כללי

ביקורת במפרץ ובמצרים: ממשל טראמפ נוטה לטובת קטר

 

סעודיה, מצרים, איחוד האמירויות, ובחריין, המחרימות את קטר מזה כחודש בשל טענות לתמיכתה בטרור ובאיראן, מנהלות במקביל למאבקן בקטר,[1] גם מערכה דיפלומטית בעולם, בעיקר בקרב מדינות המערב ובראשן ארה"ב, הנחשבת לבעלת בריתן, על מנת לשכנען בצדקת דרכן. אולם נראה כי עד כה הן נכשלו במאמציהן.

 

מתחילת המשבר נקטו מדינות המערב, למורת רוחן של המדינות המחרימות ובניגוד לציפיותיהן, עמדה מסויגת כלפי דרישות המדינות המחרימות מקטר ודבקו במאמצי התיווך הכוויתים לפתור את המשבר.[2] בכירים מארה"ב, גרמניה, בריטניה וצרפת מנהלים מגעים אינטנסיביים עם שני הצדדים, לרבות ביקורים במדינות אלה, בניסיון לפשר בין הצדדים.

 

בולטת בנושא זה היתה עמדת ארה"ב שהתאפיינה בחוסר אחידות, תוך נטייה ברורה של משרדי החוץ ההגנה לטובת קטר. הנשיא דונלד טראמפ התייצב עקרונית לצד המדינות המחרימות כשקרא לקטר להפסיק לממן טרור[3] ושיבח את צעדיהן נגד קטר.[4] אך מנגד, התקשר הנשיא טראמפ לאמיר קטר והציע לסייע בפתרון המשבר ואף לקיים פסגה בבית הלבן של מנהיגי המדינות המחרימות וקטר על מנת ליישב את הסכסוך.[5]  כמו כן, דובר הבית הלבן, שון ספייסר, כינה מצידו את המשבר "עניין משפחתי שעל המדינות המעורבות בו לפתור".[6]

 

עמדת משרדי החוץ וההגנה האמריקאים ביחס למשבר, נטתה בברור לטובת קטר כבר מתחילתו ובאה לידי ביטוי במעשים ובהצהרות. ב-11.7 חתמו ארה"ב וקטר על מזכר הבנות בנוגע למאבק בטרור. על פי דברי שר החוץ טילרסון, העבודה על ניסוח המזכר נמשכה כשנה, אולם החתימה עליו דווקא בעיתוי זה של המשבר המפרצי מבטאת את תמיכת משרד החוץ האמריקאי בקטר. במסיבת עיתונאים משותפת עם עמיתו הקטרי, אמר טילירסון: "... קטר היתה מאוד ברורה בעמדותיה ומאוד הגיונית... ביחד, קטר וארה"ב יפעלו יותר כדי לעקוב אחר מקורות המימון [של הטרור], ישתפו פעולה ומידע ויפעלו כדי לשמור על האזור ועל המולדת שלנו בטוחה." טילרסון שיבח את אמיר קטר שהיה "הראשון להגיב לקריאתו של הנשיא טראמפ" בפסגה בסעודיה לפעול נגד מקורות המימון של  הטרור.[7]  גם דוברת מחלקת המדינה האמריקאית שיבחה את המזכר והביעה תקווה שמדינות נוספות יחתמו על הסכם דומה, אף כי לא היתה נחרצת לגבי האפשרות להרחבת המזכר גם למדינות המחרימות. היא אמרה כי המזכר "מהווה דוגמא עבור מדינות אחרות", והביעה תקווה 'שגם הן ישבו בתורן עם ארה"ב כדי לדון [בנושא המלחמה בטרור]."[8]  

יצוין כי על אף החתימה על המזכר עם קטר והתבטאויותיו לאחריו, טילרסון ממשיך בניסיונות לגשר בין קטר למדינות המחרימות, ולדלג ביניהן. היום (13.7.2017) צפוי טילרסון לשוב לקטר לאחר פגישתו עם בכירי המדינות המחרימות (12.7.2017)

 

