כללי

 

הפגנות במצרים על רקע כוונת הממשלה להפחית את מכסת הלחם המסובסד

 

בימים האחרונים התקיימו במחוזות השונים במצרים הפגנות של אזרחים, על רקע דיווחים על אודות החלטה של הממשלה להפחית את מכסת הלחם המסובסד מחמישה כיכרות לשלושה בלבד לאדם  ליום.[1] זאת, על רקע המשבר הכלכלי הקשה בו נתונה מצרים.[2] ההפגנות התקיימו באל-גיזה, אלכסנדריה, אל-מניא ומקומות נוספים בהם מאות אזרחים מחו על החלטה זו.[3] כך למשל, בעיר דסוק ניסו אזרחים לשבש את תנועת הרכבות עת שקיימו מחאה על פסי הרכבת.[4] באלכסנדריה חסמו האזרחים רחוב והפגינו מול מנהלת משרד האספקה במקום. בכפר אל-שיח' קראו האזרחים "מי ייתן ואל-סיסי ייפול" ו"אל-סיסי עושק."[5]

 

העיתונאי המצרי חסנין כרום המסקר את העיתונות המצרית ביומון הלונדוני אל-קדס אל-ערבי, דיווח כי אזרחים שהגיעו למאפיות על מנת לרכוש את מכסת הלחם המסובסד, הופתעו לשמוע מבעלי המאפיות כי הממשלה החליטה להפחית את כמות כיכרות הלחם המסובסדים.[6]

 

המחאה בעיר דסוק[7]                                                          ההפגנות באלכסנדריה[8]  

   

 

בתגובה למחאה, מיהר שר האספקה, ד"ר עלי אל-מצילחי לקיים מסיבת עיתונאים ב-7.3 בה הבהיר כי ההחלטה נבעה מניסיון להילחם בשחיתות שקיימת במנגנוני אספקת הלחם המסובסד שניתן לאזרחים באמצעות כרטיסים שמנפק המשרד למאפיות השונות ובהם מכסה מוגדרת של כמות הלחם שכל מאפייה יכולה למכור.[9] בניסיון להרגיע ולבלום את המשבר אמר השר כי התמיכה הניתנת לאזרחים בדמות מוצרים מסובסדים ובהם הלחם לא תיפגע. הוא גם הודיע כי מחוזות אלכסנדריה, אל-גיזה וחלק מן האזורים במחוזות כפר אל-שיח' ואל-ואדי אל-ג'דיד מוחרגים מההחלטה לצמצם כמות הלחם שהמאפיות יכולות לספק במחיר מסובסד לאזרחים. [10]

 

המחאה עוררה תגובות גם בקרב חברי פרלמנט וארגונים חברתיים. כך למשל, חבר הפרלמנט, עלי אל-כיאל, הגיש שאילתא דחופה לראש הממשלה שריף אסמאעיל ולשר האספקה אל-מצילחי על רקע ההחלטה להפחית את מכסת הלחם המסובסד. בהצהרות לעיתונות אמר אל-כיאל כי החלטה זו שרירותית, חסרת היגיון וצדק, תפגע בביטחון ותעורר את כעסם של מיליוני עניים.[11] מוחמד אל-עסקלאני, יו"ר אגודת "אזרחים נגד יוקר המחייה" טען כי ההפגנות הללו הן פעמון אזהרה לממשלה משום שהלחם הוא עניין רגיש עבור האזרחים.[12]

 

לביקורת הצטרפו גם אנשי אופוזיציה וגורמים המזוהים עם תנועת האחים המוסלמים. האופוזיציונר המצרי ולשעבר מועמד לנשיאות, חמדין צבאחי, כתב בפוסט בפייסבוק: "שלטון שמרעיב את העם שלו  לא יישאר על כנו".[13] מוחמד מחסוב, אשר שימש כשר לענייני פרלמנט בתקופת שלטון מורסי כתב בפייסבוק: "זו לא מהפכת רעבים אלא מהפכה של זכויות שנרמסו תחת רגליו של שלטון שאינו יודע [אפילו] כיצד לנהל מאפייה ובטח שלא מדינה גדולה כמו מצרים."[14]​

