כללי

בצל דרישות אמריקאיות לפרק את נשק חזבאללה ולהתפשר בסכסוך הגבולות עם ישראל: קבלת פנים משפילה ופגישות נעדרות תוצאות לשר החוץ האמריקאי, רקס טילרסון, בלבנון

 

הקדמה

ב-15 בפברואר 2018 הגיע שר החוץ האמריקאי, רקס טילרסון, לביקור בן כמה שעות בלבנון במסגרת מסעו במזה"ת בו ביקר גם בתורכיה, ירדן, לבנון, כווית ומצרים. במהלך ביקורו נפגש עם הנשיא מישל עון, יו"ר הפרלמנט נביה ברי, ראש הממשלה סעד אל-חרירי ושר החוץ ג'ובראן באסיל. במהלך הביקור זכה טילרסון ליחס משפיל במיוחד שבא לידי ביטוי בכך שממשלת לבנון לא שלחה לשדה התעופה את שר החוץ הלבנוני כדי לקבל את פני טילרסון, אלא את מנהל הטקסים של משרד החוץ. השיא היה כאשר טילרסון נאלץ להמתין כמה דקות עד להגעתו של שה"ח באסיל לפגישה עימו, ולאחריו הנשיא.

 

אפשר שקבלת פנים משפילה זו קשורה לדרישות שהביא עימו טילרסון בנוגע לפירוק נשק חזבאללה ולהתפשרות בעניין הסכסוך על המים הכלכליים עם ישראל -  דרישות שהועלו בפני הלבנונים על ידי עוזרו לענייני המזה"ת, דיוויד סטרפילד, כמה ימים קודם לכן.

 

במהלך ביקורו במזה"ת  השמיע שה"ח טילרסון עמדות סותרות לגבי חזבאללה. ב-14.2.18, יום לפני הגעתו ללבנון, אמר טילרסון במהלך מסיבת עיתונאים בעמאן כי יש להכיר במציאות שבה חזבאללה הוא חלק מתהליך הפוליטי בלבנון. ואולם, למחרת, עם סיום ביקורו בלבנון, הבהיר טילרסון כי ארה"ב רואה בחזבאללה ארגון טרור ואינה מבחינה בין הזרוע המדינית לזרוע הצבאית שלו.

 

דוח זה יסקור את ביקורו של טילרסון בלבנון, הצהרותיו, הדרישות שהציג וכיצד התקבלו על ידי ההנהגה בלבנון.

 

טילרסון בעמאן, טרם הגעתו ללבנון: עלינו להכיר בעובדה שחזבאללה הוא כוח פוליטי בלבנון

ב-14.2.18, טרם בואו ללבנון, התייחס טילרסון לנושא חזבאללה והשתתפותו בחיים הפוליטיים במדינה במסיבת עיתונאים שערך בעמאן, עם עמיתו  הירדני, אימן אל-צפדי. במסיבת העיתונאים אמר טילרסון בתשובה לשאלה אודות החשש מפני השפעתו הגוברת של חזבאללה בתוך לבנון: "אנחנו תומכים בלבנון חופשיה ודמוקרטית, ובכך שהיא תהיה חופשיה מהשפעתם של אחרים, ואנו יודעים שחזבאללה הלבנוני מושפע על ידי איראן. אנו חושבים שהשפעה זו אינה מועילה לעתיד לבנון בטווח הארוך. כמו כן, עלינו להכיר במציאות לפיה חזבאללה הוא חלק מתהליך הפוליטי בלבנון. אני חושב שלבנון נוקטת צעדים חיוביים בכל מה שקשור לחוק שלהם של אי מעורבות מרצון  [בסכסוכים אזוריים][1] שעבר בשנה שעברה ונועד להעביר מסר שהם לא רוצים לראות את חזבאללה הלבנוני מעורב בסכסוכים זרים והלבנונים דרשו [מחזבאללה] להחזיר את כל אנשיו [המעורבים] בסכסוך בתימן. אני חושב שזהו תהליך ארוך.. אנחנו תומכים בחיזוק הכוחות המזוינים של לבנון כך שיהיה כוח ביטחון לגיטימי תחת שליטתה המלאה של ממשלת לבנון..."[2]

 

אמירתו של טילרסון כי יש להכיר במציאות שחזבאללה הוא חלק מהתהליך הפוליטי בלבנון עוררה את זעמם של כמה כותבים ערבים ולבנונים שראו בה ריכוך של העמדה האמריקאית כלפי הארגון המוגדר בארה"ב כארגון טרור מאז 1990.

