעלות בריתה חיזקו עוד יותר את התובנה בממלכה כי עליה להשתחרר מהתלות הכלכלית במדינות אחרות ובכך גם מהתלות המדינית בהן. הדבר בא לידי ביטוי במאמרים שפורסמו בעיתונות הירדנית. כך למשל כתבה ג'ומאנה ר'נימאת, שהיתה עד לאחרונה העורכת הראשית של היומון הירדני אל-ר'ד, במאמר שפרסמה בעקבות ההחלטה האמריקנית להכיר בירושלים בירת ישראל: "העמדה הירדנית [נגד החלטת טראמפ בנושא ירושלים] היתה אמיצה חרף מרחב התמרון המצומצם וחרף האופציות המוגבלות של מדינה, שנשענת על מיסים וסיוע חוץ למימון תקציבה... עלינו להבין כי איש לא יגן על ירדן מפני האיומים [הנשקפים עליה] מהחלטת טראמפ וכי עלינו לבחון מחדש את הבריתות שאינן שומרות על האינטרסים הירדניים... הבריתות הקיימות לא מחזקות את האינטרסים האסטרטגיים של ירדן ומסתפקות במתן משככי כאבים. יישום עיקרון ההסתמכות העצמית לא מסתכם רק בפן הכלכלי, ובנסיבות הנוכחיות חשוב יותר שנסתמך על עצמנו גם מבחינה מדינית."[23]

במאמר אחר, שפרסמה לאחר ההצבעה הירדנית בעצרת הכללית של האו"ם נגד עמדת ארה"ב, כתבה ר'נימאת:

"הירידה בהיקף סיוע החוץ היא עניין שלא התחיל עם האיום של טראמפ להפסיקו, אלא כאשר הערבים הפנו גבם לירדן ולא הגישו לה את הסיוע בשנים האחרונות, למרות שהיו אלה שנים קשות ורוויות אתגרים. הסיוע האחרון בא לידי ביטוי במענק המפרצי, שהעניקה המועצה לשיתוף פעולה מפרצי, כדי לתמוך ירדן במהלך שנות האביב הערבי, שרובו שולם, מלבד החלק שקטר נדרשה [להעביר]... הנקודה המהותית היא שאיומו של טראמפ [להפסיק את הסיוע לירדן] והפסקת המענקים [ממדינות] ערב מותירים את ירדן בודדה, לא רק מבחינה מדינית, אלא גם מבחינה כלכלית. זה אכן מחייב בחינה מחודשת של המצב כדי להיפטר ממקורות האיום המערביים והערביים ולהתחיל במסע להסתמכות על עצמנו, בין אם טראמפ יפסיק את הסיוע ובין אם לא."[24]

 

גם מוחמד אבו רמאן, חוקר במרכז למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטה הירדנית, התייחס לנושא ב-18.12.17 בטורו ביומון אל-ר'ד בכתבו: "חילוקי הדעות עם 'בעלות הברית' [הערביות שלנו] נוגעים כמעט לרוב הנושאים של ניהול מדיניות החוץ... כמו כן ההחלטה האחרונה של טראמפ [בנושא ירושלים] והתגובה הירדנית לכך יצרה מתיחות גם עם נשיא [ארה"ב], ... חשוב מאד ואף הכרחי שהרחוב הירדני יבין את הנתונים החמורים הללו, שכן לעמדות המדיניות של ירדן יש מחיר ואנו עדים לכך כעת כשסיוע החוץ נפסק ומסתכם רק בסיוע האמריקני הידוע והמסורתי, בשעה שירדן סובלת ממשבר פיננסי חמור. על סדר יומם של מקבלי ההחלטות לא עומדת [האפשרות] של סחר חליפין בעמדותינו ביחס לירושלים ולעניינים נוספים באזור תמורת סיוע  פיננסי. משמעות הדבר היא שעלינו להסתמך על עצמנו והדבר מציב אותנו לחלוטין תחת חסדי קרן המטבע הבינ"ל..."[25]