מפלגת אל-כראמה הזהירה מפני חזרה למדיניות הכלכלית של משטר מובארכ והבהירה כי הדרך היחידה לפתרון, היא הגשמת דרישות המצרים במהפכת 25 בינואר 2011. מפלגת הקואליציה העממית התרעמה על מדיניות הממשלה וטענה כי העניים נושאים בעיקר בעול במשבר הכלכלי הפוקד את המדינה. היא דרשה מן מהממשלה להתפטר וקראה לשים קץ לסבלם של העניים ולהציל את המדינה מן ההשלכות המסוכנות שעשויות להיות למחאה זו. [15]

 

יצוין כי הדים למחאה זו הופיעו גם ברשתות החברתיות. כך למשל נפתח בטוויטר ההאשטאג #אינתיפאדת האספקה.

דוגמאות לציוצים מההאשטאג בטוויטר

 

בעל חשבון בכינוי "מהאג'ר": "#אינתיפאדת האספקה – משום

שהעם  לא מבחין בין הצלחה בביטחון לכישלון בכלכלה"[16]

 

בעל חשבון בכינוי "מוחמד אבן אל-ת'ורה": "#אינתיפאדת האספקה –

הגיעה לקהיר... התושבים באמבאבה חסמו את רחוב אל-מטאר"[17]

 

ביקורת על ההחלטה ואזהרות מפני השלכותיה הופיעו גם במאמרים שהתפרסמו בעיתונות המצרית, כולל ביומון הממסדי אל-אהראם, שהזהירו את הממשלה כי פגיעה באספקת הלחם לאזרחים, היא "קו אדום" ודרשו להקפיא ההחלטה. להלן תרגום קטעים ממאמרים של כותבים מצרים המתייחסים למחאה זו:  

 

בעל טור מצרי: על שר האספקה להקפיא את  ההחלטה להגביל את מכסת הלחם המסובסד

אחמד עבד אל-תואב, בעל טור ביומון הממסדי אל-אהראם פרסם מאמר שכותרתו "קודם כל, הקפיאו את ההחלטה [בנוגע] ללחם!" ובו כתב: "כיצד חמקה ממוחו של [שר האספקה]  ד"ר עלי אל-מצילחי, השר הוותיק והפוליטיקאי המנוסה, המומחה לכל ענייני האספקה, שהחלטתו האחרונה הנוגעת להגבלת הלחם [המסובסד] תוביל לכל ההשלכות השליליות הללו על כלל האזרחים?... אין ספק שההחלטה שהתקבלה הייתה חפוזה, קצרת רואי והיא הזיקה רק לאלה שמערך [הסבסוד] הוקם למענם! ההפתעה, או ליתר דיוק ההלם, הוא מכך שההחלטה לא פגעה בכלל במושחתים, אלא פגעה בכל האחרים: בהמונים, בסוחרים ובבעלי המאפיות, בצורה שהם לא העלו על דעתם! זהו דבר שלא ניתן לקבלו... בטרם העניינים יחמירו עוד יותר, אולי יהיה זה מועיל שד"ר מצילחי יודיע על הקפאת ההחלטה ויפתח לאלתר בדיאלוג  רחב עם כל הגורמים ובראש פתוח..."[18]

 

בכיר ביומון מצרי: הלחם הוא קו אדום

יו"ר מועצת הנאמנים של היומון המצרי אל-מצרי אל-יום, מוחמד אמין, טען כי הנשיא יודע כי הלחם הוא הדבר האחרון שנותר לאזרחים על רקע המשבר הכלכלי ולכן אין לפגוע בו. הוא כתב: "השר עלי אל-מצילחי יודע כי פת לחם הוא קו אדום, וראש הממשלה עצמו יודע כי לא יוכל להשאיר את השר לבדו לנהל את הפרשה הזאת גם אם יכולותיו מופלאות. לפניהם, הנשיא יודע שאי אפשר לפגוע בפת הלחם בייחוד שזה הדבר האחרון שנותר כעת בידי התושבים...... זהו מסר אזהרה לכל הנוגעים בדבר... ברור שהשר הציג את עמדתו בפני הנשיא לפני יישום [ההחלטה]...

