המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
ראש ממשלת לוב לשעבר על הבעיה הפלסטינית
5/9/2001


ראש ממשלת לוב לשעבר על הבעיה הפלסטינית בין הרצוי למצוי

 

ראש ממשלת לוב לשעבר ובעל טור בעיתונות הערבית, עבד אל-חמיד בכוש, פרסם מאמר ביומון הלונדוני, אל-חיאת, תחת הכותרת "פלסטין בין מה שיכול להיות לבין מה שצריך להיות", ובו הוא מותח ביקורת על האסטרטגיה הערבית בסכסוך הישראלי-פלסטיני. להלן קטעים מן המאמר[1]:

 

"אין אומה בהיסטוריה של המין האנושי שהכבירה כמות כזו של מילים, כפי שאנו עשינו. מעולם לא היו אנשים שייבשו כמות כזו של עטים, כפי שאנו ייבשנו בנוגע לסוגייה הפלסטינית, ואינני חושב שמישהו זקוק להוכחה לכך שהכל היה לשווא.

 

מה שמוזר הוא, שלא ניתן למצוא בכל הארכיונים של הסוגיה "הקדושה" ובכל מחסני האומה הערבית, סימוכין כלשהם ל[התבטאות] שאיננה מסתכמת בצבירה של הוכחות לצדקתה [של הסוגיה הפלסטינית] ולצדקת תביעותינו ממדינת היהודים. אל אלה, מצורפים הסברים בנוגע לרצוי: חיסול מוחלט או חלקי של המדינה העברית ותוכניות לטרנספר של תושביה לאחר חיסולה.

 

האמת ניתנת להיאמר: הפן האידיאולוגי במרבית מה שאנו כותבים ואומרים מציג אותנו כאנשים שהיגרו מתחום האובייקטיביות אל מחוזות הדמיון; אנשים שדרך טיפולם בבעיותיהם הכרוניות, ובראשן בעיית פלסטין, נאיבית. [נוצר הרושם] שמי שעוסקים בסוגיה הפלסטינית אינם נדרשים למאמץ מחשבתי או לצבירת ידע. אין דבר קל יותר לאדם מאשר לכתוב על הפתרון הרצוי הטוב ביותר לכל בעיה שהיא; בכך הוא פותר עצמו מכל בדיקה או מחשבה...

 

המשימה של האינטלקטואלים שלנו - ועוד לפניהם המשימה של הפוליטיקאים שלנו - אינה צריכה להסתכם בדיבורים על הפתרונות הרצויים לבעיותינו, משום שזהו תפקידם של המשוררים והפילוסופים. [האינטלקטואלים והפוליטיקאים] צריכים לחשוב על מה שניתן לעשות בעניין בעיותינו, בהתחשב במצב בו מצויים הם [הכוונה לישראלים] ואנחנו. היה עלינו, כמנהיגים וכאינטלקטואלים, להתייחס לבעיה הגדולה ביותר שלנו - שקיבלה מימד מוחשי ביותר עם ההכרזה על הקמתה של ישראל - על יסוד המצוי ולא על יסוד הרצוי.

 

אלא שבמקום זאת, נעצרנו במחסום של מה שצריך [להיות] והתעלמנו ממה שניתן לעשות. האמת היא שאנו עדיין מתייחסים אל הבעיה "הנצחית" באותה מידה של נאיביות ושטחיות. כמובן שלא ניתן להאשים את הכל בהבנה לקויה, אבל אם אלו בקרבנו שמבינים עניין ואלו שאינם מבינים דבר מגיעים לאותן העמדות ומחליטים על אותם קווים מדיניים, הרי שהתוצאות והמדיניות אליהן מובילות שתי הקבוצות - זהות.

 

צבאות הערבים נכנסו למלחמה נגד היהודים מאז ראשית הקמת מדינתם על האדמה הערבית. תחת הדגל של השחרור המלא, גררה ההנהגה את העמים שלנו אל עבר הרצוי, מבלי שיותר להם לעצור ולחשוב מה הם מסוגלים להשיג בהתחשב בכוחם וביחסיהם הבינלאומיים. כלומר, ההנהגה דחפה ונדחפה אל עבר הרצוי מבלי לעסוק במצוי. באופן זה דחינו - בכבוד, בגאון, ובגאווה - את החלטה החלוקה.

 

זמן לא רב לאחר מכן, פשטו עלינו תנועות מתנועות שונות, שההודעה מספר אחת שלהן קבעה כי ההצדקה לקיומן היא הפעולה לשחרור פלסטין. חלקן הוסיפו לכך את המאבק באימפריאליזם ואת חיסול השחיתות. ללא קשר למידת אמינותם של אותם אנשים, אף לא אחד מאנשי השלטון החדש או מתומכיהם בחוגי האידיאולוגיה והפוליטיקה, לא חרג מן המסגרות הרגילות והם המשיכו לתבוע את הרצוי, מבלי לנסות ולהשיג את התנאים שיאפשרו לנו להשיג אפילו את המצוי. כך החל מסע הנסיגות שלנו.


בעידן איומי המלחמה, ובעיקר בימים של "מה שנלקח בכוח לא יוחזר אלא בכוח" [הכוונה לתקופת הנאצריזם], לא עשינו דבר כדי לשנות את המציאות שלנו, כך שתהיה לנו היכולת [להשיג] את הרצוי. התבשמנו בפניה לתביעות שלא היינו מסוגלים להשיג ולא חשבנו באמת שנשיג. באותם ימים, פטרנו את עצמנו, שליטים ואינטלקטואלים, מן המאמץ של חיפוש אחר האופן בו יכולים להיות יחסינו עם מדינת היהודים, בהתאם למציאות בה אנו חיים.

