התגובה האיראנית לשינוי האסטרטגי במדיניות ארה"ב כלפי איראן ולפעילות ישראל לסילוקה מסוריה
מאת: א. סביון וי. כרמון
הקדמה
בנאומו מה-8.5.2018 הפך הנשיא טראמפ את השולחן בפניהם של איראן, השותפות האירופאיות ותומכי הסכם הגרעין עם איראן בעולם. בעקבות פרישת ארה"ב מן ההסכם, ניצבת עתה איראן בפני שתי חזיתות המתואמות ביניהן: חזית פוליטית-כלכלית אותה מובילה ארה"ב וחזית צבאית לסילוק איראן מסוריה אותה מובילה ישראל.
התגובה האיראנית לפרישת טראמפ מה-JCPOA: המישור המדיני
המשטר האיראני אינו רוצה לצאת מן ה-JCPOA למרות שארה"ב פרשה ממנו, מאותן הסיבות שגרמו לו לקבלו מלכתחילה, והן: ההסכם מקנה לאיראן מעמד של מדינה גרעינית; מעלה את איראן לרמה של אחת מן המעצמות העולמיות; מחייב את המערב לשדרג את תכניתה הגרעינית האזרחית; ומקנה למשטר שלה הגנה מפני מתקפה מערבית עליו. לפיכך, המשטר האיראני ידבק בהסכם גם אם רק רוסיה וסין יוסיפו לתמוך בו.
האיומים האיראניים טרם נאום טראמפ, שאיראן תצא מן ההסכם גם היא ותחדש את העשרת האורניום, התחלפו במתן ארכה (שאף היא הוארכה השבוע, משבועיים לחודשיים) לממשלות אירופה להבטיח, לחברות אירופאיות שיפעלו באיראן, פיצוי כספי על צעדי הענישה האמריקאים הצפויים. ערבות פיננסית כזו מצד אירופה היא בלתי אפשרית ואינה מתקיימת גם כיום – כאשר כבר מוחלות סנקציות אמריקאיות על חברות הסוחרות עם איראן, בגין הפרות של זכויות אדם ותמיכה בטרור ע"י איראן – ולפיכך אין אפשרות שערבויות כאלה יינתנו ע"י ממשלות אירופה לאחר עזיבת ארה"ב את ההסכם.
לכן, יש לראות במדיניות המשטר האיראני, של מו"מ עם האירופאיות, רוסיה וסין, רק ניסיון למשוך זמן ולחפש נוסחאות לכניעה, כאשר דוברי המשטר האיראני מרבים באיומים עמומים וכלליים על מנת להגיע להישגים דיפלומטיים כלשהם.[1]
המדיניות הזו של הנשיא רוחאני זוכה לגיבוי מלא מהמנהיג העליון עלי ח'אמנאי שבנאומו בעקבות פרישת ארה"ב נמנע מלהכריז כי איראן תפרוש מן ההסכם אם ארה"ב תעשה זאת, כפי שהצהיר בעבר. יתרה מזו, הוא מאפשר לנשיא רוחאני מרחב פעולה שהולך ומתארך להגיע לסיכומים חדשים עם האירופאים.[2] זהו דפוס הפעולה הקבוע של המנהיג העליון ח'אמנאי גם כאשר התקבל ההסכם – הוא דיבר נגדו ואישרו. אין בידי איראן כלים אמיתיים להתמודד עם פרישת ארה"ב מן ההסכם וגם לא עם פרישתן הצפויה של האירופאיות מחוסר ברירה.
דפוס פעולה זה שבו האיראנים פועלים כאילו הם מעצמה מול יריב חלש ומתנהגים באופן רציונלי וכנוע מול יריב מסוכן וחזק המוכן להפעיל נגדם כוח כלכלי או צבאי, מאפיין את המשטר האיראני מזה שנים. ראו מסמכי ממרי המנתחים את דפוס ההתנהגות האיראני ומגדירו כ"נמר של נייר": טהראן אל מול התעוררות המחנה הסוני-ערבי – משמעויות והשלכות;
איראן מאיימת על סעודיה: "משה"מ מוכנים לנקום באאל-סעוד"; "תגובתנו תהיה מוחצת וקשה"
היות שאיראן מסרבת לכל שינוי בהסכם ובמיוחד לכל דיון בנושא הטילים ובנושא התפשטותה האזורית במזה"ת, והיות שמדינות אירופה – למרות התנגדותן לפרישת ארה"ב מן ההסכם – מסכימות עם ארה"ב שיש צורך בהכללת נושאי הטילים והתפשטותה האזורית של איראן בכל הסכם עמה, לא נראה שהמפגש הקרוב בין שה"ח האיראני לשה"ח הצרפתי יביא לפריצת דרך קרובה.