 

כך למשל, העיתונאי הלבנוני השיעי, נדים קוטייש, הידוע בהתנגדותו לחזבאללה, פרסם ביומון אל-שרק אל-אוסט מאמר שבו כתב: "לפני הגעתו לבירות הצהיר שר החוץ האמריקאי רקס טילרסון והודה כי 'חזבאללה הוא חלק מהתהליך הפוליטי' בלבנון. הצהרה זו מבחינה פורמלית נכונה. מליצית חזבאללה היא סיעה בפרלמנט ושריה נמצאים בממשלה ויש לה פקידים בממשלה, ראשי עיריות ועוד. אולם מה שטילרסון ואחרים מחמיצים הוא העובדה שמיליציה זו אינה גורם פוליטי בזירה הפוליטית כמו שהיא גורם ביטחוני וצבאי בזירה זו. לפחות מאז שנת 2005, מאז חיסולו של ראש הממשלה רפיק אל-חרירי, מנצל חזבאללה את יכולותיו הביטחוניות והצבאיות כדי לקדם הישגים פוליטיים... במטרה להשתלט על המדינה, מוסדותיה, על השיח שלה ועל הפוליטיקה שלה, וכדי לנצל שליטה זו למען התכנית הגדולה של איראן. האמת היא שההשתייכות של מיליציית חזבאללה לתכנית האיראנית היא נכונה יותר מאשר השתייכותו לפעילות הפוליטית בלבנון, כפי שאמר טילרסון... ".[3]

 

היומון אל-אח'באר המקורב לחזבאללה: שר החוץ הלבנוני הפנה לטילרסון את גבו בכוונה

למרות ריכוך הטון של טילרסון כלפי חזבאללה, הוא זכה ליחס משפיל מצד הבכירים בלבנון במהלך ביקורו שם ב-15.2.18. ראשית, מי שקיבל את פניו בשדה התעופה לא היה שר החוץ הלבנוני, אלא מנהל הטקסים של משרד החוץ והוא היה גם זה שנפרד ממנו בשדה התעופה בסיום ביקורו בלבנון. השיא היה כאשר בבואו לארמון הנשיאות כדי להיפגש עם הנשיא עון ושה"ח באסיל, נאלץ טילרסון להמתין כמה דקות עד להגעתם. כמו כן  במהלך הפגישה עמם נעדר הדגל האמריקאי. בהמשך הסביר דובר הנשיאות כי הנשיא לא איחר אלא טילרסון פשוט הקדים לבוא.[4]

 

טילרסון ממתין לעון כשברקע דגלה של לבנון בלבד[5]

 

היומון אל-אח'באר המזוהה עם חזבאללה, פרסם מאמר בו התגאה ביחס המשפיל אליו זכה טילרסון בביקורו הקצר בלבנון וטען כי זהו תקדים ביחסי המדינות, שבו לבנון אינה מוכנה להיכנע לתכתיביה של ארה"ב. וכך כתב: "[עם הגעתו לשדה התעופה בבירות] לא מצא שר החוץ האמריקאי, אף ראש מדינה, שר או מנכ"ל משרד שיקבל את פניו. הוא הגיע אתמול בבוקר בסביבות השעה 9:50, ומצא על אדמת שדה התעופה של בירות, ליד מדרגות המטוס האמריקאי הפרטי, את מנהל הטקסים של משרד החוץ, עסאף ד'ומט, ואת השגרירה האמריקאית, אליזבט ריצ'רד, שהתלוותה לאורח שלה בשיירה של השגרירות האמריקאית, שעשתה דרכה ישירות לארמון הנשיאות בבעבדא. ליד הדלת החיצונית של הארמון מצאו טילרסון והמשלחת שהתלוותה אליו את מנהל הטקסים של ארמון הנשיאות ד"ר נביל שדיד, שקיבל את פניהם. האורח האמריקאי נכנס כשעדשות התקשורת מלוות אותו, שכן חלק מרשתות הטלוויזיה העבירו את 'קבלת הפנים' בשידור ישיר.

 

טילרסון נכנס לאולם השגרירים ולחץ את ידם של האנשים שקיבלו את פניו, חברי המשלחת הלבנונית שהשתתפו בשיחות הרשמיות: מזכ"ל לשכת הנשיאות ד"ר אנטואן שקיר, מזכ"ל הביטחון הכללי עבאס אבראהים, יועצי [הנשיא] מיראיי עון אל-האשם, פאולוס מטר ושרבל והבה, מנהל לשכת שר החוץ והיועץ האדי האשם ודובר הנשיאות רפיק שלאלא.

