טרור באמריקה (25)
בעלי טורים: רודי ג'וליאני יהודי, הומוסקסואל, טיפש, וחצוף
פרשת הצ'ק שהחזיר ראש עיריית ניו יורק, רודולף ג'וליאני, לנסיך הסעודי, אל-וליד בן טלאל, הסעירה בעלי טורים בסעודיה ובעולם הערבי.
מחמוד בן עבד אל-ע'ני צבאע', בעל טור ב'אל-ריאץ'' הסעודי, למשל, כתב תחת הכותרת "הצ'ק של אל-וליד, המושל ההומוסקסואל, ומלחמת הפרופגאנדה":
"...דבריו של [הנסיך אל-וליד] לא מצאו חן, כמובן, בעיני הלובי היהודי במקום בו חיה הקהילה היהודית הגדולה ביותר בעולם. בגלל שמושל [כך במקור] 'התפוח הגדול' הוא יהודי, הוא סרב [לקבל את התרומה] ועורר מהומה.
ג'וליאני אמר: "הצהרותיו של הנסיך חמורות ובלתי אחראיות; הערבים האלה איבדו כל זכות להכתיב [לנו מה לעשות]. מה שאנחנו (אמריקה) צריכים לעשות זה להרוג 6,000 בני אדם חפים מפשע".
הצהרותיך שלך, הו המושל [הכוונה לג'וליאני], הן הבלתי אחראיות... בדבריך אלה הוכחת את גזענותך הרבה ואת השנאה המקננת בך כלפי האסלאם. חי אללה, אני מתפלא על מעשיך, יא יהודי; כל מה שאמר הנסיך אל-וליד היו דברי אמת...
מה שקרה מוכיח ללא כל ספק את החוצפה הפומבית, את השנאה הגלויה, ואת התמוטטות תיאוריית הדמוקרטיה האמריקאית. אם דמוקרטיה משמעותה שיהיה מושל שהוא הומוסקסואל בעיר שבה מתפשטים מועדוני הריקודים, הזנות, ההומוסקסואליות, והחשפנות - שיהיה לארה"ב לבריאות עם הדמוקרטיה שלה".[1]
ד"ר עבד אל-ואחד אל-חמיד, בעל טור אחר ב"אל-ריאץ', הוסיף: "מה שעשה ג'וליאני מהווה דוגמא לטיפשותם של כמה בכירים אמריקאים החוזרים על אותן השגיאות שגרמו לאיבה רבה כלפיהם, לא רק באזורים הערביים והאסלאמיים, אלא בעולם כולו...
הבעיה היא עם ג'וליאני ולא עם הצהרותיו של הנסיך אל-וליד בן טלאל. בהתנהגותו הטיפשית הזו, שלל ג'וליאני מרבים מקורבנות הבניין המתמוטט סיוע לו הם זקוקים. ג'וליאני הקריב את האינטרס הציבורי עבור אינטרס פרטי המתבטא ברצונו להתקרב לבוחרים היהודיים... מה שעשה ג'וליאני הוא דוגמא בוטה למעשיהם המטופשים של רבים בפוליטיקה האמריקאית, מעשים הפוגעים בארה"ב ומביאים עליה עוד איבה, שמוטב לה בלעדיה...
האם הג'וליאני הזה אינו יודע שאפילו כמה פעילים פוליטיים ב"ישראל" מותחים ביקורת על התמיכה העיוורת של ארה"ב בישראל?!... הם עושים זאת משום שהם יודעים שההשלכות ארוכות הטווח של מדיניות בלתי מאוזנת זו יביאו רק אסונות. זה מה שצריך להבין רודולף ג'וליאני וכל הג'וליאנים האחרים!!"[2]
בעלי הטורים בביטאון הרשות הפלסטינית, אל-חיאת אל-ג'דידה, הצטרפו אף הם להתקפה על ג'וליאני. עורך יומון הרש"פ, חאפט' אל-ברע'ות'י, כתב כי "רודולף ג'וליאני, ראש עיריית ניו יורק, היה אדם רדוף שנאת ערבים עוד לפני ההתקפות הטרוריסטיות על ניו יורק. הוא מסתיר את שמו הפרטי, שבחר עבורו אביו האיטלקי, כדי שלא להזכיר לבוחרים היהודיים את רודולף היטלר [כך במקור], הידוע לשמצה. משום כך, הוא מעדיף לקצר את שמו לרודי.