גם בעניין תכנית הגרעין וחידוש העשרת האורניום מעבר לכמות שהותרה לאיראן בהסכם, חל שינוי בעמדה האיראנית: בעוד לפני נאום טראמפ דוברי המשטר האיראני איימו בחידוש העשרת האורניום, לאחר הנאום המשטר האיראני אינו נוקט שום צעד שמטרתו חידוש ההעשרה, או חידוש הפעילות בתחומים אחרים בתכנית הגרעין.
התגובה האיראנית לפעילות הצבאית של ישראל לסילוקה מסוריה: המישור הצבאי
איראן איננה מוכנה כעת לעימות רחב ממדים נגד ישראל והיא נוקטת צעדים מינימליים, מכריזה על מדיניות איפוק והגיבה באופן מדוד פעם אחת כנגד כמה תקיפות ישראליות שכללו פגיעה בנפש ובמערכי לחימה איראניים בסוריה.
כמו בפעמים קודמות, איראן נמנעת לפי שעה אף מדיווח על התקיפה הישראלית רחבת ההיקף על כ-50 מטרות איראניות בסוריה בליל ה-10.5. הדיווחים בתקשורת האיראנית על מטח הרקטות האיראני על יעדים צבאיים ברמת הגולן מציגים אותו כפעולה שביצע צבא סוריה ולא איראן, בתגובה להתקפה ישראלית שקדמה לו.
איראן גם נמנעת מלהציג בתקשורתה את ההפצצות הישראליות כעימות ישראלי-איראני ישיר.
האם ייתכן שהמשך הפעילות הישראלית נגד כוחות איראן בסוריה יוביל למלחמה כוללת ישראל-איראן?
מבחינת איראן כל דחייה בעימות הכולל עדיפה, משום שהיא טרם מימשה את כל היערכותה הנחוצה במרחב והכוחות האמריקאים עדיין פרוסים בסוריה. אולם יש לזכור כי קיימים גורמים אידאולוגיים, גאו-אסטרטגים ופוליטיים הדוחפים אותה לעימות כזה מול ישראל.
הגורמים האידאולוגיים והגאו-אסטרטגיים הדוחפים את איראן לעימות כולל עם ישראל:
עבור איראן סוריה מהווה מרחב אסטרטגי חיוני במישורים שונים:
המישור האידיאולוגי-מהפכני
לב ליבו של משטר המהפכה האיראני הוא אידיאולוגית "יצוא
המהפכה" למדינות אחרות והשלטת רעיון שלטון חכם ההלכה (ולאית-י פקיה) במרחב
האזורי ואף העולמי.
הערך של "השמדת ישראל" גם הוא מוטיב מרכזי באידיאולוגיה של משטר המהפכה האסלאמית של איראן והוא מהווה
raison d'être של המשטר.
לאחר המאמץ המלחמתי הכבד בסוריה ולאחר הקרבת משאבים אנושיים כלכליים וצבאיים כה רבים במלחמה לשימור משטר אסד בסוריה, ולאחר שהגיעה לנקודה כה קרובה להשגת היעד של כיתור ישראל – אין זה סביר שאיראן תיסוג מהישגיה אלה, נסיגה העלולה לסכנה גם פוליטית, כלכלית ואזורית.