גם במשרד ההגנה האמריקאי ייחסו חשיבות רבה לקשרים עם קטר. ב-14.6 חתמו קטר וארה"ב על עסקה למכירת מטוסי F-15 בשווי 12 מיליארד דולר.[9]   במהלך המשבר, שוחח ג'יימס מאטיס, שר ההגנה האמריקאי, עם עמיתו הקטרי ח'אלד אל-עטיה על העמקת "השותפות הביטחונית האסטרטגית" בין המדינות.[10]

 

כמו כן, במהלך החודש האחרון  השמיעו בכירי משרד החוץ הצהרות אשר ברובן התפרשו כנוטות לצידה של קטר בסכסוך. כך למשל, קרא טילרסון למדינות המחרימות להקל במצור על קטר וציין כי חלה התקדמות במאמצי אמיר קטר להפסיק את המימון ולגרש גורמי טרור מארצו.[11] דוברת משרד החוץ Heather Nauert, תהתה האם הצעדים אותן נקטו המדינות המחרימות נגד קטר "באמת נוגעים לדאגתן בנוגע לתמיכה לכאורה של קטר בטרור" או שמדובר בבעיות פנימיות בין מדינות מועצת שתוף הפעולה המפרצי.[12]

 

עמדה זו של ארה"ב לא התקבלה בעין יפה על ידי המדינות המחרימות. כך בתגובה לחתימה על מזכר ההבנות בין קטר לארה"ב, פרסמו המדינות המחרימות הודעה משותפת בה נמסר כי "צעד זה אינו מספיק וארבע המדינות יעקבו מקרוב אחר מידת הרצינות של שלטונות קטר במאבקם בכל צורות המימון של הטרור והתמיכה בו וטיפוחו." עוד נכתב בהודעה כי "ארבע המדינות [קרי, מצרים, סעודיה, בחריין ואיחוד האמירויות הערביות] מעריכות את מאמצי ארה"ב במאבק בטרור ובמימונו ואת השותפות האיתנה המלאה... שבאה לידי ביטוי בפסגה הערבית האסלאמית-אמריקאית שביטאה עמדה בינלאומית נחרצת נגד הקיצוניות והטרור...  החתימה על מזכר ההבנות בנוגע למאבק במימון הטרור בין ארה"ב לשלטונות קטר היא תוצאה של הלחצים והדרישות החוזרות ונשנות במשך שנים ארוכות של ארבע המדינות ושותפותיהן משלטונות קטר להפסיק את תמיכתה בטרור."[13]  

מורת רוחן של מדינות אלו באה לידי ביטוי גם במאמרי ביקורת רבים שפורסמו בעיתונות הממסדית של אותן מדינות על עמדת ארה"ב ומדינות אירופה במשבר המפרצי הנוכחי. המאמרים קראו לדחות את מאמצי התיווך מצידן ובחלקם אף נרמז כי ארה"ב ובריטניה שותפות לטרור הקטרי ושגורמים בהן קיבלו כספים מקטר בתמורה לתמיכתם בה. מאמר אחר גילה הבנה לאינטרסים האמריקאים הביטחוניים באזור אך טען כי הדרך בה פועל טילרסון לא תוביל לפריצת דרך.

 

להלן תרגום עיקרי המאמרים בנוגע לעמדת המערב וארה"ב ביחס למשבר המפרצי:

 

עבד אל-רחמן אל-ראשד: טילרסון תומך בקטר; הוא מאריך ומסבך את המשבר

בתגובה לחתימה על מזכר ההבנות בנוגע למאבק בטרור שנחתם בין ארה"ב לקטר ב-11.7, פרסם עבד אל-רחמן אל-ראשד, לשעבר עורך היומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט היוצא לאור בלונדון ומנכ"ל ערוץ אל-ערביה, מאמר ביקורת חריף על מזכיר המדינה האמריקאי רקס טירלסון. במאמר שכותרתו "האם השר האמריקאי נוטה לטובת קטר?" הוא כתב: "הצהרותיו ורמיזותיו של שר החוץ במסיבת העיתונאים בדוחה אינן מעוררות אופטימיות, אלא מבטאות התייחסות שטחית מצדו כלפי הבעיה, שכן הוא צמצם את הפתרון לחתימה על מזכר שבו התחייבה ממשלת קטר להילחם בטרור. איזה הישג!...

