כללי

מחאות בירדן על רקע גזירות כלכליות ובראשן ביטול הסובסידיה על הלחם

 

מאת צ. הראל

הקדמה

ירדן מתמודדת במשך שנים עם משבר כלכלי מתמשך, עם גירעון בתקציבה ועם חוב ציבורי גדול. מקור הכנסות מרכזי לתקציבה הוא מענקי סיוע של מדינות בעלות ברית ובראשן ארה"ב וסעודיה, שחלקם הלכו והידלדלו בשנים האחרונות. במסגרת צעדי רפורמה בלחץ קרן המטבע הבינלאומית, החליטה הממשלה בינואר השנה על שורה של צעדים כלכליים, שכללה קיצוצים בהוצאות המדינה, בהתאם למסגרת התקציב, שאישר הפרלמנט בהליך בזק ב-31.12.2017.[1] רפורמה זו כללה ביטול של הסובסידיה על הקמח, דבר שהביא לעליית מחירי הלחם בשיעור שבין 65% ל-100%[2]; העלאת מיסי הקנייה של למעלה מ-160 מוצרים ושירותים מ-6% ל-10% והטלת מיסי קנייה בשיעור של 4%-5% על מוצרים, שהיו פטורים ממס עד כה.[3] בראשית פברואר חלה עלייה גם במחירי הדלק והחשמל ובתעריפי הנסיעה בתחבורה ציבורית.[4] יצוין, כי גם בתחילת שנת 2017 נרשמו עליות מחירים בירדן, כך שתוך פחות משנה האמיר יוקר המחייה בכ-18%.[5] כמו כן, בימים אלה מתנהל בירדן דיון על תיקון לחוק מס הכנסה, שנועד להרחיב את מעגל משלמי המס בעקבות דרישה של קרן המטבע הבינ"ל.[6]

 

ממשלת ירדן פעלה כדי להכשיר את דעת הקהל לצעדים אלה. את ביטול הסובסידיה על הלחם, היא הציגה  כהעברה של תקציבי הסובסידיה מהמוצר, קרי הלחם, לצרכנים אזרחי ירדן. כך, הוקם מנגנון פיצוי לאזרחים, במסגרתו הומרה הסובסידיה בסכום כסף שהועבר לשכרם, או לקצבאות שהם מקבלים מהמדינה, וזאת בהתאם לתנאי זכאות שהגדירה, שלא כללו את הפליטים הסורים והעובדים הזרים.[7] שר התעשייה, המסחר והאספקה, יוערוב אל-קדאה, הסביר במסיבת עיתונאים, שבה הציג את מחירי הלחם החדשים ב-8.1.18, כי העובדה שמספר תושבי הממלכה שאינם אזרחים הגיע לכ-35% וכי הם צורכים כ-40% מכמות הלחם במדינה, עמדה לנגד עיני הממשלה במסגרת השיקולים לנקיטת צעד זה.[8] בכך העביר גם מסר לקהילה הבינ"ל, בדבר העול הכלכלי שמטילים הפליטים הסורים על ירדן ובדבר הצורך לסייע לה בנושא זה.[9]

 

גל עליות המחירים עורר מחאה שבאה לידי ביטוי בביקורת קשה מצד האופוזיציה, בתגובות ברשתות החברתיות, וכן בהפגנות ובהפרות סדר ברחבי הממלכה. לביקורת הצטרפה העיתונות הירדנית, שבה פורסמו מאמרים שתיארו את מצבם הקשה של האזרחים והצביעו על נתק בין הממשלה לרחוב הירדני. מנגד, פעלו בכירים בממלכה, ובראשם המלך עבדאללה, להרגעת הרוחות וכך עשו גם פובליציסטים ביומון הממסדי אל-ראי ואחרים המקורבים למשטר, שהתגייסו להדיפת הביקורת.

 

יש לציין כי אין זו הפעם הראשונה בה מתקיימות הפגנות והפרות סדר בממלכה עקב עליית מחירים ויוקר המחייה. מחאות דומות התקיימו בשנת 2012 בעקבות החלטה לבטל את הסובסידיה על מוצרי הדלק, החלטה שהובילה להפגנות נרחבות בהן נשמעו קריאות נגד המלך עבדאללה ואף איומים להפלת המשטר.[10] ואולם, בגל המחאות הנוכחי, עד לרגע זה, עיקר הביקורת מופנית כלפי הממשלה ולא כלפי המלך.

