המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
טרור באמריקה (14): שמחה לאיד בעיתוני הממסד במצרים
27/9/2001

 

 

טרור באמריקה (14)

העיתונות הממסדית במצרים מצטרפת לביקורת האופוזיציה על אמריקה

 

ביטויי השמחה בעיתונות האופוזיציה המצרית בעקבות הפיגועים בארה"ב נמשכו גם השבוע, ואליהם הצטרפו גם בעלי טורים בעתונות הממסדית והעצמאית, שמתחו ביקורת על ארה"ב, וחלקם אף ביטאו שמחה לאיד.


שמחה לאיד בעיתונות הממסדית

העיתונות הממסדית במצרים ביטאה תמיכה בלתי מסויגת בעמדתו של הנשיא מבארכ בנוגע למאבק בטרור, ומתחה ביקורת על ארה"ב על שהתעלמה מהמלצותיו של מבארכ בעבר, הן בתחום המדיני והן בתחום המאבק בטרור. ואולם, עיקר הביקורת של בעלי טורים בעיתוני הממסד המצריים הופנתה לכוונות האמריקאיות לפעילות צבאית. כך למשל, השווה אחמד רגב, בעל טור באל-אח'באר, בין פיגועי הטרור לפעולה הצבאית האמריקאית הצפויה: "ארה"ב והטרור מפיצים ברחבי העולם אווירה עכורה. החיוכים נעלמו מפניהם של בני האדם, שממתינים, ברחבי העולם, לאסון שיביאו עליהם הטרוריסטים או ארה"ב. ארה"ב השתוותה לטרוריסטים".1


במאמר נוסף, שהתפרסם בשבועון אח'באר אל-יום, כתב אחמד רגב בלעג: "אפילו במלחמת העולם השניה, לא התנסו הערים האמריקאיות במה שהיה מנת חלקן של ערי אירופה. משום שהאמריקאים חיו במשך עשרות בשנים בתחושת ביטחון... הם התגעגעו לתחושת הפחד. לכן, הפיקה הוליווד סרט שבו ניו יורק מותקפת בפצצה גרעינית, ולאחריו שורה של סרטים על צלחות מעופפות ופולשים מן החלל החיצון. האמריקאים לא הסתפקו בהפחדה עצמית באמצעות מלחמות גרעיניות ומלחמות כוכבים, הם החלו להפיק סרטים על דינוזאורים וחיות אחרות שנכחדו מן העולם הפולשות לרחובות הערים האמריקאיות... כעת, האמריקאי המצוי אינו צריך לפחד מחלליות; די לו להרים את ראשו ולראות מטוס נוסעים בשמים, כדי שימות מפחד".2


בעל טור נוסף, עלי אל-סיד, כתב באל-אהראם אל-ערבי: "במשך שנים ארוכות, גרמה אמריקה לעמים רבים בעולם לבכות. תמיד היתה זו היא שעשתה מעשים, וכעת עושים בה מעשים. טבח המבשל רעל צריך יום אחד גם לטעום אותו! מה שקרה באמריקה הוא דבר נורא וברברי, אבל מה שקורה לפלסטינים עוד יותר נורא וברברי, והוא מבוצע על ידי ישראל בנשק ובכסף אמריקאים. העולם גילה כי כוחם של המדוכאים גדול, כאשר מגיעים מים עד נפש... עיר הגלובליזציה, על סמליה הכלכליים, הפוליטיים, והצבאיים, התמוטטה והתיאוריה של הגלובליזציה תיקבר עם הקמה של הקואליציה השקרית!" 3


ואילו העיתונאי האסלאמי, פהמי הוידי, הכותב באל-אהראם, מתח ביקורת על מדינותו של הנשיא בוש: "הסיסמא "או שאתם אתנו או שאתם עם הטרור", מבטאת יוהרה והתנשאות. [ארה"ב] רואה את העולם בהתאם לאינטרסים האמריקאים; היא רואה עצמה כמנהיגת העולם החופשי, הציוויליזציה והדמוקרטיה. מי שממאן להצטרף אליה, מושלך מגן העדן שלה ואין לו מקום חוץ מבגיהינום... לאמריקאים אין זכות למיין את החברות באופן הזו. זכותה של כל קבוצת אנשים לבחור דרך שלישית, שבאמצעותה היא דוחה את השניים גם יחד, את הטרור ואת האמריקאים..." 4