 

מתחילת המשבר נטה השר טילרסון לצד קטר. הספק התגבר משום שהוא הזדרז לקבוע ולהצהיר כי דרישות קטר הגיוניות וזאת לפני ששמע את הצד האחר, דבר שעורר תמיהה. שר החוץ [טילרסון] רשאי לצדד בעמדת קטר, אם זה רצונו, אך עליו לדעת שבכך הוא מסבך את הבעיה המורכבת מלכתחילה ומאריך את משך המשבר...   

 

מזכיר המדינה טילרסון אינו יכול לכפות פיוס אך הוא יכול לקרב בין הצדדים והרי כולם בעלי בריתו, זאת במקום לתמוך בצד אחד נגד הצד האחר... איך מזכיר המדינה טילרסון יכול לשכנע ארבע מדינות המנהלות מלחמת הישרדות להתפייס עם הצד האחראי [לבעיותיהן] ועד מתי תמשך בחינת הכוונות הטובות בה קטר נכשלה פעמים רבות?"[14]     

 
 מזכיר המדינה טילרסון עם אמיר קטר[15]

 

עיתונאי מצרי בכיר: לדחות מאמצי תיווך מערביים שלא מחייבים את קטר לנתק  יחסיה עם ארגוני הטרור

ביום חתימת מזכר ההבנות, פרסם היומון המצרי הממסדי אל-אהראם  מאמר מאת מכרם מוחמד אחמד, נשיא המועצה העליונה לתקשורת במצרים, בו קרא לדחות כל הסדר שיושג בתיווך אמריקאי או בריטי, שלא יחייב את קטר לנתק את קשריה עם ארגוני הטרור ובפרט ארגון האחים המוסלמים. מכרם טען במאמרו כי תמיכת ארה"ב בקטר במשבר המפרצי הוא כגמול על תפקידה של קטר במדיניות 'ההרס היוצר' של ממשל אובמה. הוא כתב: "אנו יודעים היטב כי קיים רצון מערבי-אמריקני לגמול לקטר על התפקיד, שמילאה בניפוץ והרס העולם הערבי במהלך תקופת כהונתו של הנשיא אובמה תחת הכותרת: 'הרס יוצר' ובמסגרת מדיניות טפשית, לפיה העברת השלטון לידי האח"ס במזרח התיכון היא הדרך הקצרה ביותר לחיסול הבעיה הפלסטינית על חשבון מצרים. אולם, אנו יודעים בוודאות כי כל עוד קטר לא תקבל עונש ברור על תפקידה ההרסני במצרים, בסוריה, בלוב ובפלסטין ותשלם עליו פיצוי הולם, היא תחזור לסורה ולמנהגיה הישנים, היא תנסה להמיט חורבן על מצרים, תחתור לחלוקת סעודיה, תצית את אש הפתנה בין הסונים לשיעים בבחריין, תחרוש מזימות נגד מאע"מ ותעודד הקמת ארגון חשאי לאח"ס שם...

 

אני סבור כי הכל יודעים שלמלחמה בטרור לא תהיינה תוצאות, אם כמה מדינות סוררות מרשות לעצמן לממן את פשעי הטרור בשעה שמדינות אחרות משלמות מחיר דמים כבד בחיי בניהן. לכן, ראוי שתגובת ארבע המדינות [המחרימות את קטר] לתיווכו של טילרסון ושל עושה דברו הבריטי [הכוונה ליועץ לביטחון לאומי של בריטניה, מארק סדוויל] תהיה נחרצת ותדחה כל הסדר פוליטי של המשבר, שיסיר את המצור מעל קטר, כל עוד היא אינה מנתקת את כל יחסיה עם ארגוני הטרור במסגרת הסכם ברור שייושם במהירות ויהיה מגובה בערבויות בינ"ל ובמנגנון פיקוח ומעקב שקוף, שיגדיר את ארגון האח"ס במישור האזורי והבינ"ל כארגון טרור כיוון שניסיון המלחמה בטרור מוכיח בבהירות רבה כי לא ניתן לעקור את הטרור מן השורש, כל עוד פעילות ארגון האח"ס נמשכת כי הוא השורש והמקור של האלימות אשר ממנו צמחו כל ארגוני הטרור."[16]