 

 דוח זה יציג את ביטויי המחאה והביקורת נוכח עליית המחירים ואת ניסיונות הממסד בירדן לבלמה.

 

קריאות באופוזיציה הירדנית: יש לסלק את הממשלה ולהתקומם נגדה

כאמור, צעדי הממשלה עוררו את חמתם של גורמי אופוזיציה בממלכה. סיעת "הקואליציה הלאומית לרפורמה", שעל חבריה נמנים גם אנשי תנועת האחים המוסלמים, גינתה את החלטות הממשלה, קראה להתפטרותה ואף קידמה הצעת אי אמון נגדה בפרלמנט. [11] בהודעה של הסיעה נכתב: "סילוקה של הממשלה הזו, שהפכה לנטל על המולדת ועל האזרח, הוא כעת בגדר חובה לאומית וצורך דוחק, לאחר שהטילה על כתפי האזרח כל נטל אפשרי שהפך את חייו לגיהינום בלתי נסבל".[12] יו"ר הסיעה, עבדאללה אל-עכאילה, אמר בראיון ליומון המקוון Arabi21 כי "הממשלה סומכת על כך שהרחוב [ימשיך] לשתוק [על החלטותיה הכלכליות]." הוא הזהיר כי האזרח הירדני עלול להגיע לשלב בו "יאבד את עשתונותיו, ואז יקרה אסון".[13]

 

למחאה הצטרפו גורמי אופוזיציה שמחוץ לפרלמנט, חלקם בקריאה למרי אזרחי ולהחרמת המוצרים שהתייקרו. הנד אל-פאיז, חברת פרלמנט לשעבר וכיום פעילת אופוזיציה, קראה לציבור להתקומם נגד צעדי הממשלה ולחסום את הכיכר בה שוכנת לשכת ראש הממשלה בעמאן. כמו כן, היא דרשה מהמלך עבדאללה לפעול כדי לעשות צדק עם העם.[14]

 

מתנגד משטר, מודר זהראן, היושב בבריטניה, ניצל את ההזדמנות להתסיס את אווירת המחאה ולהסית נגד המלך עבדאללה על ידי הפצה של סרטונים, חלקם ישנים, שכוללים הפגנות וקריאות נגד המלך ברשתות החברתיות, וטען כי הם צולמו במסגרת המחאה הנוכחית.[15]

 

המחאה גולשת לרחוב: הפגנות והפרות סדר

לאחר שהמחירים החדשים נכנסו לתוקפם בראשית פברואר, נערכו במוקדים שונים בממלכה הפגנות מחאה. ב-1.2.18 הפגינו מאות מול לשכת ראש הממשלה ומטה הפרלמנט בעמאן, בקריאה להפלת הממשלה ולפיזור הפרלמנט, כשהם מניפים כרזות עליהן נכתב: "לא למדיניות ההרעבה", ו"אנחנו הקו האדום".[16]

ההפגנה מול הפרלמנט: על השלט כתוב: "לחם ותה הם

ארוחת הבוקר, ארוחת הצהריים וארוחת הערב שלנו"[17]

 

למחרת, ב-2.2, יום השישי הראשון שלאחר העלאת המחירים, יצאו, עם סיום התפילה, תהלוכות מחאה במחוזות השונים.[18] ב-4.2 נרשמו בעיר אל-סלט הפרות סדר והובערו צמיגים.[19] גם בעיר אל-כרכ עברה המחאה לפסים אלימים: ב-8.2 יידו המפגינים אבנים אל מטה מושל המחוז, הבעירו צמיגים והעלו באש מבנה של מוסד ממשלתי האמון על הגנת הצרכן מפני עליית מחירים כוחות הביטחון פיזרו את המפגינים בגז מדמיע ועצרו כמה מהם.[20] ב-11.2 דווח כי גם מחסן של הצבא באל-כרכ הועלה באש.[21]