 

החידוש הוא שמהפכת הלחם לא פרצה בקהיר רבתי אלא הגיעה מן הצדדים מהעומק הכפרי. היא גם אינה נושאת אופי פוליטי ולא מונהגת ע"י אנשי השמאל או זרם מסוים.... אין ספק, השר אל-מצילחי נשאר ער כל הלילה כדי לכבות את השרפות.   הנשיא וגם השר ודאי יודעים שהלחם הוא מזונם של המסכנים ואיננו מדברים על שמן, סוכר וחמאה או בשר ופרגיות... בסופו של דבר האנשים 'רוצים לאכול לחם'..."[19] 

 

יו"ר מועצת המנהלים של יומון מצרי: זעמם של הרעבים הוא בבחינת אזהרה חמורה

גמאל סולטאן , יו"ר מועצת המנהלים של היומון המצרי העצמאי אל-מצריון טען במאמר שכותרתו "אזהרה ראשונה מפני מהפכת הרעבים" כי האזרחים שהפגינו הם בסיס התמיכה המרכזי של הנשיא אל-סיסי וכי מחאה זו מוכיחה שכדי להציל את הכלכלה יש הכרח גם ברפורמה פוליטית ובמתן חירויות, דבר שאל-סיסי לא עשה. הוא כתב: "זעמם של הרעבים שהתפרץ אתמול ושלשום ברחובות מצרים בעקבות צמצום מכסת ככרות הלחם... המחולקים לעניים, הוא אזהרה ברורה וחמורה ביותר, בייחוד מאחר שהוא בא כתגובה ספונטנית ועממית ללא שום הכוונה או דרבון נוסף מצד כוח פוליטי כלשהו...

 

אלו שיצאו [לרחובות] אתמול ושלשום, שחלק מהם קראו קריאות נגד הנשיא עבד אל-פתאח אל-סיסי ישירות, הם הבסיס העיקרי שהנשיא נהג להישען עליו כדי לבסס את משטרו ואת השיח אודות הפופולריות שלו ברחוב, הרחק מהאליטה וממעמד הביניים הכועסים על היעדר חירויות. אל-סיסי הימר תמיד, גם בשיח שלו כלפי חוץ, על כך שהאנשים במצרים עסוקים בשיפור תנאי חייהם, בריאותם, חינוכם ומזונם ולא בדמוקרטיה ובהעברת השלטון. היום כולם - במצרים ומחוץ לה - מבינים שההימור הזה של אל-סיסי נכשל, והנה העניים, אשר מחפשים פת לחם שתגן עליהם ותותיר אותם ואת ילדיהם בחיים, יוצאים אל הרחובות, או שהרעב מוציא אותם, וקוראים קריאות נגד אל-סיסי.

הבעיה של אל-סיסי כאיש צבא היא שהוא פועל על פי חשיבה מיושנת ביותר - הוא חושב שיוכל לחולל צמיחה כלכלית [במשק המצרי] במנותק מרפורמה פוליטית וחברתית. זו הנחה שהעולם כולו כבר זנח והבין כי מדובר באשליה, זולת כמה מנהיגים צבאיים בעולם השלישי. צמיחה כלכלית בעולם פתוח, כפי שהוא כיום, זקוקה לאווירה פוליטית בריאה ושקופה, למנגנון פיקוח עצמאי ורציני, לחוקים צודקים יותר המבטאים אינטרסים ציבוריים ולא אינטרסים אישיים או מפלגתיים... למשטר מדיני המבטיח העברה שקטה של השלטון  דבר שיעמיד כל שליט תחת לחץ של פיקוח עממי מתמיד...

 

מה שקרה וקורה במצרים שם למעשה קץ למיתוס לפיו מנהיג בעל רקורד צבאי הוא הטוב ביותר לשלטון במצרים וכי הוא בעל הסיכוי הגבוה ביותר להצליח... שכן הנה כעת ההפגנות של העניים מתפרצות בהדרגה נגד הנשיא 'הזכר' המנהיג בעל הרקורד הצבאי, מה שמוכיח שמצרים זקוקה לדברים אחרים, שונים לחלוטין..."[20]