כללי

כותב פלסטיני: יש בקרבנו תרבות דאעשיסטית הגורמת לנוצרים להגר משטחי הרש"פ

 

ב-17.4.17 פרסם חבר הלשכה המדינית של החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין ומנכ"ל המחלקה לענייני גולים באש"פ ניהאד אבו גוש מאמר בעיתון הפלסטיני אל-חדת' בו הציג את מצבם העגום של הנוצרים בשטחי הרש"פ ואת הירידה הדרמטית במספרם לאורך השנים. אבו גוש טען כי הדבר נובע לא רק מהכיבוש הישראלי, אלא גם בשל חדירתה של תרבות דאעשיסטית לחברה הפלסטינית. כך למשל, טען כי דרשנים במסגד אל-אקצא קוראים להשית על הנוצרים מס גולגולת ואוסרים לברכם בחגיהם. אבו גוש הזהיר כי המשך יחס זה כלפי הנוצרים ואשר מוביל להגירתם עלול לפגוע בתדמית הפלורליסטית של החברה הפלסטינית וקרא להעלות נושא זה לסדר היום הציבורי ולפעול למציאת פתרונות שיגנו על הנוצרים.

 

ניהאד אבו גוש[1]

 

להלן תרגום קטעים מן המאמר[2]:

 

"מעת לעת נשמעות אזהרות על הסכנות הנשקפות לנוכחות הנוצרים באזור המזרח [התיכון]. לאזהרות הללו יש הצדקה, אחרי מה שקרה לנוצרים בעיראק ובסוריה ואחרי סדרת הפיצוצים הרצחניים בכנסיות במצרים[3]. קודם לאירועים אלה ובמהלכם רווח שיח של פירוד, של האשמת האחר בכפירה ושל המשך ההתייחסות אל הנוצרים כאל בני חסות [אהל אל-ד'מה] וכאל נתינים בעלי זכויות פחותות. כל מדינות ערב בלי יוצא מן הכלל, נכשלו בבניית מדינה אזרחית המושתתת על שוויון מלא בזכויות ובחובות בין האזרחים, ללא הבדל דת, מוצא, לאום ומין.

 

יצוין כי בתורכיה השכנה והקרובה, רק בעשור השני של המאה ה-20 פחת שיעור הנוצרים מ-30% לפחות מ- 1% . הרקע לכך הוא מעשי הטבח בארמנים, בסריאנים ובאשורים, מסעות הטיהור האתני וחילופי האוכולוסין שכללו [גם] את היוונים...

 

ומה באשר לפלסטין, ערש הולדתו של ישו? האם סכנה מרחפת על הנוכחות הנוצרית בארצנו? על פי רוב, כשמשיבים על השאלה הזו, נוטים ליפול למלכודת של הדיבור היפה והרגשני על האחדות הלאומית ולהזכיר כמה מחלוצי התנועה הלאומית [הפלסטינית], האינטלקטואלים, היוצרים והפוליטיקאים הנוצרים, או להטיל על הכיבוש את האחריות לירידה המתמשכת במספרם ובשיעורם של הנוצרים בקרב הפלסטינים שנותרו במולדתם. אלא שלא די בכך כדי להסביר או להצדיק [את העובדה] ששיעור הנוצרים בפלסטין ירד מ-20% מכלל הפלסטינים לפני הנכבה לכדי פחות מ-2% באדמות שנכבשו ב-1967, ושיעורם בתוך אדמות הכבושות משנת -1948 עומד על-10% מכלל הפלסטינים הערבים וכ- 2% מכלל תושבי מדינת ישראל.

 

ללא ספק על הכיבוש מוטלת האחריות הגדולה למצבם הטרגי של כל בני העם הפלסטיני – נוצרים כמוסלמים -  מצב אשר מוביל מגזרים שלמים לחשוב על הגירה. ייתכן גם כי סיבות תרבותיות ודמוגרפיות הופכות את האפשרות של הנוצרים להגר ולהשתלב בחברות שאליהן הם מהגרים לקלה יותר עבורם מאשר עבור מוסלמים, והראייה לכך היא שהרוב המוחץ בקהילות הפלסטיניות באמריקה הלטינית, ובפרט בצ'ילה, הוא נוצרי.

 

אם כן, האזהרות והסכנות הן רציניות ואמיתיות, והן אינן קשורות רק לדאעש ופשעיו, אלא לתרבות הדאעשיסטית ולקיומה של סביבה מדירה ולא אוהדת [את הנוצרים הפלסטינים]. כך, עד היום אנו שומעים במסגד אל-אקצא מישהו שמעביר שיעורים וקורא להטיל מס גולגולת [ג'זיה] על נוצרים, תוך שהוא מתעלם מהכובשים ומהמתנחלים. כמו כן, אנו שומעים שיש מי שמפרסם פתווה האוסרת לברך את הנוצרים בחגיהם, או שטוען כי משריינים עבורם יותר מדי מקומות בעיריות ובמועצה המחוקקת.

 

הסכנה בפצע המדמם של הנוצרים [הכוונה ליחס המדיר כלפיהם ולהגירתם] אינה נוגעת רק להיבט של זכויות וחובות ושל תרבות הסובלנות שאנו שואפים אליהם, אלא הוא עלול גם לפגוע בזהות הלאומית הפלסטינית. הזהות הזו, מאז שנוצרה, היא זהות פלורליסטית שכוללת את כל מרכיבי החברה הפלסטינית, גווניה ועדותיה - ההיפך מהזהות החד צדדית, המדירה והגזענית המגולמת בתכנית הציונית. הזהות הפלסטינית שלנו דומה לבגד הפלסטיני המבהיק הרקום ולדגלנו בעל ארבעת הצבעים ולא לדגל דאעש או לצ'אדור [גלימה המכסה את כל גופה של האישה מכף רגל עד ראש כולל את מרבית הפנים] של טליבאן.

 

כשיו"ר הרש"פ המנוח, יאסר ערפאת, זעם על תכנית ישראלית-אמריקנית לספח חלק מהרובע הארמני בעיר העתיקה בירושלים לרובע היהודי, הוא אמר: 'אני יאסר ערפתיאן' [על משקל שם משפחה ארמני], שכן הוא היה תמיד מודע לחשיבות התדמית הפלורליסטית של הזהות [הפלסטינית], והקפיד לתת ייצוג בממסד הפלסטיני הרשמי ל[כל מרכיבי החברה הפלסטינית], כולל לעדה השומרונית וליהודים האנטי-ציונים לצד המוסלמים והנוצרים. סוגיה זו מצריכה דיון כן וגלוי בדרגים הגבוהים ביותר כדי לאפיין את הבעיה ולמצוא פתרונות, לעצור את הפצע המדמם [של הנוצרים] ולהגן על הנוכחות הנוצרית ההיסטורית בפלסטין..."