 

ב-10.2 נערכה תהלוכה לילית בעמאן לעבר הלשכה המלכותית, שבה שבו המפגינים שבו וקראו לפיטורי הממשלה, לפיזור הפרלמנט ולהרחקת הבכירים המתחלפים בזה אחר זה כבר עשרות שנים. לדבריהם, כל מי שהיה לו  חלק מיצירת הבעיות, מהן סובלת ירדן כיום, אחינו יכול להיות חלק מפתרונן וויש לשנות את דרכה הכלכלית של ירדן.[22]

 

יצוין, כי בנוסף למחאה העממית, דווח גם על כמה ניסיונות התאבדות של אזרחים ירדנים, בשל המצב הכלכלי.[23]  בנוסף, יש שקשרו בין כמה מעשי שוד, שבוצעו בירדן לאחר העלאת המחירים לבין הצעדים הכלכליים, שנקטה הממשלה.[24] ביטוי נוסף למחאה היה כשדרשן במסגד בעג'לון חרג מנוסח הדרשה שקבע משרד ההקדשים לדרשת יום השישי והקדיש את דבריו למצבו הכלכלי הקשה של האזרח הירדני בעקבות עליית המחירים. הדרשן קרא למדינה להתערב ולאלץ את עשיריה לשאת בנטל "במקום לפנות לכיסם של העניים". יצוין כי בעקבות דרשה זו הודח הדרשן מתפקידו.[25]

הפרות סדר באל-סלט[26]

 

מחאה ברשתות החברתיות

המחאה קיבלה ביטוי גם ברשתות החברתיות. גולשים רבים פרסמו בטוויטר ובפייסבוק תכנים בגנות צעדי הממשלה והביעו את מחאתם באופן סרקסטי. נפתחו האשטאגים ייעודיים לנושא תחת השמות: #לאן מובילים אותך, ארצנו,  #העלאת מחירים ו#הלחם.

 

ציוץ בטוויטר: "2018 - [העלאת מחירי] הלחם; 2019 - [יעלו את מחירי] האוויר;

 2020 - השמדה המונית וכך [המדינה] תיפטר מהחוב החיצוני."[27]  

 

בעקבות שוד מזוין, שבוצע ב-22.1 בעמאן, הקריקטוריסט הירדני, אוסאמה חג'אג', פרסם קריקטורה, שנתנה הכשר לפשע בצל החלטות הממשלה ושותפה על ידי הגולשים.

 

הקריקטורה של חג'אג': "הממשלה הפשיטה את האזרח, לבטח יבצע שוד מזוין"[28]

 

רבים מהגולשים שיתפו גם תמונות מהשטח. כך למשל, אבו אסכנדר אל-מג'אלי, גולש מאל-כרכ, שיתף בחשבון הפייסבוק שלו תמונה מהפרות הסדר בעיר וכתב: "מסר מאל-כרכ [לארמון המלך] ברר'דאן, האם תבינו אותו בטרם יהיה מאוחר מידי[?!]".

 

הפוסט של אבו אסכנדר אל-מג'אלי[29]

 

כאמור, ברשתות החברתיות הופצו גם סרטונים ישנים, ככל הנראה מ-2011-2012, של הפגנות ענק בירדן, בהן נשמעו קריאות להפלת המשטר.[30] בתגובה, היחידה למאבק בפשיעה מקוונת של מפקדת הביטחון הכללי פרסמה הודעה, בה הזהירה כי גורמים עלומים מפיצים סרטונים ישנים ומציגים אותם כאילו הם מהתקופה הנוכחית, וזאת במטרה להטעות את דעת הקהל ולשלהב את הרחוב הירדני. היחידה קראה לאזרחים שלא להפיץ סרטונים אלה ולדווח לה עליהם.[31]

 

אחד מדפי הפייסבוק שהפיצו סרטון של הפגנות ענק: "החלה מהפכת השחרור של הירדנים"[32]

 

ביקורת בעיתונות הירדנית על ההחלטות הכלכליות של הממשלה וטענות שהיא מנותקת מהעם

ביקורת על העלאת מחירים הופיעה גם בעיתונות הירדנית, בעיקר הלא ממסדית, שפרסמה מאמרים שהציגו את מצבו הקשה של האזרח הירדני והצביעו על ניתוק בין הממשלה לבין הרחוב.