ואכן, האפשרות שהעימות יימנע כתוצאה מהפסקת התפשטות איראן בלחץ חיצוני או פנימי נענתה ע"י היומון כיהאן, שופר המשטר האיראני המקורב למנהיג העליון, עלי ח'אמנאי, ב-22.4.2018. כיהאן הבהיר כי הפסקת ההתפשטות האיראנית בסוריה היא בלתי אפשרית. המערכה בסוריה לא תמה והפסקת נוכחות איראן בסוריה היא סכנה חמורה לביטחונה של איראן:
"גורם מוכר [ישראל] מבצע תקיפה נגד בסיס חיל האוויר T4 בסוריה ושבעה מקציני משה"מ הופכים לשהידים. ואז הוא [הגורם, קרי ישראל] אומר שמשה"מ צריך לעזוב את סוריה ולא, הוא [משה"מ] שוב יותקף. בד בבד עם התקיפה הציונית התוקפנית הזו בבסיס זה, יש בתוך איראן מי שתמהים מדוע כוחות משה"מ צריכים להישאר בסוריה? הרי לא אמור להיות קשה להבין שנשקפת סכנה שבה גורמי תכפיר, או שהציונים והסעודים ישלטו על סוריה ובסופו של דבר [זו סכנה] לביטחונה של איראן. במצב שהטרור התכפירי לא נגדע משורשו בסוריה, מחד, וזרם חצוף יותר מדאעש - כלומר המשולש של אמריקה, המשטר הציוני וסעודיה, מאידך, רוצה לתפוס את מקום דאעש, לא ניתן לעזוב את סוריה באמצע הדרך, כי בכך, נהרוס את כל המאמץ של לוחמי האסלאם במהלך שבע השנים האלה, מאמץ שבו הצליחו להביס את המזימה הגדולה ביותר של האזור במאה השנים האחרונות, דבר שהוא מפליא ולא ייאמן."[3]
המישור ההיסטורי פרסי
איראן ראתה עצמה מאז ומתמיד כאימפריה פרסית אזורית ותפישה בסיסית זו עולה בקנה אחד עם החזון המהפכני השיעי-אסלאמי
המישור הגיאופוליטי
איראן נתונה מאז עלה משטר המהפכה לשלטון בעימות גיאופוליטי – דתי עם העולם הסוני-ערבי הסובב אותה. כדי להתמודד עם אתגר זה היא הקימה מערך של בעלי ברית ופרוקסיז בדמות מיליציות שיעיות וארגוני טרור סוניים מול ישראל, המכונה "ציר ההתנגדות".[4]
קריסתו החלקית של שלטון אסד בעקבות "האביב הערבי" 2011, יצרה גם הכרח וגם הזדמנות לאיראן להעמיק את חדירתה לסוריה ולהופכה מבעלת ברית לבת חסות, המאפשרת לה להרחיב את פריסתה האסטרטגית – צבאית וכלכלית, עד לים התיכון.
עמדתו הפשרנית של הנשיא אובמה בשנות כהונתו ותביעתו מסעודיה לחלוק את ההגמוניה במזה"ת עם איראן [5]– האדירה את שאיפות ההתפשטות האזוריות של משטר המהפכה האיראני ויצרה מציאות חדשה של ניצחונות איראנים אזוריים מפליגים מול העולם הסוני-ערבי.
הכרת ממשל אובמה באיראן כמעצמה גרעינית אף הגבירה את נחישות המשטר האיראני למקסם את הישגיו הצבאיים והטריטוריאליים, ולאחר מלחמת איראן-עיראק בנה המשטר את יכולותיו הצבאיות במישורים שונים והפך בפועל למעצמה אזורית.
המישור הכלכלי
אין בפני משטר המהפכה האיראני אופציות להתפתחות כלכלית כחלק מן הכלכלה המערבית, משום שהמנהיג העליון עלי ח'אמנאי אסר ואוסר על השתלבות בה. לפיכך, אופציית ההתפתחות הכלכלית העתידית של איראן – שכלכלתה נתונה ממילא במצב קשה – היא ב"מרחב המחיה" האזורי.
הגורמים האידאולוגיים והגאו-אסטרטגיים המונעים מאיראן לצאת עימות כולל עם ישראל
לצד הגורמים הדוחפים את איראן לעימות כולל עם ישראל שנמנו לעיל, קיימים גם גורמים אידיאולוגים וגאו-אסטרטגיים הדוחפים את איראן להימנע מעימות כולל עם ישראל.
וכפי שבכירי המשטר האיראני טוענים בצדק - איראן מעולם לא יצאה למלחמה במדינה אחרת מיוזמתה.