 

[אבל] היכן נשיא המדינה מישל עון ושר החוץ ג'ובראן באסיל? [זו] שאלה שמלוויו של טילרסון שאלו את עצמם שוב ושוב בשקט בעוד האחרון עמד מול הכיסא המיועד לו והביט ימינה ושמאלה בהמתינו לעון או באסיל. שני הצדדים היו נבוכים. פתאום החליט טילרסון לשבת בכיסאו. הוא הוציא חבילה של ניירות מכיס המקטורן שלו, קרא בהם, החזירם למקומם, חילק חיוכים לעבר הצלמים והנוכחים והמתין. ההמתנה היתה כבדה. לאחר חמש דקות נכנס בריצה קלה מהדלת הראשית עמיתו הלבנוני, ג'ובראן באסיל, ולחץ לו יד מבלי לתת את דעתו על פרוטוקול כפתורי המקטורן [שצריכים להיות] רכוסים. לאחר כמה שניות נכנס עון מהדלת הצדדית המפרידה בין לשכתו לבין אולם השגרירים ולחץ את ידו של טילרסון, אך משכה את תשומת הלב העובדה שהוא לא לחץ את ידם של חברי המשלחת האמריקאית... דלתות האולם נסגרו והשיחות החלו. חצי שעה לאחר מכן [כבר] עזב האורח האמריקאי לאחר שכתב מלים ספורות בספר האורחים. לאחר שנפגש עם עמיתו [טילרסון] הפנה ג'ובראן באסיל בכוונה את גבו אליו והלך להתבדח עם העיתונאים. ושוב מנהל הטקסים, נביל שדיד, הוא האחראי להיפרד מהאורח האמריקאי [וללוותו] עד הדלת החיצונית של הארמון.

 

לאחר עזיבת המשלחת האמריקאית את בירות קם רעש תקשורתי. היה מי שנזף בשגרירה האמריקאית על תיאום גרוע עם [האחראי] בלבנון על פרוטוקול [הביקור]. השגרירות ענתה כי מה שקרה בארמון הנשיאות זו דוגמה קטנה למה שקורה במשרד החוץ באופן יום יומי עם רוב האורחים והשגרירים, עד כי לאחרונה החליטה השגרירה ריצ'רד שלא לבקר במשרד החוץ אלא בעקבות בקשה רשמית מטעם משרד החוץ הלבנוני או לבקשת ארצה.

 

[ובכן] מה הרקע למה שעשה נשיא המדינה? אחד מיועציו אמר כי כאשר עון השתתף בפגישות עצרת האו"ם בניו יורק בספטמבר שעבר הוא הביע את מורת רוחו מ'הקשיים' שהתלוו לקבלת הפנים שערך הנשיא האמריקאי לכבוד הנשיאים שהשתתפו בעצרת האו"ם. עון נעדר אז משם  [בתירוץ] 'של פגישה עם בני הקהילה הלבנונית בניו יורק'. אחרים טענו כי התנהגות הנשיא היא מחאה על כך שלא קיבל הזמנה רשמית אמריקאית לבקר בארה"ב. ואילו המקורות הרשמיים מתייחסים לעניין כאל משהו שגרתי ומסבירים כי 'טילרסון הגיע לארמון לפני המועד, שר החוץ ג'ובראן באסיל היה תקוע בפקק תנועה והנשיא נכנס לאולם בדיוק במועד'.

 

למרות זאת, מה שקרה מהווה תקדים ביחסי לבנון-ארה"ב. מדובר בביקור ראשון של שר חוץ אמריקאי בלבנון מזה ארבע שנים. הביקור האחרון היה של ג'ון קרי בזמן שבלבנון לא היה נשיא. בתקופת כהונתו של [הנשיא לשעבר] מישל סולימאן היחסים היו רגילים. [ואילו] בתקופת [הנשיא לשעבר] אמיל לחוד לא האמינו האמריקאים [למחזה] בו נשיא לבנון סוגר את השפופרת בפניה של שרת החוץ מדלן אולברייט. בספרו כתב לחוד כי במאי שנת 2000 (ערב השחרור) הוא בילה חמש שעות בשיחת הטלפון היומית האחרונה שלו עם שרת החוץ של ארה"ב. היא התקשרה אליו בלילה  וכאשר הוויכוח ביניהם התלהט היא אמרה לו: האם אתה יודע עם מי אתה מדבר? אתה מדבר עם שרת החוץ של ארצות הברית. האם אתה יודע מה פירוש הדבר אדון לחוד? לחוד כתב שהוא ענה לה מיד: 'פירוש הדבר שהשעה אצלנו חמש בבוקר, אני אחוז תנומה ורוצה לישון. וסגרתי את הטלפון בפניה'".[6]