 

מאמר נוסף שהצביע על הקשר בין העצמאות הכלכלית של ירדן לעצמאותה המדינית ומתח ביקורת מרומזת על סעודיה היה מאמר מערכת ביומון הירדני אל-דוסתור ב-24.5. במאמר שפורסם לרגל יום העצמאות ה-72 של ירדן תחת הכותרת: "העצמאות – הדרך להסתמכות עצמית" נכתב: "ייתכן שאחד האתגרים הניצבים [מולנו], שדורשים הבנה של מאזני הכוח באזור, הוא האתגר הכלכלי, שכן נראה שעלינו לסמוך על עצמנו יותר, משום שמי שהיה אתמול ידיד [קרי, סעודיה] הפך היום למשהו שקרוב יותר לצופה [מן הצד] ומי שהיה בעל ברית מתפתה כעת לסיפורי אשליות ולוויתור על חלומותיהם של דורות שציפו וערגו לחירות בפלסטין ..."[26]

 

גל המחאות האחרון -  ניסיון ירדני כושל לקדם את מדיניות ההסתמכות העצמית

הצעת חוק מס ההכנסה, שהציתה מחדש את גל המחאה האחרון בירדן, נועדה להרחיב את מעגל משלמי המס ובכך להגדיל את הכנסות המדינה ממיסים. למעשה זהו צעד נוסף שמבצע המשטר הירדני במסגרת השאיפה לבצע רפורמה בכלכלה ולהתקדם לעבר כלכלה חזקה ועצמאית ללא תלות בסיוע חוץ ולקראת הסתמכות עצמית.

ואכן, לאורך גל המחאות האחרון, שכלל הפגנות רבות ברחבי הממלכה כולה נגד כוונת הממשלה להעלות את מס ההכנסה, בלט בטיעוני בכירי הממסד בירדן הצורך הדוחק של ירדן להשגת עצמאות כלכלית ומדינית.

 

כבר עם אישור הצעת חוק מס ההכנסה מעוררת המחלוקת בממשלה, הדגיש דובר הממשלה, מוחמד אל-מומני, במסיבת עיתונאים משותפת עם שר האוצר, עמר מלחס, כי "הצעת חוק מס ההכנסה היא חלק מתהליך רפורמה כלכלית ופיננסית כוללת... שאימצה הממשלה כדי להשיג יעד מוצהר וברור של הגעה לשלב ההסתמכות עצמית, שתאפשר לנו לבנות כלכלה חזקה וחסינה... ותחזק את החלטותינו המדיניות." הוא הוסיף: "הלחצים, בהם נתונה ירדן, קשים מנשוא והם נובעים מעמדותיה המכובדות בעניינים אזוריים. חסינותנו הכלכלית היא מרכיב עיקרי של חסינותנו המדינית ואנו דבקים בעמדותינו, הנובעות מעקרונותינו, מערכינו ומעברנו."[27]

 

בניסיון להרגיע את הרוחות שהתלהטו, חזר והסביר גם המלך עבדאללה במהלך ישיבת המועצה המדינית לקביעת מדיניות בראשותו ב-2.6 כי המטרה היא להגיע לשלב של הסתמכות עצמית אך הוסיף כי הדבר ייעשה תוך שיפור השירות לאזרח: "אין זה צודק שהאזרח לבדו יישא בהשלכות צעדי הרפורמה הכלכלית... ההסתמכות העצמית איננה סיסמא בלבד ומשמעותה איננה גביית מיסים ותו לא, אלא גם מנגנון ממשלתי יעיל, המסוגל להעניק שירותים איכותיים [לאזרח], למשוך השקעות ולאפשר למועצות המקומיות והמחוזיות לשפר את המצב הקיים במישור הפיתוח והשירותים [הניתנים לאזרח]... אני מודע לכך שעמנו סבל מאוד והפגין אורך רוח - זהו טבעם האצילי של הירדנים ואנו פועלים יומם וליל כדי להתגבר על המצב הקשה הזה..."[28]

