המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
כותב עיראקי לצעירים המוסלמים: פיגועי התאבדות ורציחות לא היו דרכו של הנביא מוחמד
4/8/2017


כותב עיראקי לצעירים המוסלמים: פיגועי התאבדות ורציחות לא היו דרכו של הנביא מוחמד

 

ב-11 בפברואר 2017, פרסם הכותב עלי זוהיר אל-פוראתי, באתר העיראקי החילוני www.ahewar.org/debat/nr.asp מאמר, בו קרא לצעירים המוסלמים החושבים להצטרף לדאעש ולבצע פיגועי התאבדות להימנע מכך וללמוד מדרכו וממעשיו של הנביא מוחמד, שגילה סובלנות כלפי היהודים והנוצרים, כלפי עובדי אלילים שטופי זימה ופריצות וכן כלפי מוסלמים שסטו מדרך האסלאם. לחיזוק דבריו, הביא אל-פוראתי חדית'ים מהימנים הלקוחים מספרי החדית' של אל-בוח'ארי ומוסלם.

 

עלי זוהיר אל-פראתי[1]


 

להלן תרגום קטעים ממאמרו:[2]

 

"מי שטוען כי הוא הולך בדרכו של הנביא מוחמד ואוהבו, חייב לקרוא את ההיסטוריה ובפרט את ההיסטוריה האסלאמית ובמיוחד את ההיסטוריה של הנביא. זאת משום שבדבריו, במעשיו ובהחלטותיו יש משום ראיה [הלכתית איך צריך לנהוג]. אללה אמר [בסורה 33 פסוק 21:] 'שליח אללה הוא הדוגמא והמופת לכם'. לפיכך, אני פונה בקריאה לכל מי שמבצע פיגועים והורג אנשים בטענה שהם כופרים, חוטאים, שיעים קיצוניים וכו', ... הבה נעיין בהיסטוריה של הנביא ובעמדותיו כלפי 'הכופרים' כלומר: עובדי האלילים. האם הוא הרגם ומלכד את בתיהם, או היה אתם בקשרי מסחר, ביקר את חוליהם, קיבל את מתנותיהם וכו'[?] היות שאנשי דאעש והאנשים שחושבים כמותם בוטחים בציטוטים [בספרי החדית'] של מוסלם ואל-בוח'ארי,[3] אביא להם ציטטות מהספרים האלה אודות  יחסו של הנביא  כלפי היהודים:

 

1. זכות בחירת הדת. באמנת אל-מדינה נכתב[4]: 'ליהודים דתם ולמוסלמים דתם. בני חסותם ייהנו מהזכויות האלה כמותם...'.

2. זכות החסות וההגנה. באמנת אל-מדינה נכתב: 'היהודים חייבים בהוצאות שלהם, והמוסלמים חייבים בהוצאות שלהם והם מתחייבים לסייע זה לזה נגד מי שבא להילחם באנשים [הנכללים] באמנה זו'. [כמו כן] כאשר אל-אשעת' בן קיס ואיש יהודי הגיעו למשפט בפני הנביא ולעבד של אללה, [לאל-אשעת'], לא היתה ראיה, פסק הנביא לטובת היהודי לאחר שנשבע. זאת כפי שהובא באל-בוח'ארי ובמוסלם).[5]

3. הוא היה מבקר את החולים שלהם. אל-בוח'ארי מספר מפי אנס בן מאלכ: בחור יהודי שהיה משרת את הנביא חלה. הנביא בא אליו וביקרו בחוליו. הוא ישב ליד ראשו ואמר לו: התאסלם. [הבחור] הביט באביו שעמד ליד ראשו. ואז אמר לו [אביו]: תציית לאבו אל-קאסם [כלומר: למחמד][6] והוא התאסלם.

4. הנביא היה עושה עסקאות כספיות עם היהודים ומשלם להם את חובו במלואו. מסופר מפי אבן עומר שאמר: שליח אללה נתן את ח'יבר ליהודים כדי שיעבדוה ויזרעוה [ובתמורה] נתן להם חלק מהיבול. [ [חדית'] זה הובא על ידי אל-בוח'ארי ומוסלם.

 

אלה הם עקרונות המוסר והדרך בהן נהג הנביא עם היהודים: חופש בבחירת הדת, חסות והגנה, הוא [נהג] לבקר את חוליהם, וקיים עימם קשרי מסחר. האם הוא מלכד, פוצץ או הרג מישהו רק בגלל שבחר או האמין בדת פלונית?! זה לגבי אנשי הספר [כלומר, היהודים והנוצרים]. אם  נבחן את ההיסטוריה של [הנביא] במכה ... נמצא שהוא לא נהג עם החוטאים והכופרים שם, שפגעו ועשקו אותו, כפי שנוהגים אנשי דאעש וכפי שנהג אבן תימיה עם האסכולות המוסלמיות [האחרות]. והרי ההפקרות והפריצות שהיו במכה בתקופת הג'אהליה היו בצורה המכוערת ביותר ולא היו להם אח ורע לאורך ההיסטוריה ועד ימינו. בהרצאתו ה-16, אמר מקור הסמכות [הדתית העיראקית שיעית, מחמוד אל-חסני] אל-צרח'י: '... מה עשו הכופרים לנביא ולחבריו בראשית ימי האסלאם במכה? כולכם [יודעים] לומר מה קרה. חפש בכל העולם, בכל הערים והבתים, בכל מקומות הפריצות... כל שחיתות וסטייה שתמצא שם אינה עולה על אחוז אחד ממה שהיה בתקופת הג'אהליה במכה. כלומר, [גם אם] תחפש אפילו במדינות המערב ובמדינות הנפסדות ביותר, לא תמצא פריצות דומה לזו שהיתה במכה. כאן נשאלת שאלה פשוטה וברורה: האם הנביא וחבריו פוצצו עצמם בקרב עובדי האללים של מכה?!! האם הם מלכדו את הכעבה?! את הבתים?! האם ביצעו פיגועים בשווקים?! האם שרפו גופות?!...'.

 

שאלה חשובה זו מצריכה תשובה מצד שרידי המצפון של מי שהתפתה והצטרף לרעיון התכפיר ורצח אנשים, או מי שמנסה לעשות זאת בטענה שהם כופרים, עובדי אלילים, מוסלמים שסטו מהמסורת של הנביא וכיוב'. דרכי הנביא וחבריו היו דרכי שלום ובשכנוע בדרכי נועם."

 

 

 

 

 



[3] שני קובצי חדית' עיקריים הנחשבים למהימנים.

[4] אמנת אל-מדינה נכתבה בשנת 622 מיד לאחר שהיגר הנביא מחמד ממכה לאל-מדינה. האמנה נועדה לארגן את הקשרים בין כל העדות והקבוצות בעיר והבטיחה שיתוף פעולה בין כולם במקרה של מתקפה חיצונית עליה.

[5] המסורת המוסלמית מספרת על אל-אשעת' בן קיס שתבע יהודי בפני הנביא בטענה ששניהם היו שותפים בחלקת אדמה אולם היהודי התכחש לכך. הנביא ביקש מאל-אשעת' ראיה ומשלא הייתה לו ביקש הנביא מהיהודי להישבע על גרסתו, ומשנשבע זכה בדין.

[6] קאסם היה בנה של אשתו ח'דיג'ה, ונהוג היה לכנות את מחמד גם בשם אבו קאסם.