 

עיתונאית בחריינית: גם חוגים בריטים ואמריקאים מעורבים בטרור

כאמור, גם טרם החתימה על מזכר ההבנות בין ארה"ב לקטר, פורסמו בעיתונות הממסדית של ארבע המדינות המחרימות מאמרים המאשימים את ארה"ב והמערב בתמיכה בקטר. סוסן אל-שאער, בעלת טור ביומון אל-שרק אל-אוסט, העלתה את הסברה שהתמיכה בקטר נובעת מכך שגם גורמים ממסדיים אמריקאים ובריטים מעורבים בטרור, שקטר היא אחת מזרועותיו. אל-שאער כתבה: "האין העולם כולו כולל המעצמות נלחם בטרור? האין הקהילה הבינלאומית דורשת מאיתנו להילחם בקיצוניות ובטרור כמדינות מוסלמיות? האין זה אך טבעי שהעולם כולו יעמוד לצדנו בעימות מול מי שממנים את הטרור, תומכים בו ומחבקים אותו? האין מעורבותה של קטר בתמיכה בטרור, במתן מחסה ובמימון של בכירים רבים המעורבים בטרור, ברורה כשמש?...

 

הטרור או ארגוני הטרור, על כל זרועותיו - החמושות והלא-חמושות... הם כלים של מפעל אשר משימותיו מתחלקות בין קטר, איראן, תורכיה וישראל וכן בין חוגים בריטיים וחוגים אמריקאים.

 

כך מתבהרת התמונה וכך מתבהרות גם המשמעות והכוונה של המהלכים שנוקטת קטר יחד עם גורמים בינלאומיים, וכן של המהלכים של כמה חוגים באירופה ובארה"ב שנועדו להציל את קטר מפני התמוטטות, כדי שלא ייפתחו כל תיקי המסמכים המכילים מידע מפורט [בנושא המעורבות בטרור]. ייתכן – רק ייתכן - שאם אותם חוגים [באירופה ובארה"ב] ישתכנעו כי קטר לא תעמוד מול נחישותן של ארבע המדינות [המחרימות] להמשיך את מדיניותן, אזי הם יקריבו כמה אישים מקטר כדי לסגור את הנושא הזה...

 

הדבר עשוי להסביר את הצטמצמותם המהירה של אזורי ההשפעה של הארגונים החמושים באזורי הסכסוך תוך חודש בלבד [קרי, מאז ההכרזה על החרם נגד קטר], זאת משום שלא רק קטר אלא גם הללו [המדינות המעורבות בטרור] רוצות בסגירת הנושא הזה. אבחנה זו מחייבת אותנו למצב את עצמנו מחדש ולגבש אסטרטגיה חדשה שתתמקד בדברים הבאים: פעילות בינלאומית, הפעלת לחץ על אותם חוגים זרים המנסים להציל את קטר; פנייה ישירה לדעת הקהל העולמית ללא תיווך ממשלתי, במטרה לכפות על אותם חוגים להתמודד עם אחריותם כלפי אזרחיהם; יצירת זיקה בין הניסיון להציל את קטר לבין הצלת מי שהרג אזרחים בריטים ואמריקאים, כדי לגרום לחוגים אלה לנסות להציל את המוניטין שלהם ואת עצמם. ככל שניצור זיקה  בין קורבנות הטרור שם [במערב] לבין מי שמסתתרים בקטר, כך נביך את כל מי שמנסה להציל את קטר."[17]

 

בעל טור סעודי תוהה: האם מדינות אירופה הסובלות מטרור עשו עסקה עם קטר?

ג'אסר אל-ג'אסר, בעל טור ביומון הסעודי הממסדי אל-ג'זירה, העלה השערה נוספת בנוגע לסיבת התמיכה של גורמים במערב בקטר, לפיה ייתכן שגורמים אלה, קיבלו שוחד מקטר. אל-ג'אסר כתב: "הסיבה המרכזית למחלוקת בין המדינות המחרימות את קטר לבין הקבוצה השלטת בקטר ברורה לא רק להן, אלא גם למדינות אירופאיות רבות, לארה"ב ולרוסיה והיא... שהקטרים תומכים בטרור, מחבקים מנהיגים המעורבים בהובלה, בהכוונה ובתכנון של פעולות טרור ומעבירים אותם למקום בטוח בקטר. לכל ידוע על פעילות זו, ולמדינות רבות יש ראיות והקלטות המדגישות את מעורבותם בטרור של שליטי קטר מאז 1995, עת השתלט חמד בן ח'ליפה על האמירות ועד כה...