עניין מיוחד היה בדיווחו של עורך אל-גמהוריה, סמיר רגב, שהיה בארה"ב בעת שהתרחשו הפיגועים. רגב מדווח על חוויותיו בשבועון, חוריתי, שגם אותו הוא עורך. למרות שהיה בניו יורק בזמן הפיגועים, בחר סמיר רגב שלא ללכת לראות את אתר מרכז הסחר העולמי והעדיף לנסוע לוושינגטון כדי לראות את הפנטגון עולה בלהבות. כשהגיע לשדרות קונטיקט, נדרשו רגב ומלווהו לראשונה להציג תעודות מזהות על ידי קצין אמריקאי. מה גדולה היתה ההפתעה כשהתברר שהקצין האמריקאי חזר זה עתה משישה חודשים בקהיר ואף הכריז באזני רגב , "בכל הכנות", כי "מעולם לא ראיתי ביטחון כמו זה שראיתי אצלכם. הייתי חוזר למלון אחרי חצות הלילה, מבלי שאחוש סכנה כלשהי".


צירוף המקרים הפך למדהים עוד יותר כאשר הקצין האמריקאי אמר, "דרך אגב", כי הוא היה קורא את מאמריו של רגב ב'איג'יפשיין גאזט' ואף מצא אותם "הגיוניים וריאליסטים מאוד".


על רקע הידידות הפתאומית שנרקמה בין העיתונאי המצרי לקצין האמריקאי, ביקש רגב שהקצין יאפשר לו לראות את הפנטגון. "אבל האש עודנה בוערת בו", אמר הקצין"; "בגלל זה ביקשתי ממך שתסייע לי במשימה הקשה", השיב רגב.


הקצין האמריקאי נענה "באצילות נפש בלתי צפויה" לבקשתו של ידידו החדש והוביל אותו ברחובותיה הריקים של וושינגטון כדי שיחזה בפנטגון ויראה במו עיניו את "לשונות האש ואת העשן". "אמריקה נראתה לי כ"מודל" לחוסר האונים וחוסר היכולת להתמודד אפילו עם שריפה!", כתב רגב, והוסיף: "במרחק כמה מטרים, התקבצו "האמריקאים" ודמעות זולגות מעיניהם. כל אחד מהם תלה את הדגל על בגדיו ליד ליבו. התקרבתי לאחד מהם ושאלתי: כיצד זה קרה?" [הוא השיב:] זה מה שאנחנו לא מבינים. איש מאתנו לא חשב שקיימת אפשרות של חדירה לפנטגון, המסמל את כוחנו הצבאי." 5


העיתונות העצמאית: עונש על התנשאות ארה"ב

"העיתונות העצמאית" במצרים, המצויה בבעלות פרטית, הצטרפה לעיתוני האופוזיציה בהבעת שמחה לאידה של ארה"ב. "מיליונים ברחבי העולם צעקו בשמחה: אמריקה חטפה אותה," כתב ד"ר נביל פארוק, בעל טור באל-מידאן העצמאי, "קריאה זו ביטאה את תחושות ליבם של מיליונים בכל רחבי העולם, שהגברת האמריקאית נהגה בהם בעריצות, בהתנשאות, בבריונות, בגאוותנות, ברמייה, ובטעם רע, כמו כל בריון שאינו מוצא מי שישים אותו במקומו. נכון, אלפי חפים מפשע נפלו קורבן באירוע הזה ובהם היו גם מצרים שהיגרו לארה"ב בחיפוש הזדמנויות ואווירה טובים יותר; אבל מה כבר יכול לעשות בן אדם כאשר הבריון השכונתי חוטף מאחור [מכה] המזעזעת את עצם קיומו, פוגעת בכבודו ומשפילה אותו? ברור שהוא שמח, גם אם זה לא בסדר לשמוח". 6