המדובר במאפיין תרבותי-דתי מושרש ועמוק בהיסטוריה השיעית שמשטר המהפכה האסלאמית יצא נגדו וניסה ליצור "אדם שיעי חדש" – לוחם המתפשט ומייצא את המהפכה ומשתלט על סביבותיו הסוניות-ערביות כדי לממש את הקמת האימפריה המוסלמית-שיעית.
ואולם, המציאות מעידה כי משטר המהפכה האסלאמית נחל כישלון חרוץ במאמציו לשנות את אופי ההיסטוריה השיעית.[6] המשטר האיראני לא הצליח בארבעים שנותיו לשנות דפוסים היסטוריים, אלא מייצר רק דימויים של התגברות על מאפייניו ההיסטוריים.[7] למשל, במאמצים רבים טופחה דמותו של גנרל אחד, קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס של משה"מ, כגיבור לאומי וגם זאת רק לאחר שעפ"י השמועות הנשיא האמריקאי אובמה הבטיח שהוא לא ייפגע. יצוין כי מבקר המשטר, בנו של איתאללה ח'זעלי אף לעג להתנהלותו של סולימאני אשר מסתתר רוב זמנו ורק מופיע פה ושם בזירות שונות בהן הוא שוהה זמן קצר בלבד, בעיקר למטרות צילום. ראו קליפ ממרי:
הישגיו הטריטוריאליים של המשטר האסלאמי נבנו ונבנים על כוחן של מיליציות ערביות ואחרות, המשטר השיעי עצמו מורתע בכל פעם שגורם כוח משמעותי מתייצב מולו בנכונות מלאה למלחמה. יציאתו של המשטר השיעי למלחמה אירעה רק לאחר שכוח זר ערבי-סוני (קרי, סדאם חוסיין נשיא עיראק) פלש לתוכה ב-1980.
סימני חולשה אלה ניכרים במדיניות איראן בשנים האחרונות. בין היתר ניתן למנות את הדוגמאות הבאות:
· ב-2003 – עת כיתרה ארה"ב את איראן מדרום (עיראק והמפרץ הפרסי) וממזרח (אפגניסטן) הקפיאה איראן מיוזמתה את תכנית הגרעין הצבאית שלה ואף הסכימה למעבר טיסות אמריקאיות מבצעיות מעל שטחה
· ב-2011 – בבחריין, כאשר מהלך של הפיכה שיעית בתמיכת איראן נבלם במהלך כוחני-צבאי סעודי-מפרצי ואיראן נמנעה מלשלוח כוחות צבא לסייע להתקוממות השיעית הפנימית בבחריין ואף הסיגה משט אזרחי איראני לבחריין, למרות טענת בכירי המשטר שבחריין היא מחוז איראני. ראו דוח ממרי: התבוסה האיראנית במשבר בחריין: אירוע מכונן בעימות הסוני-שיעי
· ב-2017 – איראן תכננה לשגר טיל ארוך טווח לרגל יום המהפכה, אך הורידה אותו מכן השיגור טרם שיגרו, בשל איום הנשיא טראמפ עליה. ראו דוח ממרי: איראן מול ממשל טראמפ: פחד, ריסון צבאי והפסקת הפרובוקציות, האיומים וההסתה לצד חיזוק המורל והעברת כובד העימות לחזית ההתנגדות
איראן מודעת היסטורית ובכל שעה לכך שהיא פועלת במרחב סוני עוין במסגרתו היא בסך הכל כ-10 אחוזים ועיקר כוחה בשנים האחרונות היה בהפעלת כוח דיפלומטי – רתימת מנהיגים אירופאים ואמריקאים שרצו בטובתה נגד העולם הסוני ונגד ישראל.
מה שנגזר מתוך נתונים אלה הוא שבחסות שיח מהפכני מתלהם ומאיים, נוקטת איראן תמיד מדיניות רציונלית ומחושבת ומעדיפה אינטרסים לאומיים על פני הרפתקאות של שימוש בכוח.
הערכה:
לפי שעה הגורמים המונעים מלחמה שולטים בתהליך קבלת ההחלטות האיראני. ברור שפעולה ישראלית נגד בסיס השלטון בטהראן תחייב את איראן לפעולה כזו.