 

[מעורבות קטר בטרור] ידועה ומתועדת. מדוע, אם כך, המדינות האירופאיות שניזוקו יותר מכל מהטרור אינן מודיעות על תמיכתן במדינות אשר החרימו את שליטי קטר והטילו קלון על פעילותם במסגרת הפצת הטרור והתמיכה בו? האם יש עסקה או עסקאות שהושגו במסגרת נסיעותיו של [רה"מ ושה"ח הקטרי לשעבר] חמד בן ג'אסם [ושר החוץ הקטרי הנוכחי], מוחמד בן עבד אל-רחמן לכמה ממדינות המערב? [האם] מדינות אלה אשר סבלו מהטרור העדיפו לקבל חלק מהעוגה שחילקו שליטי קטר לכל מי שעומד לצדם כפי שקיבלו איראן ותורכיה?"[18]

 

מזכיר המדינה האמריקאי, טילרסון עם אמיר כווית, צבאח אל-אחמד, אל-ג'אבר אל-צבאח[19]

עורך היומון אל-אתחאד מאיחוד האמירויות:  עמדת ארה"ב שטחית או מתחמקת מאחריות

בכמה מאמרים נמתחה ביקורת על הצהרות בכירים בממשל האמריקאי, שהסתייגו מצעדיהן של המדינות המחרימות נגד קטר והביעו תמיכה בקטר. עורך היומון אל-אתחאד מאיחוד האמירויות, מוחמד אל-חמאדי, מתח ביקורת על דברי שון ספייסר, דובר הבית הלבן, לפיה הסכסוך בין ארבע המדינות וקטר הוא "סכסוך משפחתי". אל-חמאדי כתב: "אין ספק שהתפקיד שממלאת ארה"ב הוא חשוב... אך חשוב יותר שתפקיד זה יושתת על בסיס אמיתי, והבסיס האמיתי הוא שהחרם שהטילו שלוש מדינות מפרציות, מצרים ועוד כמה מדינות ערביות ואסלאמיות על קטר, שנכנס לשבועו הרביעי, אינו בבחינת 'בעיה משפחתית'. זהו לא סכסוך על גבולות ולא על משאבים ולא סכסוך סביב אינטרסים או פריבילגיות, אלא סכסוך גדול מכך בהרבה – סכסוך קיומי ומוסרי...

את ההערכה של וושינגטון כאילו זהו סכסוך בין בני משפחה, ניתן לפרש בשתי צורות בלבד: או שמדובר בקריאה שטחית ופזיזה של המציאות - וזה מוזר כמובן; או שזהו ניסיון [של ארה"ב] לחמוק מאחריותה הבינלאומית וממחויבותה המוסרית להילחם בטרור, שכן מהות הבעיה עם קטר היא הטרור, התמיכה בטרוריסטים ומימונם, ולכן לא נראה שמדובר כאן בבעיה 'משפחתית'... אלא בבעיה עולמית בינלאומית...

 

האחריות המוסרית מחייבת את המערב להבהיר את עמדתו בנושא המלחמה בטרור וייבוש מקורות מימונו ולפיכך שומה עליו להכריז על עמדתו ביחס לתמיכה הפוליטית והכספית של קטר בטרור, שכן הכסף הקטרי מתפזר בכל מקום ולא נראה שהדבר חמק מעינו של המערב...