עורך אל-מידאן, עצאם אל-ע'אזי הוסיף: "הנשיא דבליו בוש ימשיך להתחבט בין איומיו לפתוח במלחמה צלבנית לבין התנצלותו בפני המוסלמים... נראה שהוא אינו רוצה להבין שהוא קוצר את הקוצים שזרעו הוא וכל קודמיו בפלסטין, ביוגוסלביה, בעראק, בלוב, בסודאן, באפגניסטן, בוויטנאם, וביפן. מאחורי כל מעשה הרס, ניצב שד אמריקאי קטן... אמריקה אינה מסוגלת לראות את הגורל הצפוי לה, למרות כל מה שהתרחש ביום שלישי רווי הדם; אמריקה בדרך להתמוטטות והתפוררות, בדומה לכל אימפריות העושק לאורך ההיסטוריה. הלוואי שהדור שלנו יהיה עד למחזה הדרמטי הזה, לפני שימות." 7


גם השבועון העצמאי, רוז אל-יוסף, שבדרך כלל נוקט גישה נוקשה ביותר נגד הפונדמנטליזם האסלאמי, בחר ללגלג על ארה"ב. התסריטאי וחיד חאמד, כתב: ארה"ב היוותה עבור כל העמים העניים והחלשים את הטרור הטהור. [נאמר] שמנגנוני המודיעין שלה יודעים מתי התרנגול מקיים יחסים עם התרנגולת, נאמר שהיא יודעת את צבע תחתוניו של נשיא עראק, צדאם חוסין. נבצר מבינתי כיצד היא לא הצליחה לדעת את צבע תחתוניו של מר אסאמה בן לאדן?... כדי שאיש לא יחשוב שכוונתי לשמוח לאידה של ארה"ב, אני מכריז שאני מתנגד להריגת חפים מפשע ומתנגד לטרור." 8


המשך החגיגה בעיתוני האופוזיציה

עיתונות האופוזיציה המצרית המשיכה לבטא שמחה גלויה על אסונה של ארה"ב. סלים עזוז, בעל טור באל-אחראר, השווה את בוש להיטלר: ""הוא מכריז שמי שאינו תומך בו, תומך בטרור, ושמי שתומך בטרור, אוי ואבוי לו... הצהרה מסוג זה יכולה לבוא רק מכיוונם של מנהיגים מן הסוג של היטלר. בה בשעה, הוא אמר כי הוא לא ישמיד אהל שעולה עשרה דולר בטיל ששוויו שני מליון דולר! לא יתכן שאדם המוסר את ההצהרה השחצנית הראשונה, הוא אותו אדם שמסר את ההצהרה השקולה השניה. ואולם, נראה כי השיגעון שאחז בבוש אינו יציב; הוא בא לשעה והולך לשעה..."9


למחרת היום, הכריז עזוז כי "אם יוכח שאסאמה בן לאדן מעורב בהתקפות על ארה"ב, אני אעשה פסל בדמותו ואציב אותו בביתי; אני גם אקשט את משרדי בתמונתו. כל זאת משום שהוא הוכיח לנו שניתן להשפיל את שארה"ב, שהחשבנו אותה לכוח שלא ניתן להביסו." 10


סעיד שעיב, בעל טור באל-ערבי הנאצריסטי, התאהב אף הוא באסאמה בן לאדן, לאחר שצפה בראיון עמו בערוץ אל-ג'זירה: "אהבתי את פניו של אסאמה בן לאדן, משום שהן השרו ביטחון. נדהמתי מן האמונה המוחלטת שלו במה שהוא אומר. הוא לא נותן לשקר לבוא אליו מלפנים או מאחור. הערכתי מאוד את האדם הזה שבחר - ואינני מתייחס לטיב הבחירות שהוא עושה - לעזוב חיי מותרות, לשאת נשק נגד מי שעל פי השקפתו הוא האויב ולהיכנס להיסטוריה, בתור האדם שזעזע את האימפריה הגדולה ביותר בהיסטוריה."


שעיב אפילו השווה את בן לאדן לאחד מאליליהם המיתולוגיים של הנאצריסטים: "פניו של בן לאדן מזכירות לי, בנדיבות שהן מקרינות, את פניו של גווארה, אותו אביר שמילא תפקיד ראשי בשחרור עמי אמריקה הלטינית מן ההגמוניה של ארה"ב. גווארה ויתר מרצונו החופשי על משרת שר בממשלתו של קסטרו בקובה, כדי לשאת נשק בג'ונגלים, עד שהמודיעין האמריקאי הרג אותו". 11