עורכת אל-ר'ד: מצב האזרח קשה והממשלה לא מבינה זאת; הפער בין הציבור לשלטון גדול ומסוכן

העורכת הראשית של היומון אל-ר'ד, ג'ומאנה ר'נימאת, פרסמה ב-4.2 מאמר תחת הכותרת: "ממשלות שאינן שולטות בשפת הציבור", בו טענה כי הממסד בירדן אינו ער לתחושותיו של האזרח וקראה לשיח בין הממשלה למגזרים השונים בחברה, כדי להבין את מצוקותיו של האזרח. כך כתבה: "הממשלה עדיין לא תופסת את ממדי הזעם האצור בלב הירדנים כתוצאה מההזנחה הארוכה מצד הממשלות [לדורותיהן]... יציאת אנשים לרחובות ביותר ממקום אחד, במחאה על החלטות הממשלה, היא ביטוי למצבם הקשה... הסבל כולל אזרחים מכלל המגזרים... גם מצבם של עובדי הסקטור הציבורי – אנשי צבא ואזרחים – הפך להיות קשה, שכן, בוודאי שאין בהכנסותיהם המצומצמות כדי לספק את צרכי החיים בכבוד. הם, שהיו עמוד התווך של מעמד הביניים, נזנחו במשך שנים כתוצאה מהמדיניות הממשלתית הקשוחה ומהיעדר תכניות פיתוח אמיתיות...

 

נוכח המצב הכלכלי הקשה, הגירעון [בתקציב המדינה], החוב [הציבורי] והרגישות בנוגע ליציבות המטבע ממשיכים הבכירים לחפש ערוצים חדשים להשגת הכנסות מכיסיהם של הירדנים והנה הם כעת קובעים חוק מיסוי חדש כדי להרחיב את בסיס משלמי המסים לשם הגדלת ההכנסות...

 

כיום הפער בין הציבור לבין השלטון גדול ומסוכן. אין הכוונה למשבר אמון, שכן זהו סיפור אחר. הכוונה היא לתחושתו של האזרח - שהמיסים התישו אותו ושהוצאותיו על שירותי הבריאות והחינוך כתוצאה מהידרדרות השירותים הממשלתיים כילו את הכנסותיו -  כי נגרם לו עוול והושת עליו נטל כלכלי כבד... הבכירים, בהיותם בעלי הזכות הבלעדית להחליט על העלאת מחירים, מתרחקים יותר ויותר מהציבור ומתגרים בו... זאת, מבלי שהם מבינים לאשורן את התמורות הגדולות, שמתחוללות בחברה ומבלי שניסו להפנים את השינויים שהתחוללו באישיותו של האזרח הירדני, שנמלא בזעם על הממשלות, שלא הצליחו להשיג דבר ומעולם לא עלה בידן להציג פתרונות ממשיים לבעיות החוב [הציבורי] והגירעון [בתקציב].

 

הפתרון הוא שמישהו יתריע וילחש באוזני הבכירים מה חש [האזרח] הירדני ויעדכן אותם כי כל החלטה שהתקבלה או שתתקבל [בעתיד] פורטת על העצבים הרגישים של הציבור ומגבירה את חמתו. איננו זקוקים להחלטות חד צדדיות, שמקורן בגורם ממשלתי בודד [קרי, שר האוצר, עמר אל-מלחס], שירעו את מצבו של הציבור. יתרה מזו, אנו מצפים שהממשלה תפתח בשיח עם החברה על מגזריה השונים כדי שאולי תבין את מצב הציבור ותחסוך ממנו את החלטותיה הרעות..."[33]

 

קריקטורה ביומון אל-ר'ד: מד חמצן מותקן על אפו של האזרח; עוד מעט גם לנשום יעלה כסף[34]

 