 

צוות מחלקת המדינה האמריקאית מוזמן לנסות לבדוק ולמצוא כל הוכחה לכך שקטר רדפה, כלאה או אפילו האשימה אדם כלשהו הכלול ברשימות הבינלאומיות של מממני הטרור, כי אז הם יגלו שהם מחפשים דבר שאינו בנמצא ואז שיודיעו לנו אם מדובר בסכסוך בין 'בני משפחה' אם לאו."[20] 

 

על ארה"ב לפעול בנחישות מול קטר כפי שעשה בוש לאחר פיגועי ה-11.9

במאמר אחר ביומון קרא מוחמד אל-חמאדי לממשל האמריקאי, לנוכח מדיניותו הלא אחידה, לפעול להפסקת מעורבותה של קטר בטרור באותה נחישות בה טיפלה ארה"ב בטרור לאחר פיגועי ה-11/9. אל-חמאדי כתב: "כאשר ארה"ב הייתה נתונה לפשע הטרור הנורא ביותר בתחילת האלף הנוכחי ב-11 בספטמבר הנשיא האמריקאי [דאז] ג'ורג' בוש הבן לא היסס לשלוח את כוחותיו למדינות שמהן יוצא הטרור, אשר מאמנות את הטרוריסטים ושבאמצעותן הם משיגים תמיכה כספית ולוגיסטית. יתרה מזו. [בוש הבן] עצר כל מי שנחשד בקשר לטרור. סיסמתו הגדולה מול העולם היתה: 'או שאתם אתנו או שאתם נגדנו', שכן  במלחמה בטרור אין מו"מ ולא עסקאות.

 

המחלוקת האמיתית [עם קטר] היא סביב התעקשותה לנקוט מדיניות הפוגעת בביטחונן וביציבותן של מדינות האזור.... מי שמסוגל להביא לסיום [המחלוקת] ולגרום לקטר לחדול [ממדיניותה], יעזור לקטר ולאזור לסיים את המשבר. זה מה שאנו מצפים מהשר המבקר [טילרסון] ומכל השרים המבקרים במדינות שהכריזו על המלחמה נגד הטרור ונגד הטרוריסטים, ועל ייבוש מקורות המימון שלהם. אם [זה לא יקרה] אזי חבל על הזמן..."[21]

 

בעל טור ביומון אל-חליג': לממשל האמריקאי מסרים סותרים בנוגע למשבר

ד"ר עבדאללה אל סויג'י, בעל טור ביומון אל-ח'ליג' היוצא לאור באיחוד האמירויות כתב כי הצהרת דוברת משרד החוץ האמריקאי בה הטילה ספק בתמיכת קטר בטרור"הפתיעה את כולם, שכן ארה"ב סבורה שסיועה של קטר לארגונים הקיצוניים הידועים ברבים כמי שעוסקים בטרור הוא בבחינת השערה שטרם הוכחה. ..קטר מציגה הצהרה זו כאסמכתא לחפותה מאשמת התמיכה בטרור, ורומזת כי נעשה לה עוול ושהיא תחת מצור בלתי אנושי. נראה שדוברת מחלקת המדינה האמריקאית התעלמה מכך שזה למעלה מחודש ימים, עוד לפני שמדינות במועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ ניתקו יחסיהן עם קטר, מנהלת ארצה קמפיין תקשורתי שיטתי נגד קטר באשמת מימון הטרור בלוב, במצרים, בסוריה, בעיראק ובאפגניסטן...

אני תוהה אפוא, מהי העמדה הרשמית של ארה"ב ביחס למשבר במפרץ? האם מדובר בתמיכה, בהטלת ספק, או בעמדה של ייעוץ? 

 

זכותן של מדינות המפרץ לפקפק בכוונות האמיתיות  העמדה האמריקאית וזכותן לשמור על ביטחונן ועל שלום עמיהן, על הישגיהם ועל רווחתם ולא להתיר לאיש להקל ראש ביציבותן ולסחוט אותן...

 

המסרים הסותרים והמעורפלים ששולח הממשל האמריקאי לא מסייעים לפתרון המשבר בדרכי שלום... ייתכן שקטר תחשוב שעמדה [אמריקאית] זו משרתת את סדר יומה, שביישומו החלה מאז שנת 2011[22]..."[23]

      

בעלת טור בחריינית: ארה"ב אינה מעוניינת באמת להילחם בטרור

פוזיה רשיד, בעלת טור ביומון הבחרייני אח'באר אל-ח'ליג, התייחסה לעמדות הסותרות של הנשיא טראמפ ושל שרי ההגנה והחוץ שלו והטילה ספק בנכונות הממשל האמריקאי להאבק בטרור: "חוסר הבהירות של העמדה האמריקאית כלפי דרישות [המדינות המחרימות] בולט כאן... יש הבדל בין העמדה המצויצת בטוויטר של [הנשיא] טראמפ, לבין הצהרותיו של מזכיר המדינה האמריקאי טילרסון ובין הצהרותיו של שר ההגנה האמריקאי [מאטיס]... הנשיא האמריקאי אינו מסוגל עד כה לאחד את השיח האמריקאי בנוגע למשבר עם קטר ו[להתאימו] לדרישות של המדינות המחרימות...

