חמישה נשיאים וראשי ממשלות של לבנון בעבר באגרת לפסגה הערבית בירדן: מתנגדים לנשקו של חזבאללה ולמעורבותו בסוריה ולמעורבות איראן בענייני העולם הערבי
ערב כינוס פסגת הליגה הערבית בירדן, שלחו חמישה נשיאים וראשי ממשלה לבנונים לשעבר- אמין אל-ג'ומיל, מישל סולימאן, נג'יב מיקאתי, פואד אל-סניורה ותמאם סלאם – איגרת למלך עבדאללה, העומד בראש הפסגה ולשאר מנהיגי ערב המשתתפים בה.
באגרת שפורסמה ב-28 במרץ 2017 על ידי היומון הלבנוני אל-נהאר, הציגו החמישה את העקרונות, שלדעתם, צריכים להנחות את לבנון במדיניות הפנים והחוץ שלה, בין היתר: אי התקשרות לצירים אזוריים ובינלאומיים; אי מעורבות במשבר הסורי; גינוי כל מעורבות זרה בענייניהן של מדינות ערב; כיבוד החלטות הליגה הערבית, וכן החלטות האו"ם ומועצת הביטחון ובפרט החלטת 1701; בלעדיות של המדינה הלבנונית ומנגנוניה הצבאיים והביטחוניים על הנשק והתנגדות לנשק הלא חוקי; ושליטה בלעדית של המדינה על כל אדמותיה.
בפועל, עקרונות אלה מבטאים את התנגדותם של החמישה לנשקו של חזבאללה, לשליטתו על אזורים שונים בלבנון ולמעורבותו בסוריה וכן להתנגדותם למעורבותה של איראן בענייני העולם הערבי. האיגרת, שנכתבה ונשלחה ללא תיאום עם הנשיא מישל עון, שנסע ביחד עם רה"מ סעד אל-חרירי לייצג את לבנון בפסגה, מבטאת את המחלוקות בתוך לבנון בין חזבאללה ובעלי בריתו לבין המחנה המתנגד לו בכל הנוגע לנשק חזבאללה ולמעורבותו בסוריה וכן למעורבות איראן בענייני העולם הערבי, ונראית כהבעת התנגדות לעמדותיו האחרונות של הנשיא עון בעד נשקו של חזבאללה, עמדות שעוררו עליו ביקורת מצד נציגת האו"ם בלבנון, סיגריד כאג.[1]
האיגרת באה על רקע הציפיה והדריכות בלבנון לקראת נאומו של מישל עון בפסגה ובאיזה עמדה תנקוט לבנון כלפי הכוונה לגנות את איראן על התערבותה בענייני מדינות ערב. זאת, בשל העובדה שהימנעות לבנון מגינוי איראן בפורומים ערביים ואסלאמיים בעבר עוררה עליה את זעמן של סעודיה ומדינות המפרץ ואף הובילה לנתק ביחסים ביניהן ולצעדים כלכליים נגד לבנון.[2]
יצוין כי האיגרת עוררה ביקורת רבה וזעם על כותביה מצד בעלי בריתו של חזבאללה בתוך לבנון.
מימין: הנשיאים לשעבר מישל סולימאן ואמין אל-ג'ומיל, ראשיממשלות לשעבר נג'יב מיקאתי, תמאם סלאם ופואד אל-סניורה[3]
להלן תרגום האיגרת:[4]
"לכבוד הוד מעלתו המלך עבדאללה השני בן אל-חוסיין, מלך הממלכה הירדנית ההאשמית ויו"ר הפסגה הערבית,
נוכח הסכנות המאיימות על מולדתנו לבנון ועל אומתנו הערבית, אנו, נשיאים וראשי ממשלה לשעבר של לבנון, ראינו לנכון לשלוח באמצעותך קריאה למנהיגי ערב, המתכנסים בירדן בעוד כמה ימים, ולהבהיר את עמדתנו בנוגע למצב בלבנון ובאזור, לסכנות הנשקפות ממנו ללבנון ולצורך להתמודד עמן. לכן, אנו מדגישים את [העקרונות הבאים, שלאורם צריכה לבנון לפעול]:
1. מחויבות מוחלטת להסכם טאא'ף, להשלמת יישום כל סעיפיו וכן לחוקה ולדו קיום המחבר בין הלבנונים, שכן אלה הם העקרונות ששומרים על לבנון ועל היחסים בין הלבנונים.