עיתונאי ירדני: ניסיון ההתאבדות של אזרח בשל המצב הכלכלי הוא מסר חמור לממשלה

בעקבות ניסיון התאבדות של אזרח ירדני שפוטר מעבודתו, פרסם מוחמד אבו רמאן, עיתונאי וחוקר במרכז למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטה הירדנית, מאמר ביומון אל-ר'ד ב-1.2, שבו דן בהשלכות החברתיות של המצב הכלכלי וקרא לממשלה לפתוח בשיח עם  הרחוב הירדני. כך כתב: "אזרח, שפוטר ממשרד העבודות הציבוריות, איים עקב כך להתאבד יחד עם שני ילדיו בקפיצה מגג הבניין הגבוה בעמאן. המגיבים ברשתות החברתיות ראו בכך מסר חמור לממשלה, לגבי הידרדרות המצב הנפשי של האזרחים כתוצאה מהמצב הכלכלי הנוכחי...

 

תגובות הממשלה, על מה שאנו קוראים ברשתות החברתיות ועל האווירה השלילית ההולכת וגוברת, חושפות מצב של שיתוק מוחלט ושל חוסר יכולת ליצור קשר עם הרחוב, הסתפקות במעקב [אחר המתרחש] והסתמכות על יכולתם של מנגנוני הביטחון 'למנוע התלקחות של שריפות' [קרי, התקוממות עממית]... מן הראוי שהממשלה לכל הפחות לא תשאיר את הרחוב חשוף לתחושות של תסכול, ייאוש או דאגה, שכן אווירה נגועה זו מובילה למצב, שפוגע בהשקעות, בביטחון ובמצב הכללי [של המדינה]. הדרישה המינימלית היא שהממשלה תיכנס לשיח אמיץ עם הרחוב, תציג את קלפיה וטענותיה ותאפשר התנגדות וביקורת... שיח כזה יפחית את המתח, ינחה את הדיון הלאומי הציבורי [בעניין זה] וייצור אווירה בה כולם שומעים את כולם, במקום להיכנע לרעיון שהממשלה מנותקת לחלוטין מהרחוב [הירדני]."[35]

 

כותב עצמאי: החלטות הממשלה מחסלות את מעמד הביניים, עליה להסתלק

מוסא עוני אל-סאכת, כותב באתר החדשות ammonnews.net, פרסם ב-17.1 מאמר שכותרתו "מסמר בארון המתים של מעמד הביניים", ובו טען כי החלטות הממשלה מנוגדות לכל היגיון כלכלי בסיסי ופוגעות במעמד הביניים של החברה הירדנית וקרא לה להתפטר. הוא כתב: האם מקבלי ההחלטות בחנו את ההשלכות הכלכליות והחברתיות של החלטות כאלה בטרם אישרו אותן, או שמדובר בתכתיבים מבחוץ שיש לבצע, או שמא הם רואים בהן פתרון כלכלי יצירתי מחוץ לקופסא[?]. אם הם היו בוחנים את ההחלטות הללו כראוי, הן לא היו מתקבלות. זה דבר בסיסי בכלכלה שהוספת מיסים והיטלים עלולה להוות סיבה לחיסול מעמד הביניים, שבמשך זמן רב נהגה הממשלה להתרברב בהגנה עליו, בהיותו הגורם המניע את גלגלי הכלכלה... הסיבה העיקרית לסבל של כלכלתנו הלאומית היא היעדר מדיניות כלכלית, היעדר תכנית כלכלית והיעדר גישה נכונה, המושתתת על בניית אמון ושותפות אמיתית, שבהם דוגל המלך. הגיעה העת להסתלקות הממשלה, שהוכיחה את כישלונה בניהול נושאים רבים, בפרט הנושא הכלכלי למרות שישנם שרים, שעבדו יומם וליל והתאמצו למען כמה מהנושאים הללו, אלא שאין די בהם כדי להתמודד עם המצב. הגיעה העת שנכבד את תבונתו של האזרח ואת זכותו לחיות בכבוד כדי שיהיה גורם שמקדם את המולדת הזו."[36]

 