 

הפגנה בכיכר מרכזית בעמאן מול לשכת ראש הממשלה[29]



גם ראש הממשלה המתפטר, האני אל-מולקי, ניסה לשכנע במהלך גל המחאה, כי "הממשלה [מתכוונת] לטפל ברצינות באתגרים הכלכליים, באופן שיניח את היסודות לעידן חדש של הסתמכות עצמית ויאפשר להתגבר על המצב הכלכלי הקשה."[30]

 

אך, כאמור, לאור התגברות המחאות והחשש כי ייצאו משליטה הוחלפה לבסוף הממשלה בראשות האני אל-מולקי ורה"מ החדש הודיע על משיכת הצעת החוק, שעוררה את המחאות. פיטורי ממשלה או חילופי גברי בתוכה הם ריטואל שחוזר על עצמו בירדן בשנים האחרונות, בניסיון לשכך את המחאה על מדיניותה, בעיקר בתחום הכלכלי.[31]

 

בנוסף, לנוכח גל המחאה הגדול בירדן, נחלצו סעודיה ומדינות מפרציות נוספות לסייע למדינה. כאמור, בפסגה במכה של מנהיגי סעודיה, כווית ואיחוד האמירויות יחד עם המלך עבדאללה, הכריזו על תוכנית סיוע על סך 2.5 מיליארד דולר לירדן.[32] סעודיה, שנמנעה מתשלומי הסיוע לאורך זמן, נחלצה לסייע לירדן בעיקר בשל חששה מפני התגברות המחאות בירדן ופגיעה ביציבות הממלכה הירדנית בעלת בריתה. כמו כן גם לנוכח איומים ורמיזות בירדן כי המדינה עלולה בלית ברירה להסתמך על סיוע של מדינות נוספות העוינות את סעודיה, כדוגמת קטר ואיראן.[33]

 

הפרשן עבד אל-בארי עטואן, עורך היומון המקוון ראי אל-יום, אף טען במאמר שפרסם כי חידוש הסיוע המפרצי בעיתוי הנוכחי נבע בין היתר גם "מדאגה [סעודית] שמא תפתח ירדן מדיניות של הסתמכות עצמית כלכלית ותאמץ תכניות שייתרו את סיוען הפיננסי של מדינות המפרץ, ובפרט של סעודיה ואיחוד האמירויות – דבר שיחזק את עצמאות קבלת ההחלטות המדיניות של ירדן וישים קץ לגילויי הכפיפות הקודמים [שלה למדינות המפרץ]."[34] 

 

לסיכום, המשטר הירדני שחש סכנה לקיומו, נאלץ בעל כורחו לחזור להסתמך על כספי הסיוע של סעודיה ומדינות המפרץ. זאת למרות ניסיונותיו להשתחרר מכך והעובדה כי הדבר מנוגד למדיניות ההסתמכות העצמית אותה ניסה לקדם. נראה כי המשטר מצוי במצב מאוד בעייתי: הוא שואף לוותר על כספי הסיוע ולבסס לעצמו כלכלה חזקה ועצמאית אולם ברגע שהוא מנסה לנקוט צעדים כלכליים, שיניעו את הרפורמה הזו - הדבר מעורר את זעמם של האזרחים ומסכן את יציבותה משטר.

אין ספק, שהמשטר לא ויתר עדיין על שאיפתו להסתמכות עצמית, כך למשל ניתן לראות בדבריו של ראש הממשלה הנכנס, עמר אל-רזאז, שהדגיש ב-11.6, במסגרת התייעצויותיו להרכבת ממשלתו כי "הדרך להסתמכות עצמית היא הכותרת של התקופה הקרובה."[35] אך נראה כי הדרך לשם עדיין ארוכה ורווית סכנות.