...ראש העיר [ג'וליאני] תקף בעבר את הנשיא ערפאת בטקס של האו"ם. הוא מחזיק בעמדות גזעניות נגד הערבים ולכן סירובו לקבל את תרומתו של הנסיך הסעודי נובע משנאה מצטברת. מסע רדיפות נגד הסעודים מתנהל בארה"ב. מתקפה ציונית מתנהלת נגד מאמציה של סעודיה לתקן את מדיניות החוץ האמריקאית ולהפיק את הלקחים מיום שלישי השחור. יש מתקפה עזה נגד סעודיה משום שהיא אינה חותמת באופן אוטומטי על המלחמה האמריקאית; נהפוך הוא, יש לה הסתייגויות רבות ולגיטימיות ביחס למדיניות המערבית כלפי הערבים...
מי שעוקב אחר בעלי הטורים הישראליים והאמריקאים מריח את ניחוח המלכודת התקשורתית המנסה להאשים את ממלכת סעודיה בטרור ואף במתן הגנה לטרוריסטים, לא משום שזה נכון, אלא משום שסעודיה נלחמת לבדה בכמה חזיתות כדי להגן על ייחודה של המדיניות הסעודית. היא אינה נכנסת עבור אחרים למלחמות שאין היא יודעת לאן הן מובילות; היא נלחמת בטרור בדרכה שלה ומגינה על האינטרסים שלה ועל אזרחיה..."[3]
עמיתו של אל-ברע'ות'י, בעל הטור עדלי צאדק, תקף את בעל הטור בניו יורק טיימס, תומס פרידמן, שהכריז על תמיכתו בג'וליאני ומתח ביקורת על המשטר הסעודי: "פרידמן... מדבר על כך שארה"ב איננה אחראית למה שהוא מכנה 'התסכול', שנגרם לשכבות רחבות בקרב הצעירים הסעודים וגרם להם לתמוך בבן לאדן. הוא טוען שוושינגטון איננה זו המקיימת שלטון אוטוקרטי ואיננה זו השוללת מן הצעירים את זכויותיהם הפוליטיות. הוא גוער במדינות ערב על כישלונן [בהתמודדות] עם אתגרי הפיתוח ואומר שממוצע ההכנסה לנפש בדרום קוריאה בשנת 1950 היה דומה לזה במדינות ערב ואילו היום קוריאה התקדמה והותירה את מדינות ערב בשפל המדרגה. לדבריו, אין זו אחריותה של ארה"ב.
תומאס פרידמן משקר ומרמה. ארה"ב היא אויבת השאיפות הדמוקרטיות של העמים הערביים; היא ידידת הדיקטטוריות והאוטוקרטיות והיא הנותנת להן חסות; היא רוקמת המזימות מספר אחת נגד הפיתוח בעולם הערבי.
בנוגע להתקפה התקשורתית נגד סעודיה, הרי שאני סבור כי ריאץ' הולכת בדרך הנכונה. הימנעותה מלהצטרף לאמריקאים, בין אם מרצון ובין אם מתוך הכרח, נרשמה בחשבון המעשים הטובים של ממשלת סעודיה. לממשלת פרבז מושרף בפקיסטן יש סיבות רבות וטובות עוד יותר שלא להצטרף לוושינגטון וללונדון במתקפת ההרג וההרס. למרות זאת, פקיסטן הצטרפה [לארה"ב] באופן המאיים על אחדות החברה הפקיסטנית, בעוד שסעודיה נמנעה מלעשות כן, כדי להגן על רגשותיה של החברה הסעודית ועל אחדותה."[4]
גם בעלי טורים ירדנים תרמו את חלקם למתקפה על ג'וליאני. ג'ורג' חדאד כתב כי "הם [האמריקאים] חבורה של אנשים שמתאפיינים לא רק בטעם רע והעדר ערכים, אלא גם בחוסר נימוס!!...