 

מקבלי ההחלטות האמריקאים לא רוצים לחסל את התפקיד הקטרי באופן מוחלט כפי שאינם רוצים להפסיד את ארבע המדינות [המחרימות את קטר], שגמרו אומר להיאבק בטרור ובכאוס אשר מאיימים על ביטחונן הלאומי; דבר זה מייצר עמדה [אמריקאית] של התחמקות מצד אחד, ושל הפעלת לחץ מצד שני [על המדינות המחרימות]. יש להניח שאם ארה"ב הייתה באמת רוצה להילחם בטרור היא הייתה קודם כל ניצבת ללא היסוס לצד הדרישות שנועדו לשים קץ לתפקיד הקטרי של מימון ותמיכה בטרור ובכלי התקשורת שלו."[24]

 

מנהלת מערכת אל-חיאת בוושינגטון: טילרסון רוצה בפתרון דיפלומטי שישמור על האינטרסים האמריקאים

ג'ויס כרם, עיתונאית ממוצא לבנוני, מנהלת מערכת היומון אל-חיאת בוושינגטון ובעלת טור בו,  השמיעה ביקורת מעודנת יותר על מדיניותו של טילרסון: "המכשול הראשון שבו כשל מזכיר מחלקת המדינה האמריקאית [רקס טילרסון] הוא חתימה על מזכר הבנה עם קטר - שנמצא עדיין בתוקף - בנוגע למלחמה במימון הטרור, בהנחה ש[הסכם כזה]  עשוי להוביל לידי מו"מ מפרצי לפתרון המשבר.  הטעות אינה נעוצה בעצם החתימה על ההסכם,  שנראה כי הוא מתחשב בהכרח בעובדה ששלושת הממשלים [האמריקאיים] האחרונים (בוש, אובמה וטראמפ)  מבינים שקטר גוררת רגליים במלחמה במימון הטרור, אלא היא נעוצה בכך שנוסח ההסכם נותר חסוי ושלא הוכרז על מכניזם ליישום הסכם כלשהו או על צעדים חדשים למלחמה במימון [הטרור]...

אין ספק שטילרסון מעוניין בפתרון דיפלומטי שישמור על האינטרסים האמריקאים ובראשם שמירה על אחדות מדינות מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ והימנעות מכך שהמשבר [המפרצי הנוכחי] ישפיע על המלחמה בטרור. אלא שהדרך של טילרסון ואי הבהירות של האסטרטגיה האמריקאית במשבר זה - נוכח המשך הבדלי העמדות בין הבית הלבן לבין מחלקת המדינה האמריקאית - מחלישים את יכולת התמרון של טילרסון. הדבר מחזק את ההערכות לפיהן המשבר יתמשך בטווח הזמן הבינוני, בהמתנה לפתרון כולל ואמיתי, לעומת [האפשרות שהמשבר] יסתיים בפריצת דרך של טילרסון.

 

המשבר הזה - מעבר לחשיבותו הרבה באשר לעתיד אזור המפרץ - הוא גם מבחן ראשון וקשה עבור טילרסון. הצלחה שלו בו [במבחן זה] תהיה תלויה בהמצאת מנגנון יישומי לכל פתרון או הסכם עם דוחה שיטפל ביותר מ-11 דמויות הקשורות לקטר המופיעות ברשימת הטרור של מחלקת המדינה ומשרד האוצר של ארה"ב. לא די בחתימת הסכמים סודיים, שעשויים להישאר על הנייר בלבד ולגרום משבר חדש כעבור שנים אחדות [בתקופת] יורשו של טילרסון". [25]