בעיקרו של דבר תלויה התגובה האיראנית באופי הפעולות של ישראל נגדה. החלטה איראנית לצאת לעימות כולל עם ישראל תושפע גם מן העמדה הרוסית. לפי שעה העמדה הרוסית בנושא זה היא מרסנת. ראיה לכך ניתן לראות בדברי יו"ר ועדת החוץ של הבית העליון בפרלמנט הרוסי, קונסטנטין קוסאצ'ב , ב-10.5.18:
"אשר לרוסיה, אנו לחלוטין ובאופן חד משמעי נגד כל פעילות צבאית מוגברת באזור... בהקשר זה רוסיה אינה תומכת בצורה חד משמעית בצד אחד בסכסוך... למרות שאנו נהנים מיחסים קונסטרוקטיביים מלאים עם טהראן ביישום תהליך אסטנה לפתרון פנים-סורי ועומדים נגד הטרוריסטים בסוריה, השתתפות ר"מ ישראל בצעדת [יום הניצחון על גרמניה הנאצית] במוסקבה ב-9 במאי היתה [צעד] הפגנתי. זוהי העמדה הפוליטית-דיפלומטית ייחודית של רוסיה, שיכולה להיות מנוצלת במלואה לטובת האינטרסים המשותפים. לרוסיה אין אויב בעימות הישראלי-איראני, העימות הזה לכשעצמו הוא האויב של רוסיה."[8]
[1] ראו למשל דברי יו"ר המג'לס, עלי לאריג'אני "אם אירופה ומדינות חשובות כמו רוסיה וסין ימלאו את החלל הבינ"ל הזה [של יציאת ארה"ב מן ההסכם] אולי יש דרך להמשך המסלול. אם לא, איראן תגרום להן לקבל שכל בצעדיה הגרעיניים ושידעו שבמצב הזה לאיראן אין שום התחייבות שתהיה במקומה הקודם בנושא הגרעין.” איסנא (איראן), 9.5.2018 וכן דברי שר הפנים, רחמאני פזלי: "בימים הקרובים ניכנס למשא ומתן עם האירופים לגבי עתיד ה- JCPOA. אם התנהגות המדינות האירופיות תהיה כמו עמדתן אמש כשגינו את הצעד האמריקאי גם אנו בוודאי נמשיך את יחסינו עם אירופה במסגרת ה-JCPOA." תסנים (איראן), 9.5.2018
[2] החוגים האידיאולוגים באיראן נמנעים מלנגח את ממשלת רוחאני בשל הפרישה האמריקאית ככל הנראה בהוראה מגבוה כדי לשדר אחדות. מפקדי משה"מ, אינם קוראים ליציאת איראן מן ההסכם אלא מסתפקים בטענה שההסכם בוטל למעשה עם פרישת ארה"ב.
[3] כיהאן (איראן), 22.4.2018[4] ראו מסמכי ממרי בנושא: גנרל איראני על "צבא שחרור השיעים" שהקימה איראן למלחמה בפיקודו של קאסם סולימאני ובכפיפות למנהיג העליון ח'אמנאי
[5] ראו מסמך ממרי (באנגלית): אסטרטגיית האיזונים של אובמה
[6] למשל, המנהיג העליון ח'אמנאי בחר לשתף פעולה עם שלטון רזא שאה פהלוי – דבר שמעריציו כינו בספר הביוגרפיה "שרח אסם" אודותיו "התקיה הגדולה," אולם מקורביו המודעים יותר למשמעות הדבר הורידו את הספר מן השווקים בשל היותו פוגע במיתוס הכוח שהמשטר מנסה לבנות לח'אמנאי.
[7] לעומת הכישלון בבניית מיתוס "הלוחם השיעי החדש" הצליח משטר המהפכה לבנות את מיתוס הדיפלומט השיעי המודרני, המצליח בכוחו האינטלקטואלי להתגבר על יריביו החזקים ממנו ולהביא ניצחונות לאיראן בזירה הבינ"ל.
[8] Facebook.com/permalink.php?story_fbid=1708443482569740&id=100002123135703