 

הבכירים הלבנונים דוחים את דרישותיו של טילרסון

לפי דיווחים בעיתוני לבנון, בשיחותיו עם הבכירים הלבנונים, הנשיא מישל עון, שה"ח גובראן באסיל, יו"ר הפרלמנט נביה ברי ורה"מ סעד אל-חרירי, דן טילרסון בכמה נושאים והציג בפניהם כמה דרישות, אשר הועלו בפניהם כמה ימים קודם לכן על ידי עוזרו לענייני המזה"ת, דיוויד סטרפילד, שהכין את הביקור. בראש נושאים אלה הצעות לפתרון פשרה בסכסוך עם ישראל בנושא הגבול היבשתי ובנושא גבולות המים הכלכליים; פירוק נשקו של חזבאללה, ייבוש מקורות המימון שלו ונסיגתו מסוריה; שמירה על השקט בגבול עם ישראל והמשך התמיכה האמריקאית בצבא לבנון.[7]

 

מהדיווחים עולה כי הבכירים הלבנונים דחו על הסף את כל דרישותיו של טילרסון. בשאלת הסכסוך על גבולות המים הכלכליים, טילרסון חזר על הצעת הפשרה שהציג בעבר המתווך האמריקאי פרידריק הוף– לחלק את גוש 9   - האזור השנוי במחלוקת בין שתי המדינות - באופן שיעניק ללבנון 60% ממנו ולישראל 40% -  והלבנונים שבו ודחו אותה. לפי היומון אל-אח'באר, שר החוץ באסיל אמר לטילרסון כי הצעת פשרה זו "אינה מקובלת על לבנון".[8]

 

מהדיווחים עולה גם כי הבכירים הלבנונים הביעו התנגדותם גם לדרישות טילרסון בנוגע לפירוק נשקו של חזבאללה וסיום מעורבותו בלחימה בסוריה. הנשיא עון אמר לטילרסון כי "תפקידו של נשק ההתנגדות ייעלם כאשר ישרור שלום צודק וכולל והפליטים הפלסטינים ישובו לבתיהם". עון המשיך וטען בפני טילרסון כי מעורבותו של חזבאללה בלחימה בסוריה היא במסגרת הלחימה נגד הטרור והיא עומדת מעל לאינטרסים הצרים של לבנון [בלבד]. הוא הוסיף: "ככל שיתקדמו מאמצי השלום בחזית הסורית ובאזור ישפיע הדבר באופן חיובי על המצב בלבנון ובאזור, ואז לא יהיה צורך בנשק, ואת מקומו תתפוס שפת ההדברות".[9]

 

עפ"י אל-אח'באר, יו"ר הפרלמנט, נביה ברי סיפר למבקריו שטילרסון דן עמו "ארוכות בנושא חזבאללה", וכי הוא ענה לו שישראל היא אויב הכובש אדמה לבנונית וכי הדבר מצדיק התנגדות עממית. ברי הוסיף: "אנו לא נשתוק על ההתקפות הישראליות [כלפינו]  ולכן ההתנגדות נשאה נשק כדי להגן על אדמתנו".[10]

 

גם מזכ"ל חזבאללה, חסן נאסרללה, דחה בנאום שנשא ב-16.2.18 את ההצעות שהביאו עימם שה"ח טילרסון ועוזרו סטרפילד בטענה כי האמריקאים מנסים להבטיח את האינטרסים של ישראל על חשבון אלה של לבנון, וכך אמר: "עלינו לדעת כי הנושא העיקרי בסכסוך [עם ישראל] היום אינו הגבולות היבשתיים, הפתרון לזה הוא קל. הנושא העיקרי [בסכסוך עם ישראל] הוא הגבולות הימיים ואזור המים הכלכליים. האמריקאים ואחרים רוצים לתת לנו את זכותנו...הנוגעת לנקודות הגבול היבשתי שיש לגביהן חילוקי דעות ובתמורה לקחת מאתנו את הזכות שלנו... בים, במים ובנפט ועלינו להיות עירניים לכך". הוא הוסיף ואמר כי חשוב מאוד "שהמדינה ולצידה העם הלבנוני יפעלו בנושא זה מעמדה של כוח ולא של חולשה. אם הלבנונים יתייחסו לעצמם כחלשים אזי זוהי תחילת הרפיון ונפסיד את המערכה...עלינו לנהל מו"מ של חזקים". נאסרללה הוסיף: "הכוח היחיד שיש לכם הלבנונים במערכה זו על הנפט והגז [במים הכלכליים] היא ההתנגדות [קרי, חזבאללה והנשק שלו], כיוון שאסור לצבא לבנון להחזיק בטילי קרקע-קרקע, ים או אויר... משום שהאמריקאים אוסרים עליו... ובכן, היום יכולה לבנון ויכול כל לבנוני לומר: לא ולא, לאט לכם, אם אתם רוצים למנוע זאת מאתנו [את זכותנו על המים הכלכליים שלנו] אזי גם אנו נמנע זאת מכם, אם תפציצו אותנו אז גם אנו נפציץ אתכם, אם תתקפו אותנו אנחנו גם נתקוף אתכם... לכן, אנו מצפים מהמדינה ואנשיה החזקים לקבל החלטה ואנחנו [חזבאללה] נבצע... אני מבטיח לכם ש[אם] מועצת ההגנה העליונה הלבנונית הרשמית תקבל החלטה לפיה אסור שאסדות הגז והנפט שנמצאות בים הפלסטיני וישראל כובשת יפעלו  - אזי תוך שעות ספורות הן לא יפעלו...".