[1] אל-ר'ד (ירדן), 5.6.2018

[3] אל-ראי (ירדן), 1.6.2018

[4] http://www.ammonnews.net, 1.6.2018; http://www.albosala.com, 2.6.2018; אל-ראי (ירדן), 2.6.2018

[5] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 2.6.2018; אל-ראי (ירדן), 4.6.2018

[7] http://www.albosala.com, 4.6.2018;  אל-ערבי אל-ג'דיד (לונדון), 6.6.2018

[8] אל-ר'ד (ירדן), 1.6.2018

[9] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 11.6.2018

[10] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 14.6.2018

[12] אל-ראי (ירדן), 1.11.2017

[13] אל-ר'ד (ירדן), 15.11.2017

[14] יצוין, כי בעבר הפסקת הסיוע הסעודי לירדן עוררה מתיחות בין המדינות. ראו דוח ממרי: https://www.memri.org.il/cgi-webaxy/item?4340

[15] הניו יורק טיימס דיווח ב-3.12.17 מפי "בכירים פלסטינים, ערבים ואירופים, ששמעו את גרסתו של מחמוד עבאס, נשיא הרשות הפלסטינית [להלן, הרש"פ] לשיחתו עם יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן" ב-8.11.17 ולפיה בן סלמאן הציג בפניו את תכנית השלום של ממשל טראמפ למזרח התיכון, הכוללת על פי הדיווח, הקמת מדינה פלסטינית ללא רצף טריטוריאלי ובעלת ריבונות מוגבלת, שבירתה אבו דיס ולא מזרח ירושלים. לפלסטינים לא תינתן זכות השיבה וכן רב ההתנחלויות יישארו במקומן. עוד דווח כי בן סלמאן הבהיר לעבאס כי אם ידחה את ההצעה, הוא ייאלץ להתפטר ולפנות את מקומו לאדם שיקבלה. הן האמריקאים והן הסעודים הכחישו את הדיווח. https://www.nytimes.com, 3.12.2017

[17] אל-ר'ד (ירדן), 24.12.2017

[18] אל-ר'ד (ירדן), 15.2.2018

[21] אל-ר'ד (ירדן), 31.1.2018

[23] אל-ר'ד (ירדן), 19.12.2017

[24] אל-ר'ד (ירדן), 24.12.2017

[25] אל-ר'ד (ירדן), 18.12.2017

[26] אל-דוסתור (ירדן), 24.5.2018

[27] אל-ר'ד (ירדן), 22.5.2018

[28] אל-ר'ד (ירדן), 3.6.2018

[30] אל-ראי (ירדן), 30.5.2018

[31] יצוין, כי בממשלתו החדשה של עמר אל-רזאז ניכר שינוי גם בהרכב צוות השרים הכלכלי, ובפרט החלפת שר האוצר, עמר מלחס, שכיהן במספר ממשלות וספג ביקורת קשה על המדיניות שהוביל.

[32] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 11.6.2018

[33]  קטר מצידה ניצלה את ארועי המחאה בירדן על מנת לסכסך בין ירדן וסעודיה והאשימה את סעודיה כמי שליבתה את המחאות בירדן במטרה ללחוץ על המדינה להסכים לעסקת המאה. כך למשל ראש ממשלת קטר לשעבר, השייח' חמד בן ג'אסם בן ג'בר א'ל ת'אני, צייץ בחשבון הטוויטר שלו: "אני מקווה שמה שמתרחש בירדן איננו מתוכנן על ידי מדינות קרובות [קרי, סעודיה]. הלחץ הזה על המדינה השלווה הזו [נועד לגרום לה] להסכים לעסקת המאה..." https://twitter.com/hamadjjalthani, 4.6.2018. טיעונים דומים נשמעו גם בסיקורי המחאות על ידי ערוץ אל-ג'זירה.  

[35] אל-ר'ד (ירדן), 11.6.2018; אל-חיאת (דובאי), 12.6.2018