ראש עיריית ניו יורק, בניסיון ברור לרצות את היהודים, לזכות בקולותיהם ולהתחנף להם... נהג בדרכו של אדם בעל טעם רע, אדם חסר נימוס, וניתן לומר אפילו, פושע מלחמה... ראש הממשלה הישראלי, אריאל שרון... לא שמענו כל התנצלות או חצי התנצלות בפני הנסיך הסעודי, והדבר מצביע שישנם אחרים, לא רק היהודים ולא רק שרון, המרוצים מהתנהגות סוטה זו של ראש עיר, שאמורה להיות מוכת אסון!!" [5]
גם ה-Jordan Times, התייחס לפרשה במאמר המערכת שלו, אם כי בשפה חריפה פחות: "על פניו, קשה להאשים את גו'ליאני על שדחה את התרומה... בעיקר משום שאין ספק שהתקשורת ב'תפוח הגדול' והקהילה היהודית בעלת ההשפעה היו תובעים את ראשו המפורסם לו הוא היה מקבל אותה.
ואולם, למרות שמשרדו של ג'וליאני אינו מחויב [בשיקולים] דיפלומטיים, חובתו המוסריות כבן אנוש היתה לשקול את תגובתו בזהירות רבה לפני שהוא דוחה אדם שתמיד היווה קול של הבנה ושהשקעותיו בניו יורק ובעתידה הינן משמעותיות...
מה שמשותף למעידה של ג'וליאני ולתוקפנות המתמשכת של שרון... הוא ששניהם התירו לעצמם להיות נשלטים על ידי הפחד מפני תגובתם של הקיצוניים. התנהגות שכזו אינה מבשרת טובות (במקרה של ג'וליאני) ביחס לתהליך הריפוי שצריך להתקיים בקרב תושבי ניו יורק..."[6]
ואילו עורך היומון הלבנוני הפרו-סורי, אל-ספיר, טלאל סלמאן כתב כי "לנשיא האמריקאי יש מעידות, שחלקן מוזרות עד כדי צחוק וחלקן מטופשות באופן שאינו הולם את האדם המסוכן ביותר בעולם...
הנשיא ג'ורג' דבליו בוש שלא התפרסם בחכמתו הרבה או בידיעותיו על הנעשה בעולם, ניסה לתקן את המעידה של הדיפלומט הבכיר שלו [ארמיטאג', שהתייחס לאפשרות של התקפה אמריקאית נגד סוריה] והבטיח לסוריה כי עד להודעה אחרת (!!) היא מחוץ למסגרת זעמו ונקמתו רווית הדם...
במסגרת זו ניתן לכלול גם את שני העלבונות שהפנה הממשל האמריקאי לנסיך אל-וליד בן טלאל... פעם על ידי ראש עיריית ניו יורק הציוני שרגשותיו הפומביים עולים בהרבה על מה שדורשת ממנו ישראל, ופעם על ידי דובר משרד החוץ האמריקאי...
התנאי לקבלת הכסף הערבי (חוץ מזה שנגזל) הוא שכסף זה לא יהיה תלוי בשום תנאי פוליטי, שהוא יבטא נאמנות מוחלטת ובלתי מסויגת, וישים דגש על הכניעה ל"אדון", מבלי שזה יצטרך להגיד תודה. החסד הוא בכך שהאדון מואיל בטובו לקבל את הכסף..."[7]