הממסד הירדני מנסה להשקיט את הרוחות וקורא לעם להבין את הצורך בהחלטות קשות

לנוכח הביקורת הקשה, המחאות והפרות הסדר הגוברות פועל הממסד הירדני להרגיע את הזעם הציבורי. ראש הממשלה, האני אל-מולקי, הקים ועדת שרים בראשות השרה לפיתוח חברתי, האלה אל-לטוף, שתהיה אמונה לדבריו על "הקמת רשת ביטחון חברתי" ועל קביעת קריטריונים ברורים לזכאות לקבלת הסיוע הממשלתי בעקבות ביטול הסובסידיה על הלחם. בעקבות הגזרות הכלכליות.[37] כמו כן, בכירים בממשלה הסבירו כי צעדי הממשלה ננקטו מחוסר ברירה ובשל אילוצים.[38] למאמצי הסברה אלה הצטרף המלך עבדאללה. מאמרים ביומון הממסדי אל-ראי ניסו אף הם להדוף את הביקורת והמחאה.

 

המלך עבדאללה: ירדן נאלצת ליישם את המלצות קרן המטבע; על העם לעמוד לצידה במאבקה במשבר

המלך עבדאללה הביע בהזדמנויות שונות הזדהות עם מצבם של האזרחים וקרא לממשלה לדאוג לשכבות החלשות ולמעמד הביניים.[39] במפגש שקיים ב-4.2.2018 עם אנשי ציבור וגמלאים של הצבא בעיר אל-סלט, שהיא אחד ממוקדי המחאות והפרות הסדר, קרא המלך לעם להבין את הנסיבות הכלכליות הקשות באומרו: "ירדן חווה לחצים כלכליים קשים, דבר שאילץ אותה ליישם חלק גדול מהמלצות קרן המטבע הבינ"ל [קרי, העלאת מסים על מוצרים ושירותים]. הממשלה נמנעה מיישום המלצות רבות [אחרות] של קרן המטבע. על העם לעמוד לצד ירדן כדי שתוכל לשמור על עמדותיה ולהתגבר על האתגרים והמשברים."[40]

 

כותב בכיר באל-ראי: ההתנגדות להחלטות הכלכליות נובעת מפופוליזם ומנוגדת לאינטרס הציבורי

פהד אל-פאנכ, לשעבר יו"ר מועצת המנהלים של היומון הממסדי אל-ראי וכיום בעל טור בו, יצא נגד הקולות המתנגדים לצעדי הממשלה וטען כי הם מונעים משיקולים אינטרסנטיים וממניעים פופוליסטיים. לדבריו, החלופות לצעדים אלה, יביאו להגדלת החוב הציבורי ובכך יפגעו באינטרס הציבורי. הוא כתב: "לאנשים שמתנגדים  להטלת המיסים... יש [כמה] מניעים: הראשון הוא האינטרס הישיר [שלא לשלם מיסים] והשני הוא השגת פופולאריות, שכן הרחוב אוהב את אלה שדורשים להוריד מחירים ושונא את האחרים, בהתעלם מהתוצאות. זה מובן וטבעי. על הממשלה להתעלם מאלה ומאלה ולהתקדם בהתאם לתכניתה המוסכמת, שאושרה מראש... ישנן החלטות קלות שלא עולות דבר לאיש, ויש החלטות קשות שלהן השלכות כלכליות הפוגעות בכיסם של האזרחים... הכל יודעים כי המשמעות של הפחתת מיסים ושל מתן סובסידיה למוצרים היא לקיחת הלוואות נוספות והגדלת החוב וכי ההפך הוא הנכון. ולפיכך, הם מוצאים עצמם בפני שתי אופציות: האינטרס הציבורי או פופוליזם. למרבה הצער, הרוב בוחר בפופוליזם וזונח את האינטרס הציבורי."[41]

 

