כללי

עיתונאית מצרית מוסלמית: אפליית הקופטים במצרים היא תולדה של הפנאטיות במערכת החינוך המצרית

 

במאמר שפרסמה ביומון המצרי אל-מצרי אל-יום בעקבות גירוש הקופטים בצפון סיני בידי אנשי דאעש[1], מתחה העיתונאית  המצרית המוסלמית פתחיה אל-דח'אח'ני ביקורת קשה על אפלייתם לרעה של הקופטים במצרים וטענה שהחברה המצרית "שגדלה על רעיון האפליה נגד האחר" זקוקה לחינוך מחדש.

 

אל-דח'אח'ני, שיבחה אמנם את מאמציו של הנשיא עבד אל-פתאח אל-סיסי לשים קץ לפנאטיות הדתית ולעדתיות בחברה המצרית, אך הדגישה כי "הבעיה לא תיפתר באמצעות חוקים, הצהרות או צווים נשיאותיים". לדבריה, יש להתחיל את השינוי במערכת החינוך, שבה מחנכים לגזענות ולאפליה ומתייחסים אל הנוצרים כאל כופרים שייכנסו לגיהינום. בתוך כך, קראה אל-דח'אח'ני להפסיק את לימודי הדת בבתי הספר בהם מתקיימת הפרדה בין תלמידים נוצרים למוסלמים, המחדדת השוני ביניהם מגיל רך;  להעניש מורים פנאטים אשר  מרעילים את מוחות הילדים נגד הנוצרים ולמחוק את סעיף הדת בתעודת הזהות. לדבריה, אפליית הקופטים לרעה מעוותת את דמותה של מצרים שוחרת השלום והסובלנית, מונעת ממנה להתקדם ומספקת תירוץ להתערבות בענייניה ולפגיעה בה.

 

פתחיה אל-דח'אח'ני

 

להלן תרגום קטעים מן המאמר:[2]

 

"למזלי, או שמא לרוע מזלי, קיבלתי את החינוך הבית ספרי שלי מחוץ למצרים, ולכן לא שמעתי את השאלה 'האם את מוסלמית או נוצרית?' ולא את [כינויי הגנאי הניתנים לקופטים במצרים]: 'עֻט'מה זרקא', 'ארבעה רישה' או 'כופתס'[3]  אלא לאחר שובי למצרים להשלמת לימודיי האקדמיים. למרות ששני הוריי הם מצרים, איש מהם לא דיבר על נושאים כאלה בבית, עד אשר שמעתי במקרה את הביטויים האלה מאחד מאחיי הקטנים, כאשר סירב לאכול ממתקים ששלחה לנו שכנתנו הנוצרייה, בטענה שהיא 'עֻט'מה זרקא' 'ארבעה רישה'.

 

בחנתי את המונח הזה ארוכות בניסיון למצוא הסבר לשינוי הזה שחל בהתנהגותו של אחי הקטן, למרות שגדלנו באותו בית. נזכרתי שהחברים האהובים ביותר של הוריי הם נוצרים, למרות שעצם [היותם נוצרים] לא עלה על דעתי בעבר. ידעתי שגדלתי בין חברים נוצרים ולא הבנתי מה הניע את אחי לומר זאת.

 

התשובה לכך הייתה: בית הספר. שם שמע אחי את המילים הללו ושם שמע שהנוצרים הם 'כופרים שייכנסו לגיהינום', וגרוע מכך [שם הוא שמע גם] שהאוכל שלהם מגעיל ואסור למוסלמים לאכול ממנו. מאותו רגע התחלתי להתוודע לאינדיקציות סמויות של פנאטיות ועדתיות שקיימות בחברה שלנו  אשר בכיריה מנפנפים תמיד בסיסמת האחדות הלאומית וחוזרים על הסיסמה: 'הסהר [סמל האסלאם] חי לצד הצלב [סמל הנצרות]'.

 

פעמים כה רבות קראנו על משבר עדתי שפרץ [במצרים] בשל קשר רומנטי [בין מוסלמים לקופטים] או בשל מחלוקות כספיות [ביניהם], שהממשלה הודיעה על הסדרתו באמצעות ועדת בוררות שפועלת לפי הנוהג המקומי[4] אשר פסקה כי יש לגרש את המשפחות הנוצריות מאזור אל-כשח [שבמחוז סוהאג', בדרום] ל[מחוז] אל-פיום [בצפון] ולמקומות אחרים. היום [יש משבר עדתי] בסיני, גם אם המצב שם שונה, שכן המערכה שם היא נגד ארגון טרור [קרי דאעש] המנסה להשמיד את המולדת ומנצל את נושא הקופטים כדי ללבות את הקונפליקט [העדתי].

 

הנשיא עבד אל-פתאח אל-סיסי קרא יותר מפעם אחת לחדש את השיח הדתי ולחזק את ערכי הסובלנות. [אל-סיסי] הדגיש גם את הצורך לבנות כנסיה בכל עיר חדשה והוא מקפיד לבקר בקתדרלה [הקופטית] בחג המולד. כל הצעדים הללו מצד הנשיא ראויים לשבח ומעידים על רצונו לשים קץ לפנאטיות הדתית ולעדתיות בחברה. אלא שהבעיה לא תיפתר באמצעות חוקים, הצהרות או צווים נשיאותיים, שכן הפנאטיות במצרים היא עניין של חינוך [וכדי להיאבק בכך] יש צורך לפעול  לשינוי החינוך של חברה שגדלה על רעיון האפליה נגד האחר. יש להתחיל זאת, ללא ספק, מבית הספר, משום שהפנאטיות מתחילה משיעור הדת [בבתי הספר] שבו מפרידים את המוסלמי מהנוצרי, כך שהילד מגלה [כבר] בשנים הראשונות לעיצוב [אישיותו] שיש 'אחר' ושהאחר הזה שונה ממנו ועליו להיפרד ממנו. השלב השני מגיע כאשר כמה מהמורים מחדירים בחשאי רעל למוחותיהם של הילדים, כשהם משתמשים בגזענות ובאפליה ש[הם עצמם] התחנכו עליהן ומתייחסים אל האחר כאל כופר שייכנס לגיהינום. החינוך לאפליה נמשך לאחר מכן במסגד ו[באינטראקציה] בין חברים, עד הגיענו למצב הנוכחי.

 

עלינו להפסיק לטמון את ראשינו בחול  כמו בת יענה ולהכיר בכך שיש בעיה, שיש פנאטיות ואפליה נגד הקופטים במצרים, המודרים מאי אלו משרות ציבוריות, דבר המעוות את דמותה של מצרים שוחרת השלום והסובלנית, מונע ממנה להתקדם ומספק תירוץ להתערבות בעניינינו [הפנימיים] ואמצעי לפגוע במדינתנו מבית.

 

עלינו לשקול שוב את ההצעות לבטל את לימוד מקצוע הדת בבתי הספר, לבטל את סעיף הדת בתעודת הזהות, לדאוג לשינוי תרבות המורים ולהעניש את אלו מהם שמלמדים את ילדינו להיות פנאטיים. כמו כן, עלינו לפעול למען הפיכת [עקרון] האזרחות המוזכר בחוקה לדבר ממשי ולא רק מילים על הנייר. אני דורשת מהפרלמנט להקים בהקדם את הנציבות נגד אפליה כפי שקובעת החוקה. אני קוראת גם לד"ר טארק שוקי, שר התרבות והחינוך, להעניק לנושא זה אותה תשומת לב שהוא מעניק למאבק ברמאות במבחנים ובהדלפתם."