2. מחויבות לבנונית להשתייכותה הערבית, לקונצנזוס הערבי, להחלטות הליע"ר ולהחלטות [המוסדות] הלגיטימיים הבינ"ל הנוגעות ללבנון ולערבים ובראשן החלטה 1701 הערבה לביטחון לבנון מול ישראל ושומרת על זכותה על אדמותיה שעדיין כבושות על ידי ישראל.
3. מחויבות כלפי הצהרת בעבדא (משנת 2012 במקור מופיע 2011)[5] הנוגעת להפיכת לבנון לניטרלית ביחס למדיניות הצירים ולמאבקים האזורים והבינלאומיים, כדי למנוע ממנה את ההשלכות השליליות של המתיחויות והמשברים האזוריים, כדי לשמור על האינטרס העליון שלה, על אחדותה הלאומית ועל שלום אזרחיה. וזאת, למעט כל מה שקשור למחויבותה [של לבנון] כלפי ההחלטות הבינלאומיות וכלפי הקונצנזוס הערבי וכן כלפי העניין הפלסטיני הצודק, כולל זכותם של הפליטים הפלסטינים לחזור לאדמתם ולבתיהם ולא לאזרחם [בלבנון]. כמו כן מחויבות שלא להתערב במשבר הסורי ולגנות את המעורבות הזרה בענייניהן הפנימיים של לבנון [ושל מדינות] ערב.
4. על הערבים לגלות סולידריות עם לבנון בנוגע לשחרור אדמתה [חוות שבעא, מידי ישראל], בנוגע להתנגדות לנשק הלא חוקי [קרי, הנשק שבידי חזבאללה], ובנוגע להכרח שהמדינה הלבנונית ומנגנוני הצבא והביטחון שלה ישלטו באופן בלעדי על כל אדמת לבנון, כמתחייב מהריבונות, משלטון החוק ומהלגיטימיות. כמו כן [על הערבים] לתמוך בלבנון כך שתוכל להתמודד עם אתגרי משבר הפליטים הסורים [החיים] בלבנון ולעזור לה מבחינה מדינית וחומרית עד לשיבתם המהירה אל ארצם.
5. אנו החתומים מטה סבורים כי ביטחונה של לבנון ושלמותה מתבססים על כמה יסודות, ובראשם: תמיכה בשלטון מלא ובלעדי של המדינה על כל האדמות הלבנוניות והתנגדות ל[נשיאת] נשק בלתי חוקי; התנגדות לטרור על כל צורותיו; כיבוד הלגיטימיות הערבית והבינ"ל ועקרונות הדו-קיום. אנו תולים תקוות רבות בכך [שכינוס] פסגת הליע"ר בעמאן בנסיבות הללו יביא לטיפול בבעיות הבוערות של האומה ובפרט של מדינות המשרק [הארצות הערביות שבמזרח אגן הים התיכון]. כמו כן, אנו מצפים שמפגש [זה] של מנהיגי ערב [יפתח] אופק חדש ורחב לסולידריות עם לבנון נוכח האיומים הנשקפים לה מבית ומחוץ."
[1] על דבריו של עון בעד נשק חזבאללה ועל הביקורת של נציגת האו"ם בלבנון ראו דוח ממרי
[2] על המשבר ביחסי לבנון ומדינות המפרץ עקב אי תמיכתה של לבנון בסעודיה במאבקה מול איראן ראו דוח ממרי
[3] אל-נהאר (לבנון), 28.3.2017
[4] אל-נהאר (לבנון), 28.3.2017
[5] הצהרת בעבדא: הצהרה שהתקבל בשנת 2012 פה אחד על ידי כל הגורמים הפוליטיים המרכזיים בלבנון, כולל חזבאללה, ובה בין היתר הוסכם כי לבנון לא תקשור עצמה לשום ציר או עימות אזורי. ההצהרה התקבלה ביוזמתו של הנשיא דאז מישל סולימאן על רקע המשבר בסוריה והמחלוקת בתוך לבנון באשר לעמדה שיש לנקוט כלפי משבר זה.