כותב באל-ראי: הממשלה פטריוטית ומדיניותה אינה מכוונת כנגד האזרחים

עצאם קדמאני, בעל טור באל-ראי, יצא במאמרו נגד הסיסמאות שהונפו במהלך ההפגנות ואשר האשימו את הממשלה במדיניות של הרעבה והשפלה של האזרחים. כך כתב: "אינני מבין את משמעותן של כמה סיסמאות, שהניפו המפגינים במחאה על ביטול הסובסידיה על הלחם והסדרת המסגרת של מס הקנייה, כמו למשל: 'לא למדיניות ההרעבה, ההכנעה, ההשפלה והגבייה', כאילו מדובר בממשלה עוינת. הרעבה, הכנעה, השפלה, גבייה – למה [להשתמש במילים אלה]? זו לא ממשלת כיבוש, שמפריחים כנגדה סיסמאות שכאלה וזו לא ממשלה שעוינת את אזרחיה, שמגיע לה שיטיחו בפניה מילים חסרות אחריות שכאלה... מדיניות של הכנעה, הרעבה והשפלה נוקטות ממשלות כיבוש או מנדט, כמו אלה ששלטו במאה הקודמת בימי הקולוניאליזם הבריטי והצרפתי. אולם, הממשלה הזו היא ירדנית פטריוטית, ששריה וראשה באו מקרב העם... הם לא מסתתרים מאחורי חומות ברזל ולא חיים במגדלי שן... הירדנים מכירים את השרים אחד אחד, את שמותיהם, את שמות משפחותיהם ואת צבע עורם, אז איך ייתכן ש[שרים] אלה ינקטו מדיניות של הכנעה, הרעבה והשפלה?!"[42]

קריקטורה באל-ראי: האזרח הירדני נושא על גבו את נטל החובות

לבנק העולמי ומתקשה להתקדם בשל הריביות על החוב הציבורי[43] 

כותבים בכירים מזהירים מפני ניסיונות להתסיס את המחאה

פיצל מלכאוי, בכיר במערכת היומון אל-ראי, פרסם ב-11.2 מאמר, בו התייחס לסרטונים הישנים שהופצו ברשתות החברתיות וכללו קריאות להפלת המשטר וטען כי מפיציהם לא יצליחו לפגוע בתודעתם הפטריוטית של הירדנים. הוא כתב: "בימים האחרונים, [לנוכח] מראות [המחאה] של הירדנים בנושא הכלכלי... יש מי שמנסה באמצעות גורמים פנימיים, ההולכים שבי אחרי אג'נדות חיצוניות, ומנסים לעשות מניפולציה נגד ה[מחאה] המתורבתת והבלתי אלימה הזו שאנו עדים לה. הם עושים זאת תוך שימוש בשקרים, המוצאים לעצמם כר פורה ב[חשבונות] משוללי רסן ברשתות החברתיות, ובמטרה להפיץ סרטונים ואירועים, שהתרחשו לפני שנים וחלקם כלל לא היו בירדן... מחוללי הצרות המקצועיים הללו שכחו כי ברגע שהאזרח הירדני חש שיש סכנה או ניסיונות [של גורמים] לדוג במים עכורים, הוא מגלה נאמנות מוחלטת למדינה ומציב אותה בראש מעייניו, תוך שהוא מתגבר על כל קושי ואתגר, יהיו אשר יהיו הסיבות והנסיבות, נוכח קדושת המולדת..."[44]

 

גם העיתונאי פהד אל-ח'יטאן, המקורב ללשכה המלכותית יצא, בטורו ביומון אל-ר'ד, נגד גורמים המנסים להתסיס את המחאה על ידי הפצת סיסמאות ישנות שנשמעו במהלך הפגנות שהתקיימו בתקופת האביב הערבי, כשהוא מתכוון, ככל הנראה, לקריאות להפלת המשטר. הוא כתב: "...אין ויכוח על זכותם של האזרחים להפגין, אך פגיעה בעקרונות החוקה והפצת סיסמאות [ישנות] שהעם גינה [עוד] בעיצומו של האביב הערבי, הם תפנית מסוכנת נגד שאיפותיהם הלגיטימיות של הירדנים וניסיון ברור לחבל בפעילות [המחאה] הלגיטימית. פגיעה ביסודות עליהם מושתתת המדינה היא ניסיון להחריב ולא אקט של מחאה שקטה. ניסיונם של כמה אנשים להחזיר לעצמם רגע חסר ערך ושיח ילדותי, ששנות האביב הערבי הוכיחו את האסון הטמון בו, אינו אלא סכין בגבה של מדינה שעומדת על סף עימות גורלי ומוקפת איומים מכל עבר."[45]