 

נאסרללה גם טען גם כי האמריקאים אינם מתווכים הוגנים באמרו: "ארה"ב אינה מתווכת הוגנת ועליכם [ראשי המדינה] להתייחס למתווך האמריקאי כאל עורך הדין של ישראל. אין [כאן] כלל וכלל שלושה [גורמים, אלא גורם] לבנוני המנהל מו"מ עם [הגורם] הישראלי המיוצג על ידי טילרסון או סטרפילד... זוהי האמת ולכן אין לסמוך על תיווך זה. האמריקאים כלל וכלל אינם רוצים את טובת לבנון הם רוצים את טובת הציונים... האמריקאים באו כדי לתת הוראות, לכפות ולאיים [עלינו] אם לבנון לא תסכים כעת לכך ולכך, [אזי כך וכך] ולא אכנס לפרטים..".[11]

 

טילרסון בסיום ביקורו בלבנון: חזבאללה הוא ארגון טרור ללא הבדל בין הזרוע המדינית לצבאית

לאחר פגישתו עם הנשיא עון, יו"ר הפרלמנט ברי, ושה"ח באסיל,  נפגש טילרסון גם עם ר"מ לבנון, סעד אל-חרירי. במסיבת עיתונאים משותפת לשניהם מתח טילרסון ביקורת נוקבת על חזבאללה והבהיר באופן אינו משתמע לשני פנים את עמדת ארה"ב כלפי חזבאללה. לא מן הנמנע שהוא ניסה בכך לתקן את הרושם שיצרו דבריו על חזבאללה ערב הביקור, בהם הכיר בארגון ככוח פוליטי. הוא אמר:

"אי אפשר לדבר על יציבות, ריבונות וביטחון בלבנון מבלי להתייחס לחזבאללה. ארה"ב רואה בחזבאללה ארגון טרור כבר יותר מעשרים שנה. אין אנו עושים, או מקבלים כל הבחנה בין הזרוע הפוליטית לזרוע הצבאית שלו. אין זה מקובל שמיליציה כמו חיזבאללה תפעל מחוץ לתחום סמכותה של ממשלת לבנון. הכוח היחיד שיש לו [סמכות] לגיטימית להגן על בטחון לבנון, הוא צבא לבנון. חזבאללה הוא נושא שמטריד לא רק את ארה"ב, גם העם הלבנוני צריך להיות מוטרד מכך שהפעילות של חזבאללה, והתחמשותו ההולכת וגוברת, חושפים את לבנון להתמקדות לא רצויה ולא מועילה בה. הסתבכותו של חזבאללה בסכסוכים אזוריים מאיימת על ביטחון לבנון ומערערת את יציבות האזור. נוכחותו בסוריה האריכה את שפיכות הדמים, החמירה את [משבר] העקורים החפים מפשע, וסייעה למשטר הברברי של אסד. גם נוכחותו בתימן ועיראק הציתה אלימות, והתוצאה של מעורבותו בסכסוכים רחוקים אלה – שאין להם כל קשר ללבנון –   מורגשת [כאן] בבית. לכן במהלך ביקורי, קראנו לכל מנהיגי לבנון לדבוק במחויבותה של ממשלת לבנון להתרחק מסכסוכים זרים.  הקהילה  הבינלאומית מצפה מכל הצדדים בלבנון ליישם את המחויבות הזאת, בכלל זה מחזבאללה, שעליו להפסיק את פעילותו מחוץ למדינה כדי לעזור בהפחתת המתיחות באזור".[12]