מנהלת מערכת אל-חיאת בוושינגטון: בארה"ב, פיגוע שביצע מוסלמי הוא "טרור"; פיגוע שביצע אדם לבן הוא "הפרעה נפשית"
ג'ויס כרם, עיתונאית ממוצא לבנוני, מנהלת מערכת היומון אל-חיאת בוושינגטון ובעלת טור בו, פרסמה ב-18.6.2017 מאמר, המוחה על הסטנדרט הכפול הקיים לדבריה בתקשורת בארה"ב, באליטה הפוליטית וברשויות שלה, לגבי אופן הגדרתן של פעולות אלימות ופיגועים שבוצעו בארה"ב בשנים האחרונות, וטענה כי כאשר אלה מבוצעים בידי מוסלמים, הם מיד מוגדרים כאירועי טרור, בעוד פיגועים ומעשי אלימות שמבצעים גברים לבנים לא מוסלמים, מוצגים כאירועים חריגים שהמניע להם נבדק זמן רב. כרם קראה להגדיר את כל המקרים האלה כטרור בציינה כי נקיטת סטנדרט כפול ביחס אליהם, מהווה בגידה בקורבנות ופגיעה במאמצי המלחמה העולמית בטרור.
להלן תרגום קטעים מן המאמר:[1]
"בשלושת השבועות האחרונים אירעו בארה"ב שני פשעים נוראים שמבחינת מניעיהם ומטרותיהם נושאים מאפיינים של טרור, על אף שהרשויות והאליטה הפוליטית והתקשורתית האמריקאית באופן כללי נמנעו מלהשתמש במונח הזה.
הפשע הראשון בוצע בפורטלנד (אורגון), שם דקר [אדם למוות] שני אנשים אשר ניסו להגן על שתי נשים מוסלמיות להן התנכל [הדוקר] ברכבת בעיר. הפשע השני אירע ביום רביעי האחרון (.1714.6) באזור אלכסנדריה (ויריג'יניה), שם ירה אדם לעבר חברי קונגרס רפובליקאים בזמן ששיחקו בייסבול. בשני המקרים המניע למעשה היה פוליטי או גזעני ועונה להגדרה של טרור.
הטרור לפי ההגדרה הבינ"ל הוא מעשה שנועד להטיל אימה על אדם או קבוצה במטרה להגשים מטרות פוליטיות או חברתיות. [וזה מה שקרה] בווירג'יניה, כאשר הרוצח ג'ימס הודג'קינסון (בן 66), התומך בסנאטור השמאלני ברני סנדרס, תקף קבוצה של חברי קונגרס מהימין, אחרי שווידא את השתייכותם המפלגתית. במקרה השני היו השנאה לאסלאם, וההזדהות של הרוצח, ג'רמי ג'וזף כריסטיאן (בן 35), עם תנועת ‘העליונות הלבנה’ (White supremacy) מבין מניעי התקיפה, ועל כך העידו העלבונות [שהטיח בנשים המוסלמיות] וקודם לכן תגובותיו ברשתות החברתיות.
עם זאת, נמנעה התקשורת האמריקאית המסורתית ואפילו ה-FBI, מלהשתמש במונח ‘פעולת טרור’ בתיאור שני האירועים, והגדירה את המניע [של הדוקר] בפורטלנד כ’הפרעה נפשית’, והיא עודה מחכה לסיום החקירה בפשע באלכסנדריה כדי להכריע כיצד להגדירו.
אם נחזור שנתיים לאחור, נוכל לראות את אותה הולכת השולל, כאשר הטבח בכנסיית צ'רלסטון בדרום קרוליינה - שבו נהרגו תשעה אפרו-אמריקאים מירי של דילן רוף, צעיר לבן, בעל עמדות גזעניות נגד שחורים - לא הוגדר כטרור. אפילו במהלך המשפט של רוף, כאשר הודה בגזענותו וטען בתוקף שהוא איננו מתחרט על מעשהו, לא הוגדר המניע כ’טרוריסטי’ אלא כ’הפרעה נפשית’ בשיח של אמצעי התקשורת ושל הרשויות המקומיות.
מנגד, [בסיקור] חקירת
הפיגועים בסן ברנרדינו (דצמבר 2015) ואורלנדו (יוני 2016), ופעולות הדקירה בווירג'יניה
(אוגוסט 2016) ומינסוטה (ספטמבר 2016) שהיו בשנה האחרונה, הוגדרו האירועים הללו
במהירות כפשעי טרור. האם זה בגלל ששמות המבצעים - עומר מתין, רדואן ותפשין מאלכ,
ואסל פארוקי וזאהר עדן - מעידים על השתייכותם למיעוט המוסלמי בארה"ב? או משום
שחלקם הביעו נאמנות לארגון דאעש או צעקו ‘אללה אכבר’ בזמן הפיגוע?
במקרים אלה ארך אבחון התקיפה כפיגוע טרור כמה שעות [בלבד], וסיקורו הפך ל[דיון ב]’סכנת דאעש’ מבלי ש[עלו] שאלות בנוגע לבריאותם הנפשית של המבצעים או למידת אמינות [הטענה בדבר] קשריהם עם דאעש או באשר לסיבות לפעולה שביצעו. אין כאן כוונה לומר שעומר מתין או הזוג מאלכ או פארוקי אינם טרוריסטים. הם, רעיונותיהם ומניעיהם משתייכים לטרור. פגיעתם באזרחים והסתתרותם מאחורי ארגון מלא שנאה ופושט רגל [הכוונה לדאעש] הם גם טרור. הדיון הוא בסטנדרט הכפול בנוגע להגדרת הטרור בארה"ב והסתרתו לעיתים כשמדובר בפשעים גזעניים או פוליטיים, אשר תואמים לחלוטין את ההגדרה של טרור. האם הסיבה לכך היא שהרוצח הוא אדם לבן ולא מוסלמי? או מכיוון שהפעולה לא קשורה ישירות לארגון טרור?
הסטנדרט הכפול הזה מתעלם מהגדרת הטרור וממניעיו הפוליטיים, ויש בו משום בגידה בקורבנותיו. הרי הטרור הפוליטי והחברתי לא התחיל ולא יסתיים עם אל-קאעדה ודאעש, לארה"ב יש ניסיון ארוך איתו דרך ארגונים שעסקו בו [בטרור] במשך עשורים כמו ‘קו קלוקס קלאן’ או ‘צבא השחרור השחור’ או דרך אנשים בודדים כמו המפוצץ של [הבניין] באוקלהומה, טימותי מקווי מ-1995, או טד קצ'ינסקי [הידוע בכינויו] ‘היונאבומבר’ [אשר פעל] במשך עשרים שנים.
הפגם הזה באבחון הטרור פוגע במאמצי המלחמה בו ומשרת את מטרות דאעש כשהוא מניף סיסמאות כוזבות אודות מלחמה עולמית נגד המוסלמים. [האבחון הזה] לא מכיר בטרור ‘הלבנים העליונים’ ולפיכך נכשל בהתמודדות עמו ומתייחס אל [הפעולות המבוצעות בידיהם] כאל מקרים בודדים ולא כאל תופעה נפוצה. הרי לטרור של עומר מתין באורלנדו כמו לטרור של ג'רמי כריסטיאן בפורטלנד, יש מניע פוליטי וחברתי. רק כאשר נכיר בסכנה הנשקפת מצד השניים ונקרא לדברים בשמם, ניתן יהיה לדבר על אפשרות של הנחלת תבוסה מוחלטת לטרור, מבלי להתחשב בשם הרוצח, צבע עורו או בריאותו המנטלית."