הגנרל בדימוס, צלאח אל-דין סלים, שהוא יועץ במרכז הלאומי למחקרי המזה"ת, כתב באל-אחראר: "למרות שהיו כמה אנשים שהצטערו על הרג אמריקאים חפים מפשע בוושינגטון ובניו יורק, מרבית בני העם שבעו נחת מן הפגיעה בכבוד האמריקאי, מערעור האמון שרוחש הקאובוי האמריקאי בוש הקטן למנגנוני המודיעין ולסוכניו ברחבי העולם. היה כמעט קונצנזוס מצרי בעניין, חוץ מכמה שרים שמיהרו ברוב צביעותם לשגרירות האמריקאית כדי להביע את תנחומיהם באופן מוגזם". 12


ואילו, מחמד שפיק זיד, בעל טור באל-ופד, טען כי אין לראות בפיגועים בארה"ב משום טרור. "מדובר בפשע בכל קנה מידה", הוא כתב, "אך לא ניתן לכנות זאת טרור, משום שזה לא יהיה מדויק. [טרור] הוא מה שעושה הציונות נגד העם הפלסטיני ומה שעושות אמריקה עצמה ואנגליה הכפופה לה נגד העם העראקי, נגד לוב ונגד איראן. אין מקום לבכות על חלב שנשפך. גם אם אמריקה תחזור מחצית המאה לאחור, לא יהיה לה כל אשראי אנושי, בשום מדינה ובשום עם בעולם." 13


גילויי שמחה גלויים היו גם בביטאון של תנועת 'האחים המוסלמים', אפאק ערביה. ד"ר אחמד אל-מג'דוב, למשל, כתב: "כמשפטן, אני אומר לחשוד מספר אחד, כפי שמכנה אותו הממשלה האמריקאית: יא אסאמה, אתה חף מפשע עד שתוכח אשמתך; יתרה מכך, אתה גיבור במלוא משמעות המילה. התקבצו בך כל תכונות הגבריות, אותן חסרים חצאי-הגברים השולטים על משאביהם של המוסלמים והערבים. משום כך, אתה תמשיך לחיות בלבבותינו ובמוחותינו, בדיוק כמו ענתרה אל-עבסי אבו זיד אל-הלאלי, ויתר הגיבורים שהולידה אומת המוסלמים. שלום ורחמי אללה וברכותיו עליך; לא שלום, לא רחמים, ולא ברכות על הבוגדים והפחדנים שמנעמי השלטון עיוורו אותם מלראות את האמת. שתמחק אמריקה ו'הצדק המוחלט' שלה; הניצחון לאסלאם ולמוסלמים".14

בעל טור נוסף באפאק ערביה, ד"ר עבד אל-עט'ים אל-מועטי, מרצה באונ' אל-אזהר, קרא להתחיל במשלוחי מזון, תרופות, ובגדים לאפגניסטן "בטרם יגיעו ענני 'הטיפשות המוחלטת' ולפני שיגיעו מטוסי 'הנשר מוכה הגרב' לארץ בעלת היסטוריה אסלאמית שורשית".15  ואילו פתחי תמים, כתב כי "אין ספק שהבריון של העולם שמע את צפירת ההרגעה ואת הנשימה לרווחה של מיליוני מדוכאים בעולם, כאשר הוא חטף את הסטירה הזו על עורפו ואת המכה הזו על אחוריו." 16



1 אל-אח'באר (מצרים), 25.9.2001. חלק מן הציטוטים לקוחים מדו"חות העיתונות המצרית של היומון הלונדוני, אל-קדס אל-ערבי.

2 אח'באר אל-יום (מצרים), 23.9.2001.

3 אל-אהראם אל-ערבי (מצרים), 22.9.2001.

4 אל-אהראם (מצרים), 25.9.2001.

5 חוריתי (מצרים), 23.9.2001.

6 אל-מידאן (מצרים), 24.9.2001.

7 אל-מידאן (מצרים), 24.9.2001.

8 רוז אל-יוסף (מצרים), 22.9.2001.

9 אל-אחראר (מצרים), 24.9.2001.

10 אל-אחראר (מצרים), 25.9.2001.

11 אל-ערבי (מצרים), 23.9.2001.

12 אל-אחראר (מצרים), 25.9.2001.

13 אל-ופד (מצרים), 23.9.2001.

14 אפאק ערביה (מצרים), 26.9.2001.

15 אפאק ערביה (מצרים), 26.9.2001.

16 אפאק ערביה (מצרים), 26.9.2001.