 

כך המשיך לו מסע הנסיגות, שהחל בדחיית החלוקה ובהתעקשות על השלכת היהודים לים. גם כאשר התנאים אילצו אותנו להסכים למו"מ ולהכריז על הבחירה בשלום, לא ויתרנו על הפילוסופיה של הרצוי ודמיינו, בנאיביות מוחלטת, כי באמצעות המו"מ, אנו יכולים להגשים את כל מה שאנו רוצים ולגרום לדברים להיות בהתאם לרצוי. התעלמנו מכך שאדם מובס היושב לשולחן המו"מ עם יריב עליו אין הוא יכול אפילו לאיים, אינו מסוגל להשיג את מה שמשיגים המנצחים, ועליו, אם פקעה סבלנותו, להסכים לוותר ליריבו. זהו הרעיון של [השגת] המצוי.

 

אינני רוצה לקרוא פה לערבים לקבל את כל מה שישראל כופה עלינו. יתכן שעדיף להקפיא את המצב עם ישראל ב[סטטוס קוו של] שלום, ולהתפנות לניסיון לגבש מרכיבים לסכסוך שעשויים להוביל לניצחון. הדבר עדיף על פני השתלבות במו"מ והסתמכות חסרת שחר על סיוע שאיננו ראויים לו מאללה, שהרי אללה אינו עוזר למי שהגיעו לכלל התמקצעות בגרימת עוול זה לזה, בתקיפות ובהשפלות של בעלי הדעה, ובשאיבת סיפוק מטוויית מזימות נגד המתונים שבקרבם.

 

מה שנדרש מבעל זכות כלשהי הוא או להתפשר על זכותו ולקחת את המצוי, או להתאזר בסבלנות עד שיהיו ברשותו נתונים להשיג את הרצוי. כלומר, הוא חייב לבחור בין שתיקה, עד שיוכל להשיג את הרצוי, או הסתפקות במצוי. במציאות, כל הערבים העוסקים באופן ישיר בפתרון בעיית פלסטין, כמו גם מרבית הפלסטינים, הכריזו, אמנם, כי הם נוקטים בפילוסופיה של [השגת] המצוי, אך הם ממשיכים לאמץ, בהתנהגותם, את הפילוסופיה של [השגת] הרצוי. הם לא נקטו בגמישות של מי שהשתכנעו [כי יש לקבל את המצוי] ובה בשעה, הם לא התפנו לגיבוש התנאים להשגת הרצוי. ההתנהגות הערבית הזו מתגלה באופן הברור ביותר בכך שהפלסטינים הסכימו לפנות לדרך של השגת הרצוי, אך חיש מהר, השתנה המצב, כאשר קבוצות ומדינות ערביות התחילו לתקוע מקלות בגלגלי הרשות [הפלסטינית] שזה עתה נולדה, שנראית כמי ששבה לתבוע את הרצוי. יתכן שזה מה שבלבל את המשקיפים ועיוות את הפרספקטיבה של מי שמעונינים להגיש יד מסייעת.

 

אינני לוקח לעצמי את הזכות להאשים את הרשות הפלסטינית, או אפילו להרשיע את הערבים על שהם מתנהגים כצופים במגרש הכדורגל. ואולם, אני חייב להביע תדהמה מאנשים, שלמרות שיש להם זכות, הם מתייחסים לזכות הזו במידה בלתי מבוטלת של בלבול ומבוכה. אין הם אנשים רציונאליים המסכימים לקבל את מה שהם מסוגלים להשיג בהתאם לתנאיהם, ובה בשעה, אין בהם את הסבלנות ואת הנחישות המאפשרת להם להגיע למצב בו יהיו ראויים להשיג את הרצוי. הם מתנהגים כמו תלמיד העומד בפני מבחן סיום לבית ספר יסודי וחושב שהוא יצא ממנו עם דוקטורט...

 

למרות תילי התילים של מילים וניירות כתובים... כל שהצלחנו לעשות הוא להפוך את בעיית פלסטין, הברורה כשמש, לבעיה מעורפלת ובלתי מובנת לנו ולאחרים. כמובן שהדבר נובע מן הבלבול שלנו בין הפילוסופיה של המצוי והרצוי. לפיכך, לא רק שהפכנו למחוסרי יכולת להגיע להישג, אלא גם הדבקנו בבלבול את מי שחשבו להגיש לנו יד מסייעת.

 

תנו לי לומר שאני אינני רוצה באמצעות דברי לייעץ לפלסטינים או לערבים לפנות למצוי או לדבוק ברצוי. כל שאני רוצה הוא להסביר את המצב ולנתח את הסיבה לבלבול ולמבוכה...

 

הבלבול בין המצוי לרצוי הוא שהוביל ומוביל אותנו להמשך הנסיגות. משול הדבר, בעיני, לחבורת אנשים באחד מבתי הכלא הערביים, שתבעו חירות מלאה ושחרור, אבל עד מהרה, כאשר אחדים מהם הועברו לכליאה בבידוד, תביעתם הצטמצמה לכדי חזרה לתא המעצר הכללי; ואילו כאשר, לאחר מכן, הם נלקחו לחדר החקירות, כל שהם ייחלו לו היה לחזור לכליאה בבידוד."



[1] אל-חיאת (לונדון), 30.8.2001. הביטויים "מה שיכול להיות" ו"מה שצריך להיות" הוחלפו על ידי המתרגם, מטעמי אסתטיקה לשונית, ב"רצוי ומצוי".

תגיות